מהרגע שבו טאהיונג הבין עד כמה הוא נמשך לג'ונגקוק הוא מעולם לא דמיין שהוריו יקבלו את זה, יותר מזה הוא כלל לא ציפה מהם לעזור להם. התוכנית שאימו העלתה גרמה לבטן שלו להתהפך, הוא פחד מאוד שזה לא יצליח, הוא פחד שמשהו יתפספס למרות שהיא חשבה על הכל והוא עכשיו היה בחדרו. אורז את כל חפציו בעלי הערך, היו לו הרבה דברים יקרים לליבו אבל הדבר שהיה הכי יקר לליבו היה ג'ון ג'ונגקוק. ברגע שהוא חשב עליו הלב שלו נרגע קצת, הוא מצא את עצמו מחייך חיוך ענקי ודבילי, אחרי הכל, אם הכל ילך כשורה זה אומר שהוא יהיה ביחד איתו. הונג'ין נכנסה לחדר וחיבקה את אחיה התאום חזק וקרוב לליבה אחרי שהוא סיים לארוז את כל החפצים שלו, שוקעת בחיבוק שלו.

"אל תדאג, אני בטוחה שהכל יסתדר..." היא לחשה לו ברוך והוא חייך אלייה והנהן, מקווה שהיא צודקת ושאף אחד לא יחשוד ויעלה עליהם. יונגי נכנס לחדרו של טאהיונג וחייך אל שני האחים. "טאהיונגי, כלומר, אדוני, אנחנו מוכנים לצאת לדרך," המשרת אמר עם חיוך, הוא גם היה נסער מעט וקיווה שלא יתקלו במכשולים בדרך. הם הלכו ביחד עם כל החפצים שהעמיסו על הכרכרה, נוסעים משם לאסוף את ג'ונגקוק וג'ימין. ברגע שהם הגיעו טאהיונג ירד מהכרכרה וחיבק את גופו של אהובו חזק, ליבו הלם בחוזקה והוא רק יכל להרגיש את זרועותיו החסונות של ג'ונגקוק נכרכות מסביב לגופו, עוצם את עיניו הוא יכל להירגע ברגע שהאהוב שלו החזיק בו ככה.

אביו ואימו של ג'ונגקוק היו בחוץ ואביו כחכך קצת בגרונו, טאהיונג הסמיק והתנתק מגופו של ג'ונגקוק, הוא ידע שאביו עוד לא היה מוכן לקבל את זה, הוא הסתכל עליהם במבט קפוא. היה קשה לאביו של ג'ונגקוק לוותר על בנו היחיד, לתת לו ללכת בדרך אסורה, אבל הוא לא רצה שימות למרות אהבתו לטאהיונג אז לא הייתה לו שום בריאה אלא להסכים, הוא הלך לג'ונגקוק למרות כל הכעס שלו על זה שהוא בעצם מאבד אותו בכל מקרה. "תשמור על עצמך, אני סומך עליך שתצליח," אביו אמר בקול רציני וג'ונגקוק הנהן בשקט ואז כרך את זרועותיו סביב אביו שהיה מופתע אבל הוא החזיר לבנו חיבוק, הוא עבר גם לחבק את אימו לפני שהוא עלה על הכרכרה ביחד עם טאהיונג, ג'ימין ויונגי ישבו מקדימה עכשיו וזרקו אחד לשני מבטים, חוששים, אבל גם תחושת הקלה מילאה את ליבם כי הם ידעו שעכשיו הם יוכלו להיות ביחד.
_________

ילד בן שלוש רץ וקפץ לתוך מיטה גדולה והניח את ידיו על לחיו של ג'ונגקוק. "אבא, אבא... קום כבר," קולו המתוק לחש, ועיניו של האדון הצעיר נפקחו באיטיות, הוא חיבק את הילדון הקטן כשהוא פשוט ישב עליו בטבעיות כמו שעשה תמיד, חיוך חם היה מרוח על שפתיו. "בסדר... אני קם..." הוא לחש בקול חם אחרי שנשק ללחיו. ג'ינהון הקטן היה רק תינוק כשהגיע אליהם, הוא הושלך לנהר, מישהו ניסה לשלוח את התינוק רחוק, וג'ונגקוק היה שמח שהוא זה שמצא את הסלסלה הקטנה עם התינוק היפה הזה, הוא לא חשב שלו ולטאהיונג באמת יהיה ילד, אבל ג'ינהון היה שלהם, של שניהם.

