הונג'ין צפתה במתרחש בהלם מוחלט, לראות את אביה שהיה דמות כה נערצת בעינייה, שולף חרב על ג'ונגקוק שהיה כמו בן שלו גם, גרם לה להיות באמת מופתעת. לא משנה מה הם עשו, אפילו שהם התנשקו אחד עם השני בצורה כה רומנטית, היא ראתה אותם במצב הרבה יותר אינטימי והיא לא איחלה לאף אחד מהם למות. עינייה נפערו כשהיא ראתה את טאהיונג מגונן על ג'ונגקוק בגופו ורק אז היא הבינה את עוצמת האהבה שלהם אחד לשני, אהבה שבה הם היו מוכנים להקריב הכל אחד בשביל השני.

כשהלהב של החרב באה לפגוע בגופו של אחיה היקר הונג'ין שלפה חרב בעצמה מאחד השומרים לצידה ופשוט עצרה את החרב של אביה עם החרב שלה, החרבות הצטלבו והיא הביטה באביה עם דמעות בעיניים. "אבא! מה אתה עושה?" הדמעות הציפו את פניה היפות ואביה היה בהלם קצת כי לא ציפה שמשהו יעצור את החרב שלו, אבל כשהוא קלט את טאהיונג מעל גופו של ג'ונגקוק הוא הרגיש את ליבו מחסיר פעימה, הוא כמעט פגע בבנו האהוב עם הלהב של החרב והוא מיד זרק אותה לרצפה לצידו כשקלט את מה שכמעט עשה.

עיניו של טאהיונג נפתחו כשהוא שמע את קולו של אחותו, הוא הרים את ראשו וראה את הונג'ין מחזיקה בחרב ואת אביו לא אוחז בשום חרב יותר, הוא חיבק חזק את גופו של ג'ונגקוק, מופתע שהם שניהם עוד בחיים, הוא לא ציפה לצאת מזה בצורה הזאת, אבל הונג'ין הגנה עליו, היא הגנה על שניהם וזה גרם לליבו להתמלא בחמימות. "אבא... הם מאוהבים... טאהיונג היה מוכן להקריב את עצמו בשבילו..." הונג'ין לחשה ברוך, היא זרקה את החרב שאחזה בה לרצפה וחיבקה את אביה שהיה בהלם מכל מה שקרה. מעולם היא לא ראתה אותו ככה עם דמעות בעיניו, והיא רק חיבקה אותו חזק יותר, מרגישה איך אביה כורך את זרועותיו סביב גופה הרזה.

"אתה לא יכול להרוג אף אחד מהם... זאת... עדיין אהבה... ג'ונגקוק הוא... כמו אח שלי גם, אתה לא יכול להרוג את האחים שלי," היא לחשה בכאב ואביה רק אחז בלחייה בעדינות. "אבל הונג'ין... אתם צריכים להתחתן והוא גרם לטאהיונג... לעשות דברים כאלה..." אביו של טאהיונג מילמל והונג'ין רק הביטה בו ברוך. "לא, הוא לא... הוא לא גרם לו לעשות כלום חוץ מלהביע את אהבתו... ג'ונגקוק אמר את זה רק כדי להגן על טאהיונג..." הונג'ין ניסתה להסביר לאביה הכל, כן, זה כאב לה שהם היו מאוהבים ככה אחד בשני אבל זה לא משהו שהיא יכלה לעצור בכל מקרה ועכשיו אחרי שהיא ראתה את מה שטאהיונג עשה היא רק רצתה שיהיו מאושרים ביחד.

