טאהיונג שמר טוב על כרטיס האשראי שלו כשהוא החזיר אותו לתיק, מביט בשעון השעה הייתה כבר חמש אחר הצהריים והוא הלך בחזרה למועדון, יודע שג'ימין אמור להתכונן בקרוב להופעה הקרובה שלו, הוא נכנס שוב למועדון וסוג'ון הביט בו במבט כזה חם שזה גרם לו להסמיק מעט. כמובן שהוא נתן לו להיכנס למועדון כרצונו וטאהיונג הלך בשקט לאיזור המגורים שלהם, לחדר שלו ושל ג'ימין. עושה פרצוף עצוב שקלט שחברו לא נמצא בחדר בכלל הוא התיישב וליטף את הסדין במיטה האישית שהייתה שלו שנים. הוא גדל במקום הזה וכאב לו שהוא עוזב, הוא גם לא רצה לגור על חשבונו של ג'ונגקוק אבל הם בכלל לא דיברו על זה עדיין, הוא פחד להגיד לו את זה מהפחד המשתק שהוא עלול לאבד אותו, לא חושב שיוכל לנשום בלעדיו.

ברגע שהבחור הבלונדיני היה שקוע במחשבות נכנס לחדר ג'ימין ששיערו היה צבוע בצבע ורוד, עיניו היפות הסתכלו על עיניו של טאהיונג בהלם לפני שהוא פשוט חיבק אותו חזק כל כך שטאהיונג לא הצליח לנשום. "ג'ימיני!" קולו של טאהיונג מילמל מחוסר האוויר אבל הוא בעצמו התגעגע לחברו הטוב ביותר, קצת מצטער שהוא לא יצר איתו קשר לפני אבל הוא באמת לא היה טוב במספרים ולא זכר את מספר הפלאפון של חברו הטוב. ברגע שג'ונגקוק הביא לו פלאפון יפה וחדש לעומת הפלאפון שהיה לו בכסף שהצליח להשיג מהמועדון הוא הצטער שלא זכר את מספר הפלאפון שלו.

סיבה נוספת לזה הייתה שאף פעם כמעט לא היה לו צורך להתקשר לג'ימין שתמיד היה בחדר ביחד איתו, השיחות פלאפון ביניהם היו ממש קצרות והוא פשוט לא הצליח להיזכר במספרים כדי להתקשר אליו. המבט ההמום והחם בעיניו של ג'ימין באמת חימם את ליבו של טאהיונג, הבחור הנמוך היה כמו אח בשבילו ואפילו יותר כי הם באמת החליטו להתנסות ביחד, מסמיק מעט מהמחשבה על מה שהם עשו אחד עם השני כשהיו רק בני שמונה עשרה. הוא רק כרך את ידיו סביב חברו הטוב ושקע בחיבוק לזמן ארוך,  לא היה בטוח כמה זמן עבר בכלל שהם היו מחובקים ככה, אבל ג'ימין היה הראשון להתנתק מהחיבוק החם שהם חלקו כדי לבחון את חברו מלמעלה ללמטה.

"אתה לובש מותגים..." קולו המתוק של ג'ימין אמר בהלם קצת, היה קשה לפספס את הבגדים היקרים שנראו כביכול פשוטים על גופו של חברו הטוב ביותר. טאהיונג נראה באמת טוב, מצוחצח ומשהו היה בוהק בעיניים הגדולות והיפות שלו, הבחור הנמוך תפס בידו של חברו הטוב ביותר. "איפה היית? חשבתי שלעולם לא אראה אותך שוב!" ג'ימין אמר בקול כואב מאוד ודמעות התחילו לזלוג מעיניו מבלי שיוכל לעצור אותן, לראות אותו בריא ושלם לצידו באמת ריגש את ג'ימין, הם הכירו אחד את השני מגיל שש עשרה והוא תמיד היה שם לצידו.

הבחור עם השיער הורוד כרך את ידיו סביב גופו של טאהיונג כאילו זה ימנע ממנו ללכת שוב, הוא כל כך התגעגע אליו שהוא לא יכל להסביר את זה במילים. הכל היה נסבל יותר כשהחבר הכי טוב שלו היה לצידו, אבל הוא באמת התחיל להאמין שלעולם הוא לא יראה את טאהיונג. לא מאמין שהאחר היה לצידו, הוא ידע על העסקה שטאהיונג עשה עם הבחורים העשירים ההם אבל זה לא היה אופייני לו בכלל להעלם ככה מבלי להגיד מילה וגם הפלאפון שלו היה בחדר, ג'ימין גילה את זה שהוא היה שם במצב שקט אחרי שהתקשר אליו אין ספור פעמים.

