Three Days Grace - I Hate Everything About You

המכחיש
חלק 1

"לא, אני לא מאוהב בו."

"אז למה היית איתו כמה פעמים? למה אתה כל הזמן מדבר עליו וכשהוא נמצא עם בחורים אחרים אתה מתרגז? למה אתה מכחיש כל דבר שקשור בו?"

"אני לא מאוהב בו."

כמה ימים קודם לכן

"ג'ייק, אתה זוכר שוויליאם מגיע הערב מקליפורניה?" דרק, החבר הכי טוב שלי, שאל.

הרמתי את ראשי, בולע רוק ונושם נשימה עמוקה בכדי להתאפס על עצמי.

הנהנתי ולא הוצאתי מילה מפי, חוזר להביט מטה ומדפדף במגזין הבלוי והישן שבידי.

"אני אהיה באודישן ולא אוכל לאסוף אותו משדה התעופה, מה הסיכוי שאתה תוכל?" המשיך ואני הרמתי את ראשי בהדרגה, מביט בו בעיניים מכווצות.

"אין פאקינג מצב, דר, אתה יודע שאני שונא אותו, אני לא הולך להביא אותו משם. שמחתי כשהוא נסע ואני לא רוצה לראות אותו עכשיו. הוא יחרבן לי את כל היום היחסית נחמד שעבר עליי." הכרזתי והשלכתי הרחק את המגזין, מוציא מכיס המכנס שלי את הטלפון הנייד שלי ומביט בצג המסך.

"למה אתה כזה מעצבן, ג'ייקוב?! בסך הכל ביקשתי שתיקח אותו, זה בשבילי – לא בשבילו. ואני גם אף פעם לא הבנתי למה אתה כל כך שונא אותו, אתה לא חושב שזה מוגזם? עברו כמה שנים מאז שהתראתם בפעם האחרונה ואולי הוא השתנה, אל תהיה כזה רע.." נשפתי בכבדות וגלגלתי את עיניי.

"אני שונא אותו. שונא. שום דבר לא ישנה את זה." דרק הביט בי בהבעה שלא הצלחתי לפענח, עיניו הירוקות חודרות ומעבירות כעס.

"אתה דוחה אותי.. זה בגלל שהוא גיי? אתה שונא אותו בגלל שהוא גיי, נכון?" פלט מילים במהירות פזיזה ואני שילבתי את ידיי.

"אתה מדבר שטויות." הכחשתי והוא כיווץ את עיניו, משלב את ידיו גם כן.

"אתה חתיכת הומופוב מסריח.." מלמל והעביר את ידו בשיערו החום הבהיר.

"אני לא הומופוב." אמרתי ונעמדתי מהכיסא, לצידו של דרק.

"אתה כן, אתה הומופוב מגעיל שדוחה אותי. אז הוא נמשך לגברים, סוו וואט?" נאנחתי בקול

"אני לא הומופוב." אמרתי פעם נוספת והרמתי את צרור המפתחות שלי משולחן העץ הקטן שהיה לצד הקיר הלבן, מתקרב אל דלת היציאה מהמבנה.

מתהלך במסדרון, נעצרתי והסתובבתי לרגע קט.

"אני אקח אותו.." לחשתי בקול חרישי ודרק הביט בי כשחיוך גדול נמתח על פניו.

הסיפור עם וויל קרה בימי התיכון.

היינו חברים טובים, דרק, וויליאם ואני. הכרנו מגיל אפס והיינו בלתי נפרדים.

דרק לא יודע מה קרה, והוא גם לא ידע – אם וויל לא יספר לו.

וויל פיתח כלפיי רגשות, ואת זה ידעתי כי הוא פרק בפניי את כל מה שהוא חש וחשב.

הסברתי לו שאני לא מרגיש את אותו הדבר ושאני נמשך לנשים, והוא טען שהוא מבין אבל זה לא היה נכון כי מאותו הרגע הוא פשוט מירר את כל השנה השלישית שלי בתיכון.

דרק לא היה מודע לכך כיוון ווויל בסך הכל עשה מגוון דברים קטנים שגרמו לבחורות להתרחק ממני, הפיץ שמועות קטנות ולא פוגעות מדי שגרמו לנזק קל מבחינת בנות וכו.

