בזמן ארוחת הערב החלטתי ללכת לחדר של נאשי ולקחת את העיתון כדי לא להיתפס על ידי הצוות. זכרתי שנאשי שמה אותו מתחת למיטה, אבל מסתבר שזה לא היה הדבר היחיד שהיא שמרה שם.

עליתי בזהירות לקומה הרביעית. מולי הייתה הדלת שהפרידה בין החדרים למדרגות ועליה שלט "אין כניסה לבנים!" גלגלתי עיניים ופתחתי את הדלת, זה לא שתפסו אותי עד עכשיו נכנס לשם.

התגנבתי לחדר של נאשי במהירות. הוא היה חשוך - מה שגרם לי לחפש את מנורת הלילה של נאשי בשביל שלא יראו את האור מבחוץ. המנורה הייתה ליד המיטה שלה, אז הייתי צריך לחפש אותה בחשיכה. התקדמתי וכמובן שהייתי צריך למעוד על חפץ לא מזוהה, שהיה חייב להיות באמצע דרכי. כעבור כמה דקות של הסתובבות עיוורת, הצלחתי איכשהו לאתר את מתג המנורה.

התכופפתי מתחת למיטה והתחלתי להזיז דברים, מחפש אחר העיתון. הייתי כל כך מרוכז בחיפוש, עד שלא שמתי לב שהדלת נפתחה.

פתאום, החדר הוצף באור מסנוור. הסתובבתי בבהלה, בעוד ראשי נחבט בחוזקה במיטה.

"מה אתה עושה?!" קאיטו עמד בכניסה וצעק.

"ששש! תהיה בשקט אידיוט!!!" צעקתי בזמן שהחזקתי בראש שלי שעדיין כאב.

קאיטו סגר את הדלת מאחוריו ונכנס לחדר.

"מה אתה חושב שאתה עושה?" קאיטו שאל שוב בלחישה.

"אני מחפש משהו, עוף מפה!"

קאיטו התיישב לידי. "מה אתה מחפש בדיוק?"

"עיתון." אמרתי בחוסר סבלנות.

"למה?"

"אל תשאל שאלות! אתה עוזר לי או לא?!"

קאיטו נאנח והתכופף לעזור לי. "איכס! מתי הייתה הפעם האחרונה שניקו כאן?"

"סתום, תפסיק להתלונן!"

הוא התעטש והשתעל בדרמטיות. נאנחתי. עד כמה מפונק הוא יכול להיות?

אחרי בערך דקה של חיפוש מצאתי את העיתון. הכותרת הייתה כפי שזכרתי "הילדים הנעדרים מהגילדה פיירי טייל מתחילים לצוץ ברחבי המדינה" ולידה היו שלושה דמויות- שתי נשים וגבר.

"רין, תסתכל. הוא ממש דומה לך." קאיטו הצביע על הגבר שהיה ללא חולצה עם קעקוע בחזה. הוא היה נראה שחצן ברמות, ההבדלים בינינו שמיים וארץ, איך קאיטו יכל לחשוב שאנחנו דומים?

"תסלחו לי! מה אתם עושים?!" קול צפצפני נשמע מפתח החדר.

"רין? אני מציע לך להסתובב." קאיטו נשמע מבוהל.

"מה? למ-" התחלתי לומר, ואז ראיתי את אחת מהמורות. בלעתי רוק.

"נו? למה אתם כאן?" היא שילבה את ידיה.

"בשביל להתכונן למבחן?" קאיטו ספק שאל ספק אמר.

"אני לא רואה כאן ספרי לימוד. בנוסף, לא זכור לי שהבנים יכולים להיכנס בשביל ללמוד או בשביל כל דבר אחר." המורה הביטה בקאיטו ובי. "ידעתי שרין יעשה משהו כזה, אבל לא ציפיתי ממך לשתף פעולה."

קאיטו השפיל את ראשו. "אני מצטער גברתי." הוא כמעט לחש.

"מחר בבוקר נדבר על העונש שלכם. תחזרו לחדר שלכם, ואני לא רוצה לראות אתכם עד מחר." המורה אמרה ויצאה מהחדר.

"נהדר. זה בדיוק מה שהייתי צריך." סיננתי בזעם. כמובן שהתוכנית הייתה חייבת להשתבש.