אחרי שעברו יום קשה, החליטו הבנים לישון יחד באותו החדר. הם רצו להיות קרובים אחד לשני בזמן השינה כדי להרגיש בטוחים, אולם לא משנה כמה ניסה גיסונג להירדם כשחבריו היו סביבו והגנו עליו, הוא אינו הצליח לישון.

גיסונג קם ממיטתו ושעט אל מחוץ לחדר.
הוא הלך אל מחוץ לבית והתיישב על ספסל העץ שבחצר. הוא נאנח בכבדות כשהביט בשמיים הרחבים, נותן לרוח החמימה לנשוב על פניו ולהעיף את שיערו יחד איתה.

בתוך השקט, קול גברי הקורא בשמו נשמע מאחוריו. גיסונג השתנק במקומו בבהלה. הוא הסתובב לאחור וראה את מינהו מציץ מעבר לדלת כששאל, "הכל בסדר? כל כך קר כאן." גיסונג הנהן וחייך חיוך נוגה. "אני בסדר."

למרות מזג האוויר הקריר במיוחד לעונה, מינהו יצא החוצה כשהוא עטוף בשמיכה והתיישב על צידו הריק של הספסל באנחה.

במשך דקות השניים לא אמרו דבר אחד לשני, אלא רק בהו בשמיים הכהים מלאי הכוכבים.

מינהו היה רגיל לכך שגיסונג תמיד דיבר ללא הפסקה כשהיו שניהם יחד, לבדם. אבל הפעם, השקט שהגיע ממנו היה משונה לו.

"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאל מינהו וגיסונג הפנה את צומת ליבו לבחור הבוגר שישב לצידו. "כן." השיב. "למה אתה שואל?" שאל גיסונג ומינהו קימט את גבותיו בעצבנות. עיניו האדומות של גיסונג הסגירו כי בכה לפני בואו של מינהו. אז למה הוא שיקר לו? מחשבה זאת אפפה את מוחו של מינהו ולא שיחררה. הוא היה נחוש לגלות מהי הסיבה לשקר של גיסונג.

לפני שבא לומר משהו על כך, מינהו שם לב לידיו הרועדות של גיסונג. הצעיר ניסה להסתיר את ידיו בתוך כיסי הפיגמה שלו, אולם כיסיו היו קטנים מדי בשביל להסתיר את כפות ידיו.

"בוא הנה." אמר הברונטי לבחור הצעיר, אשר הביט בו בלבול. "אמרתי שתבוא הנה." ציווה מינהו וקירב בכוח את גיסונג לחיקו. "איך יכולת לומר שאתה בסדר? אתה קפוא." אמר מינהו וחיבק את גיסונג קרוב יותר לגופו. "אני מופתע מכך שהצלחת לדבר כרגיל. אם הייתי אתה לא הייתי מצליח להוציא הגה מהפה מרוב קור." מינהו שפשף את כפות ידיו על גבו של גיסונג וניסה לחמם אותו כמה שרק יכל.

ליבו של גיסונג החסיר פעימה כשמינהו תפס בידיו ונשף עליהן אוויר חם מפיו. האוויר החם גרם לגיסונג לחוש בצמרמורת בידיו ולדמעות להתקבץ בעיניו.

גיסונג היה המום מהמחווה של מינהו.
הוא לא ציפה שמישהו ידאג לו ויצא החוצה אחריו בקור שכזה ויחמם אותו בגופו. אף אחד מעולם לא דאג לו ככה. אף אחד מלבד מינהו. גיסונג השפיל את פניו מטה ומשך באפו כדי לא להסגיר את דמעותיו, אולם ברגע שנזלת התחילה לנזול מאפו הישר על ידיו של מינהו, מינהו תפס בסנטרו באגודלו ובאצבעתו המורה וחשף את הפנים שלו לעיניו החומות.

מינהו פער את עיניו כשראה את פניו הסמוקות של גיסונג מעוטרות בדמעות נוצצות אשר ירדו מעיניו החומות והגדולות. עיניו של מינהו לא יכלו להוריד מבטן מפניו של גיסונג. הוא תהה האם הצעיר בוכה מהקור, אך מחשבה זו חלפה במהירות מראשו כשהבין כמה מטופשת היא.

בזמן שמינהו חשב לעצמו, גיסונג משך באפו וניסה להחזיק את שאר הדמעות המרירות בתוכו. אבל בכל פעם שמינהו העביר את ידו על לחיו הקרה עם ידו החמה, גיסונג הרגיש דמעה נוספת יורדת על לחיו.

