הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.

נקודת מבט סאונגמין:

מזג אוויר סוער אירע ברחבי סיאול.
מזג האוויר הזה תאם באופן מושלם למצב רוחי העגום. הרגשתי עצוב ומתוסכל מסיבות רבות, אך בעיקר מהאנשים שבחיי. אני לא יודע מה נסגר עם כולם היום, אבל איכשהו, זה הרגיש כאילו כולם החליטו להכאיב לי ולאכזב אותי בהדרגתיות, אחד אחרי השני.

הלכתי ברחוב הריק והגשום עם מטרייה בידי, בוכה מתחושת האכזבה שאפפה אותי. הבכי הזה היה כל כך משחרר, שרק המשכתי לבכות עוד ועוד, עד שהרגשתי את האוויר אוזל מראותי. המשכתי ללכת, נותן לדמעות לצאת ללא הרף. הייתי עצוב, אבל לא הייתה הרגשה טובה יותר מאשר לבכות כדי לשחרר את הכאב.

כשהגעתי לתחילת הרחוב שלי, הבחנתי באדם שעמד בכניסה לביתי. האדם החזיק מטרייה גדולה ולבש מעיל שחור וארוך שכיסה את גופו. תהיתי לעצמי מי יבוא עד לביתי במזג אוויר סוער שכזה. התקדמתי לביתי, נזהר לא להחליק מהמים שצפו על המדרכה.

ככל שהתקדמתי, האדם שעמד בכניסה לביתי נראה לי מוכר. החלטתי לצעוק את השם הראשון שעלה לראשי ולראות אם האדם שעמד בכניסה לביתי הוא מי שחשבתי שהוא.

"צאנגבין היונג!" צעקתי את שמו של בן זוגי. הוא הסתובב אחורנית והסתכל עליי כשחיוך גדול על פניו. הרגשתי שהדמעות שהצלחתי לעצור עמדו לרדת שוב. לא האמנתי לכך שהאדם היחיד שתמיד הצליח לרומם את מצב רוחי, היה פתח הדלת שלי ביום הנוראי הזה.

רצתי אליו ונפלתי אל תוך זרועותיו. "אתה כמו קרן אור חמימה ביום אפלולי." אמרתי והטחתי את גופי על גופו. "מה אמרת?" הוא שאל וליטף את שערי הרטוב מהגשם שטפטף עלינו.

טלטלתי את ראשי מצד לצד וחיבקתי אותו חזק יותר. "לא אמרתי כלום." אמרתי ונישקתי את שפתו בעדינות. "בכית?" שאל צאנגבין וליטף את החלק התחתון שמתחת לעיניי. "קצת." השבתי והשפלתי את מבטי אל הצד, משתדל להימנע מקשר עין אשר יסגיר את השקר שלי.

"גם אחרי מבט של שנייה בך שמתי לב לכך שהעיניים שלך נפוחות." הוא אמר ואני שרבבתי את שפתיי והסתכלתי עליו. "אוקיי, בסדר, בכיתי כל הדרך חזרה הביתה. מרוצה?"

"לא." השיב צאנגבין בטון רציני וגרם לי לסוג לאחור. "למה נהיית כזה רציני פתאום?" שאלתי תוך כדי שהרמתי את המטריות שלנו מהרצפה ומיקמתי אותן מעלינו. צאנגבין תפס את המטרייה שלו ביד אחת ובידו הפנויה תפס בפני. "היית צריך להתקשר אליי אם הרגשת מתוסכל במשך כל היום, עד כדי כך שבכית בכל דרכך חזרה הביתה מהעבודה."

"לא רציתי להרוס את היום שלך עם התלונות שלי." השבתי באנחה וגרדתי את עורפי בביישנות. האמת היא, שבמשך כל היום רציתי להתקשר אליו. רציתי לספר לו כמה אני זקוק לו ולדאגה שלו, לעצות ולנוכחות התומכת שלו שתמיד החזירו אותי למוטב. אבל לא רציתי להרוס את יום החופש שלקח במיוחד כדי לראות את משפחתו.

