הפרק מכיל תוכן בוגר, סמאט.
ראו הוזהרתם. הקריאה באחריות הקורא.

נקודת מבט פליקס:

זה היה לילה סוער. הרעמים החזקים והגשם העז שארעו בחוץ היו אחד ממחזות הטבע המרהיבים ביותר שראיתי בחיי. בהיתי בגשם דרך חלון המרפסת השקוף שבביתי עד שדפיקה על דלתי קטעה את מעשי.

בעודי מתקדם אל הדלת, ניסיתי להעלות לראשי מי האדם שיכול לבוא בשעת לילה מאוחרת שכזו לביתי אשר היה רחוק מכל בתיהם של חבריי. הנקישות על הדלת נמשכו וקטעו את מחשבותיי ואני מצאתי את עצמי רץ אל הדלת, פותח אותה מבלי להסתכל בעינית ונדהם מהמראה שנחשפו אליהן עיניי.

היונגין עמד בפתח כשהוא מתנשם בכבדות. שיערו השחור היה רטוב ומבולגן וכך גם בגדיו; חולצתו השחורה והגדולה נראתה כמו שק ישן ורטוב שנדבק על גופו הזעיר, ומכנסיי הטרניג האפורים שלו היו באותו המצב.

פתחתי את פי בשביל לשאול מה עבר לו בראש כשיצא במזג אוויר נוראי שכזה מהבית שלו עד אליי, אבל הוא עצר אותי כשריסק את שפתיו התפוחות על שפתיי בפתאומיות.

הופתעתי ממגע שפתיו הרכות,
אך תחושת ההפתעה עברה במהירות.

מאז ומתמיד היו בינינו הרגעים האלו; רגעים בהם עמדנו להתנשק, אך משום מה דבר אף פעם לא קרה, עד לרגע הזה ממש. ואני, אשר הייתי לגמרי נואש לנשק את היונגין במשך תקופה ארוכה משאני יכול לזכור, הרגשתי טוב במיוחד כשלשונו החמה החליטה לקחת פיקוד על הנשיקה וגרמה לי לאבד את העשתונות תחת שליטתו.

לאחר כמה דקות שהרגישו כמו נצח, הרגשתי את האוויר בראותיי אוזל. נענקתי בפיו של היונגין, שהבחין בכך שהתקשתי לנשום. הוא התנתק משפתיי ונתן לי מרחב נשימה.

"פליקס..." הוא השחיל את שמי בלחש אל תוך נשימותיו הכבדות. "אני יכול..." הוא הצביע על בגדיו והנהנתי בראשי. הוא פשט את חולצתו הרטובה וחשף בפני את גופו.

בגופו לא היה משהו יוצא דופן, אבל הלב שלי תמיד החסיר פעימה כשראיתי את גופו החשוף מולי, שנראה יפה יותר ככל שהוריד ממנו עוד פרטי לבוש.

כשהוריד את חולצתו מעליו, הוא רכן לעברי והצמיד אותי אל הקיר. הוא שם את ברכו בין רגליי ושפשף אותה בפתאומיות במפשעתי. "ה-היונגין..." עצמתי את עיניי ונאחזתי בידו שתפסה בגבי התחתון והצמידה אותי אל ברכו. לא ידעתי אם לשכב איתו הוא הדבר הנכון לעשות, אבל ככל שחשבתי על זה יותר, רציתי את זה יותר.

תמיד היה בין שנינו מתח מיני.
ידעתי שיקרה בינינו משהו כזה, סטוץ או אפילו מערכת יחסים של אוהבים, אבל לא ציפיתי שמצב כזה אינטימי כמו זה יקרה עכשיו.

רק לפני כמה ימים בלבד היונגין התעלם מקיומי והותיר אותי בעצבות מוחלטת כשהחליט ללכת ולהיות עם חבריו החדשים באוניבסיטה. הוא נטש אותי, ואני חשבתי שאני מחוק מבחינתו, אבל מה שקורה עכשיו הוכיח לי אחרת.

