טאהיונג בחן את החדר עם עיניו הגדולות, ברגע שג'ונגקוק השאיר אותו לבד במיטה שלו הוא רק חזר לשכב בעייפות, מחבק את הכרית שהייתה לצידו הוא ניסה בכל כוחו להיזכר במשהו אבל לא הצליח, הוא רק יכל להרגיש כאבים בגופו, הוא הבין שהוא היה פצוע והפלסטרים שהיו על גופו גרמו לו להבין שג'ונגקוק התאמץ וניסה באמת לטפל בו, הוא הרים את חולצתו מעט ובחן את כל הפצעים על גופו. מסמיק ממש הרבה כשחשב שג'ונגקוק בעצם נגע בכל גופו כשהוא היה מעולף, אומנם הוא לא זכר שום דבר חוץ מאת שמו אבל הוא בהחלט ידע שהוא נמשך לבחור שהציל אותו, היופי שלו היה מהפנט והוא היה כל כך גברי.

טאהיונג עצם את עיניו והסמיק אפילו יותר מהמחשבות שלו והוא תהה אם הוא באמת יוכל להישאר שם, אחרי הכל לא היה לו שום מקום ללכת אליו אבל הוא לא ידע אם הוא באמת יכול או שג'ונגקוק רק הציע את זה מנחמדות. ברגע שהוא שמע את קולו של ג'ונגקוק קורא לו לבוא לאכול הוא קם מהמיטה באיטיות, אבל כשניסה לעמוד הוא החליק ונפל, הגוף שלו בגד בו, כאב לו מאוד אבל הוא לא ציפה שהוא לא יוכל לעמוד.

ג'ונגקוק לא פספס את קול החבטה מהחדר והוא עזב את הצלחות במקומן, רץ לקומה העליונה הוא ראה את טאהיונג על הריצפה מנסה לקום והוא התקרב אליו, מהסס לרגע אבל אז הוא במהירות הרים אותו בחזרה למיטה. "אתה לא יכול ללכת?" קולו של האיידול הצעיר נשמע מודאג וטאהיונג רק הסמיק ממש הרבה, הוא לא ציפה מג'ונגקוק לדאוג לו ככה וזה גרם לו להרגיש חמימות בחזה, הוא הנהן לשאלתו וגם ממש פחד מהעובדה שהוא לא יכול לעמוד. הוא נשכב בחזרה על המיטה, משפיל את מבטו לשאלתו של האחר, הוא לא יכל אפילו לקום מהמיטה בכוחות עצמו, גם אם הוא היה רוצה ללכת או לברוח למקום כל שהוא הוא באמת לא יכל, ולמזלו ג'ונגקוק לא ניצל את העבודה הזאת לרעה כלל.

"פאק... איך אני אשאיר אותך כאן לבד?" ג'ונגקוק דיבר יותר לעצמו אבל העובדה שהאחר אפילו לא יכל לעמוד בעצמו גרמה לו להבין שהוא ממש לא יוכל לטפל בעצמו ולעשות מה שיצטרך אם יישאר לבד. הוא נקרע מהעובדה הזאת בגלל שהייתה לו עבודה רבה כל כך וכל מה שהוא יכל לחשוב עליו עכשיו היה טאהיונג. הוא לא הבין איך הבחור הבלונדיני גורם לו להרגיש ככה מבלי שניסה אפילו, ועכשיו הבחור היפהפה הזה הביט בו עם עיניים ענקיות ולחיים סמוקות. "אתה תשאר איתי?" קולו נשמע קצת מתרגש, עכשיו הוא כבר היה בטוח שאין לג'ונגקוק שום כוונה רעה כלפיו.

הקול המתרגש של טאהיונג גרם לליבו של ג'ונגקוק להחסיר פעימה ואחרי הבקשה הזאת הוא ידע שהוא כבר לא הולך לחזרות היום. הוא הניח את ידו על שיערו הארוך של טאהיונג וליטף אותו מעט, בהתחלה הבחור הבלונדיני נרתע והתכווץ אבל כשהוא הרגיש את המגע הנעים על שיערו הוא נתן לג'ונגקוק להמשיך ללטף אותו. "אולי עדיף שאני אקח אותך לבית חולים... טאהיונג, אתה פצוע... ואני לא רופא," קולו העדין של ג'ונגקוק לחש והוא באמת שמח שטאהיונג לא זז עכשיו כשהוא ליטף את שיערו הארוך והמבולגן.

