אני מתחיל לחשוב שמישהו ראה אותי ואת זאק וסיפר לטובי.

הוא לא מדבר איתי, בקושי מסתכל עלי וכל הפעמים שעמדנו אחד ליד השני במעלית הוא היה תקוע עם ההבעה הריקה הזאת. אני שונא את זה.

אני מתגעגע אליו, אני חושב, אני מקווה שזה געגוע ולא סתם רגשות אשמה.

זאק, לעומת זאת ניסה לדבר איתי. הרגשתי כל כך רע על מה שקרה איתו ועכשיו אני לא יודע איך לצאת מהמצב הזה.

״היי״ קית׳ חיבק אותי, מוריד את התיק שהיה על גבו ושם אותו לידו, מתיישב מולי, ״מה שלומך?״ הוא שאל, ״האמת, גרוע מאוד. הבחור שסיפרתי לך עליו הפסיק לדבר איתי ובחור אחר מנסה כל הזמן״ קית׳ נראה מבולבל. הסברתי לו על זאק וטובי ועל מה שקרה עם זאק, למרות שהייתי ממש מובך, קית׳ פשוט ישב והקשיב, ״אני חושב שכדאי לך לתפוס את הבחור של הכדורסל ולדבר איתו על מה שקרה, תגיד לאוסטרלי שזה היה ונגמר ואתה לא מעוניין להמשיך עם מערכת היחסים שהייתה בינכם״ קית׳ אמר את הכל בכזאת קלות כאילו זה כזה פשוט, ״וזה יעבוד?״ ווידאתי, ״אני מקווה בשבילך״ הוא חייך.

טובי היה במעלית כשנכנסתי אליה, ידעתי שהוא יוצא לאימון בשעה הזאת ולכן בכלל יצאתי מהבית, ״היי״ חייכתי אליו, הוא התעלם, כחכחתי בגרוני, ״מה?״ הוא חצי צעק, המעלית נפתחה והוא יצא בהליכה מהירה החוצה, הלכתי אחריו, ״אתה יכול בבקשה להאט קצת?״ שאלתי, מרגיש את רגלי שלא זזו אלא אם כן המורה לספורט מתעקש מתחילות לשרוף, הוא האיץ קצת את הקצב אבל עדיין היה לי קשה להדביק את צעדיו, ״אז אתה יודע מה קרה?״ שאלתי, נעצר.

הוא גם נעצר, מסתובב ומסרב להסתכל עלי, ״אני מרביץ לדני בשבילך״ הוא לקח נשימה עמוקה, ״ואתה הולך לנשק פאקינג אוסטרלי אידיוט!״ הוא התקרב אלי בצעדי ענק, ״זה אולי נראה לך כאילו לא אכפת לי-״ הוא תפס את ידי, ״אבל אם ידעת כמה, לא היית עושה את זה״ הוא לחש, משחרר את אחיזתו מידי ומסתובב, ממשיך ללכת לכיוון ההפוך ומשאיר אותי באמצע הרחוב עם כמה מבטים שמופנים אלי.

״לא ג׳וני, זה לא הגיוני! עשרות שיחות עם הבחור ואתה עדיין לא מצליח לשמור עליו!״ אני מניח שהיא התכוונה לטובי, ״מתי בכלל דיברת איתו?״ שאלתי, ״אתה תופתע כמה פעמים״ הוא גיחכה לעצמה, ״טוב, חזרה לנושא. מה קרה שם?״ היא התהלכה מצד לצד בחדרי, לא היה לה הרבה מקום לנוע אבל היא מצאה דרך לגרום להליכה שלה להיראות דרמטית, ״זאק נישק אותי! אני מיד דחפתי אותו״ הרמתי את ידי כחף מפשע, ״לפי מה שסיפרת לי, טובי מאוד נפגע״ היא אמרה כאילו לא ידעתי, ״ואתה חייב לשים את זאק במקום״ היא שמה את ידיה על מותניה, ״פעם אחרונה שניסיתי זה הסתיים בנשיקה״ גיחכתי, ״זה לא זמן לצחוקים, ג׳וני, אנחנו מדברים פה על אהבה״ היא אמרה בנוקשות, פתאום ליבי החל להאיץ, ״אני מעדיף לא לקרוא לזה אהבה״ מלמלתי, ״אז מה זה? חיבה?״ היא אמרה בזלזול, ״חיבה רבה״ תיקנתי אותה, ״יש לך בעיות קשות ואתה הולך לפתור אותן עכשיו, קודם כל, לך לזאק״ וזה מה שעשיתי.

הוא עמד בפתח דלתו, מסתכל עלי בזמן שעליתי במדרגות, ״היי, בוא תיכנס״ הוא פתח את הדלת בחיוך, ״אני מעדיף פשוט לעשות לעשות את זה קצר״ החיוך ירד מפניו באותו מהירות שהוא הופיע, ״אוקי״ הוא שחרר את הדלת, ״זאק, זה נגמר. לגמרי. אני יודע שנפרדנו בגלל סיבות די מטומטמות אבל אני לא יכול להיות איתך״ אמרתי בנשימה אחת, הוא נראה על סף דמעות, ״א-אוקי״ עיניו האדימו, ״אני מצטער״ חיבקתי אותו, משחרר במהירות ומנופף לו לשלום.

אני כל כך מצטער.

דבר ראשון, סליחה, שוב, השבוע האחרון היה ממש גרוע בשבילי ולא יכולתי לשבת ולכתוב אבל עכשיו הכל הסתדר בערך.
בלי קשר, אני מאוד אהבתי את טובי בפרק הזה.
מה אתם חושבים?