כבר עברו ארבע שנים מאז הבריחה שלהם, התוכנית שאימו של טאהיונג אירגנה הצליחה, הם ברחו ביחד למקום שקט ליד נהר ומפל, מקום שאף אחד לא יכל למצוא אותם כי היה שייך לאביו של טאהיונג בצעירותו ורק הוא ידע על המקום הזה. אימו של אהובו כמובן סיפרה סיפור כיסוי שהם מתו בתאונה נוראית, נפלו מצוק עם הכרכרה כשהם הלכו להביא דברים לכבוד החתונה המיועדת של ג'ונגקוק והונג'ין. עכשיו שניהם גרו בבית קטן יחסית ממה שהיו רגילים אבל המקום היה יפהפה, מרגיש לג'ונגקוק אפילו כמקום קסום עם מפל ומלא צמחיה מסביב. המשרתים שלהם כבר לא חיו כמשרתים, הם גרו בבית קטן ממש ממולם, ביחד, הם גם סוף סוף יכלו לקבל את החיים שהם רצו, להיות ביחד למרות ששניהם גם היו בנים.

הוא הרים את בנו הקטן בזרועותיו כשהלך לכיוון הסלון, רואה שטאהיונג הכין ארוחה גדולה ויפה הוא ראה שגם ג'ימין ויונגי יושבים בשולחן מחובקים וחיוך חם עלה על שפתיו. "בוקר טוב," הוא אמר לזוג החמוד והניח את ג'ינהון על הריצפה והילדון רץ לכיוון טאהיונג, מחבק את הרגל שלו. "אני הערתי את אבא," ג'ינהון אמר בקול חמוד וגאה בעצמו וטאהיונג הרים אותו, מצחקק בחום ומביט בג'ונגקוק במבט מהופנט קצת, הוא התקדם עם הילד בין זרועותיו ונשק לשפתיו של אהובו, נשיקה קטנה אבל חמה.

"בוקר טוב, קוקי," טאהיונג לחש ברוך ובנם הקטן רק הביט בהם עם עיניו הגדולות והתמימות ואז חייך חיוך רחב. "בוקר טוב, אבא קוקי," הוא לחש בקול החמוד והתינוקי שלו וגרם לארבעת הבנים לצחקק, הם התיישבו כולם בשולחן, ג'ינהון ישב על רגליו של טאהיונג שהאכיל אותו באוכל שהכין עד שהם שמעו דפיקה על הדלת, עיניו של טאהיונג נפערו מעט כי מעולם לא היו להם מבקרים, הוא יכל להרגיש את ליבו פועם בקצב ממש מהיר.

ג'ונגקוק קם ממקומו, הוא תפס בחגורה עם החרב שלו שהייתה תלויה ליד הדלת מוכן לשלוף אותה במידה ויהיה צורך אבל דאג שלא לשלוף דבר כדי לא להפחיד את בנו הקטן וכמובן לא את אהובו. ג'ימין ויונגי רק ישבו בדממה והפסיקו לחבק אחד את השני, הלב של ג'ונגקוק עצמו גם פעם ממש מהר אבל הוא ידע שהוא זה שצריך לפתוח את הדלת, הוא רצה להגן על המשפחה הקטנה והחדשה שלו. ברגע שהוא פתח את הדלת הוא ראה את הונג'ין עומדת ממולו והוא הביט בה במבט מבולבל.

"הונג'ין?" הוא אמר וידו עזבה את החרב שהייתה לו, הוא החזיר אותה למקום והתאומה של טאהיונג חיבקה את ג'ונגקוק חזק וחיוך גדול היה מרוח על שפתייה. "ג'ונגקוק! אז אתם באמת בסדר! כל השנים האלה... התגעגעתי כל כך!" היא לחשה והתנתקה ממנו כשבעלה שעמד מאחוריה כחכך בגרונו, לא מרוצה שהיא מחבקת גבר אחר.

