הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.

נקודת מבט היונגין:
הלכתי בבניין המשרדים כשלפתע נתקפתי בתחושה מוזרה, כאילו חלף על ידי אדם שהכרתי. לא ידעתי אם באמת עבר לידי מישהו שהכרתי, אך תחושותיי לא הרגישו שגויות. הסתובבתי לאחור וראיתי את אותו האדם שגרם לי להרגיש כך, נכנס אל תוך משרד ונעלם מהאופק. נעצרתי במקומי כשמחשבותיי נודדות ונִרְתַּעְתִּי מהמחשבה על האדם שעלה לראשי. לא. אין שום סיכוי שהוא עובד בחברה שלנו. אמרתי לעצמי וטלטלתי את ראשי מצד לצד. עברו עשר שנים מאז שהוא, חבר הילדות ואהבתי הראשונה עבר לארצות הברית בשביל ללמוד. לכן, עליי להוציא את המחשבה הזו מהראש שלי ולא להכניס אשליות למוחי, כיוון ואין שום סיכוי בעולם שהוא יהיה כאן, באותו המשרד שאני עובד בו.

***

ישבתי במקומי כשחברתי למשרד, גיהו, ישבה לצידי ודיברה איתי. "היי, שמעת על זה?" גיהו סובבה את המחשב הנייד שלה והראתה לי כתבה על צג המחשב. "יש שמועות שהנשיא החדש של החברה שלנו ממש חתיך." "הו באמת?" השבתי, אף על פי שלא התעניינתי בחדשות הנוגעות לחברה בכלל. "תראה, הוא אפילו מופיע בחדשות באתר הזה." אמרה גיהו וכחכחה בגרונה כשקראה את הציטוט מהכתבה בקול מצחיק. "אין לי בן/בת זוג, אך האדם שאני אוהב לא השתנה כלל במשך עשר שנים ואני משתוקק לפגוש אותו." גיחכתי למשמע החיקוי המצחיק של גיהו לנשיא החדש שעוד לא הכרתי. "הוא נשמע כל כך מגניב, אבל אני חושבת שהוא כנראה לא מוכן לזוגיות כרגע." "את צודקת." הסכמתי.

כמה רגעים לאחר מכן, חברתי גיהו הפעילה את הסרטון שהכיל את הראיון שעשו לנשיא החברה החדש. קולו נשמע לי מוכר, לכן הרמתי את ראשי מן המסמכים בהם הייתי עסוק והסתכלתי על המסך. נדהמתי לגלות שאותו נשיא חדש היה לא אחר מאשר חבר הילדות והאהבה הראשונה שלי - קים סאונגמין. השוק שאפף אותי היה כל כך עצום מכדי לשאת. הייתי כל כך המום, שכמעט ולא שמתי לב להודעה שנשלחה למייל שלי והופיעה על צג המחשב שלי. במייל נאמר לי להגיע אל משרד הנשיא כיוון והוא רוצה לדבר איתי על נושא חשוב. פערתי את פי וקפצתי ממקומי בהתרגשות, מקבל מבט מבוהל מגיהו שישבה לצידי. "הכל בסדר-" "אני צריך ללכת!" אמרתי ורצתי מהמשרד שלי אל עבר חדרו של הנשיא שהיה בקצה המסדרון.

***

כשהגעתי אל פתח החדר, דפקתי על הדלת והכנסתי את עצמי פנימה. החדר שאליו נכנסתי היה גדול ומרשים. קירות החדר התנוססו בעשרות תעודות ובצילומי נוף יפהפיים, והחדר עצמו היה מעוצב בסגנון מודרני מרשים. התקדמתי ונכנסתי אל אמצע החדר עד שהגעתי אל שולחן שחור וגדול. על השולחן ראיתי תמונה ממוסגרת שלי ושל חבר הילדות שלי, סאונגמין. הרמתי את המסגרת וראיתי בתוכה תמונה שלנו מימי חטיבת הביניים, כאשר שנינו מחובקים. לא יכולתי שלא לחייך כשראיתי את התמונה הזאת; התמונה עלתה בי זכרונות מתוקים מימי העבר הטובים, נטולי כל הדאגות והבעיות.