"קח, קנח את האף שלך עם זה." אמר מינהו והושיט את חפיסת הטישו הקטנה שתמיד שם בכיס מכנסי הפיגמה שלו ליתר ביטחון.

גיסונג קינח את אפו המנוזל עם הטישו, וכשנעצר, אמר תודה למינהו בשקט וחזר לקנח את אפו שוב. מינהו חייך. "אין בעד מה. זה מובן מאליו שאדאג לך." אמר מינהו בנחמדות וליטף את שיערו המבולגן של גיסונג.

בום בום בום. ליבו של גיסונג דהר בחזהו במהירות אדירה. המחווה הלבבית של מינהו גרמה לו לנשוך את שפתו התחתונה והרועדת. הוא הרים את מבטו המושפל והישר את מבטו כדי להביט במינהו, אשר עדיין המשיך ללטף את שיערו המבולגן של גיסונג וחלם בהקיץ. הוא אינו שם לב שגיסונג התקרב אל פניו עד שנישק את שפתיו בנשיקה עדינה.

מינהו פער את עיניו בהלם והסתכל על גיסונג תוך כדי שנישק אותו. הוא ישב כקפוא במקומו, בתדהמה מהנשיקה. כשניתק גיסונג את שפתיו הוא התנצל מיד, אך גם אמר משהו שגרם לליבו של מינהו להחסיר פעימה, "תודה שאתה גורם לי להרגיש בטוח. אתה היחיד שאני מרגיש איתו ככה ואני מודה לך על כך."

כששמע זאת, ליבו של מינהו השתגע ודמו געש בעורקיו. הוא היה מאושר לשמוע את הדברים הללו, עד שמבלי לחשוב, תפס מינהו בעורפו של גיסונג ומשך אותו אליו. הוא ריסק את שפתיו על אלו של גיסונג ונישק אותו בחזרה.

גיסונג עצם את עיניו בחוזקה וניסה לשמור על קור רוח. הוא קימץ את ידיו על החזה של מינהו ורעד כשהרגיש את לשונו של מינהו מנסה למצוא כניסה פנימה. כשמינהו הרגיש את הרעידות של גיסונג, הוא ניתק את הנשיקה והביט בצעיר שמולו. פניו היו אדומות ושפתו התחתונה רעדה מעט.

עקב תחושת ההלם שהרגיש, נראה היה כי גיסונג הביט במינהו בכעס. מינהו לא הבין את פשר המבט הכעוס, כיוון ולפני כן הצעיר גם נישק אותו בהפתעה. לכן, הוא חשב שהוא ישמח אם ישיב לו חזרה בנשיקה.

אך מינהו לא ידע שגיסונג לא כעס כלל. הוא היה לחוץ ומופתע מהנשיקה של מינהו, שנחתה עליו בפתאומיות מוחלטת וגרמה לו להרגיש פרץ של רגשות בכל פלגי גופו.

מינהו קמט את מצחו בבלבול ונאנח מאפו. הוא העביר את ידו בשיערו של גיסונג והצמיד אותו קרוב לפניו. המבט הכעוס והמבלבל עדיין נשאר על פניו של גיסונג, ולמרות כך, מינהו הרגיש שגיסונג קורא לו. כשחש הבוגר בנשימותיו החמות של גיסונג על שפתיו, הוא ליקק שפתו בחושניות ולחש על שפתו הרועדת של הצעיר, "אתה משחק אותה קשוח, אבל נגיעה אחת קטנה שלי בך גורמת לך להישבר לרסיסים." קולו השקט והעמוק של מינהו העביר בגיסונג צמרמורת במורד בטנו. הוא הרגיש את רגליו רועדות כשמינהו נשך את שפתו התחתונה ומיד לאחר מכך הכניס את לשונו החמה לפיו וטעם אותו בסקרנות.

גיסונג התרגש מטעם לשונו של מינהו בפעם הראשונה בפיו. ללשונו היה טעם מתקתק, שגרם לגיסונג צמרמורת בלתי רצונית בעמוד שדרתו.

תוך כדי הנשיקה, מינהו תפס ביריכו הרועדות של גיסונג וגיסונג פקח מעט את עיניו. הוא ראה שמינהו סימן לו לעלות על רגליו וכך עשה. הוא התיישב על יריכו החסונות והרגיש כמה חזקים שרירי הארבע-ראשי שלו כשהתיישב עליהם עם כל משקלו.
מינהו נאנח בעונג כשגיסונג אחז בפניו ונישק אותו בחוזקה רבה יותר. במקביל, מינהו תפס בישבנו של גיסונג כדי שלא יזוז ממקומו. השניים נאנחו אחד אל תוך פיו של השני בהנאה, עד שלאחר חצי דקה ללא נשימה, התנתקו מפאת חוסר אוויר. הם הביטו אחד בשני, סמוקים ומובכים, אך מאושרים.