ברגע שטאהיונג שמע את מילותיו של ג'ונגקוק דמעות הצטברו בעיניו מסיבה לא מוסברת.  "לא... לא, בבקשה..." קולו של הבחור הבלונדיני לחש בכאב ופחד, מרגיש שאם יצא משם הוא כבר לא יהיה בטוח יותר, הפחד שמילא את ליבו השתלט עליו באופן בלתי נשלט. האיידול הצעיר הרגיש שליבו נקרע כשהוא צפה בטאהיונג בוכה ככה, מצטער לגמרי על ההצעה שלו הוא הושיט את ידו כדי לגעת בלחיו של טאהיונג אבל הבחור הבלונדיני רק נרתע לאחור וכמעט תקע את ראשו בקיר מהבהלה.

"טאהיונג, בבקשה... אני דואג לך, אל תבכה, אל תבכה... אני אזמין רופא לכאן, בסדר?" הוא לחש לאחר בדאגה, אם הוא לא יכל אפילו לעמוד כנראה שהוא נפצע באופן עמוק יותר משחשב והוא התחרט שלא לקח אותו לבית חולים מהרגע הראשון. אבל התגובה הזאת שלו עכשיו לבית החולים הלחיצה אותו יותר והוא חשב שבאמת עדיף שרופא יבוא לבדוק אותו כאן. "אני כבר אסדר הכל, תרגע... בבקשה, הכל יהיה בסדר," ג'ונגקוק לחש לו ברוך לפני שיצא מהחדר, הוא התקשר למנג'ר שלו, יונגי שהיה גם חברו הטוב ביותר, הוא נאנח בשקט שחיכה שחברו יענה לו. בינתיים הוא אירגן מגש עם החביתה והירקות וגם מיץ תפוזים בזמן שהמתין, חושב שטאהיונג באמת צריך לאכול ולהתחזק מעט.

"ג'ון ג'ונגקוק, איפה אתה? בקרוב יש לך קאמבק! אל תגיד לי שעכשיו אתה מתחיל לזלזל..." יונגי ענה לטלפון בחוסר סבלנות אבל הוא רק שמע סיפור מאוד מוזר מחברו הטוב, הוא אסף אליו הביתה בחור מהרחוב. לפעמים ג'ונגקוק עשה דברים כאלה משוגעים, וכאילו שזה לא הספיק הוא גם ביקש ממנו שידאג להביא את סוקג'ין איתו. יונגי לא יכל לסרב לו כמובן כי האחר שהיה צעיר ממנו בכמה שנים היה פשוט טוב מדי, הוא ידע שבכל מקרה גם אם לא יעזור לו הוא ינסה לעזור לבחור המסתורי הזה בכל זאת בכל דרך שיוכל. "בסדר, אנחנו נבוא בעוד כמה דקות... רק אתה יכול לאסוף בחור מהרחוב... מה אני אעשה איתך?" יונגי מילמל את זה לעצמו אבל ג'ונגקוק שמע ונשך את שפתו קצת.

"יונגי היונג, כשתראה אותו אתה תבין, לא יכולתי... בבקשה תמהר," הוא ביקש ממנו לפני שניתק, יודע שהוא עשה מעשה פזיז בכך שלקח בחור זר לביתו, הוא גם ידע שאם מישהו היה יודע על מה שעשה השם שלו כנראה היה בכל הכתבות באינטרנט אבל הוא פשוט לא יכל להשאיר את טאהיונג שם, הוא נזכר בבחור היפהפה שוכב על הדשא מעולף וליבו נצבט. האיידול הצעיר אסף את המגש ועלה לקומה העליונה, בזמן שהם מחכים הוא החליט שכדאי שטאהיונג יאכל משהו, הוא נראה לו רזה כל כך.

עיניו הגדולות של טאהיונג הסתכלו על ג'ונגקוק בהפתעה כשהוא חזר לחדר עם מגש מלא באוכל, הוא לא זכר שמישהו אי פעם התנהג אליו ככה, משום מה זה הרגיש כמו משהו חדש שמעולם לא קרה לפני, זה גרם לו להרגיש פרפרים בבטן. הוא צפה באיידול הצעיר מתיישב לצידו, מניח את המגש בצד בזמן שסידר את הכריות שישענו על הקיר וטאהיונג הסמיק והתיישב, נשען על הכריות הנעימות שהאחר אירגן בשבילו והוא גם צפה בו כשהוא הניח את המגש לרגליו.