ברגע שחברו הטוב ביותר שאל אותו את הדברים האלה הדמעות הציפו את פניו שוב, מרגיש מוצף מכל האירועים שקרו במהירות רבה כל כך, לא מצליח לדבר בכלל וג'ימין רק הידק את החיבוק. לראות את טאהיונג במצב שביר כזה ריסק את הלב שלו לרסיסים, עברו כמה דקות שהם רק היו מחובקים קרוב ככה לפני שהבחור הבלונדיני מצא את קולו וסיפר לחברו הטוב ביותר את מה שעבר עליו בלילה הכי נוראי בחייו, גם לאהוב שלו הוא לא סיפר את הסיפור המלא אבל הוא היה חייב לספר לג'ימין.

"הערב התחיל כמו ערב רגיל במועדון... היינו באמצע הנהר... רחוקים מאוד מהחוף... הם הדליקו מוזיקה והתפשטתי כמו שהם ביקשו ממני... אבל פתאום קפאתי במקום... הבנתי מה הולך לקרות... הם היו שלושה בחורים וכולם היו חסונים והרבה יותר חזקים ממני," טאהיונג הביט בג'ימין עם עיניים נוצצות  מדמעות. "ברגע שקפאתי הכל התהפך... אחד מהם תפס בי חזק כל כך שרעדתי... קשרו אותי באזיקים... והם פשוט..." קולו העמוק של טאהיונג לחש בכאב, לא יודע איך להמשיך את הסיפור אז הוא השתתק לגמרי וג'ימין רק ניגב את הדמעות שלו והסתכל עליו עם עיניים גדולות ומבט מודאג.

"אתה לא חייב לפרט..." ג'ימין לחש ברוך לחברו הטוב ביותר שהבין מהמבט הזה לאן זה המשיך, הוא הבין שקרה דבר נוראי כי עיניו היפות של טאהיונג סיפרו לו כבר את כל הסיפור מבלי שידבר, הוא ידע שאין לטאהיונג הרבה ניסיון בסקס, כמו לו, הם שכבו אחד עם השני מספר פעמים מהסקרנות ומזה שרצו לדעת איך זה מרגיש בכמה פוזות שונות. הכי חשוב היה לשניהם כשהגיעו לגיל חוקי זה שאף לקוח לא יקדים אותם. "זה כאב ממש? איך... ברחת?" הוא לחש לו בעדינות, אצבעותיו הקטנות מלטפות את חברו הטוב בעדינות ודאגה ועיניו לא עזבו אותו לשנייה.

ג'ימין ידע שגם הוא היה קופא בסיטואציה כזאת, הוא לא ידע מאיפה היה לטאהיונג בכלל אומץ להתפשט בפניהם ככה כשהוא היה לבד לגמרי באמצע הנהר איתם, אבל הוא הבין שהפחד ששיתק אותו הפך הכל לגרוע יותר. "אני מצטער כל כך... הלוואי ויכולתי למנוע ממך את הכאב הזה," ג'ימין לחש כשהוא ליטף את שיערו הארוך של חברו הטוב שרק המשיך לבכות בשקט. טאהיונג לא עצר את עצמו כשהיה עם חברו הטוב שגדל איתו, והצטער שלא הקשיב לאף אחד ועשה את הצעד הנוראי הזה. הכסף שקיבל לא היה שווה את זה, כלום לא היה שווה את זה.

הבחור הבלונדיני מאוד אהב את ג'ימין והמילים שאמר לו היו חמות כל כך, הוא נרגע מעט מהמגע הנעים שלו, מנסה לחייך אליו מעט. "אתה לא אשם בכלום... ג'ימיני... אין לך על מה להצטער," קולו הרועד לחש אך הפלאפון שלו צילצל לפתע ועיניו של טאהיונג נפערו כשהוא קלט שהשעה הייתה כבר שבע בערב. הוא לא שם לב לזמנים בכלל, הוא ענה לפלאפון במהירות וניסה להישמע הכי טוב שאפשר אחרי ששיתף את החוויה הכי כואבת שחווה בכל חייו.