הוא סובב את גופי כך שגבי היה מול פניו ופשט מעליי את החולצה שלבשתי בפזיזות ונישק את גבי בנשיקות קלילות.

מגעו העדין של שפתיו החמות על גופי הקריר יחד עם אחיזתו החזקה במותני העבירה בי תחושה נעימה לכל אורך גופי, כזו שהייתי יכול להרגיש למשך שעות.

כשידו נשלחה אל רוכסן מכנסיי ופתחה אותו צמרמורת עברה בעמוד השדרה שלי. ידעתי מה הולך לקרות. הוא הוריד את מכנסי הפיג'מה שלי והשחיל את ידו המחוספסת והגדולה אל תוך הבוקסר שלי. השתנקתי בבלה במקומי ממגע ידו הקרה. "ה-היונגין-" הוא עטף את את איברי בידו ושפשף אותו במהירות משתנה. נשימותיו הכבדות בשקע צווארי הוכיחו לי כי הוא מרוצה מהזקפה שנוצרה לה במהירות.

הוא הוציא את ידו באיטיות מהבוקסר שלי, כשאצבעותיו מרפרפות על איברי הקשה וגורמת לו לדלוף עקב מגעו המצמרר. כשכל ידו הייתה מחוץ לתחתוני, הוא הוריד לגמרי את מכנסי הפיג'מה שלי, סובב אותי בחזרה לפניו ושוב שם את ברכו בין רגליי.

כל מה שיכולתי לעשות היה להישען עליו ולהרגיש את הברך שלו זזה בין שתי רגליי באיטיות מחרפנת אשר גרמה לי לזוז באותו הקצב האיטי והמסחרר. בתוך כל הבלאגן שהתחלתי להרגיש, שמעתי את צלילו המעומעם של רוכסן המכנסיים של היונגין.

"לא, אין מצב. אני לא עושה את זה על הקיר." אמרתי בהתנשפות כבדה. היונגין לא ענה לי. הוא המשיך לפתוח את רוכסן מכנסיו.

"ב-בוא נלך לחדר שלי. בבקשה" התחננתי בפניו. "אני לא מסוגל לחכות יותר." הוא אמר לפתע וגורם לי לתהות. אחרי כל כך הרבה זמן של מתח בין שנינו היונגין נשבר.
הוא הגיע למצב שאינו יכול לחכות ולעמוד בפיתוי שהמשיך לפתות אותו במשך תקופת זמן ארוכה כל כך. הרגשתי את אותו הדבר כמוהו ולמרות הכל עדיין היו לי סטנדרטים; לא הייתי מסוגל לשכב איתו בפעם הראשונה ככה, כשאני שָׁעוּן על הקיר.

הוא הושיט לי את שתי אצבעותיו ואפילו אוזניי הסמיקו בשל מה שביקש ממני לעשות.

"אני לא יכול לעשות את זה." מלמלתי בשקט.

"לעזאזל, פליקס. ברור שאתה יכול." הוא קילל ודחף את אצבעותיו אל תוך פי באגרסיביות, לא מותיר לי ברירה מלבד לעשות את מה שביקש.

רציתי להילחם בו, אבל ידעתי שזו תהיה טעות שרק תגרום לי להצטער עליה; כיוון ורציתי אותו, רציתי אותו כל כך. למרות התנגדותי לאצבעותיו בתוכי, מצצתי את שתיהן בצורה הטובה ביותר שרק יכולתי. העברתי את לשוני עליהן, עובר על כל פינה ולא מפספס אף סנטימטר. היונגין הוציא את אצבעותיו מפי כשרוקי ניצנץ עליהן. הוא נשך את שפתו התחתונה כשראה את המבט שהיה על פניי; סומק כיסה את לחיי ודמעות עמדו להן בעיניי. ידעתי שכמעט הגעתי לקצה שלי מהר מדי, אבל הברך שלו שנגעה באיברי והפעולה שעשה הפה שלי היה די והותר בשבילי לפעם הראשונה שלי יחד איתו.