"שלום, אני נאמג'ון, הבעל של הונג'ין," הוא אמר בקול רציני וג'ונגקוק לחץ את ידו, הוא חייך אליו ושמח שהונג'ין הייתה נשואה, זאת הייתה הקלה בשבילו, לדעת שהיא מאושרת אחרי מה שהיא חוותה, היא זאת שבעצם הגנה על שניהם ונתנה להם את הסיכוי לחיים. "נעים מאוד, ג'ונגקוק... הבן זוג של טאהיונג," האדון הצעיר אמר לגבר הנאה והגבוה וחייך אליו בחביבות.

ברגע שהאדון הצעיר פתח את הדלת הוא היה מופתע לראות שלא רק הם האורחים שלהם אלא גם משפחתו שלו וגם של טאהיונג באו בהרכב מלא לבקר אותם, הוא חיבק אחד אחד וטאהיונג שהיה מפוחד קודם כל כך התרגש לראות את המשפחה שלו. הוא הסתכל על הונג'ין וחיבק אותה חזק מאוד. "הונג'יני אני כל כך שמח לראות אותך!" טאהיונג אמר באושר ואז ילד שנראה בגיל כמו גילו של ג'ינהון הביט בהם עם עיניים ענקיות. "אמא... למה הוא נראה בדיוק כמוך?" הוא לחש בקול ביישן והסתכל על טאהיונג במבט מבולבל והונג'ין רק הרימה את הילד בין זרועותיה.

"זה בגלל שהוא אחי התאום, הדוד שלך... זוכר שסיפרתי לך עליו, טאהקוקי שלי?" היא לחשה ברוך ונשקה לשפתיו וטאהקוק הקטן הנהן במרץ הוא נגע עכשיו בלחיו של טאהיונג שרק חייך מההפתעה. "דוד טאהיונג!" הילד הקטן אמר בשמחה ואז הושיט את ידיו כדי שהוא ירים אותו במקום וטאהיונג ברצון רב עשה זאת, מלטף את שיערו ברוך. "שלום, טאהקוקי... אני שמח להכיר אותך," הוא לחש בשמחה, הילד הקטן הזה היה פשוט חמוד כל כך והוא לא האמין שהוא לא הכיר אותו מהרגע שהוא נולד, מרגיש שהוא החמיץ הרבה, הוא רק חיבק אותו קרוב אליו ושיחק איתו מעט והונג'ין הביטה בילד הקטן שהתחבא מאחורי רגלו של ג'ונגקוק.

"ומי זה החמוד הזה?" היא אמרה כשהיא רכנה כדי להיות בגובה של הילד הקטן שנראה שהתבייש ממנה, וג'ינהון רק הציץ לראות את הונג'ין שנראתה בדיוק כמו טאהיונג והוא הביט בה עם עיניים גדולות. "את אחות של אבא טאהיונג?" הוא לחש בחשש ואז התקדם לעברה כשאביו ליטף את שיערו וחייך אליו, מעודד אותו לדבר איתה. הונג'ין חייכה והנהנה, מחבקת את גופו הקטן של הילד שהתקרב אלייה וחייך חיוך כל כך מתוק שאפילו שלא היה בנם האמיתי של הבנים החיוך שלו מאוד הזכיר את החיוך של ג'ונגקוק. "כן, איך קוראים לך?" היא שאלה את הילד הקטן שחיבק אותה.

"ג'ינהון! אבא סיפר לי שאחותו הצילה אותם ושהיא גיבורה! יש לנו אותו שם, דודה הונג'ין," הוא אמר בשמחה, שמח להכיר את הגיבורה שטאהיונג סיפר לו עלייה, עיניו הגדולות נצצו והוא הניח את ראשו על הכתף של הונג'ין שרק התיישבה ליד אחיה ובעלה ישב בצד השני, היא הסתכלה עליו עם חיוך מתוק כשראתה שטאהקוק הקטן שלה היה בין זרועותיו של אחיה, שני הילדים הקטנים הסתכלו אחד על השני עם העיניים הגדולות שלהם.