"טיפש." הוא אמר לפתע וקטע את מחשובתיי. הרמתי את עיניי המושפלות מהקרקע והבטתי בעיניו החומות אשר הסתכלו עליי בחמלה.

"לעולם אל תחשוב ככה שוב." אמר ושוב הפיל את המטרייה שלו על הרצפה. הוא שם את ידו על הלחי שלי וליטף אותה באגודלו. "אתה תרטב." אמרתי וניסיתי להרים את המטרייה שלו מהקרקע, אבל הוא לא נתן לי להשתחרר מאחיזתו. "לא אכפת לי להירטב בשבילך." אמר וקירב את מצחו למצחי. יכולתי להרגיש את חום גופו עובר אליי בגלים והלב שלי החל לפעום במהירות. יכולתי להישבע שיכולתי להתפרק לחתיכות ללוא תפס את גופי בזרועותיו החסונות ונתן לי להישען עליו. "לא אכפת לי אם היום שלי יהרס בגללך. לא אכפת לי לבכות יחד איתך ובגלל מה שעובר עליך. כל מה שאני רוצה הוא שתהיה מאושר, ואם אני יכול לגרום לזה לקרות - אני אעשה הכל בשביל זה." משכתי באפי ונאבקתי בדמעותי. לעזאזל איתו. למה הוא חייב להיות כל כך מושלם?

"צאנגבין היונג..." אמרתי בקול סדוק לפני שנשקתי ברכות את שפתיו. עצמתי את עיניי והעמקתי את הנשיקה העדינה, נותן לצאנגבין להרגיש את כל אהבתי אליו בנשיקה החמימה הזו. צאנגבין העביר את ידו אל המותן שלי והצמיד אותי אליו. עם ידו השנייה פתח את שער הכניסה לביתי וטרק אותו מאחורינו כשנכנסו פנימה. "איפה המפתחות שלך?" שאל ומיד הוצאתי את המפתחות מכיס המעיל שלי והושטתי לו אותם. צאנגבין פתח במהירות את דלת הכניסה ומשך אותי אחריו, טורק את הדלת ומיד חוזר לנשק את שפתיי. כשעבר לנשק את צווארי בלהט, לא יכולתי לעצור את עצמי מלגנוח מההרגשה. אולם ברגע שהבנתי אלו קולות השמעתי, מיד הנחתי את ידי על פי והרגשתי איך הסומק מכסה את לחיי בהדרגה. "שיט, אני..." לא ידעתי איך להגיב. נצמדתי עם גבי אל הקיר ופערתי את עיניי בבושה. "אל תעצור לרגע את הקולות האלו. אתה נשמע יפהיפה." אמר צאנגבין והניח את ידו על עורפי. לפני שהוא הצמיד את שפתינו אחת לשנייה שוב, הוא אמר בלחישה, "תפסיק להיות מובך בגלל משהו טבעי שאתה מרגיש ותיתן להכל לצאת החוצה לשם שינוי." לפני שהספקתי להגיב, צאנגבין הרים אותי כמו כלה ביום חתונתה והתקדם לעבר חדר השינה שלי.

הוא התיישב על המיטה כשאני ישוב על ברכיו, מעביר נשיקות צמאות על קו הלסת שלי ומוצץ נקודות רגישות בצווארי. גנחתי בשקט בחלל החדר השקט מלבד קולות הנשיקות שצאנגבין נתן לי. הצלילים הללו גרמו לגופי ולגופו של צאנגבין להגיב בהתאם.

"אתה רוצה לעשות את זה?" הוא שאל והביט בי בעיניו הגדולות והיפות. זה הרגיש כאילו התחנן בפניי שנשכב בעזרת עיניו, אשר הביטו בי במבט כה מנחם ומתחנן. "יש לי ברירה?" שאלתי אותו והוא גיחך לעצמו, מעביר יד בשיערי החום ומחייך חיוך ערמומי. "לא."