"תאכל, בבקשה..." ג'ונגקוק אמר לו בחום והבחור הבלונדיני הרגיש פתאום רעב מציף את גופו והוא אכל מהאוכל במהירות, לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא אכל בכלל. הוא התענג על הטעם של החביתה וג'ונגקוק כשראה איזה מהר האחר סיים את האוכל פשוט ירד למטה להביא גם את האוכל שהכין לעצמו, מגיש אותו לטאהיונג עם חיוך. "תאכל הרבה," הוא לחש ברוך וטאהיונג הסמיק והנהן, הוא היה באמת רעב, אוכל גם את החביתה השנייה בזמן שנשמע צלצול הפעמון של הדלת, הוא המשיך לאכול וג'ונגקוק רק פתח את הדלת ליונגי ולסוקג'ין.

"אני מצטער על ההתראה הקצרה... פשוט, לא יכולתי לקחת אותו לרופא, תודה ג'יני היונג שבאת..." הוא אמר ברוך כששלושת הבנים עלו למעלה לחדרו של ג'ונגקוק, טאהיונג בדיוק סיים לאכול והביט בבנים עם עיניים מפוחדות, הוא אחז בפוך לצידי גופו בחוזקה וג'ונגקוק קפא לרגע שראה אותו מפחד ככה.
האיידול הצעיר התקרב למיטה והניח את ידו על השיער המבולגן של טאהיונג, זה היה הדבר היחידי שהוא יכל לעשות מבלי שהאחר נרתע ממנו, הוא הסתכל עמוקות לתוך העיניים המפוחדות שלו.

"טאהיונגי... הם חברים, זה יונגי, המנג'ר שלי... וסוקג'ין, סוקג'ין הוא רופא והוא בא לטפל בך ולבדוק אותך, הוא תמיד מטפל בי כשאני חולה, אל תדאג... בסדר?" קולו של ג'ונגקוק היה עדין והוא ליטף את השיער הארוך של טאהיונג בעדינות לפני שהתרחק ממנו וקם מהמיטה. סוקג'ין הביט בהם בשקט ואז בבחור המפוחד על המיטה, הוא חייך אליו ברוך.

"טאהיונג... נכון? אני אצטרך שתוריד את הבגדים כדי שאוכל לבדוק אותך... יונגי וג'ונגקוק, בבקשה תחכו בחוץ," הוא ביקש בקול חביב וטאהיונג צפה בג'ונגקוק עומד לצאת מהחדר כמו שהרופא ביקש ממנו, הבטן שלו התהפכה כי הוא לא רצה להיות בחדר אחד עם גבר אחר, עם גבר שלא הכיר, גופו רעד ממש והוא אחז בשמיכת הפוך בחוזקה מהפחד, לא בטוח שיוכל להתמודד עם זה אם ג'ונגקוק ילך. "לא! ג'ונגקוק... בבקשה אל תלך," קולו הרועד של טאהיונג גרם לג'ונגקוק לקפוא במקום שוב, יונגי יצא מהחדר וג'ונגקוק רק הסתובב ונשען על הקיר ליד הדלת, מביט בטאהיונג, מהנהן שהאחר יבין שהוא מסכים לבקשה שלו.

זיכרון מהעבר הבזיק בראשו של טאהיונג, הוא שמע בראשו קול גברי מאיים שדרש ממנו להתפשט והוא קפא קצת במקומו, דמעות ירדו מעיניו והוא היה ממש נסער. הוא הוריד מגופו את החולצה שלו באיטיות ופחד כשניסה להתעלם מהמחשבות שלו, עיניו חיפשו את ג'ונגקוק וננעלו עם שלו, כשהוא הביט בו בדאגה הזאת הלב שלו נרגע מעט, כאילו שהמבט הזה בלבד שידר לו שהוא שם והוא ישמור עליו שלא יפגע ולא משנה מה. טאהיונג הוריד מגופו גם את המכנס, מסמיק ממש הרבה כשקלט שהוא בעצם ביקש מהאיידול הצעיר לצפות בו כשהוא מוריד את בגדיו, הוא הסתכל על סוקג'ין במבוכה והצביע על הבוקסר בשאלה אם הוא צריך להוריד גם אותו.