"היי, אני ג'ינהון... ואתה?" הילד הקטן אמר בקול תמים והסתכל על הילד השני עם עיניים גדולות, גם הילד היה דומה מאוד לטאהיונג אביו וזה גרם לו לחייך בשמחה. "אתה ממש יפה! כמו אבא שלי," הוא אמר עם חיוך ענקי על פניו. "אני טאהקוק," הילד עם השיער הארוך והעיניים הענקיות ענה וחייך בביישנות. "תודה... אתה רוצה לשחק?" הוא לחש בקול ביישני וג'ינהון קפץ מזרועותיה של הונג'ין והושיט לטאהקוק יד. "בטח! בוא, אני אראה לך את החדר שלי!" הוא אמר בהתרגשות כשלקח את ידו של טאהקוק והוביל אותו לחדר שלו.

ג'ונגקוק חייך כשראה את שני הבנים מסתדרים, הם היו כל כך חמודים שהלב שלו התמלא בחמימות והוא נזכר בעברו עם טאהיונג, הבן של הונג'ין היה כל כך חמוד והוא רק רצה למחוץ את הלחיים שלו. אביו של ג'ונגקוק הביט בבו בחום, בפעם האחרונה שהם נפרדו הוא לא היה שמח כלל אבל עכשיו היה לו חיוך על הפנים. "הנכד שלי ממש מתוק," הוא אמר לבנו בחום וג'ונגקוק הביט באביו עם עיניים נוצצות, לדעת שהוא קיבל אותו מאוד ריגש אותו והוא הנהן בשמחה.

"ג'ינהון הוא מלאך קטן שנשלח אלינו... מצאנו אותו בנהר כשהיה תינוק..." ג'ונגקוק אמר לאביו עם חיוך וקיבל ממנו חיבוק גם, הוא ידע כמה היה לו קשה לקבל את זה שהיורש שלו אוהב בנים אבל נראה שהוא השלים עם זה אחרי הכל. המשפחות ישבו מסביב לשולחן והשלימו פערים, עד שההורים מסרו שהם צריכים ללכת. הונג'ין, בעלה ובנם הצעיר החליטו להישאר בביתם הצנוע של זוג הבנים כי טאהקוק ביקש להישאר עוד אצל החבר החדש שרכש והם כמובן לא יכלו לסרב לכך בכלל, יונגי וג'ימין החליטו לחזור לביתם לאחר הארוחה.
_______________

ברגע שג'ימין ויונגי הגיעו לביתם ג'ימין שירבב את שפתיו. "אוף אני גם רוצה ילד ממך!" הוא אמר לאהוב שלו בקול מעוצבן קצת ויונגי רק צחק קצת והביט בו כאילו שהוא השתגע לגמרי. "לא, אתה לא... ילד קטן יפריע לנו בתהליך עשיית הילדים," המשרת לשעבר של טאהיונג אמר וחייך בשובבות, הוא הפליק לישבנו העגלגל של ג'ימין ורק הרוויח ממנו גניחה חמה. "יונגי!" הוא לקח נשימה עמוקה אחרי שגנח בשמו של אהובו. "אני באמת רוצה אחד גם..." ג'ימין שירבב את שפתיו בשנית ויונגי רק משך אותו לחיבוק חמים, מנשק את שפתיו באיטיות, הוא עיסה עם אצבעותיו את פלחי ישבנו של אהובו בחושניות.

