אני שונא אותו! למה קאיטו היה צריך להגיע לכאן בכלל?! יש לי מספיק צרות גם ככה, אני לא צריך אותו בחיים שלי! הלוואי וקאיטו לא היה מגיע מלכתחילה!!!

"רין? אתה בסדר?" נאשי שאלה אותי. ישבנו בחדר האוכל, שכמו תמיד היה מפוצץ באנשים.

"לא. אני לא מבין למה הבובת פלסטיק העונה לשם קאיטו הגיע לפה." רטנתי.

"הוא לא כל כך גרוע..." נאשי מלמלה.

חבל שלא דיברתי על מיליון דולר, כי תוך כדי דיבור, שמתי לב לאדם המדובר בחדר האוכל.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאלתי.

קאיטו הביט בי. "איבדתי את הדרך לפה, הודות לך." הוא ציין. קאיטו התיישב מול נאשי ומולי.

"אני הסברתי לך את הדרך! זה שלא הקשבת לי זאת כבר בעיה שלך, לא שלי." עניתי לו.

"רין תהיה נחמד." נאשי אמרה.

בתגובה גלגלתי את עיניי.

קאיטו הביט לרגע על הצלחת שמולו. "זה אכיל בכלל?" הוא שאל.

"איכשהו." נאשי השיבה.

הוא העווה את פניו. "אני לא חושב."

"זה מה שאנחנו אוכלים כאן, אם תרצה ואם לא." אמרתי.

קאיטו הרחיק את הצלחת. "זה לא האוכל שמפריע לי, אלא הריח..." הוא ציין.

"אתה כל כך-" התחלתי לומר, אך מישהו קטע אותי, ולצערי אלה היו האנשים האחרונים שרציתי לראות באותו רגע.

נאשי נעמדה ברגע שראתה את קבוצת המקובלים, סליחה, קבוצת הבריונים הרשמית. "מה אתם רוצים? חשבתי שהייתי ברורה בפעם האחרונה." היא אמרה בטון דיבור מאיים.

"נאשי, זה בסדר..." מלמלתי בשקט.

המנהיג העביר את מבטו ביני לבין קאיטו, כמחפש את הטרף הבא שלו.

פתחתי את פי בשביל לומר דבר נוסף, אבל קאיטו סימן לי לא לדבר.

"אתם צריכים פה מישהו? כי אנחנו באמצע שיחה." הוא אמר.

המנהיג החזיר את מבטו לקאיטו. "אנחנו רק צריכים את רין."

התכווצתי במקומי, מנסה שהם לא יראו זאת.

"אני מצטער, אבל אני מכיר אנשים כמוך. אני יודע שאתם מתכוונים לפגוע בו. אני מציע לכם להמשיך ללכת, כי תאמינו לי שאתם לא רוצים להתעסק איתי." קאיטו אמר בקרירות.

"זה לא עניינך-" המנהיג התחיל לומר, אבל נאשי לא נתנה לו להמשיך את המשפט.

"אתה באמת רוצה שידור חוזר של מה שקרה בפעם הקודמת?" היא שאלה.

המנהיג לקח צעד לאחור. "לא." הוא אמר, והביט בי במבט מלא שנאה.

"אז אני חושבת שהבהרנו את עצמינו. קדימה, תמשיכו ללכת." נאשי אמרה.

חבורת הבריונים לחשו משהו לא ברור אחד לשני. "אנחנו הולכים, אבל זה לא נגמר." תלמיד נוסף אמר.

"אתם באמת טיפשים... שני אנשים אמרו לכם להפסיק, סליחה, שלושה. אתם האנשים הכי מטומטמים שאני מכיר." גיחכתי.

נאשי נעצה בי מבט זועם. "אתה מנסה להסתבך בכוח?" היא סיננה.

המנהיג סימן לחבריו להמשיך ללכת, תוך שהוא מסמן לחבריו את קאיטו ואותי.

"מה זה היה?" קאיטו שאל.

"שום דבר, באמת." ניסיתי לשקר.

"זה קורה כל הזמן, ואל תקרא לבריונות הזאת "שום דבר", כי שנינו יודעים עד כמה גרוע זה יכול להיות רין." נאשי אמרה ולקחה שלוק מהמשקה שהיה לידה.

קאיטו הביט בי. "מה קרה בפעם הקודמת?" 

הנדתי בראשי לשלילה. הוא לא חבר שלי, אז למה להגיד לו?

אבל לא ידעתי שהמצב יסתבך אפילו יותר...