צאנגבין השחיל יד אחת מתחת לסוודר שלי וגרם לי לרעוד ממגעו הקר. כדי לכפר על ידו הקרה שכמעט הקפיצה אותי מרגליו, צאנגבין המשיך לנשק את צווארי וירד מטה בנשיקות אל כיוון החזה שלי. "אני יכול להוריד לך את החולצה?" שאל ואני הנהנתי. "בתנאי שגם אתה תוריד את שלך." "דיל." הוא קרץ לי, הוריד את חולצתו ומיד לאחר מכן הוריד את הסוודר שלי. אף על פי שראיתי אותו ערום עשרות אם לא מאות פעמים, לא יכולתי שלא לבהות בחזה השרירי שלו, שעדיין היה עם כמה היקים דהויים שעשיתי לו מלפני כבערך שבוע. רציתי לנשק אותו ולסמן אותו שוב באותם המקומות, אבל הוא הקדים אותו. "אהמ.." גנחתי כשנשך את אחת הפטמות שלי. הרגשתי כאב אך גם תחושת עונג שחידדה את חושיי וגרמה לי להבין כמה התגעגעתי למגע שלו בגופי.

השתוקקתי למגעו כבר במשך שבוע שלם ורציתי לצרוח עליו לזיין אותי כמה שיותר מהר, אבל הייתי ביישן מדי כדי לעשות את זה. למרות החשקים שלי, נכנעתי לו מבלי שידע. רציתי שיעשה בי כרצונו בזמנו שלו על כך שהגיע אליי במיוחד אחרי היום הארוך שלו.

"היי סאונגמין..." צאנגבין מלמל תוך כדי שנישק את החזה שלי. "אולי נתקלח לפני?" הוא אמר ונשך את הפטמה השנייה שלי, גורם לי להשתנק במקומי. "ע-עכשיו?" שאלתי והוא הנהן בראשו לחיוב. "אבל אני-" "גם אני." הוא קטע אותי בחיוך. "אחרי כל היום הזה, אין שום סיכוי שאני לא מתקלח לפני שאני עושה את זה איתך." שירבבתי את שפתיי וירדתי מרגליו. "אני לא רוצה להתקלח. לך תתקלח לבד." אמרתי בהפגנתיות והתיישבתי על המיטה. הצמדתי את אגרופי לחיקי ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהתעצבן על כך שעצר את מעשינו בשיא. "אם אתה נזקק עד כדי כך, נוכל לעשות את זה תוך כדי המקלחת." הוא אמר וקרץ לי, גורם לי לאוזניי להאדים עצם המחשבה על כך. "אני לא עד כדי כך נזקק לך!" שיקרתי. הייתי נזקק יותר מתמיד וידעתי שהוא הבין את זה דרך מבט חטוף בפני ובגופי. רציתי לשכב איתו עכשיו, לא משנה איך. הייתי עושה כרצונו ושוכב איתו בכל דרך שירצה רק כדי להרגיש סיפוק, אולם המבוכה בלהודות בכך מנעה ממני לומר זאת ולממש את רצונותי.

"בסדר, מה שתגיד." צאנגבין תפס במפרק ידי ומשך אותי אחריו למקלחת בניגוד לרצוני תוך כדי שהוא מצחקק לעצמו.

