"בו." לואי לחש ברכות באוזנו של הארי.

הארי קפץ, זכוכית המגדלת שלו נופלת לרצפה.

ארס פרץ בצחוק יחד עם לואי והארי הסמיק, פניו בצבע אדום ארגמן.

הארי הניד את ראשו והתכופף להרים את הזכוכית שלו, אך לואי הקדים אותו בזה.

"אני מצטער אהוב." לואי אמר, נותן להארי את הזכוכית.

"זה בסדר גם אם אתה לא מתכוון לזה." אמר הארי וישב שוב על השרפרף שלו.

"מה אתה עושה בכל אופן?" לואי שאל והציץ מעבר כתפו של הארי.

"הוא משעמם ומנסה לשים חרזים על ידית החרב." ארס אמר וחיבק את רגליו של לואי, מנסה להציץ.

לואי הרים אותו, מניח אותו על מותניו ומניח לו להציץ.

"קוראים לזה חרוזים לא חרזים, קודם כל, פרחח, שנית זה פאייטים אז תפסיק לדבר." הארי אמר, הלשון שלו בחוץ כשהניח את אחת הידיות.

"תפסיק להיות מרושע, אתה שמן." ארס אמר, זועף.

"אומר הילד שאוכל עוגה שלמה תוך שעה."

"אוקיי תפסיקו עם זה שניכם, ארס תן לו לעבוד ונלך לעשות משהו אחר." לואי הצטרף לשיחה.

"אתה יכול להראות לי כמה מהמהלכים שלך עם החרב?!" אמר ארס, ידיו הקטנות על לחייו של לואי.

"למה לא?" לואי אמר, פורע את שערו ומוציא אותו החוצה.

הארי נאנח בהקלה והמשיך בעבודתו.

"הארי?!" לוקאס צעק.

הארי נאנח.

"מה?!"

"אני רוצה שתביא כמה פירות ומתכות, נגמרו לנו שניהם."

"בסדר." הארי אמר וקם.

הוא לקח את הכסף מלוקאס ועשה את דרכו החוצה.

בדרכו לשוק הוא ראה את לואי וארס משחקים והוא לא יכול היה שלא לחייך.

הוא יכול לקרוא לארס פרחח, אבל הוא כל כך אהב אותו. הוא היה היחיד שהארי אפה עבורו. ארס היה פשוט מיוחד כל כך, הארי לא מצא מישהו ששווה לאפות עבורו מלבד ארס, הוא היה בטוח שהוא לא ימצא מישהו בקרוב.

"לאן אתה הולך?" לואי שאל והלך לידו עכשיו.

"איפה ארס?" הארי שאל והביט לאחור.

"הוא הלך לשחק עם כמה מחבריו."

"בסדר," הארי אמר והביט קדימה.

"עדיין לא ענית לי, לאן אתה הולך?" לואי שאל שוב.

"לשוק." הארי אמר.

"בסדר."

"לאן אתה הולך?" הארי שאל.

"הולך אתך." לואי אמר בלי לחשוב.

"אתה לא צריך."

"הו אבל אני רוצה." לואי אמר, מחייך.

הארי לא הבין מדוע לואי רצה לצאת איתו לשוק. היה צפוף ומסריח שם ומישהו שכל כך קרוב למלוכה לא צריך ללכת לשם. אבל הארי לא אמר לו כלום.

הארי קנה את הפירות כשלואי לצידו. כולם בהו בהם. כולם.

להארי לא היה אכפת כי הוא ידע שהם מגזימים מדי.

הארי עצר מול החנות שמוכרת פריטי אפייה, עבר על החומרים ובחר את המוצרים הטובים ביותר.

"למה אתה קונה אבקת אפיה?" לואי שאל.

"ארס רצה עוגות, חשבתי לאפות לו כמה." הארי אמר ושילם את הכסף.

"אז אתה תאפה גם בשבילי?" לואי שאל והתרגש.

"למה שאני אעשה את זה?" הארי שאל בזעף.

פניו של לואי נפלו.

"אה פשוט התבדחתי." לואי ניסה לחפות.

"הו, בסדר." הארי אמר.

לואי לא היה עצוב מכיוון שהוא לא קיבל שום עוגה, הוא היה עצוב בגלל העובדה שהארי אפילו לא יאפה לו עוגה.

"רוצה שאסחוב את התיק הזה?" לואי הציע, מסתכל על הארי מתקשה.

"זה בסדר."

"זה לא, תן לי את השק." לואי אמר, לוקח את השק של הפירות לידיו.

"תודה לך." הארי אמר.

"בבקשה, מתולתל." לואי אמר עם חיוך.

הם עשו את דרכם חזרה לחנות של הארי בשקט.

לוקאס התבונן בהארי ולואי כשנכנסו לחנות, כתפיהם נוגעות זו בזו וכל אחד מהם נושא שקית מצרכים.

לוקאס ראה שלואי הביט בהארי כאילו הוא השמש, הוא ראה את הבעת פניו של לואי משתנה כשהארי הלך לעבודה בלי לתת לו מבט.

"לואי!" לוקאס קרא ונכנס לחלק העיקרי של החנות.

"לוקאס! נהדר לפגוש אותך אדוני." אמר לואי והושיט את ידיו ללוק ללחיצה.

"נהדר לפגוש אותך." לוקאס אמר ולחץ את ידו.

"אני יכול להחליף אתך מילה?" לוקאס לחש לו.

"למה לא?" לואי אמר.

לוקאס הוביל אותו מאחורי החנות והביט בו.

"מה?" לואי שאל, מחייך.

"אני מצטער לואי." לוקאס אמר, נאנח.

"מצטער על?" לואי שאל בבלבול.

"כי הארי לא מסוגל להבין את רגשותיך."

"זה בסדר, לא ציפיתי שהוא יתאהב בי בקרוב." לואי אמר ומשך בכתפיו.

"אפילו אם הוא היה מתאהב, הוא לעולם לא היה יודע, לואי. הוא לא יודע מה זו אהבה, הוא מעולם לא מצא מישהו שאוהב אותו ואף פעם לא אהב מישהו. הוא גדל באווירה ההיא שבה אנשים ציינו את הפגמים בעבודתו ובו. הוא חושב שאף אחד לא יכול להעריך אותו, יכול לאהוב אותו, אז כשאתה כן הוא לא מתכוון להאמין לך בהתחלה. אבל כמה זמן הוא לא יכול? אם אתה בעניין הזה באמת, מה שאני מקווה שאתה, בבקשה תהיה סבלני כלפיו. הוא לא ילד רע."

"אני אהיה כל כך סבלני שאפילו לסבלנות ימאס ממני. אל תדאג לוקאס, אני בעניין הזה, באמת. אני לא עוזב בקרוב." לואי אמר וחייך אליו.

"תודה לואי." לוקאס אמר, עכשיו מחייך.

"אין על מה להודות לי. זה בדיוק מה שהלב שלי רוצה ולעתים נדירות הלב שלי רוצה משהו אז אני פשוט נותן לו את מה שהוא רוצה."