הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.

אלו היו היומיים האחרונים של מבחני הגמר וגיסונג ידע שאסור לו להפריע למינהו, אולם הוא אינו יכול היה להפסיק לחשוב על בן זוגו. הוא התגעגע אליו כל כך.

בשבועיים האחרונים, מינהו העביר כל לילה בספרייה וגיסונג הרגיש שהוא עומד להשתגע. "הוא עדיין לא הגיע הביתה... אני מניח שהוא צריך להתכונן הרבה למבחנים הסופיים שלו." מלמל לעצמו במקלחת.

מינהו וגיסונג לומדים יחד באוניברסיטה במשך כשנה. השבועיים האלו הם זמן המבחנים בקורס של מינהו, לכן למד ללא הרף. בכל פעם שחזר אחרי יום של מבחן ותרגול אין סופי של חומר, הוא זרק את התיק המלא בספרים ובסיכומים שלו והתמוטט על מיטתו באנחה כבדה ומיואשת. גיסונג תמיד דאג מכך שבן זוגו היה כל כך עייף, אך בו זמנית רצה להעיר אותו משנתו ולבלות מעט זמן איתו. במשך שבועיים הם לא עשו כלום יחד והצעיר מהשניים חש מתוח ומעוצבן.

גיסונג לא הצליח להפסיק לחשוב על מינהו וידע שיצטרך לקחת צריך לקחת אחריות על הצורך שלו במגע לתקופה הקרובה. הזקפה שתקפה אותו בכל מקלחת עקב המחשבות הנודדות על בן זוגו בזמן השקט הזה בינו לבין עצמו, גרם לו להבין כמה עבר מאז ששכבו.

הוא הסתכל על הזקפה שלו וסומק כיסה את לחיו. הוא בחיים לא עשה את זה והוא גם לא יודע איך. הוא בחיים לא לקח אחריות על עצמו במצב שכזה. הוא בחיים לא נגע בעצמו.

אבל הימים שעברו הצריכו אותו לנסות.
אולם בכל פעם הוא נכשל. הוא לא הצליח להביא את עצמו לעשות את זה. מה לא בסדר איתי? חשב הצעיר לעצמו.

גיסונג החליט לעזוב את זה וללכת לישון, אבל גם את זה הוא לא הצליח לעשות. הוא לא הפסיק לחשוב על מינהו אף לא לרגע אחד. "אני מתגעגע אליו..." פלט בלחישה.
הוא רצה להיות איתו ולגעת בו, אבל הוא לא יכול היה לעשות את זה. הוא לא יכול להפריע לו ביומיים האחרונים של המבחנים שלו.

גיסונג היה חייב להיות חזק ולהפסיק לחשוב עליו, אבל התמונות לא הפסיקו להופיע בראשו. הידיים שלו שנוגעות בו, השפתיים שלו שמנשקות אותו... "פאק! אני רוצה לזיין אותו!" צעק ללא בושה.

לא. צעקו לו מחשבותיו. הוא חייב לעצור את עצמו. אלו רק שני ימים. זה לא עניין כזה גדול.

♡₊˚ 🦢・₊✧

למרות המלחמה שלו עם עצמו, מצא את עצמו גיסונג בספריית האוניברסיטה עם מסכה על פניו כאשר הוא מסתתר מאחורי ספר גדול ואקראי שמצא כדי שמינהו לא יבחין בו.

בעקבות השעה המאוחרת, הספרייה הייתה יחסית ריקה מאנשים. זה עזר לגיסונג, כיוון ויכול היה לצפות במינהו ללא הפרעה.

הצעיר בהה בבן זוגו בהתעניינות במשך עשר דקות, עד שמינהו קם ממקומו לעבר השירותים. גיסונג עמד וחיכה מחוץ לחדר השירותים במשך עשר דקות שלמות אך מינהט עדיין לא יצא משם. הוא התחיל לחשוד. מה לוקח לו כל כך הרבה זמן?

בשקט ובזהירות הוא התקדם אל דלת הכניסה לשירותים והסתכל מסביב. "איפה הוא..." מלמל לעצמו בלחש. בעודו מביט סביבו, יד גדולה תפסה בג'קט שלו ומשכה אותו בפתאומיות לכיוון הקיר. גיסונג נבהל כל כך עד שכמעט צרח.

"תפסתי אותך, סטוקר." אמר מינהו.