"אהוב שלי, אני יודע... אבל יש לנו את ג'ינהון ויש לנו אחד את השני, ונראה שטאהקוק גם הולך להישאר בסביבה.. אז תנסה להסתדר רק עם האהבה שלי אליך, בסדר?" יונגי לחש באוזנו של ג'ימין והוא רק הנהן בשקט, מנשק את אהובו בלהט, הוא צדק, לפחות היה לשניהם את הילד החמוד של החברים שלהם, ומשום מה הייתה גם לו הרגשה שטאהקוק יישאר בסביבה, הוא רק שקע בחמימות של יונגי ועצם את עיניו, הוא היה מאוד מאושר שהיה לו אותו, אחרי הכל הם אפילו לא היו צריכים לחיות כמשרתים יותר, הוא בחיים לא דמיין שהוא יוכל לחיות חיים כאלה, חופשי, מאוהב ומאושר עם בחיר ליבו.
______________

טאהקוק ישב על רצפת העץ והסתכל על ג'ינהון עם עיניים גדולות, ג'ינהון ישב מאוד קרוב אליו וחייך חיוך חושף שיניים. "טאהקוקי... אנחנו באותו גיל, נכון?" הוא שאל ברוך את הילד שנראה כה ביישן ומתוק, הוא רק הנהן והרגיש איך הונג'ין מניח את ידיו על הלחיים שלו, הוא רק הביט בו עם מבט מבולבל ועיניים ענקיות. "בוא נהיה החברים הכי טובים לנצח נצחים!" הוא אמר, ספק מכריז, אבל סוף סוף הצליח להוציא צחוק מתוק מטאהקוק הביישן והוא הנהן במרץ. "לנצח נצחים!" הוא הסכים בקול המתוק שלו וג'ונגקוק, הונג'ין, טאהיונג ונאמג'ון רק הביטו בילדים שלהם וחייכו לעצמם, נמסים מהמתיקות שלהם.

"נראה לי שאתם צריכים לעבור קרוב לפה, כדי שהמשאלה הקטנה שלהם תתגשם," ג'ונגקוק אמר וצחק מעט וג'ינהון ששמע את מה שאביו אמר קיפץ ממקומו, הוא חיבק את הרגל של הונג'ין והביט בה עם עיניים גדולות. "כן...בבקשה דודה הונג'ין! טאהקוק הוא עכשיו החבר הכי טוב שלי!" הוא אמר ושירבב את שפתיו, לא רוצה לאבד את החבר החדש שהכיר רק היום, הונג'ין רק התכופפה וליטפה את שיערו של הילד החמוד ששיערו כבר הגיע לכתפיו, רק מחייכת לילד הקטן שהיה כמו אחיין חדש בשבילה.

"האמת... שהסיבה שבאנו לכאן דווקא עכשיו היא כי מאוד התגעגענו... כלומר, אני התגעגעתי, אבא אמר שיש כאן בסביבה בית נוסף שנוכל להתגורר בו," היא מילמלה, וטאהקוק נעמד על רגליו וחייך בשמחה. "אמא אמרה שאנחנו נשארים פה!" הוא הכריז ואז חיבק את ג'ינהון חזק, משום מה הילד הזה מאוד מצא חן בעיניו, הוא קיבל ממנו חיבוק בחזרה וג'ונגקוק צחק קצת, הילדים שלהם נראו חמודים מדי ביחד.

הונג'ין, ונאמג'ון הלכו להתארגן בבית החדש שלהם, משאירים את טאהקוק שישן אצל חברו החדש כמו שרצה כל כך. שני הבנים התרוצצו בבית ושיחקו בתופסת, היה להם כל כך הרבה מרץ, אבל היה לאדון הצעיר באמת כיף לצפות בשניהם רצים אחד אחרי השני ברחבי הבית. ג'ונגקוק ידע שהונג'ין היא זאת שנתנה להם סיכוי לחיות יחדיו אבל הוא ידע כמה התאומה של טאהיונג חסרה לאהובו ועכשיו היא באה לשם והביאה מיני טאהיונג לחייהם וליבו באמת התמלא בחום. לא רק זה, היא גם קראה לו על שמותיהם, זה חימם את ליבו שהילד הקטן הזה נולד, הוא שמח מאוד שהיא מאושרת ויש לה בעל שאוהב אותה כמו שהגיע לה, זה מה שהוא תמיד רצה בשבילה, כי היא תמיד הייתה כמו נסיכה קטנה גם בשבילו. כשהוא צפה בילדים הקטנים משחקים הוא חיבק את גופו של טאהיונג קרוב אליו. "האחיין שלי כזה מתוק!" האדון היפהפה אמר וציחקק קצת, הוא כל כך התלהב מהילד הקטן והביישן הזה ושמח שהוא יוכל לראות גם אותו גדל ביחד עם בנו שלו.