“ג'ונגקוקי..." קולו העמוק לחש כשהלב שלו פעם מהר, הוא שכח לגמרי שהוא אמור לחזור מוקדם לפני שהאהוב שלו חוזר מהיום העמוס שלו. "סליחה... לא שמתי לב לשעה," קולו ניסה להישמע רגוע כדי לא להדאיג את ג'ונגקוק למרות שזה היה ממש קשה אחרי שחשף את הכל בפני חברו הטוב ביותר, עיניו של ג'ימין הסתכלו על טאהיונג בסקרנות רבה כשהוא דיבר בפלאפון, הוא רצה לדעת עם מי הוא מדבר ומאיפה הפלאפון הזה שנראה יקר מאוד.

“טאהיונג... איפה אתה? נפל לי הלב כשלא ראיתי אותך..." קולו של ג'ונגקוק נשמע מבעד לפלאפון, נשמע דואג כל כך וגרם ללב של טאהיונג לפעום ממש מהר, חיוך עלה על שפתיו כששמע את הקול היפה של אהובו. הוא אהב את הקול הזה בכל ליבו, רוצה לשמוע את הקול הזה יותר הוא נזכר שהוא אמור לענות על השאלה שהאיידול הצעיר שאל. "הלכתי... למועדון, לקחת את הדברים שלי..." טאהיונג מילמל במבוכה רבה, הוא הרגיש זול ומלוכלך כשדיבר על המועדון עם האהוב היפה שלו.

הפחד שהוא לא ירצה בו עוד היה קיים בו וכירסם אותו מבפנים, אומנם הוא נתן לו לחדור לגופו בצורה שמעולם לא דמיין אבל החשש שימאס לג'ונגקוק ממנו או מגופו לא עזב אותו לרגע, זאת הייתה סיבה נוספת שהוא פחד להתמסר לו בצורה שהאיידול הצעיר התמסר לו, מרגיש את גופו מגיב כשחשב על ההרגשה המענגת מאתמול בלילה. "אל תלך בלי להודיע לי... בבקשה... מתי תחזור?" קולו המתוק של ג'ונגקוק לחש באהבה מבעד לפלאפון וגרם לטאהיונג להסמיק ולחייך לעצמו.

"אני פשוט עם החבר הכי טוב שלי כאן... אני אשתדל לחזור מהר..." טאהיונג מילמל במבוכה, מתגעגע לאהוב שלו כל כך הוא ניסה לא לגנוח מהמחשבות עליו ועל גופו החסון מתמסר למגע שלו. "טוב... אני אוהב אותך, אני אכין לנו משהו לאכול... אל תחזור מאוחר מדי, בבקשה..." קולו של ג'ונגקוק אמר וגרם לטאהיונג להרגיש עיקצוצים נעימים בכל גופו. "אני אוהב אותך... אחזור מהר..." קולו העמוק לחש והוא שכח מכל הבכי ששבר אותו לגמרי כשניתק את השיחה.

"טאהיונג! מי זה? אתה מאוהב?" ג'ימין הביט באחר בהתרגשות, הוא אף פעם לא שמע את טאהיונג מדבר ככה עם גבר אחר, תופס בכתפיו ומנער אותו בהתרגשות, הוא לקח ממנו את הפלאפון בסקרנות כי הוא נראה לו כמו פלאפון יקר למרות שלא היה הדגם הכי חדיש. הוא הסתכל על חברו עם עיניים גדולות בפליאה וסקרנות רבה, מנסה להבין מי היה בחור ואיך הוא הכיר אותו, הוא בחן את פניו הסמוקות של טאהיונג ואת העיניים הנוצצות שלו עכשיו. זה היה מראה לבבי כל כך לראות את החיוך שלו גם מופיע על פניו כששאלו אותו על האהוב שלו והבחור הנמוך ניסה לקבל תשובות לשאלות שלו כשהביט בו בסקרנות רבה מאוד.

"טוב... הוא... הוא זה שמצא אותי, ג'ימיני... הם זרקו אותי מהיאכטה כשהם... סיימו, הוא מצא אותי וטיפל בי..." טאהיונג הסמיק ממש הרבה כשחשב שגונגקוק באמת היה נסיך מהאגדות בשבילו, מלקק את שפתיו כשהוא חשב על הלילה שהיה לו ולאהובו אתמול. "קוראים לו ג'ון ג'ונגקוק, ואני לגמרי מאוהב בו..." הבחור הבלונדיני המשיך להגיד, הלב שלו החסיר פעימה כשאמר את שמו ככה והתוודה על אהבתו, אבל הוא באמת היה מאושר שהוא מצא אותו ככה, ג'ימין הביט בו עם עיניים ענקיות כששמע את השם של האהוב החדש של חברו הטוב ביותר, השם הזה היה מוכר, מוכר מדי.