"היונגין." קרא סאונגמין בשמי כשמבט המום כיסה את פניו. שפתיו נרעדו והיה נראה שהוא בעצמו לא האמין ששנינו עובדים יחד באותה החברה. "עברו עשר שנים." אמר ואני הסטתי את מבטי אל הצד. "ואתה לפתע נעלמת, מבלי להגיד דבר." דמעות עלו בעיניי. סאונגמין התקרב לעברי והצמיד אותי אליו לחיבוק. "אני מצטער." אמר ונאנח ברעד. "רציתי כל כך לפגוש אותך שוב לפני ההצלחה שלי. רציתי שתהיה גאה בי." "זה בסדר." אמרתי. "העיקר שאתה כאן עכשיו." משכתי באפי וטמנתי את ראשי בחזהו. "כל השנים האלו... החזקתי את עצמי בשבילך." סאונגמין שחרר מעט את חיבוקו והביט בעיניי הנוצצות. "גם אני." השבתי ונישקתי את שפתיו. סאונגמין נישק אותי בחזרה והוביל אותי כך שאשב על שולחנו השחור והגדול. "אני חושב שאני צריך לקבל תגמול על כך שחיכית לך כל כך הרבה זמן." אמרתי לו ונשכתי את שפתי התחתונה כשהביט בי בעיניו הצמאות. "אתה תקבל כל מה שרק תרצה." אמר ונישק אותי שוב. הוא טחב את לשונו אל תוך פי, גורם לי לרעוד תחתיו ולהיאנח חלושות אל תוך פיו כשמצץ את לשוני. "אה... אה..." גנחתי ותפסתי בכתפיו כשהעביר נשיקות על קו הלסת שלי ולאחר מכן על צווארי, מוצץ אותו בתאווה ומשאיר עליו סימנים קטנים. "בבקשה תהיה עד-" שיחת טלפון מטלפון המשרד של סאונגמין קטעה את דבריי וגרמה לשנינו להביט אחד בשני בתהייה. סאונגמין הרים את שְׁפוֹפֶרֶת הטלפון וענה לאדם שמעבר לקו תוך כדי שאצבעותיו שוטטו על שפתיי וניסו למצוא את דרכן פנימה. "אני באמצע פגישה חשובה, אל תפריעו עד שאודיע אחרת." הוא ניתק את הטלפון בטריקה עצבנית ואני רעדתי בפלג גופי התחתון כשתפס בירכי ומחץ אותן בתוך ידיו. "אני כולי שלך עכשיו." אמר בחיוך מתגרה. הנחתי את ידיי בחזרה על כתפיו והטחתי את שפתיי עליו שוב, מנשק אותו בלהט. סאונגמין לא נשאר אדיש לנשיקות הנזקקות שהענקתי לו. הוא נישק אותי בתשוקה בחזרה תוך כדי שהכניס את ידו אל תוך חולצתי וליטף את הבטן שלי. "או. מיי. גד. יש לך קוביות." אמר תוך כדי הנשיקות. "מופתע?" "מאוד. במיוחד כי יש לך קוביות בבטן לפני." צחקתי ונישקתי את לחיו. "אני בטוח שהבטן שלך מדהימה גם בלי קוביות." "טוב... את זה תוכל לגלות בעצמך בקרוב." סאונגמין קרץ לי ופתח את כפתורי החולצה שלי בזמן שהסתכל ישירות על פניי, בוחן את תגובתי לגבי פתיחת החולצה שלי ולנגיעות העדינות בחזה שלי.