"פאק, זה היה לוהט." הוא אמר ולחיי האדימו. "ואתה עוד אמרת שאתה לא יכול לעשות את זה." הוא פלט נשיפה וחיוך בצבץ לו על שפתיו. "בולשיט." הוא אמר לעצמו והביט באצבעותיו מלאות הרוק שלי בעיניים הנוצצות. הפנתי את פניי בחזרה אל הקיר בשביל להסתיר את בושתי.

"אל תזוז..." הוא אמר ואני כבר התחלתי לחשוש. כשהוא הוריד את תחתוני הבוקסר שלי והעביר את אצבעותיו על כניסתי באיטיות, הרגשתי את הדם גועש בעורקיי בלחץ. "א-אל.. לא-" משכתי באפי וניסיתי למנוע מעצמי לבכות, אבל זה היה בלתי אפשרי כשעיניו התמקדו הישר בעיניי בדאגה. "מה קורה? אתה בסדר?"

"כן אני בסדר, פשוט..." עיניי הדומעות והמתחננות לרחמים התמקדו בספה.

"הבנתי אותך." אמר באנחה והרים אותי. ליפפתי את רגליי סביב מותניו הצרות ושילבתי את ידי סביב צווארו. "פאק. יש לך ריח כל כך טוב." הוא אמר ונשק לצווארי נשיקה קלילה והניח אותי על הספה.

הוא התמקם מעליי ורכן לעברי תוך כדי שלחש לי, "בייבי." הרגשתי את חום גופי עולה. "אני הולך להכין אותך, אז תירגע בשבילי." נשכתי את שפתיי התחתונה כשאצבעותיו נכנסו לתוכי. כל הסיטואציה עצמה הייתה מביכה כל כך, אבל פניו שהיו במרחק סנטימטרים בודדים מפניי ואצבעותיו ששיחקו בתוכי... זה... זה היה יותר מדי מביך.

"מממ.." נאנחתי בשקט כשאצבעותיו נכנסו עמוק יותר לתוכי וחקרו את מעמקי גופי. כשנגע בנקודה הרגישה שלי, קפצתי במקומי והתחלתי לגנוח את שמו. אם הוא ימשיך לגעת שם עוד קצת, אני... "ששש..." לחש ונישק את הסנטר שלי.

כשפקחתי את עיניי להביט בו, ראיתי כי עיניו עצומות. החלטתי לנצל זאת ונישקתי את שפתיו בהפתעה. הוא פקח את עיניו ואני הסתכלתי לתוכן, נקסם מהניצוץ המדהים שלהן שגרם להן להיראות כמו יהלומים.

סקרתי את פניו הנאות והבחנתי בסומק הורוד שאירע על לחייו. הסקתי כי הסמיק בעקבות מפגשן של עינינו, אשר נקלעו להביט אחת אל תוך השנייה ברגע אינטימי שכזה.

"פליקס..." הוא לחש את שמי בחושניות שכזו שגרמה לי לרעוד. "אני לא מסוגל... יש לך ריח כל כך טוב." הוא העביר יד בשיערי הורוד ונישק את שפתיי בפראות. ראשי הוטח בספה הרכה כשנישק אותי עמוקות.

כדקה לאחר מכן, היונגין ניתק את הנשיקה והתרומם כלפי מעלה. הוא הוריד מעט את המכנסיים והבוקסר שלו יחד, חושף בפניי את איברו האימתני. כשהסתכלתי עליו בוהה בי ותוך כדי נוגע בעצמו חשבתי שאני עומד להתעלף. טיפות הזיעה ששטפו את פניו וגרמו לשיערו השחור להידבק למצחו, הסומק שהיה על לחיו, עיניו הבוערות שהסתכלו על כל נקודה בגופי ובחנו אותו בקפידה...