הרופא הנהן, הייתה לו הרגשה שהבחור העדין הזה עבר התעללות מכמות המכות שהיו על גופו ומהעובדה שהוא היה כל כך נסער. ג'ונגקוק הרים את מבטו מעט להביט על הקיר כשטאהיונג הוריד מגופו את הבוקסר, הלחיים שלו להטו מזה שהוא מתרגש מהעובדה שהבחור הבלונדיני היה עירום ובמיטה שלו. סוקג'ין בחן את הפציעות בגופו של האחר, הוא טיפל בכולן אבל הוא ראה משהו שגרם לליבו להתכווץ מעט. "זה הולך לשרוף," הרופא לחש כשהוא העביר משחה על איזורו הרגיש של טאהיונג בין רגליו, מורח על פתח ישבנו משחה, ושמע גניחה של כאב. "אני מצטער," קולו לחש, הוא המשיך לטפל בו ובישבנו, מבין שג'ונגקוק לא נגע בו באיזורים האלה.

הפנים שלו הרצינו כשהוא הלביש על גופו של טאהיונג את הבוקסר בחזרה, והבחור הבלונדיני התלבש במהירות, הוא שם לב שג'ונגקוק נמנע מלהסתכל עליו בצורה שתביך אותו וזה רק גרם לו להרגשה חמימה מבפנים, משהו באיידול הצעיר שידר לו ביטחון. מחקירה של הרופא הוא גם הבין שטאהיונג לא זוכר דבר חוץ מאת שמו, כשהוא סיים הוא יצא מהחדר ביחד עם ג'ונגקוק.

"ג'ונגקוק... הבחור הזה עבר התעללות... פגעו בו מינית, לא נראה לי שזה גבר אחד..." סוקג'ין אמר ונשך את שפתו וידיו של ג'ונגקוק התכווצו לאגרופים, לפי מה שהוא ראה, הכאיבו לטאהיונג מאוד וגם אם הוא שכח הכל זה היה כאב פיזי שהוא לא יוכל להתעלם ממנו והוא ידע שזה לא יעבור במהירות. הוא גם יכל להגיד שטאהיונג הצליח לגעת בנקודה רגישה של חברו הטוב, הוא ידע לפי המבטים שלו עליו, שלא לדבר על זה שזה נראה לו שג'ונגקוק לגמרי נמשך לבחור הבלונדיני שהיה במיטתו.

"בני זונות," האיידול הצעיר סינן, מרגיש מועקה מציפה אותו למשמע דבריו של הרופא האהוב עליו וחברו הטוב, לחשוב שפגעו ככה בטאהיונג שנראה כה מלאכי היה משהו שהיה לו מאוד קשה לקבל, הוא רצה לקרוע את מי שנגע בו לגזרים, טאהיונג היה כל כך רזה ועדין, הוא ידע שזה קרב לא הוגן בכלל והוא לא יכל להרגיע את הכעס שהתחולל בתוכו, רוצה לאחוז באחר ולהגיד לו שהוא עכשיו מוגן.

"הוא גם סובל משיכחה, אתה לא חושב שכדאי שנדווח לרשויות עליו?" הרופא אמר בקול רציני, אחרי הכל הוא לא חשב שבאמת אפשר להסתיר את טאהיונג לנצח ועוד בביתו, בעיקר לא בגלל שהיה זמר מאוד מפורסם. להסתיר גבר זר בביתו, הוא לא רצה לדעת מה יקרה אם באמת אחת המעריצות שלו תגלה על מה שעשה, ג'ונגקוק נאנח בעצבים כששמע את מה שחברו סוקג'ין הציע.

"ומה אם מי שפוגע בו זה מישהו שיבוא לרשויות? לא, אני לא יכול... הוא סומך עליי, הוא לגמרי לבדו, אני לא יכול," ג'ונגקוק ענה בקול רציני, בשום אופן הוא לא התכוון לחשוף את טאהיונג לשום סכנה. האיידול הצעיר כבר ידע שהוא סבל הרבה והוא רצה להיות שם לצידו, מרגיש צורך עז להגן עליו מכל פגע, רק המחשבה שהוא ייאלץ להשאיר אותו לבד גרמה לו להרגיש צמרמורת בגופו, הוא לא רצה שמישהו יגע בגופו של טאהיונג שוב.

