אחרי שסיימנו את הסיבוב בחוץ - חזרנו לטירה.
עליתי לחדר שלי והוא לשלו.
נעלתי אחרי והאמת היא שהרגשתי חרא.
הייתי רובוט במהלך היום..לא התנגדתי.
וזה איכזב אותי.
כי לא רציתי את כל השקיות שהבאתי איתי לחדר.
הוא קנה לי המון בגדים , את השרשרת , מעילים , נעליים, טבעות..
נאנחתי
אני לא רוצה בגדים. למרות שהתחלתי בגישה חדשה אני עדין רוצה לחזור הביתה.
זה יעבור.ברגע שאני אתרגל לגישה הזו אני אהיה בסדר.
ישבתי והסתכלתי על השקיות.
היו בערך 20 או 21 מהן.
מוצפות בכל טוב.
אבל ברגע שנשכבתי במיטה הפנתי להם גב.
אני לא רוצה בזה.
החלטתי בסוף ללכת ולהתקלח..ואחרי שלבשתי פיגמה התחלתי לפנות את הקניות למדפים כדי שלא אצטרך לראות את זה.
אחרי שסיימתי יצאתי למרפסת והסתכלתי על הנוף , על החצר.
המון אנשים התרוצצו בה וכלום לא נראה כרגיל.
ואז עיני טיילו ופגשו בחבורת החברים של סבסטיאן.
נהדר.
יצאתי מהמרפסת וסגרתי אחרי, מסיט את הוילון.
ובדיוק אז הייתה דפיקה בדלת.
מהרתי להיכנס למיטה , מסתכל על הדלת הנפתחת כשמיד אחרי עיני פוגשות בשל סבסטיאן
"היי " המבט שלו היה רך , חיוך קטן התפשט על פניו והוא התיישב על בירכיו מול המיטה בכדי להיות ממש מולי.
"אתה נראה עייף " הוא מלטף את שיערי ואני מהנהן
"אני מקווה שנשאר לך עוד קצת כוח..אני מכין מה שהוא קטן לערב " הוא ממשיך ללטף את ראשי בעדינות
והמבטים שלנו נפגשים וננעלים אחד בשני.
אני לא מצליח לנתק את מבטי משלו.
אני מתנהג כמו מהופנט.
ומאוחר מידי אני מבין ששפתיו פוגשות בשלי.
ומשום מה , כשהוא עולה מעלי אני לא מתנגד.
אני מחזיר לו נשיקה.
נותן לו להיכנס אל בין רגלי ולגעת בי.
ואוטומטית הידיים שלי עולות כדי לנסות לגעת בו.
אני יכול להגיד שאני כמעט אוהב את זה.
כמעט.
ואני גם כמעט נוגע בו לפני שאני מבין מה קורה.
אני מתנתק ממנו במהירות ומושך את עצמי לישיבה.
זה בגלל שהוא סימן אותי. אילו לא רגשות אמתיים.
ידי עולות בכדי לכסות את פרצופי
" בייבי..אני מצטער.." הוא לוחש , מנסה להוריד את ידיי מפרצופי.
"מיהרתי מידי בייב..אני יודע..סליחה.." הוא מתחנן.
אני נאנח
" אני.." אני בולע רוק
"הכל בסדר " אני שולח לו חיוך קטן ואז משפיל מבט.
אני קצת מתבייש בעצמי.
אני יודע שהתחלתי בגישה חדשה..אבל זה כל כך קשה..
בין רגע אני בתוך חיבוקו של סבסטיאן.
הוא מושיב אותי בחיקו , מחבק אותי חזק ומחכך את אפו בלחיי.
"אני רואה כמה אתה משתדל כדי שזה יעבוד. זה בסדר בייב..זה קשה..אני מבין " הוא לוחש.
דמעות עומדות בעיני ואני מרגיש לא בנוח
"א..אני בסדר, באמת " אני בולע רוק בכבדות
"אנחנו נהיה בסדר דמיאן. אני אעשה הכל בכדי לתקן את זה " הוא מבטיח ברוגע
" אני יעשה כל דבר שבעולם בכדי שתהיה מרוצה" הוא מנשק את מצחי
"אני אוהב אותך " הוא מהדק אותי אליו וקובר את פניו בשיערי.
"בחור יפיפה שלי " הוא לוחש לי מחמאות כל זמן שאני יושב בחיקו.
מחכך את אפו בשיערי .
אני נרגע מעט כשאני רואה מהן הכוונות שלו.
אבל אני עדין דרוך.
"עוד מעט נצטרך להתארגן, אם אתה עייף , כדאי שתירדם עכשיו" הוא ממלמל אלי..
"אני לא עייף " אני ממלמל ,יוצא מאחיזתו ומתחיל להוציא בגדים אקראים
" אתה כועס עלי ?" הוא נראה מבולבל
"לא"אני משיב
" אז למה אני מרגיש כאילו אתה לא רוצה אותי פה.