הצעיר עצם את עיניו והסיט את פניו אל הצד במהירות ובפחד. "אני לא סטו-"

"אתה לובש את הג'קט שלי, המסכה שלי..."

"לא- אני-"

"אתה מכסה את עצמך בדברים שלי וצופה בי. זה הופך אותך לסטוקר." גיסונג שרבב את שפתיו ונאנח בתבוסה. הוא התאכזב מכך שנתפס מהר כל כך.

"למה באת לכאן כל כך מאוחר?" שאל מינהו והוריד את המסכה מפניו של גיסונג. הצעיר הרגיש עצבני על כך שנחשף ורצה לצעוק על בן זוגו על כך שחשף אותו, אבל במקום זה הוא הושיט את ידיו וליפף אותן סביב עורפו של מינהו בחיוך ערמומי. "באתי לצפות בך." ענה וגבותיו של מינהו התקמטו בבלבול. הוא בלע את רוקו בארסיביות ומבט נוקשה נח על פניו. הוא הזיז את הידיים של גיסונג ממנו וקידם את גופו אליו בכוח. "גיסונג." הוא אמר את שמו של הצעיר ושם את הברך שלו בין רגליו. "חשבתי שאמרתי לך לא להציק לי עד שהמבחנים שלי הסתיימו." נימת קולו הייתה רצינית. "א-אני..." גיסונג החל להאדים. הוא לא רצה לומר לו למה בא הנה, אבל הוא היה חייב. המילים עמדו לצאת מגרונו ללא שליטה. "אני ניסיתי לגעת בעצמי, אבל... זה לא עבד. אני לא יכול לעשות את זה לבד, זה לא מצליח לי." הוא הודה וסומק מילא את פניו. בתגובה, מינהו נאנח. המבט על פניו נשאר רציני ומעט כועס והוא מלמל כמה מילים לא מובנות. גיסונג השפיל את מבטו אל הצד בבושה, אך מינהו תפס במהרה את פניו ונישק את שפתיו בלהט. הוא טחב את לשונו עמוק אל תוך פיו, גורם לגיסונג לגנוח רק מלשמוע את קולות הנשיקה העמוקה בין שניהם.

"אתה תפסיק להפריע לי אם אני אעזור לך?" הוא אמר לפתע תוך כדי הנשיקה. גיסונג פער את עיניו בהלם כשזה נגע בכפתור המכנס שלו והתחיל לשחק איתו. "כ..כן." השיב כשקולו רועד מההלם.

♡₊˚ 🦢・₊✧

השניים נכנסו יחד אל תוך אחד מתאי השירותים בספרייה. מינהו נעל את תא השירותים מאחוריו והצמיד את חזהו לגבו של גיסונג. הוא הרים מעט את הזקט שלו וחשף את הבטן של הצעיר. "תראה לי מה לא עובד." פקד עליו.
גיסונג התבייש. הוא לא יכל שלא להסמיק כמו עגבנייה על כך שבן זוגו הולך לעשות מה שהוא לא יכל, בשבילו.

"קדימה..." אמר מינהו.

הם היו בשירותים ציבוריים. גיסונג פחד מכך שמישהו יבוא. אבל במחשבה נוספת, הוא נזכר שבקושי והיו אנשים בספרייה מקודם. מינהו היה כמעט לבדו כאן. באנחה כבדה, נכנע גיסונג תחת שכנועיו העצמיים והושיט את ידו אל הגינס שלו ופתח אותו. הוא הוריד מעט את תחתוניו וחשף בפניי הבוגר את זקפתו.

גיסונג השפיל את מבטו אל הצד, אך עדיין יכול היה לחוש בהלם שאפף את מינהו.

מינהו היה בשוק. הוא לא האמין למראה עיניו. הוא לא האמין שאיברו של גיסונג עומד דום רק מנגיעה קלה של רגלו באיברו. הוא בלע את רוקו בעצבנות ובהה באיברו של הצעיר.

"עומד כל כך מהר, אה?" שאל מינהו ונגע באיברו החשוף של גיסונג. גניחה חלשה עזבה את גבולות שפתיו של הברונטי. הוא רעד מכף רגל ועד ראש כשקצות אצבעותיו של מינהו המשיכו לגעת באיברו בעדינות מחרפנת.