סאונגמין העביר נשיקות עדינות לאורך הבטן שלי עד שהגיע אל החזה שלי. הוא נשך נקודה על יד פטמתי והשאיר סימן נשיכה גדול שגרם לליבי לדפוק במהירות. ידיו המחוספסות עברו לאורך כל הבטן והגב שלי ועשו לי צמרמורת כזו שגרמה לי להשתוקק לעוד מגע נעים שכזה ממנו בכל חלק בגופי. "היונגין..." קרא סאונגמין בשמי תוך כדי שנישק את הבטן התחתונה שלי. "אממ?" "אני יכול להוריד את הגינס שלך?" הוא שאל, אבל כבר תפס בחגורת הגינס שלי והתחיל לפתוח אותה באיטיות תוך כדי שחיכה לתגובה שלי. "כן, בבקשה." גופי התהלט כשחייך אליי בשובבות והפיל אותי על השולחן, פותח את כפתורי מכנס הגינס שלי ומוריד אותו יחד עם תחתוני הבוקסר שלי. "ר-רגע שנייה א-אני-" לא ציפיתי שיוריד גם את התחתונים שלי ויחשוף את כל פלג כופי התחתון אל עיניו מלאות התאווה בכזו מהירות, אך להפתעתי, אהבתי את זה. אהבתי שעשה את מה שרצה בי ואיכשהו גרם לי להשתוקק לעוד הפתעות ממנו.

ללא התראה, סאונגמין הכניס את איברי אל תוך פיו. קימרתי את גבי וגנחתי אל תוך כף ידי, משתדל כמה שיותר לשמור את גניחותי לעצמי. "תשתדל להיות בשקט או שישמעו אותך בחדר הסמוך." אמר תוך כדי שהתעסק עם איברי בפיו. קל לו לומר. הוא לא האחד שנאכל כאן באמצע המשרד על השולחן!
"חכה רגע-! אני-" סאונגמין הכניס את אחת מאצבעותיו אל תוך ישבני וגרם לי לזנק. הייתי בטוח שהגניחה שעמדה לצאת מגבולות שפתיי תישמע בחדר הסמוך ותעורר עניין, אבל אז סאונגמין נישק אותי ואני גנחתי הישר אל תוך פיו כשדמעות מרירות זולגות מעיניי. "אל תעשה דברים כאלה מבלי להודיע לפני." אמר בקול צרוד ורועד בשל מה שחולל בגופי. סאונגמין צחק ונישק את הלחי שלי. "מצטער."

ככל שהמשיך למצוץ את איברי ולהציק לי עם אצבעתיו הערמומיות בתוכי, הרגשתי שאני עומד לגמור. אבל אז, ברגע שהרגשתי שאני עומד להגיע לשיאי, סאונגמין הוציא את איברי מפיו ואת אצבעתיו מישבני. מה לעזאזל קורה כאן? שאלתי את עצמי כשסאונגמין התיישב על כיסאו המסתובב והסתכל עליי שכוב על שולחנו. התרוממתי מעלה למצב ישיבה והבטתי בו, תוהה למה הוא הפסיק ברגע השיא.

"למה הפסקת?"

"אני יודע שאמרתי שמגיע לך כל מה שרק תרצה, אבל אני חושב שגם לי מגיע לקבל משהו אחרי כל מה שעשיתי בשבילך עכשיו." "למה אתה מתכוון?" שאלתי וסאונגמין חייך חיוך צדדי שגרם לי לחשוש מהתשובה שלו. "אם אתה רוצה לגמור, תסיים את העבודה בעצמך." פערתי את עיניי בתדהמה. "מ-מה?" מצמצתי בעיניי בבלבול ושפתי נפשקו בהלם. לרגע חשבתי שאני מדמיין את מה שמעתי. "אני רוצה לראות אותך מענג את עצמך." ענה והעביר יד בשיערו השחור מלא הברק כשהוא מחייך אליי בחיוך הזדוני ביותר שראיתי בכל ימי חיי. פאק! הוא... כזה חסר בושה! לבקש משהו כזה אחרי שלא שכבנו במשך עשר שנים... השפלתי את מבטי מטה כשהרגשתי את לחיי מתלהטות מבקשתו המפתיעה והלא שגרתית. הייתי מוכן לכל כך הרבה דברים שעלולים לקרות פה, אבל לזה... לא ציפיתי.
לא ידעתי מה לעשות, כיצד להגיב ואיך להרגיש, אבל מה שהרגשתי בוודאות היה הכאב החד באיברי שרק התעצם עם השניות שעברו. ידעתי שאסבול כל היום מכאב ורגישות אלא אם לא אעשה משהו לגבי זה עכשיו. לכן, בלית ברירה, התיישבתי על שולחנו ועשיתי את מה שביקש. אוננתי מול עיניו הצמאות ומלאות התועבה שבערו כמו אש לוהטת כשצפה בי. עצמתי את עיניי ושפשפתי את איברי מולו, אבל זה לא הספיק לי כדי לגמור. הייתי צריך משהו מעבר לזה. "אני... צריך עוד..." אמרתי לעצמי בשקט, מקווה שסאונגמין לא שומע אותי אף על פי שישב מולי, שמע כל גניחה ואנחה קטנה שיצאה מגבולות שפתי וראה כל דבר. תרתי משמע. באותם הרגעים, ניסיתי לשכנע את עצמי שעצם המחשבה שאני עושה זאת מולו יגרום לי להנות ולהגיע לשיא שלי מהר יותר.

