הארי התעורר בבוקר בחדר שלא היה מוכר לו.
הוא ניסה להיזכר מה קרה בלילה הקודם, הוא שפשף את עיניו והסתכל סביבו.
הדבר האחרון שזכר היה שהרמיוני צעקה עליו.

"תזהר עם השתייה היום, פעם שעברה אתה לא הצלחת לקום מהמיטה ופספסת יום לימודים שלם!" היא לקחה מידו את הכוס עם הוויסקי.
"מיוני דיי להיות כל כך מעצבנת תביאי לי להנות במסיבה קצת." הוא לקח את הכוס חזרה ונעלם משדה הראיה של הרמיוני.

הארי הסתכל לימינו ולא האמין למה שראה.
שיערו הבלונדיני של האחד והיחיד דראקו מאלפוי נראה מתחת לשמיכה.

"מה-" מילמל הארי.
הוא קם מהמיטה במהירות והבין שהוא לגמרי ערום.
הארי חיפש את בגדיו מהר לפני שהילד סלית'רני הבלונדיני התעורר.
הוא התלבש במהירות אך לא מצא את משקפיו.
לפני שהספיק למצוא אותן שמע קול מהמיטה.
בלי להסתכל אחורה הוא ברח מהחדר.

דראקו התעורר עם כאב ראש חזק יותר מאי פעם.
זיכרונות מהלילה הקודם התחילו להציף אותו.
הוא ישב לבד במיטתו המום ממה שקרה רק לפני כמה שעות.

איך זה קרה? ועוד עם פוטר המסריח הזה! חשב לעצמו.
לא לא לא, אולי זה רק חלום?
הוא הזיז את השמיכה ממנו.
אוקי לא אני ערום.
הוא קם מהמיטה ונכנס למקלחת.
אז אולי הייתי עם מישהי אחרת?

המחשבות הציפו אותו בזמן שהתקלח, כשיצא מהמקלחת הבין שכבר פיספס את ארוחת הבוקר.
הוא לבש את התלבושת של סלית'רין ואז שם לב למשקפיים שהיו על המיטה.

שיט הוא הרים את המשקפיים.
זה בטוח פוטר.

דראקו רץ לעבר כיתת שיקויים כל כך מהר שכמעט החליק בדרך.
הוא הספיק להיכנס לכיתה לפני שסנייפ הגיע.
הוא ראה שאין כמעט מקומות פנויים.
פנסי ישבה ליד בלייז ופלירטטה איתו,
"היי דראק" היא צעקה לעבר דראקו.

פרופסור סנייפ בדיוק נכנס לכיתה.
"שקט!" הוא צעק.
"מאלפוי לך תשב ליד פוטר" הוא הצביע אל הארי שישב בצד עם ראש מורכן לשולחן.

נישמתו של דראקו נעצרה. המסע לשולחן של הארי לא נמשך יותר מכמה שניות, אך בעיניו הוא נראה אינסופי.

הוא התיישב כמה שיותר רחוק מהארי, והסתכל לכיוון השני.

השיעור הרגיש ארוך יותר מתמיד דראקו הסתכל על השעון וראה שעברה רק חצי שעה ויש לו עוד שעה וחצי לשבת ולהקשיב ולסנייפ.
הוא כבר כמעט נרדם פעמיים,
"פעם הבאה אתה תצא מהכיתה מאלפוי!" הפרופסור צעק עליו בפעם השניה.
סנייפ היה עצבני במיוחד היום אז דראקו לא רצה לנסות את מזלו ולהירדם עוד פעם.

"אתה נראה תשוש" הארי אמר ודראקו אפילו לא הסתובב אליו.
"לא עכשיו פוטר" הוא אמר בעצבים.

הארי קיווה שדראקו לא זכר כלום מהלילה הקודם אבל בעומק ליבו הוא רצה שהוא יזכור משהו.

"לילה קשה אה?" הארי שאל בהתנשאות.
מה הוא מפגר? דראקו חשב לעצמו.
הוא חושב שאני לא זוכר כלום?
"את-"
"שקט שניכם!" סנייפ קטע אותו.
"היום אחרי השיעורים תבואו לריתוק."

הארי נכנס לאולם הגדול אחרי שעתיים של שינוי צורה גווע מרעב.
"איפה היית היום בבוקר?" רון שאל את הארי ודחף עוף לפה.
"סתם נרדמתי באחד הספות במסיבה" הוא אמר את הדבר הראשון שאלה לו לראש.
"היי בנים" הרמיוני התיישבה מולם.
"הארי איפה המשקפיים שלך?" היא הרימה גבה והתחילה לשים אוכל על הצלחת.
"אה אממ אני.. איבדתי אותם" הארי מילמל.
"איך אתה רואה בכלל?" רון שאל.
"בקושי אבל אני מסתדר" הוא שפשף את עיניו.