סוקג'ין הביט באחר, מניח יד על הכתף שלו. "ג'ונגקוק... זה יכול לסבך אותך בצרות! אל תשכח שאתה איידול... אוף, אתה כזה עקשן... אני יודע שלא חשוב מה אני אגיד, אתה עדיין תשאיר אותו כאן... אבל תזהר, בסדר? צריך למרוח לו את המשחה הזאת על הפצעים של הגוף ואת זאת על האיזור הרגיש שלו פעמיים ביום, את הכדורים לכאבים צריך לקחת שלוש פעמים ביום," סוקג'ין הסביר לג'ונגקוק את כל הפרטים על הטיפול בטאהיונג, מסביר לו שזה יקח זמן מה עד שהאחר יחלים לגמרי אבל שאין לו שום שבר והפצעים שלו היו שטחיים.

סוקג'ין יצא מהבית אחרי שחיבק את חברו, יונגי גם היה ליד הדלת ונאנח קצת, יודע שהוא חייב להתחשב בג'ונגקוק. הוא היה מאוד יקר לו גם בתור חבר וגם בתור האיידול שהוא הכי אהב לייצג, עדיין הוא ידע שהוא גם צריך לעשות את העבודה שלו ולא יכל לתת לאחר לעשות כרצונו כרגע שזה היה זמן מאוד קריטי עבורם. הקאמבק של ג'ונגקוק יתקיים בעוד שבועיים ושניהם ידעו כמה אימונים צריך כדי שהכל יצא מושלם, אף אחד מהם לא רצה לאכזב את המעריצים הנאמנים שגרמו לאיידול הצעיר להגיע למקום שבו הוא היה היום.

"כן, אני מבין למה אספת אותו, באמת הוא נראה כמו כלבלב חמוד ואבוד, אבל אל תשכח שיש לך גם התחייבויות למעריצים שלך ולעבודה, אני נותן לך יום, יומיים לפני שאתה חוזר לחזרות... אבל זה כל מה שאני יכל להציע," המנג'ר של ג'ונגקוק אמר ברצינות, הבחור הבלונדיני היה שברירי ויפהפה והוא הבין את הצורך של האיידול הצעיר לגונן עליו, בעיקר כי 
ג'ונגקוק עצמו לא עבר חיים קלים בעברו. למרות הקול שהוא השתמש בו הוא עדיין הרוויח חיבוק חמים מהאיידול שייצג. "תודה, היונג!" קולו של ג'ונגקוק אמר ברוך והוא חייך קצת והחזיר לו חיבוק כשהוא יצא מביתו והסיע את סוקג'ין לביתו.

ברגע שהם הלכו ג'ונגקוק רק חזר לחדרו וצפה בטאהיונג שהביט בו בחזרה עם עיניו הגדולות, הוא התיישב על המיטה לצידו ושם לב שהאחר לא התרחק הפעם, חושב שאולי הוא הבין שהוא לא יפגע בו למרות מה ששמע שהוא עבר, הוא הביט בו עם חיוך חמים והושיט לו את ידו. "טאהיונגי... אני אשאר איתך כאן היום, בוא אני אקח אותך למקלחת," הוא לחש לו וטאהיונג הסמיק ממש הרבה, הוא גם לא זכר מתי התקלח לאחרונה אבל שיערו הארוך שהיה מבולגן כל כך גרם לו לחשוב שעבר זמן מה מאז, ובאמת הוא השתוקק לשטוף את גופו ממה שעבר עליו.

הוא בחן את ידו של האחר כשהוא הושיט אותה והיסס לפני שלקח את כף ידו שלו והניח אותה על כף ידו המושטת של ג'ונגקוק, מרגיש איך האיידול הצעיר ליטף את כף היד הגדולה הזאת שהייתה על שלו. היו לטאהיונג ידיים ממש יפות והוא בהה בהן קצת, אבל למה שקרה אחרי זה הוא לא ציפה, הוא הרגיש את האחר משחרר את האחיזה בידו ובמקומן הוא כרך את ידיו של מסביב לעורפו. "אתה תקח אותי לשם?" הוא לחש לו והסמיק וג'ונגקוק הביט בו חסר נשימה לרגע לפני שתפס בגופו של האחר בעדינות כשהוא הרים אותו כמו שמחזיקים כלה לכיוון המקלחת שלו. זאת הייתה פעם ראשונה שטאהיונג היה ער כשהוא אוחז בגופו ככה, והוא החזיק בו בצורה מגוננת עד שהם הגיעו למקלחת, מעמיד את טאהיונג ונתן לו להישען על גופו.