***

צאנגבין נכנס למקלחת ואני בהיתי בבועתי במראה שבחדר האמבטיה, נאנח בתבוסה מארועי קודם. "אני כזה לוזר." אמרתי בשקט. העברתי את מבטי אל איברי המוצנע, אשר עמד בתחתוני רק מכמה נשיקות שצאנגבין נתן לי קודם ונשפתי בתסכול. הייתי עצבני על כך שצאנגבין עצר את מה שהתחיל וגרם לי להרגיש ככה, אולם בילת ברירה, הורדתי את בגדי ונכנסתי למקלחת יחד איתו. כשהרגשתי את שתי ידיו אוחזות במותני, הסתובבתי אליו ופגשתי את פניו הנאות מביטות בי בחיוך מתגרה. "לא נזקק לי, אה?" צאנגבין צחק ואני הפנתי את ראשי לאחור. "תשתוק." צאנגבין לא הגיב. יכולתי להרגיש את מבטו הבוהה בי כשעמד מאחורי, מתפעל מהמותניים ומהירכיים שלי כשנגע בהם בנגיעות רופפות. קפצתי מעט במקומי כשהרגשתי אותו מתקשה תוך כדי שבהה בישבני. משום מה, משהו בזה גרם ללב שלי לפרפר בפראות.

כששטפתי את שיערי, צאנגבין הושיט את ידיו וליטף בעדינות את גבי, מה שגרם לגניחה זעירה לצאת מבעד לגבולות שפתיי. ידיו התחילו לטייל על גופי תוך כדי שהתקרב אליי ונגע במותניי. לי, בינתיים, לא היה אכפת. עמדתי בשקט ונתתי לו לגעת בי, עד שידיו התחילו להתקרב לישבני. נהמתי בעצבים, אך החלטתי להתעלם מכך ולתת לצאנגבין לעשות כרצונו. למרות ששנאתי להודות בכך, נהניתי מהתחושה של ידיו החמות והמחוספסות שהתחככו בפלחי ישבני. משהו בדרך בה ידיו נעו על ישבני, גרם לי להרגיש הנאה. לפני שהפסקתי להבין מה קורה, הרגשתי את גופו של צאנגבין נלחץ על גבי. זרועותיו החזקות עטפו את מותניי וחיבקו אותי. לא הצלחתי להסתיר את ההלם שחשתי מחיבוקו הפתאומי. נאנחתי והושטתי את ידי מעלה, משפשף את לחיו של אהובי שהביט בי. צאנגבין פלט צליל 'הממ' מעומעם. הוא נראה מופתע מחיבתי הפתאומית, אף על פי שלפני רגע הייתי עצבני עליו. גם אם חיבתי לא הייתה רבה, ידעתי שזה גרם לצאנגבין להרגיש מרוצה מעצמו. "אני יכול להסיק מכך שאתה במצב קצת יותר טוב עכשיו?" שאל והניח את סנטרו על כתפיי ואני משכתי בכתפיי. "כן." צאנגבין חייך ונישק בעדינות את הכתף שלי. שפתיו נעו אל כיוון הצוואר שלי באיטיות, משאירות היקים קטנים וסימני נשיכה. "האמ..." גנחתי כשירכי נדחפו אחורנית ללא רצוני לנוכח ההנאה הפתאומית שהרגשתי. צאנגבין ציחקק בשקט וגרם ללחיי להאדים מעט. הוא לא אמר כלום, רק חייך והמשיך לנשק וללקק את צווארי, מדי פעם מוצץ אחת מהנקודות הרגישות שלי ומקשיב לגניחותי.

הרגשתי את חיוכו על עורי כשהמשיך למצוץ וללקק את צווארי, והסקתי מכך שהוא הבחין באיברי אשר עמד דום מפעילותיו המענגות.

באיטיות ובביטחון, צאנגבין העביר את ידו מטה, מתקרב אל איברי העמוד. לפני שהספקתי למחות על מה שעמד לעשות לי, הוא כבר הספיק לכרוך את ידו סביב איברי וללטף אותו לאט, מה שגרם לי לצמרמורת.

צאנגבין ציחקק בשקט כשהרגיש שרעדתי בזרועותיו. הוא ואני לא אמרנו דבר כשהוא המשיך להזיז את ידו על איברי, מושך אותי קרוב אליו ומביא אותי להתחכך בו, גורם לייללותי ולגניחותי להתארך ככל שהמשיך לעשות זאת. הדבר הזה נמשך כבערך כמה דקות כאשר צאנגבין החל להזיז את ידו מהר יותר, מה שגרם לי לעצום את עיניו ולהתנשף.