בתחילת שנתנו האחרונה החלטתי להתעמת איתו, מה שהפך לוויכוח סוער שנגמר במיטה.

הרחקתי אותו.

הרחקתי אותו כמה שיותר, כמה שיכולתי. לא רציתי לראות אותו יותר, הייתי כל כך מבולבל והוא נפגע.

עברו כמה חודשים בהם הרחקתי והרחקתי עד שהתבשר לי שהוא עוזב לקליפורניה.

דרק זוכר את הקשר שלנו כשנאה גמורה כי בכל פעם שדיברנו על וויל אני קיללתי וכעסתי.

על מה כעסתי? על כך שהוא עזב. לא הודתי בפני ובפני אף אחד אבל כעסתי שהוא נטש, חשבתי שהוא יכל להתאמץ מעט יותר. אמנם אני זה שהתנגד אבל תמיד חשבתי שהוא יכל להילחם על זה.

השנים עברו ושכחתי מזה, מהכל. ניסיתי להבליג ובסופו של דבר התקדמתי.

לא הייתי עם אף גבר אחריו, רק עם נשים.

הוא בהחלט ערער את הנטייה המינית שלי אבל כשהוא עזב הנחתי הכל בצד והתמקדתי בלזיין, לזיין ועוד קצת לזיין.

ועכשיו אני מקווה שאני מספיק חזק בכדי להתמודד מולו, לעמוד לפניו ולהתנהג כמו מה שאני מרגיש, להראות לו את השנאה שלי אליו.

השעות עברו להן והגיע הזמן בו הייתי צריך לאסוף את וויליאם.

למעשה, הגעתי כשעה לפני שעת הנחיתה שלו רק בכדי לנשום מעט לפני המפגש איתו.

זה נשמע כאילו אני מאוהב בו או משהו, אבל לא. זה פשוט מעלה מעט חששות, זה הכל. הייתי לחוץ.

אז ישבתי במכונית שלי, בשדה התעופה, מחכה לשעה בה הוא יגיע ולמעשה מחכה להגעתו בכדי להיפטר ממנו כמה שיותר מהר.

לאחר כמה דקות קיבלתי הודעה מדרק.

הוא אמר שוויל נחת ושאל עבורו היכן המכונית נמצאת.

השבתי ונשארתי לחכות.

כמה דקות לאחר מכן, דלת הרכב נפתחה מבלי שאפילו הבחנתי בדמות שהתקרבה.

מזוודה נזרקה אל המושב האחורה והדלת נטקרה.

דלת הכיסא שליד הנהג נפתחה והבחור נכנס, מתיישב על הכיסא.

"לא הייתי פה שנים, אני לא זוכר מה יש ומה אין וסביר שכבר התפתחופה דברים אז פשוט קח אותי לבר הכי טוב באזור." הכריז וחגר את חגורת הבטיחות שלו.

בחנתי אותו במבטי.

עיניו התכולות בהו בזכוכית, שיערו השחור נח על ראשו בצורה מושלמת, בגדיו חורפיים.

בלעתי רוק כשריחו החל להתפשט בחלל הרכב, חודר לאפי ומסחרר את מחשבותיי.

ניערתי את ראשי בכדי להתרכז.

"אני לא לוקח אותך לשום מקום אחר מהבית של דרק. אין סיכוי שאני מבלה איתך דקה מעבר למה שאני חייב. דר אמר שהמפתחות מתחת לשטיח הכניסה לבית." הכרזתי והתנעתי את הרכב, מתחיל בנסיעה.

גיחוך צרוד משך את תשומת ליבי.

"עדיין כל כך מתגונן?" שאל ואני גלגלתי את עיניי.

"ואני גם אשמח אם לא תדבר אליי במהלך הנסיעה הארוכה, פשוט תשתוק – יותר יפה לך ככה." אמרתי בביטחון והבחנתי בזווית העין שהוא הרים את ידיו בצורת כניעה.

"מה שתגיד, המפקד.."

---
אני עייפה, סלחו לי
כן אז סיפור חדשדש
חלק ראשון
השיר חמודי
הסיפור פחות
לא ערכתי כלום אז.. כן
תתמודדו, יש לי איזה עשרה בתכנון ואני משתדלת לערוך הכל.
אוהבת♥

20.04