"מה לא עובד?" שאל מינהו וכיסה את עיניו של הצעיר בידו הגדולה. הוא נדלק מלראות את גיסונג ככה, נתון לשליטו. "תקשיב לי טוב, סטוקר..." הוא אמר בלחישה אל תוך אוזנו של גיסונג והחל לנשק את צווארו. נשימות כבודות החלו לצאת מפיו של גיסונג כאשר מינהו אחז בכף ידו הגדולה באיברו.

"תזכור טוב טוב את מה שאני הולך להראות לך ותעשה את זה לעצמך כשתהיה לבד."

מינהו אחז באיברו של גיסונג בעדינות והחל לשפשף אותו באיטיות. "תתפוס אותו בעדינות ותשפשף אותו, למטה ולמעלה." אמר והחל להזיז את ידיו על איברו של גיסונג. "בדיוק ככה."

"תזיז את היד שלך בזהירות כאן..."

"ככה..." קדם שפיך החל לצאת מאיברו של גיסונג ככל שמינהו המשיך לגעת בו. "ואז במהירות..." גיסונג החל לגנוח בשקט ללא שליטה. הבוגר החל לגחך כששמע את בן זוגו גונח ככה ממגע גנרי שכזה. אבל משום מה זה עשה לו את זה ושיגע אותו לגמרי. הוא המשיך להזיז את ידו אפילו מהר יותר. הברונטי תפס את ידו של מינהו כשהרגיש עקצוץ חזק בעמוד השדרה שלו וגמר בתוך שניות אחדות בידו של מינהו.

"זה היה מהר..." אמר מינהו את מה שחשב גיסונג בעצמו. הוא עצר את עצמו במשך שבועיים ולכן היה כל כך רגיש, עד כדי כך שלא יכול היה לעצור את עצמו. מינהו נישק את הלחי של בן זוגו ושאל, "זה הרגיש טוב?" גיסונג הנהן. הוא נשך את שפתיו וניסה לאסוף את עצמו. הוא הרגיש עייף, אבל בו זמנית השתוקק לעוד.

מינהו ניקה את ידו בנייר טואלט והרים את מכנסיו של גיסונג. הוא סגר את הריצרץ והכפתור של המכנס וסובב את גיסונג לכיוונו תוך כדי שהרים את המסכה בחזרה לפניו.

"קיבלת את מה שרצית, אז תחזור לישון עכשיו. בסדר?"

גיסונג שירבב את שפתיו. זה לא בסדר!
הוא רצה לעשות את זה גם לו. הוא גם רצה לגרום לו להרגיש טוב!

כשמינהו בא לפתוח את הדלת, גיסונג משך אותו אליו בכל כוחו. הוא השתנק בהלם וכמעט נפל מהמשיכה שלו. "מה עכשיו?" הברונטי ניסה להכניס יד אל תוך המכנס של מינהו אך זה הרחיק אותו ממנו. "תפסיק עם זה ולך לישון!"

"לא!" צעק עליו.

רעש פתאומי נשמע מבעד לדלת לאחר צעקתו של גיסונג, וזו הייתה ההזדמנות שלו. הוא התכופף על ברכיו והוציא את איברו של מינהו מתוך תחתוניו.

הוא מעולם לא עשה את מה שעמד לעשות, אבל מינהו עשה לו את זה בעבר. הוא יצליח לעשות את זה.

הצעיר הוריד את המסכה מפניו ונשק לאיברו.

המבט שנח על פניו של הבוגר היה ברור כשמש. הוא היה לחוץ כל כך עד שהחל להזיע ולהסמיק בטירוף.

גיסונג העביר פס רטוב על איברו הזקור של מינהו וקיבל ממנו גניחה מעומעמת. הוא המשיך להעביר את לשונו על איברו ולנשק אותו בעדינות ולבסוף הכניס אותו אל פיו, מקווה שהוא עושה את מה שהתחיל בצורה נכונה והכי טובה שאפשר.

קצה איברו היה בתוך פיו והוא עמד להכניס גם את השאר, אך מינהו הקדים אותו. הוא הטיח את ראשו בחוזקה בכוונה לכיוונו, גורם לאיברו להיכנס אל תוך פיו בשלמותו.

"עמדתי לתת לך ללכת, אבל אתה ממשיך לעשות כרצונך כאילו אתה רוצה להיענש, סטוקר."

גיסונג הרגיש שהוא עומד להיחנק. הוא לא יכל לנשום כלל. קולות לא ברורים יצאו מהפה שלו כשניסה להתרגל לתחושה, אבל לא יכול היה לעשות את זה. לא ככה.

