אוחחח אני ממש ממש מצטערת שלקח לי זמן לעלות, אני פשוט ממש עמוסה כרגע איכס אוף

בכל מקרה, הנה הפרק -
---

הארי
גיל - 16
לואי
גיל - 17

*נקודת מבט לואי*

אז הוא היה שם. ישב על ספסל, מחוץ לאולם הגדול.

למה זה נראה לי חלום?

שיערו המתולתל נהפך מתולתל יותר, הוא כבר יותר גבוה ממני, ושיט.

הוא חתיך.

פחדתי לגשת אליו. פחדתי לדבר איתו. ומיד הרגשתי את קיבתי מתהפכת מארוחת הבוקר שאכלתי, אז עשיתי את דרכי לשירותים.

היום זה היום הראשון של האודשנים הרשמיים.

היום כולם נמצאים ביחד, ושרים.

אני אפילו לא בטוח שאני שר מספיק טוב כדי לעבור את זה. אני מקווה שכן.

כשסיימתי את צרכיי,
( כן בטח שנפרט פה כי זה מאוד מעניין - הערת הכותבת) התכוונתי לצאת מחוץ לתא השירותים, אז פתחתי את מנעול הדלת, ובטעות מישהו נכנס.

"אופס!" הוא קרא בבהלה. זיהיתי את קולו.

הרמתי את ראשי, וראיתי אותו. את האזה.

"היי." אמרתי, ועיניו נפערו.

"לואי??" הוא שואל, ופותח את פיו, אני מהנהן, והוא מושך אותי לחיבוק חזק.

"כל כך התגעגעתי!!" הוא אומר בקול שמח.

"גם אני..." אני לוחש, ומחזיק אותו חזק יותר מאי פעם.

---

אוקיי מקווה שאהבתם, כפיצוי, אני מעלה עוד פרקקקקק :)