"אמברידג' כל כך מעצבנת!" הרמיוני אמרה כשהם יצאו מעוד שעתיים של התנהגות מפני כוחות האופל.
"איך היא מצפה שאנחנו נלמד משהו בלי שרביטים."

הארי המשיך ללכת בלי להתייחס לשיחה של רון והרמיוני, המחשבות התחילו להציף אותו שוב.
מה אם הוא זוכר? הוא חשב לעצמו.
מה קרה בכלל ואיך זה קרה?

"הארי?" הרמיוני אמרה.
"הארי הכל טוב?"
"אה כן" הארי יצא מהבועה שלו ונזכר שיש לו ריתוק היום.
"אני חייב ללכת לכיתת שיקויים יש לי ריתוק ביי" הוא התחיל לרוץ לעבר המדרגות.

דראקו נכנס לכיתה והתיישב באחד השולחנות.
שניות אחדות אחרי זה הארי נכנס בריצה לכיתה.
הוא התנשף וישב בשולחן הכי רחוק שהיה יכול להיות.
עוד כמה ילדים מהשנה הרביעית נכנסו לכיתה והתישבו.
פרופסור סנייפ נכנס לכיתה עם פרצוף עצבני.
"אתם שניכם לכו לנקות את הכיתה של פרופסור מקגונגל" הוא הצביע על שני ילדים והם יצאו מהכיתה.
"אתם לכו לאמברידג'" הוא אמר לעוד שני ילדים.
"וכל השאר נשארים לנקות פה."
לרגע הארי הבין שרק הוא ודראקו נשארו בכיתה.

כולם יצאו מהכיתה וסנייפ הסתכל על הארי ודראקו.
"אני הולך למשרד שלי עד שאני אחזור הכל פה נקי ותביאו לי את השרביטים שלכם, תקבלו אותם חזרה כשתסיימו פה."
דראקו והארי הוציאו את השרביטים ונתנו אותם לסנייפ.
"כל מה שאתם צריכים בשביל לנקות נמצא בארון" הוא יצא מהכיתה וטרק את הדלת.

הארי הוציא מהארון מטאטא.
הוא הסתובב וראה את דראקו שישב על השולחן ובהה בו.
"אתה מחכה למשהו?" הארי שאל אותו.
"אני לא גמדון בית" הוא אמר בזילזול.

הארי גילגל עיניים והתחיל לנקות בלי להתייחס אליו.
"מנקה טוב כמו שהיית טוב אתמול במיטה"
הארי לא התייחס והמשיך לנקות במיוחד בגלל שהוא התחיל להיזכר במה שקרה אתמול.
"אז אתה מכחיש את מה שקרה אתמול" דראקו זז קרוב יותר להארי.
"לא מכחיש כלום, אני פשוט לא מתגאה בזה" הארי לא רצה להסתכל עליו.
"אה.. זה השלב של ההכחשה שאתה הומו?"

"לא! פשוט הייתי מעדיף לעשות את זה עם מישהו אחר במקומך" הארי עזב את המטאטא והסתובב אליו.
"אף אחד לא היה גורם לך לצרוח כמו שאני גרמתי."
"מה לעזעאל אמרת עכשיו?" הארי אמר בפה פעור.
"אם להזכיר לך פוטר זה לא אתה שצרחת את השם שלי כל הלילה?"

"הלוואי שהייתי צורח שם אחר ולא את השם שלך" הארי השיב.
"זה לא מה שהנקנקיה העומדת שלך אמרה" דראקו חייך חיוך מנצח.
הארי צחק לו בפנים.
"מי שמדבר" הארי הסתכל על דראקו למטה וחזר לענייו כמה פעמים.
"מי רוצה אותך בכלל" דראקו היה מובך.
"אתה" הארי הרים גבה.

דראקו קם מהשולחן במהירות והצמיד את הארי אל הקיר.
הארי הרגיש את הטבעות הקרות של דראקו על צווארו.
"תסתום את הפאקינג פה שלך" הוא לחש לו באוזן.
ליבו של הארי התחיל לדפוק מהר, דראקו היה במרחק נשימה ממנו.
הוא עזב את צווארו ויצא מהכיתה במהירות.

~~~~
הייי
אני ממש ממש מקווה שאהבתם את הפרק:)
אני מאוד אשמח שתצביעו זה מאוד יעזור לי<3
אם יש לכם הערות או משהו אתם יכולים להגיב או לכתוב לי בפרטי.
תגידו מה דעתכם על הפרק.
יום מקסים לכולםםם✨✨