בסופו של דבר, כשעמדתי לגמור, צאנגבין עצר לפתע, ידו עדיין כרוכה סביב איברי. "למה הפסקת- אהמ!" סובבתי את ראשי כדי לדבר עם צאנגבין עד שלפתע הרגשתי משהו נדחף אל תוך ישבני. אצבעותיו של צאנגבין נעו בתוכי באיטיות ומתחו את ישבנו ההדוק. ככל שעשה זאת יותר, כך הרגשתי טוב יותר. לאחר זמן מה בו אצבעותיו של צאנגבין נעו בתוכי, הוא משך אותן החוצה והושיט את ידו קדימה, תופס את ידי בידיו ומצמיד אותן אל קיר החרסינה. ידעתי מה עומד לקרות והשתוקקתי לכך. באיטיות מחרפנת, הרגשתי את צאנגבין דוחף את עצמו לתוכי. יכולתי לשמוע את גניחותיו השקטות כשהתחיל לנוע לאט קדימה ואחורה. נאנחתי בשקט כשהרגשתי את איברו מתחכך בנקודה הרגישה בי ודמעות עלו לעיניי.

עם השניות, צאנגבין הגביר את הקצב וגניחותיי התגברו בהתאם. יכולתי להרגיש את הבל פיו החם על שקע צווארי והרגשתי את עצמי מתקרב יותר אל השיא שלי. רגליי רעדו כשקימרתי את גבי מתחושת הצמרמורת שעברה בעמוד השדרה שלי. "פאק, אני-!" התנשפתי ופלטתי גניחה של עונג צרוף כשצאנגבין נכנס עמוק לתוכי. לא יכולתי לעצור את עצמי וגמרתי באותו הרגע. הייתי מתמוטט על רצפת המקלחת ללוא ידיו של צאנגבין אחזו בידי בחוזקה.

נשמתי עמוק וניסיתי להירגע, עד שהרגשתי משהו משונה בתוכי. "אתה צוחק עליי." מלמלתי תוך כדי שצאנגבין שחרר את אחיזתו בי. "אני לא מאמין שגמרת בתוכי!" צווחתי עליו והטחתי אגרוף בחזהו. "סליחה, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי." אמר וחייך חיוך מתחכם. גלגלתי את עיניי לפני שהסתובבתי ושילבתי את זרועותי. "יש לך מזל, כי היום באופן מיוחד בהחלט אני אסלח לך על זה." עיניו של צאנגבין נפערו לרווחה. הוא כרך את זרועותיו סביב מותניי ומשך אותי לחיבוק. "אני אוהב אותך." אמר תוך כדי שנישק את הכתף שלי. "גם אני אותך, מעצבן אחד." למרות שדמי געש בעורקי בפראות, לא יכולתי שלא לסלוח לו. ברגעים קשים, הוא היה נקודת האור שלי, הדבר היחיד שהציל אותי מכל הדברים הבלתי נסבלים שעברתי בחיי. ככה שבידיעה שהוא יהיה שם, בשבילו, אסבול ואתגבר על הכל.

📎 : השיר לפרק זה ↷

***
אני כל כך אוהבת את השיפ הזה אומייגד!!!

הם כאלה יפים אמאלה

אני חושבת על המומנט הזה כל יום בערך

אני כל כך אוהבת שסאונגמין מחייך הלפ 😭

זה כזה חמוד הצילווו

בין התמונות או אולי אפילו התמונה האהובה עליי שלהם כי הם ליטרלי נראים כמו זוג 😭

- הפרקים הבאים על: מינהו ופליקס, מינהו וגיסונג. בקשות נוספות יתקבלו באהבה 🫶🏻