טאהיונג הוריד את החולצה מגופו כשהוא נשען על ג'ונגקוק כשרגליו רעדו, והוא צפה באחר עוזר לו לעמוד כשהוא הוריד את המכנסיים שלו, הלב של ג'ונגקוק החסיר פעימה והוא לא ידע כמה פעמים הוא עוד יעמוד בזה שהאחר מתפשט ככה בפניו, לא מבין ממתי הוא מרגיש ככה לבנים אחרים, אומנם לא היו לו הרבה מערכות יחסים בעבר אבל הוא מעולם לא הרגיש דברים כאלה לבחור אחר, גם לבחורה לא כי הוא נהג להתחמק מהן בדרך כלל, כמו שהמעריצות שלו טענו, אבל הוא הרגיש מבולבל פתאום.

"ט-טוב אני אתן לך פרטיות," ג'ונגקוק מילמל כשהוא ראה שטאהיונג החזיק בבוקסר שהביא לו ועמד להוריד אותו מגופו, מנסה לא לצפות בגופו היפהפה כשהוא דיבר. "תשאר איתי," קולו של הבחור הבלונדיני ביקש וג'ונגקוק הסמיק ממש הרבה, הוא לא הצליח לסרב לבקשות של טאהיונג כלל, צופה בו מוריד את הבוקסר מגופו הוא בהה בו וליקק את שפתיו. וברגע שטאהיונג קלט את זה הוא הסמיק, הוא יכל להרגיש שהאחר בוהה בו ובגוף שלו בתשוקה, זה גרם לרעד קל לעבור בגופו אבל זה נראה שג'ונגקוק לא התכוון לעשות שום דבר עם הרצון שלו.

האיידול הצעיר רק פתח בשבילו את המים ומילא את האמבטיה בסבונים. "אני מושך בעיניך," טאהיונג אמר את זה כעובדה, לא היה קשה לראות את זה מהצורה שבה ג'ונגקוק הביט על גופו, אבל משום מה זה גרם לו להרגיש מיוחד כשהעיניים היפות והעגולות של האיידול הצעיר בחנו אותו ככה, משהו בו הרגיש שונה, הרגשה חדשה וחמה מילאה את ליבו, אבל אז הבזקים שלו מתפשט בפני אנשים עלו בראשו והוא הרגיש מבולבל, תוהה אם זאת הייתה העבודה שלו.

"כ-כן, סליחה... אתה מושך בעיניי, אתה יפהפה," ג'ונגקוק מילמל במבוכה רבה, הוא ממש לא ציפה שטאהיונג יגיד לו דבר כזה, אבל היה לו קשה להכחיש משהו שהיה שקוף אפילו לבחור השני. כנראה שגם אם הוא ניסה להסתיר זאת הוא נכשל לגמרי, זה היה מאוד קשה לא להסתכל עליו והוא הרגיש ממש רע עם עצמו שהוא חושב דברים כאלה כשהוא ידע עכשיו בבירור מה טאהיונג עבר, הוא כעס על עצמו ממש.

המים החמים התחילו להרגיע את גופו של הבחור הבלונדיני והוא עצם את עיניו קצת כשהוא נרגע בתוך האמבטיה החמה, מרגיש מספיק בטוח כדי להיות עם עיניים עצומות כשהוא עירום לגמרי ורק ג'ונגקוק נמצא בחדר איתו. אחרי כמה שניות של דממה ביניהם עיניו נפקחו מעט והוא הסתכל על האחר עם עיניו הגדולות. המחמאה שקיבל הרגישה שונה, הוא לא ציפה לשמוע מהבחור הסקסי והמושך הזה שהוא יפהפה בעיניו, ולמרות שהוא השיב לו בחיוב הוא עדיין לא עשה שום דבר לא במקום וטאהיונג הרגיש שהוא באמת יכול לסמוך עליו.

"אתה באמת חושב שאני יפהפה?" טאהיונג מילמל בשקט, הוא לא חשב שהוא יפהפה כלל, היו לו פצעים רבים על גופו, שיערו היה קשה ומטונף והוא לא הבין איך האחר אומר לו דבר כזה בכלל, אבל הוא הרגיש את ידיו החמות של ג'ונגקוק חופפות את שיערו ועיניו נעצמו מהעונג הזה, הידיים האלה היו עדינות כל כך למרות החזות השרירית של האחר.