הוא הוציא את איברו מפיו בכוח ונשען על בטנו של מינהו.

הוא התנשם בכבדות כשניסה לדבר. "אני... לא יכול לעשות את זה טוב כמוך. אפשר להאט טיפה ולתת לי לנסות להתרגל?"

מינהו נשך את שפתיו והסמיק. גיסונג אפילו לא ידע שהבוגר עשה את זה בכוונה והדבר גרם לליבו של מינהו לפעום כמו משוגע בחזהו. מינהו רצה להקל עליו, אבל הוא לא יכול היה להחזיק את עצמו יותר.

"תפתח את הפה שלך." הוא אמר וכיוון את איברו אל פיו של הצעיר. גיסונג מצץ את אברו של הבוגר והעביר את לשונו עליו.

מינהו עמד להשתגע. הוא הסמיק כתות שדה ונשך את שפתיו כדי למנוע מעצמו לגנוח בקולי קולות בשירותי הספרייה.

גיסונג המשיך בשלו ונאנח בשקט ככל שאיברו של מינהו נכנס עמוק יותר לפיו ולגרונו.

המחשבה על כמה ארוך וגדול היה מינהו לא עזבה את ראשו של גיסונג ורק גרמה לו להידלק יותר. הוא הרגיש שהוא נחנק מהגודל, אבל לא כמו מקודם. זה הרגיש טוב יותר בהרבה והוא בעצמו אהב את זה.

"האני..." אמר מינהו בשקט. "תכניס אותו קצת יותר עמוק. בבקשה?"

גיסונג פער את עיניו. זה כבר יותר מדי עמוק! חשב לעצמו.

"תרגיע את הלסת שלך ותחזיק את הראש שלך למעלה." אמר מינהו. הוא תפס את פניו של גיסונג וכיוון אותו. הצעיר עצם את עיניו וניסה לעשות מה שהבוגר ביקש ממנו. הוא קיווה שהוא עושה את מה שביקש בצורה נכונה.

"א-אה..." גנח מינהו. הוא השעין את ראשו על הקיר והמשיך לגנוח בשקט.

השניות עברו וגיסונג הבין למה מינהו התכוון. תוך שניות הוא נהיה מיומן. הוא הוציא והכניס במעט את איברו של הבוגר מפיו, גורם למינהו לגנוח ללא הרף.

"פאק, רגע..." מינהו תפס בשיערו של גיסונג. "אני עומד ל..."

גיסונג תפס באחורי החולצה של הבוגר והצמיד אותו אליו. לא משנה מה מינהו חשב, גיסונג רצה שבן זוגו יגמור בתוכו.

גיסונג הכניס את איברו עמוק אל תוך גרונו. "אה.. אה.." גנח מינהו. הוא החל להרגיש תחושת עקצוץ מענגת אופפת אותו וידע מה עומד לקרות. הוא ניסה להרחיק את גיסונג ממנו לפני שזה יקרה, אולם זה היה מאוחר מדי. מינהו גמר מהר מדי ונוזלו זלג מקצוות הפה של גיסונג.

"תירק-"

"כבר בלעתי את זה."

"אתה..!"

"זה כבר היה בתוך הגרון שלי, לא יכולתי לירוק את זה."

"לא... אני מתכוון ש..."

"למה אתה מתכוון?" שאל גיסונג ומינהו העביר יד בשיערו ונאנח. "פשוט תהיה בשקט." השיב בחזרה.

"אתה יודע שהיה כאן מישהו כל הזמן הזה..." אמר גיסונג.

"הוא כבר הלך ממזמן." השיב לו בחזרה מינהו. "רק רגע, זה כל מה שמציק לך אחרי כל מה שעשינו פה?!"

חיוך ערמומי כיסה את פניו של גיסונג. הוא צחקק לעצמו כשראה כמה מובך נראה בן זוגו הבוגר. הוא אהב לראות אותו ככה, בשליטה אך מובך ממעשיו בו זמנית. הוא אהב את זה בו, שילוב של רציניות וחמידות. זה היה שילוב יפה שמשך את גיסונג אל מינהו מההתחלה, שילוב מושלם ומיוחד של אופי ויופי, שקרן ממנו כמו השמש וגרם לגיסונג להסתנוור ממנו, מבפנים ומבחוץ.

📎 : השיר לפרק זה ↷

- על מי לכתוב בפרק הבא? >ㅅ<