"הוא נראה בדיוק כמוך כשהיית קטן, טאהיונגי שלי..." ג'ונגקוק לחש לאהובו ואז נשק לשפתיו ברכות, עיניו של טאהיונג נעצמו כשהוא הרגיש את השפתיים של אהובו על שלו, הוא ציחקק והניח את ראשו על הכתף של ג'ונגקוק. "הייתי כזה חמוד?!" הוא שאל בפליאה קצת וג'ונגקוק צחק גם, מחזיק בו אפילו יותר קרוב לגופו אם זה היה אפשרי. "אתה עדיין ממש חמוד," האדון הצעיר אמר כשהוא צבט את הלחיים של טאהיונג בחיבה. האושר הציף את ליבו, הוא מעולם לא תיאר שיהיה לו ילד קטן משלו, אבל החיים הפתיעו גם אותם כשהם זכו בתינוק היפהפה הזה.

שני הילדים הסתכלו על הזוג ממולם כשהם הראו חיבה אחד לשני וג'ינהון הסתכל על השפתיים של טאהקוק בתמימות. "אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל אותו וטאהקוק הביט בו במבט תמים והנהן, הוא הרגיש את שפתיו של ג'ינהון נושקות לשלו והוא חייך בשמחה כשחמימות הציפה אותו. "אני אוהב את זה," הוא לחש בשמחה ונשק לשפתיו בחזרה, טאהיונג צפה בשני הבנים ואז הביט בג'ונגקוק עם חיוך. "הבן שלנו הרגע נישק את טאהקוק! אתה חושב שהונג'ין תכעס?" הוא לחש לאהובו וציחקק מעט, ג'ונגקוק רק צחק בחזרה ונתן לאהובו מכה קטנה על החזה. "יא! קים טאהיונג... זאת רק נשיקונת הם מאוד תמימים... אבל אולי כדאי שניזהר בהפנגת חיבה לידם... נראה שהבן שלנו מעתיק מאיתנו," הוא לחש לו ושניהם ציחקקו.

"אבא, אני באמת באמת אוהב את טאהקוקי," ג'ינהון אמר לג'ונגקוק עם חיוך גדול כששני הילדים החזיקו ידיים לפני שהם התחילו שוב לרוץ אחד אחרי השני ולשחק תופסת שוב, והם באמת לא יכלו להפסיק לבהות בשני הבנים משחקים אחד עם השני בהנאה רבה כל כך, זאת הייתה הפעם הראשונה שג'ינהון פגש בילד בגילו אז הם הבינו את ההתרגשות שלו, לא מפריעים להם כלל להתחבר. ובסופו של דבר, הם הצליחו לחיות באושר ביחד, בצורה שלפני חמש שנים אם מישהו היה אומר לג'ונגקוק שהוא וטאהיונג יהיו מאוהבים כל כך אחד בשני ואפילו יגדלו ילד ביחד הוא בחיים לא היה מאמין, אבל לפעמים החיים עולים על כל דמיון וג'ונגקוק הרגיש כמו נסיך באגדות שקיבל את הסוף הטוב שלו ביחד עם טאהיונג שלו וג'ינהון הקטן.

_____________________

אז כן... זה סוף הסיפור, תודה לכל מי שקרא, תמך, הצביע והגיב!💜

מקווה שתאהבו את הסוף ולא תתבאסו עליו חחח מודה שאני אוהבת סופים טובים בתור אחת שאוהבת דיסני אז סורי לכל מי שחשב בטעות שמישהו הולך למות, זה פחות הסגנון שלי..
אוהבת אותכם!

מוזמנים להגיב ולהגיד לי מה חשבתם, מבקשת ממי שמגיב... אל תגיבו בחוסר טאקט, אם יש לכם משהו להגיד תגיבו בצורה בוגרת ולא סתם פוגעת.

מקווה שתקראו את הסיפור החדש שלי שיעלה בקרוב....
🦋