כל כך רציתי לדעת מה עבר לו בראש. בהיתי בו בסקרנות רבה כל כך, עד שלא שמתי לב שקצה איברו כבר היה בתוכי.

"פליקס... אני..." הוא מלמל משהו, אבל לא יכולתי לשמוע מילה מדבריו. כשהכניס את איברו במלואו, לא יכולתי לדבר. כל מה שיכולתי לעשות היה לגנוח כשהרגשתי אותו מחליק פנימה ופוגע בנקודה הרגישה שלי שוב ושוב, זז במהירות ומנענע את ירכיו כנגד שלי.

"איך זה שאתה כל כך-"

"כל כך טוב בזה?" הוא השלים אותי ואני הנהנתי. "זו לא הפעם הראשונה שלי, אתה יודע. למדתי איך לעשות את זה עם הזמן." צחקוק עזב את פיו וגרם לי לאבד את זה.

בכל פעם שהוא מצחקק או צוחק - כמו שעשה זה עתה, איבדתי אט אט חלק מעצמי.

ניכר היה עכשיו, כשעיניי התגלגלו לחלק האחורי של ראשי תוך כדי גניחה, שכל דבר בו עשה לי את זה. המראה שלו - במצב הזה, גרם לי להתחרמן בטירוף. בעקבות כך גניחותי התגברו וגם התקרבתי יותר ויותר אל נקודת השיא שלי.

כשהיונגין שם לב למצב הרגיש שלי, הוא מתח מעט את הרגל שלי כלפי מעלה, מניח אותה על כתפו ונכנס עמוק יותר אליי. אחרי שעשה זו ודחף את עצמו אליי בשיא כוחותיו, גמרתי בתוך רגע על בטני.

הייתי קצר נשימה וידעתי שנראיתי עייף, אך עדיין רציתי עוד ממנו. בחיים לא הרגשתי ככה; הייתי נואש להרגיש אותו עוד בתוכי עד אור הבוקר. הייתי זקוק לו ולמגע שלו, שהעביר בי תחושות מחשמלות. הרגשתי ממוגנט אליו ורציתי שימשיך לעשות בי כרצונו כיוון והוא עשה לי את זה, כמו שאף אחד אחד לא עשה לי את זה מעולם.

"היונגין... אני..."

"היי... בוא נעצור לרגע. אתה-" הרגשתי כי עמד לצאת ממני לכן ליפפתי את רגליי סביב מותניו ואת ידי סביב צווארו ומשכתי אותו קרוב אליי. "עוד... אני רוצה עוד... וקצת- קצת יותר לאט." היונגין בלע את רוקו באגרסיביות והכניס את ידיו אל תוך שיערי. "אתה בטוח?" הוא בדק. ואני אישרתי בהנהון ראש. "בסדר..." הוא אמר ונכנס בחזרה אל תוכי.

"אה.. אה.." גנחתי והוא נשק למצחי.

"שיט. אני מרגיש שאני עומד למות." אמר במפתיע. השפלתי את עיניי כדי להביט בו נשען עם ראשו על חזהי ומלמל לעצמו כל מיני דברים בשקט.

"אני צריך עוד אבל אתה..."

"זה בסדר."

"לא זה לא."

"כן זה כן." התנגדתי.

"אני בסדר עכשיו, אתה יכול להמשיך."

"אבל..."

"זה בסדר. אני בסדר." אמרתי וקירבתי אותו אליי. "בבקשה. אני רוצה אותך כבר כל כך הרבה זמן. אני לא מסוגל להפסיק בידיעה שאני רוצה אותך עמוק בתוכי."

📎 : השיר לפרק זה ↷

הגענו לאלף קריאות ואני קצת (הרבה) מתרגשת. תודה לכם על התמיכה!! ^^
הפרק הבא: מינסונג.