"לא... אל תגיד לי שזה... JK  כי אני עלול להתעלף," עכשיו כשג'ימין בחן את בגדיו של טאהיונג זה באמת היה הסגנון של ג'ונגקוק. אחד האיידולים הכי מוכרים ומפורסמים בקוריאה, הוא בלע את רוקו והסתכל עליו בסקרנות והתרגשות, הלב של ג'ימין פעם ממש מהר כי הוא היה מעריץ ממש גדול של ג'ונגקוק  וכשטאהיונג הנהן במבוכה עיניו נפערו אפילו יותר והוא תפס בשרוול של חברו הטוב ביותר.  "אני לא מאמין! מה! טאהיונג! אני מת עליו!" מההתרגשות עיניו של ג'ימין דמעו מעט, הוא לא האמין שהאהוב של טאהיונג היה ג'ון ג'ונגקוק.

"אתה חייב לסדר לי כרטיס להופעה שלו! פאק אני לא מאמין! או אפילו... רק לפגוש אותו... בבקשה... אני תמיד הערצתי אותו," ג'ימין שירבב את שפתיו כשהוא קיווה שחברו הטוב ביותר יוכל לארגן לו מפגש עם האיידול שהעריץ מהרגע שהאחר פרץ בכלל, גם כשלא היו לו הרבה מעריצים הוא היה מהופנט לגמרי ממנו. טאהיונג בכלל לא הכיר את ג'ונגקוק לפני אבל לפי התגובה של ג'ימין הוא באמת אהב אותו, הוא זכר שהוא היה מספר לו ללא הפסקה על זמר חתיך שהוא אוהב אבל בזמנו הוא לא הכיר את ג'ונגקוק בכלל ומשום מה הוא לא חשב על זה בכלל שג'ימין אולי מכיר אותו לפני שסיפר לו עליו.

"אני מבטיח לדאוג לזה," טאהיונג אמר ברוך לחברו הטוב שקפץ מאושר וחיבק אותו. ג'ימין לא האמין שיש סיכוי שהוא יפגוש מישהו שהעריץ כל כך, הוא בעצמו אהב לשיר והריקודים היחידים שעשה היו על עמוד אבל זה היה חלום שלו להיות איידול. עצוב כי הוא ידע שזה חלום שלעולם לא יתגשם אבל לפגוש את ג'ונגקוק זה היה משהו שהוא תמיד חלם עליו, הוא תפס בלחיים של טאהיונג עכשיו, עיניו התמלאו בדמעות מהאושר וההתרגשות שהוא הביט בחברו הטוב ביותר.

"תודה! אני כל כך אוהב אותך! אתה מאושר איתו?" ג'ימין ראה את החיוך היפה של טאהיונג מופיע על פניו כשהוא הנהן לשאלתו והוא לא יכל לשמוח יותר מזה, למרות שהוא מעולם לא חשב שג'ונגקוק הוא נמשך לבנים בכלל הוא ידע שטאהיונג היה פשוט עוצר נשימה וכנראה שאפילו איידול כמוהו לא יכל להתעלם מיופיו הפנימי והחיצוני של חברו הטוב ביותר. "מגיע לך כל האושר שבעולם," ג'ימין לחש לחברו הטוב ביותר שהתרגש לגמרי וחיבק את גופו בחום, לא מתנתק ממנו שוב, טאהיונג רצה לקחת את הבחור הנמוך איתו אבל כרגע לא הייתה לו אפילו דירה משלו עדיין והוא לא ידע איך יוכל לעבור מבלי לאבד את ג'ונגקוק.

🌸🌸🌸🌸🌸

אז... וימין שלנו סוף סוף נפגשו! מה חשבתם על הפגישה?
מה אתם חושבים על זה שהוא מעריץ של קוקי?
מה אתם חושבים על מערכת היחסים שלהם? אני סקרנית לדעת אז שתפו אותי חחחח
מקווה שאהבתם את הפרק!
תגיבו ותצביעו הרבה!
תודה  לכולכם על התמיכה הרבה בסיפור שלי זה באמת לא מובן מאליו!
שבת שלום וחג שמח לכולם אני מקווה שאוכל לכתוב המשך בקרוב!

🌸🌸