המחשבה באמת גרמה לגופי לעונג צרוף ומלא בלהט אך גם לכאב.

"פאק..." פתחתי את רגליי לרווחה והכנסתי אחת מאצבעותי אל תוך ישבני. דמעות נקוו בעיניי כשהרגשתי את האצבע נוגעת בנקודה רגישה. כשהרגשת העונג הקצרה עיקצצה בעמוד השדרה שלי, פקחתי את עיניי וגנחתי כשראיתי את סאונגמין צופה בי מתעסק בעצמי. הצורה המגונה בה הסתכל עליי ורק עליי, גרמה לכל חלק בגוף שלי להרגיש טוב יותר.

העברתי את מבטי עליו והבחנתי בבליטה הגדולה שהרתה במכנסי הגינס השחורים השלו. נשכתי את שפתי התחתונה בחוזקה והרגשתי את רגליי רועדות. לעזאזל, רק המחשבה על איברו בתוכי גרמה לי לחשוב שאני עומד לאבד את זה לגמרי.

"אה... סאונגמין..." גנחתי בשמו. סאונגמין קם ממקומו והתקרב אליי. הוא בחן אותי מקרוב וליטף את פני תוך כדי שלחש אל האוזן שלי, "תגמור בשבילי." הטון הנמוך והסקסי של קולו גרם לי ללחיי להאדים. הבטתי בו כשהעביר נשיקות רטובות על החזה שלי ותוך כדי העביר מבטים חטופים בעיניי הדומעות והמתחננות.

"תיגע בי..." התחננתי בקול רועד. הייתי נזקק למגע ידיו המחוספסות על גופי. ידעתי שרק בזכותן אוכל לספק את עצמי כמו שרציתי.

כששמע את דבריי, סאונגמין לא חיכה שנייה נוספת. הוא תפס באיברי ושפשף אותו ואני הרגשתי את האורגזמה שוטפת אותי. נאחזתי בחוזקה בכתפיו כשצמרמורת חדה ומענגת עברה בעמוד השדרה שלי ומיד לאחר מכן גמרתי על בטני ולכלכתי מעט גם את פניו של סאונגמין ללא כוונה.

התנשמתי בכבדות וכרכתי את רגליי סביב מותניו של סאונגמין, מעניק לו נשיקה נזקקת שגבלה באי שפיות עקב מה שהרגשתי.

"איך זה הרגיש?" הוא שאל וליבי פרפר בפראות. התחושה של ידיו על איברי הייתה הדבר הכי טוב שהרגשתי לאחרונה. נשכתי את שפתי התחתונה, שילבתי את אצבעותי בשיערו והבטתי בו כשעניתי. "זה הרגיש כל כך טוב..." עיניו בערו. "אני שמח לשמוע את זה..." אמר ולחש אל תוך האוזן שלי, "כי עכשיו תורי."

📎 : השיר לפרק זה ↷

בקשות לפרקים הבאים:
צאן וסאונגמין, היונגין וגיסונג, צאן וגיסונג, אייאן וצאן.