כי זה באמת ככה.
" זה פשוט היה מהיר מידי סבסטיאן. זה הכל." אני נאנח
אני מתיישב על המיטה
"אם אתה רוצה להגיד מה שהוא פשוט תגיד " הוא נשמע מעט עצבני.
ואני לא רוצה להוסיף שמן למדורה
" אין לי שום דבר אחר להגיד סבסטיאן, אני מצטער אם אתה מרגיש שאני פוגע בך בצורה כל שהיא..לא התכוונתי " אני ממלמל
הוא מתיישב לידי ופרצופו נח על שקע צווארי , אני מניח את ראשי על שלו בעייפות נפשית..
נמאס לי להילחם.
הלוואי והייתי יכול לבחור את מי לאהוב.
"אני אוהב אותך דמיאן.וזה שובר לי את הלב לראות אותך לא מאושר" הוא לוחש
"נשק אותי " זה נפלט.
אבל לא התנגדתי. אני צריך להשלים עם ה...דבר ההוא ..אני נכנע.
סבסטיאן שם את שפתיו על שלי..מהר מאוד מצאתי את עצמי על גבי כשהוא מרחף מעלי , נדחק בין רגלי.
נתתי לו לנשק אותי.נכנעתי לרצון לגעת בוא וידי עברו על לחיו.
אני מבלבל את עצמי.
רגע אחד אמרתי לא לנשיקה , למגע..אחר כך נכנעתי.
אני פשוט...
ידי נכרכות סביב צווארו ואני מנסה להרגיש מה שהוא.
אני מתפלל שהצד ההוא בי יפעל..שיעזור לי. אבל זה לא קורה.
וכמה דמעות של יאוש בורחות בזמן שאני מנסה להפסיק להיות אדיש אליו.
הוא כל מה שיש לי עכשיו.
אני צריך להיות אסיר תודה שלמרות כל מה שאמרתי ועשיתי...הוא עדין אוהב אותי.
"אתה בוכה ?" סבסטיאן מביט בי בבילבול
"נכנסו לי שיערות לעיניים " אני מעלה את החיוך הכי פחות מזויף שלי
"בוא " אני מושך אותו חזרה לנשק אותי..אני עייף מלשנוא אותו.
נמאס לי כבר לדחות אותו.
אחת מידי עולות אל לחיו ואני נותן לו להידחק בין רגלי.
אני מוריד את חולצתי ומתחיל להוריד את שלו
"אתה לא צריך להוכיח לי שום דבר דמיאן " הוא כמעט מתרחק
" אני לא מנסה להוכיח שום דבר " אני לוחש , והוא מתחיל לרכון שוב לאט לאט.
"אתה בטוח שאתה רוצה את זה ?" הוא בוחן אותי ואני מהנהן
" אני צריך אותך " אני מושך אותו אלי ומנשק אותו. וידיו מתחילות לשוטט על גופי.
אני שונא את זה.
אבל אני צריך להתחיל לשחרר את הגישה שלי.
אני רוצה להתאהב בו ולהפסיק את הסבל שלי ושלו.
זמן מה אחרי , גם המכנסיים שלנו והבוקסרים מוצאים את עצמם ברצפה בזמן שסבסטיאן מסובב אותי ומשכיב אותי על הבטן.
"זה עלול לכאוב..לא היינו הרבה זמן יחד " הוא ממלמל , כמה שניות אחרי... מה שהוא קריר חודר לחורי . האצבעות שלו. עם חומר כל שהוא.
אני מסתכל עליו בזמן שהבעה מעט מודאגת עולה על פרצופו
"אנחנו לא חייבים לעשות את זה" הוא לוחש
"אני רוצה לעשות את זה"אני משיב במעט היסוס
ואז הוא חודר אלי לאט.
וזמן מה אחרי הוא בתוכי.
לא נוח לי.אפילו כואב לי.
אבל אני נותן לו..לאט לאט מתרגל להרגשה.

-------------

כששנינו גומרים אני ממהר לקום.
"הכל בסדר ?" סבסטיאן מתנשף , ידו נשלחת לעבר שלי , קצות אצבעותיו מעבירות ליטוף חלוש על זרועי.
" כן , אני רק הולך להתקלח ולהתארגן..כדאי שגם אתה תלך " אני ממלמל ונכנס לאמבטיה
אחרי המקלחת הוא כבר לא בחדר..ואני אסיר תודה.
אני מתלבש בסוודר אפור עם צווארון קצת רחב , ג'קט שחור בסגנון של שחקני פוטבול או משהו..סקיני ג'ינס שחור ונעלי מוקסין אפורות עם פס שחור בצדדים.
וכמה דקות אחרי סבסטיאן מופיע.