הוא נתן לו לנקות את שיערו בזמן שהוא עצמו מרח סבון על גופו וניקה אותו, הוא הרגיש איך האחר שוטף את שיערו בכזאת דאגה ועדינות והתמכר מעט למגע הזה, הוא לא נרתע מהאחר כשהוא נגע בשיער שלו. אבל הוא פחד מאוד כשמישהו נגע בגופו, עכשיו רק הרופא נגע במקומות רגישים שלו אבל הוא הבין לבד שנגעו בו שם מהכאב החד שהרגיש, הכאבים היו עזים גם אם הוא לא זכר את זה הוא יכל להרגיש את זה, הוא יכל להרגיש את זה שעשו לו דברים נוראיים.

"כן, אתה הבחור הכי יפהפה שפגשתי בחיי," ג'ונגקוק אמר ברצינות כשסיים לשטוף את שיערו של טאהיונג שהיה עכשיו חלק מאוד וגרם לו להיות אפילו יותר יפה אם זה היה אפשרי, הוא הסיט קבוצת שיער מפניו והאחר נרתע מעט ממנו אז הוא הוריד את ידו ונאנח. "הלוואי שיכולתי להגן עליך לפני שנפגעת," קולו של האיידול הצעיר לחש וטאהיונג הביט בו עם פה פעור קצת, הוא חשב שמעולם לא פגש בחור כמו האחר, כזה שרוצה לקחת ממנו את כל הכאב שהרגיש, זה גרם לו להרגיש חום לא מוכר בכל גופו.

"תעזור לי לצאת?" טאהיונג לחש וג'ונגקוק הרים את האחר בין זרועותיו בשנית, עכשיו כשהוא היה עירום ורטוב בין זרועותיו זה גרם לאיברו להגיב וזה היה מביך כל כך והוא קיווה שזה לא בולט לעין, הוא הניח מגבת על גופו של טאהיונג ויצא איתו מהמקלחת, מניח אותו על מיטתו. הוא צפה בטיפות המים מטפטפות משיערו של טאהיונג על עורו והסמיק ממש, חושב שהוא חייב להפסיק לבהות בו ככה, הוא שלח יד לארונו והוציא בגדים נקיים, מניח אותם על המיטה. "א-אתה תסתדר?" ג'ונגקוק מילמל כשהוא בהה בקיר וטאהיונג באמת התחיל לחבב את ג'ונגקוק, חושב שהוא מתוק שהוא נמנע מלהסתכל עליו עירום.

"תעזור לי," קולו של טאהיונג דרש שוב, הוא לא הבין מאיפה האומץ אבל דווקא ברגעים שג'ונגקוק ניסה להתחמק ממנו הוא רצה להתקרב אליו, משהו בו משך את טאהיונג מאוד. הוא נשען על החזה השרירי והלבוש של ג'ונגקוק כשהאחר השחיל את הבוקסר על רגליו הרזות, מרים את ישבנו מעט כדי לעזור לו, והאיידול הצעיר שיחרר נשימה שלא ידע שהחזיק מהמעשים שעשה. מלביש על רגליו גם את המכנס הרחב, הוא הגיש לטאהיונג את החולצה והתרחק ממנו עכשיו, מנסה להרגיע את ליבו שפעם בחוזקה בגופו, הוא נמשך אליו לגמרי, טאהיונג לא טעה בכלל, והוא באמת לא ידע מה לעשות עם הרגשות החדשים האלה שהרגיש, הוא מעולם לא הרגיש ככה לאף אחד, מעולם לא היה לו זמן בכלל לחשוב על דברים כאלה, הוא היה עסוק מגיל צעיר יחסית בלנסות ולהצליח כזמר, כך שהוא באמת מעולם לא הקדיש זמן לרומנטיקה ומשיכה לאחרים.

_______
🌸מאוד מקווה שאתם אוהבים את הכיוון של הסיפור, אני לא הכי סגורה על זה... דברים קורים מהר מדי? מה אתם מצפים שיקרה?  אשמח לשמוע את דעתכם ואם יש לכם גם רעיונות אולי אפילו אשלב אותם בעלילה אם זה יהיה במקום~ תגובות והצבעות יתקבלו בברכה💜
מקווה שאתם כן אוהבים אותו!🌸