גיסונג הביט מלמעלה במינהו, אשר נישק את החזה שלו מבעד לחולצתו ולא ניתק את קשר העין שלהם. גיסונג צחקק במתיקות כשהרגיש את ידיו של מינהו מטיילות בתוך חולצתו על בטנו וגבו. הוא אהב את מגע כפות ידיו החמות של מינהו על עורו הקריר. הוא הרגיש את גופו מתלהט ממגע ידיו של מינהו על רחבי גופו והוא אהב זאת מאוד. הוא הרגיש טוב בשל כך.

גיסונג רצה לתת למינהו גישה רחבה יותר לגופו, לכן פתח את כפתורי חולצת הפיגמה שלו וחשף את החזה שלו בפני מינהו.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמינהו ראה את גופו של גיסונג, אבל לראות את גופו הערום בסיטואציה הזו גרמה למינהו לפרפרים בבטן. הוא העביר את מבטו על כל חלק בפלג גופו העליון של גיסונג ובחן כל סנטימטר בו. הוא התקרב באיטיות עם פניו אל החזה של גיסונג וחיכך את שפתיו על החזה של הצעיר שרעד בהנאה. הוא נישק את עורו החשוף ברכות, נותן לכל נקודה ששפתיו נגעו בה את מלוא צומת הלב והאהבה שיכול היה להעניק.

גיסונג השתנק במקומו ועצם את עיניו כששפתיו של מינהו הגיעו לאזור רגיש בחזהו. הבוגור צחקק כשראה את תגובתו של גיסונג; העיניים העצומות, נשיכת השפתיים והסומק הרב אשר עיטר את לחיו גרם למינהו לאושר.

עם חיוך על פניו, מינהו העביר שובל נשיקות על החזה של גיסונג ומשם עלה אל עצם הבריח שלו. הוא שאב ומצץ נקודה קרובה לכתפו של גיסונג והשאיר שם סימן אדום. גיסונג תפס את כתפיו של מינהו וגנח חלושות מכאב.
לאחר כמה שניות, מינהו שיחרר את שפתיו מהנקודה וגיסונג הביט בה. הנקודה הייתה בצבע אדום וסגול ונראתה כמו שטף דם קטן. גיסונג נגע בנקודה והרגיש כאב חד כשנגע בה. "פאק." הוא קילל ומינהו צחק. "זה יעבור תוך כמה ימים." אמר הבוגר ונישק את מקום ההיקי בעדינות. גיסונג קיפץ במקומו מכאב. "זה כואב. אל תנשק את זה." מינהו גיחך וחייך חיוך צדדי. הוא קירב את שפתיו לאוזנו של גיסונג ולחש לתוכה, "אני יכול לנשק את השפתיים שלך במקום?" גיסונג בלע את רוקו והנהן. השניים הביטו אחד בשני לפני שעמדו להתנשק שוב, אך קול חריקת הדלת גרם להם להתרחק אחד מהשני במידיות.

מתוך הדלת צץ ראשו של גונגין והביט בשניים. "מה אתם עושים כאן בחוץ? קפוא כאן." שאל בקול ישנוני. "תחזרו למיטה, יש לנו יום ארוך מחר." אמר גונגין וטרק את הדלת באנחה.

כשקול הצעדים של גונגין לא נשמע עוד, גיסונג ומינהו הביטו אחד בשני ופרצו בצחוק.
"אם הוא היה תופס אותנו ככה הייתי בוכה מבושה." אמר גיסונג וגיחך. "מזל שאפשר לשמוע כל דבר בבית הזה." ענה מינהו וגיסונג הנהן כשחיוך על פניו.

"אבל גם אם מישהו יתפוס אותנו בעתיד..." אמר מינהו וגיסונג מצמץ בבלבול. "ואני מניח שזה יקרה... אני אדאג שאף אחד לא ידבר על כך." מינהו ליטף את שיערו של גיסונג והניח נשיקה על לחיו. "אתה תהיה בטוח לחלוטין איתי, גיסונג. אז אל תדאג בקשר לדבר."

***

📎 : השיר לפרק זה ↷

הפרקים הבאים (לא בהכרח יעלו בסדרה הזה) צאן וגיסונג, אייאן וצאן, מינהו וסאונגמין.