טאהיונג התרומם למצב ישיבה וחיבק את ג'ונגקוק שהתיישב גם, הוא שקע בחום שלו ונשק לשפתיו באהבה וברעד, הוא לא האמין שהם חיים אחרי מה שקרה, אחרי הוידוי שלהם ואחרי שגילו אותם, הוא ליטף את פניו בעדינות. "אתה חי... אני חי... אנחנו חיים," האדון היפהפה אמר לאהובו שעוד היה בהלם, הוא נתן לאחר מכה קטנה על הכתף. "אתה השתגעת, קים טאהיונג? בחיים שלך אל תקפוץ מעליי כדי להגן עליי! אם היית מת בגללי... אני הייתי הורג את עצמי," ג'ונגקוק אמר בקול שבור ורועד וטאהיונג רק גנב את שפתיו של ג'ונגקוק לנשיקה חמה ואוהבת, עכשיו ההורים של טאהיונג והונג'ין צפו בהם מפגינים אהבה ואביו של טאהיונג התקרב אליהם, וישב לצידם.

האציל קים הצטער כל כך על מעשיו, הוא באמת ראה עכשיו את מה שבתו אמרה, מה שהיה בין שני הבנים האלה היה טהור ויפהפה, זאת הייתה... אהבה. זה שהם רצו להגן אחד על השני בצורה הזאת, וזה שהם ישבו ככה עכשיו גרם לו לראות את הדברים האלה בצורה שונה לגמרי ממה שלמד כל חייו, כל חייו הוא האמין שזה טאבו, שזאת מחלה ושזה נוראי.

עכשיו כשהוא חזה בבנים היפים האלה שראה אותם גדלים ביחד, שהוא צפה באהבה הזאת שהשתקפה בעיניהם כל מה שרצה לעשות זה לתקן את מה שכמעט עשה. "ג'ונגקוק... אני מצטער כל כך... אני לא מאמין שכמעט... אני מצטער בנים שלי, אנחנו נמצא פתרון ביחד... אני אדבר עם ההורים שלך, ג'ונגקוק... אני אמצא דרך לסדר הכל בשביל שניכם, אני מבטיח ," אביו של טאהיונג אמר כשהוא התרומם ונתן לבנים מרווח להירגע ולהפנים את זה ששניהם בחיים ושהוא הולך לתמוך במערכת היחסים שלהם למרות הכל.

אימו של טאהיונג חיבקה את בעלה והביטה בו עם דמעות, הם הסתכלו על הבנים בעדינות, נראה שהם עדיין היו עסוקים בלבדוק אחד את השני ולראות שהכל בסדר, היא הסתכלה על בעלה ברוך. "זאת ההחלטה הכי נכונה... אנחנו נמצא דרך, אני חושבת שיש לי רעיון," אימו של טאהיונג אמרה ברכות כשהיא הובילה את בעלה מחוץ לחדר כדי לתכנן להם תוכנית שלמה כדי לגרום לכל המצב החדש שנקלעו אליו לעבוד.

הונג'ין התקרבה לבנים וג'ונגקוק התרומם ונעמוד על רגליו, רק עכשיו הם הבינו שבעצם אחותו של טאהיונג היא זאת שהצילה את שניהם והם שניהם קמו וחיבקו אותה חזק. "תודה, הונג'יני... בזכותך אנחנו חיים," האדון היפהפה אמר ברוך לאחותו, נותן לה נשיקה חמה על הלחי והיא חייכה לשניהם באהבה. "בבקשה תהיו מאושרים ביחד... אני מאוד אוהבת אותכם, עכשיו כשאבא ואמא יודעים... נשאר רק לספר להורים שלך, אני יודעת שאמא תמצא פיתרון שבו שניכם תהיו ביחד ומאושרים," הונג'ין אמרה ברוך והסתכלה על ג'ונגקוק שעוד היה לבוש רק בבגדים תחתונים.

"הגוף שלך סקסי, ג'ונגקוקי אבל אולי כדאי שתתלבש... רואים הרבה דרך הבד הדק הזה," היא לחשה כשהיא בהתה קצת באחר, היה קשה לא לבהות בו, אבל היא התקרבה לדלת. "לכו לחדר שלך, טאהיונג, אם בא לך להמשיך במה... שעמדת לעשות לו... אתה כזה פזיז לפעמים," היא אמרה בקול משועשע קצת לפני שהשאירה את שני הבנים לבד.

ג'ונגקוק בכלל שכח שהוא רק בבגדים תחתונים בגלל טאהיונג, לא היה לו זמן לחשוב על זה כשניסה לגונן עליו, כשניסה לשמור עליו ולקבל את העונש על עצמו. הוא הסמיק קצת כי הוא לא ציפה שהונג'ין תגיד לו דברים כאלה אבל הוא הרים את ההאנבוק שלו מהריצפה והתלבש, נבוך לגמרי מהעובדה שגם הורים של טאהיונג ראו אותו ככה, הוא לקח נשימה עמוקה לפני שמשך את טאהיונג אליו לחיבוק עכשיו ששניהם עמדו, הלב שלו עוד הלם בחוזקה ממה שקרה לפני דקות בודדות.

"אהוב שלי..." האדון הצעיר לחש בעדינות כשליטף את לחיו של טאהיונג, רק עכשיו הם הבינו והפנימו שהם לא צריכים להסתתר יותר מבני משפחתו של טאהיונג וברגע שהם הבינו את זה הם פשוט התנשקו שוב, שוקעים בחמימות של הנשיקה שלהם, זה הרגיש טוב להתנשק ככה, בלי חשש שמישהו עלול להיכנס, למרות שהם במילא שכחו מהכל ברגע שהשפתיים שלהם נגעו אחת בשנייה. "בחיים שלך אל תקריב את עצמך בשבילי," טאהיונג לחש לג'ונגקוק בפחד, לחשוב שהוא יכל למות באשמתו הלחיץ אותו ממש. "חיים בלעדיך... לא שווים כלום בשבילי, אני מעדיף למות ביחד איתך," האדון היפהפה לחש בכנות וג'ונגקוק רק הסיט קבוצת שיערות של טאהיונג מפניו למאחורי אוזנו, מביט בו במבט מאוהב.

"טאה שלי... אני מצטער, פשוט לא רציתי שיכאב לך ותפגע..." ג'ונגקוק מילמל אבל הוא הבין שאהובו צדק לגמרי, אם נגזר עליו למות בגלל אהבתו לטאהיונג, הוא ידע שעדיף ששניהם יאבדו את חייהם כי להמשיך לחיות בלעדיו זה יהיה משהו שהוא לעולם לא יהיה מסוגל לבצע.

"קוקי... אתה אוהב אותי מגיל ארבע עשרה?" טאהיונג שאל לפתע וגרם לאדון היפהפה להסמיק ממש הרבה, הוא ניסה להגיד משהו אבל לא הצליח להוציא מילה מפיו, זה היה מביך, הוא חשף את הכל בפני המשפחה של טאהיונג אבל לאהובו עצמו הוא עוד לא סיפר את זה, הוא רק סיפר לו שככה הוא גילה על המשיכה שלו. ג'ונגקוק לקח נשימה עמוקה ופשוט אחז בגופו הרזה של טאהיונג צמוד לשלו.

"כ-כן... טאהיונג... ברגע שראיתי אותך ככה... המשיכה אליך... זה היה משהו שלא יכולתי לברוח ממנו... אבל אז הבנתי שזה לא רק משיכה מינית," ג'ונגקוק לחש כשהוא ליטף את שיערו של טאהיונג שהקשיב לו ונראה כה מרותק, העיניים היפות שלו שהיו אדומות ונפוחות נראו עכשיו נוצצות ומתרגשות לשמוע את הדברים שאמר.

"בכל פעם שהסתכלת עליי... הלב שלי החסיר פעימה... אני כל כך השתוקקתי לנשק אותך... אני השתוקקתי לאחוז בך בין זרועותיי," ג'ונגקוק לחש בכנות למרות שזה היה מביך להתוודות ככה בפני הבחור שאהב שנים רבות כל כך. "רציתי שהחיוך שלך... יהיה שלי, שרק אני אוכל לחזות בחיוך היפה הזה... שתחייך רק אליי ושלא תסתכל על בנות אחרות... למזלי, באמת לא התעניינת באף אחת... אבל לראות אותך מחייך למישהו אחר גרם לי להרגיש צביטה בחזה... חשבתי שאני לעולם לא אשיג אותך, שאמות עם הסוד על אהבתי לגבר... בחיים לא חשבתי שבאמת תרצה אותי," ג'ונגקוק המשיך לספר לטאהיונג המרותק שרק נתן לאצבעותיו ללטף את העורף של ג'ונגקוק מתחת לשיערו הארוך, הוא כל כך התענג על הקירבה הקטנה והחמה ביניהם. לדעת שג'ונגקוק אהב אותו זמן רב כל כך ולא עשה כלום כדי לא להרוס את החברות ביניהם חימם את ליבו של טאהיונג.

"ג'ונגקוק... אומנם אני לא ידעתי שאני מאוהב בך מגיל צעיר... אבל ברגע שראיתי אותך עם גבר אחר... הרגשות שלי השתוללו לגמרי, גרמת לי לשכוח מכל הרעיון על להתחתן עם בחורה ולהביא ילדים... כל מה שרציתי מהרגע שראיתי אותך עם ג'ימין זה שתגע בי גם ככה... כל כך קינאתי," טאהיונג שירבב את שפתיו מעט, הוא נשק ברוך לשפתיים של ג'ונגקוק שאהב כל כך. "אהוב שלי... אני מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן להיענות לרגשות שלך... אבל עכשיו כשאתה שלי, אני לעולם לא אוותר עליך... אתה נסיך החלומות של כל אחת, ואתה... אתה נסיך החלומות שלי," טאהיונג לחש והסמיק ממש הרבה.

"אני רק רוצה שהזרועות שלך יהיו כרוכות סביבי תמיד... אני כל כך פחדתי היום... כל כך פחדתי שאתה... שאתה תעלם מהעולם הזה... להיות בעולם הזה בלעדיך... זה סיוט נוראי..." האדון היפהפה לחש בעדינות וליטף את פניו של ג'ונגקוק. "תודה לאל שזה לא קרה... תודה שאתה עומד כאן ממולי... בבקשה אל תעלם לי לעולם," טאהיונג ביקש באהבה והיום הטעון ברגשות הזה שהם עברו הגיע לסיומו לפחות.
הדרמה הייתה מאחוריהם והם היו צריכים לחכות לראות מה ההורים של טאהיונג תיכננו לעשות וגם ג'ונגקוק עוד היה צריך להתמודד עם ההורים שלו.

"ג'ונגקוק... בוא נעשה אהבה," טאהיונג לחש באוזנו של ג'ונגקוק שהסמיק ממש הרבה, לשמוע את האחר קורא למה שהם עושים אהבה גרם לו להרגיש צמרמורות נעימות בכל גופו והוא חשב שרק האהוב שלו יכול לחשוב על לעשות אהבה אחרי שגילו אותם ככה ושניהם עוד היו בטראומה. "קוקי... בוא נלך לחדר שלי... אני באמת רוצה אותך... אתה הולך לסרב לי?" טאהיונג לחש באוזנו בקול סקסי ונמוך כשהוא פתח את הסוגר בהאנבוק של עצמו והלך לכיוון חדרו אחרי שזרק את הסוגר לידו של ג'ונגקוק, מחייך וקורץ אליו כשהוא הלך בצורה סקסית מתאפק לא להתפשט שם באמצע החדר הוא נעלם לחדרו שלו וחיכה שאהובו יבוא בעקבותיו ויענה לבקשתו.

"קים טאהיונג... מה אני הולך לעשות איתך?" ג'ונגקוק מילמל בקול חסר נשימה כשהוא ליטף את הבד הדקיק שהחזיק בידו, הסוגר של ההאנבוק של טאהיונג, הוא חייך וחשף את הגומה החמודה שלו לפני שהלך בעקבות אהובו לחדרו, לא היה לו שום כוח או רצון לסרב לבחור שאהב יותר מאת חייו.

_______________

אני מקווה שאהבתם את הפרק הזה! אשמח לשמוע את דעתכם ואני אישית מאוד אוהבת את הונג'ין 💜 הסיפור מתקרב לסופו... התאכזבתם שטאהיונג לא מת בסוף חחח? אני מקווה שלא😂
תגיבו ותצביעו הרבה!