פרק 7-מדויק
----------------------------

ג'ונגקוק בהה בג'ימין הכועס בזמן שהוא משתדל להחניק חיוך שרצה להתפרס על פניו.
הנער התוסס התווכח עם המורה למתמטיקה בנחישות,מתלונן שיש אחרים שיוכלו לעזור.
ג'ונגקוק מצא את העקשנות שלו מושכת.
"אם תעזור לו אני אוסיף לך נקודות שיעגלו לך את הציון למאה.." הזקן הזה יודע לשכנע..
מרגע לרגע נראה שהגישה שאיתה ג'ימין התחיל התפוגגה לה אט-אט...

"אבל.." הוא נאנח
הוא חושב לרגע..מנסה בעקשנות כנראה למצוא סיבה כדי להימנע אבל לא מוצא.

"בסדר" הוא נכנע
"ימי חמישי משלוש עד חמש.
אם הוא יאחר אפילו בחצי שניה אני אקח את הדברים ואלך" ג'ימין תופס לרגע את מבטו של המגודל,עיניו בוערות מכעס.
ואז הוא לוקח את הדברים שלו ויוצא בסערה.
אבל ג'ונגקוק מהצד השני- כל כך מרוצה..שלא אכפת לו בכלל מהכעס של הגמדון..
הוא נהנה יותר מידי רק מלהסתכל עליו..והנימה הכנועה בה השתמש הראתה לג'ונגקוק צד שלא הכיר בו..אבל הצד הזה לגמרי מצא חן בעיניו.

"תודה המורה" ג'ונגקוק ממהר לאסוף את הדברים שלו ולצאת החוצה.
כשהוא במסדרונות, המבטים שלו ושל ג'ימין נפגשים זה בזה-
ג'ימין שולח לו מבט כועס ואז ממהר להעלם.
וג'ונגקוק לא מבין למה הוא כל כך מתעב אותו.
מצד אחד זה מציק לו שיש לג'ימין רגשות כל כך קשים כלפיו..אבל מהצד השני הוא נהנה מהתגובות שלו...מהבעות הפנים שלו..
מהקמט הזה שנוצר לו במצח בכל פעם שהוא חושב על משהו לעומק,מההבעה המתחכמת עם הגבה המורמת בחוצפה.
ג'ונגקוק אהב אותו..גם את הפגמים שבו..אם היו כאלה בכלל.
אז הוא החליט שהוא יעשה הכל כדי שיחבב אותו.
הוא רצה להיות קרוב אליו לעזאזל.
להיות מקום בטוח בשבילו..לשמוע סודות ומחשבות.
לדעת איך הוא חושב ומרגיש..להבין למה...
עד עכשיו ג'ימין היה חידה לג'ונגקוק.
הוא רצה להבין איך הוא תמיד מצליח לחשב 10 צעדים של ג'ונגקוק לפני שהוא עצמו חושב עליהם.
הוא תמיד היה מוכן לכל דבר, דרוך..
וכשלא- הוא,כמו להבת האש שהיה, התחיל 'להתפשט',כלומר..בדרכו של ג'ימין,להיכנס לנעליו של בן האדם שמולו ולדעת על איזה כפתורים אפשר ללחוץ-ובכך הוא שורף אותו ללא מאמץ.
הוא התנהל במדיניות של לוחמה פסיכולוגית עם כולם..וגם הצליח.
ולעזאזל,זה היה לוהט.
ג'ונגקוק נמלא מוטיבציה פתאומית, הוא מנסה לאתר את הגמדון בנחישות.
וכשהוא מוצא אותו שוב,הוא מחליט לגשת אליו..מרכך את עצמו מעט ומחפש מילים מתאימות.

"למה אתה שונא אותי?" זה נפלט לו ישירות.
וכשג'ימין שולח לו מבט,הוא משפיל ראש במבוכה.
יש שקט מתוח דקות ארוכות.
"אני לא שונא אותך,אני מנסה להיזהר ממך" ג'ימין אומר בטון הרך ביותר שאי פעם השתמש בו עם ג'ונגקוק.
"למה אתה נזהר?" ג'ונגקוק מבולבל,מתקרב מעט.
"כי אתה..." ג'ימין מתקשה למצוא מילים
"אני רק מנסה להתקרב אליך" הוא מתקרב עוד..האוירה כבר לא אפלטונית והטון נמוך ומזמין.
"למה שתרצה להתקרב?" ג'ימין נראה מעט..מפוחד? ג'ונגקוק לא בטוח.

כמעט לא נשאר בינהם מרווח... ג'ונגקוק שוכח לענות,הלב שלו הולם בחזו בחוזקה והוא מפחד שהבחור הקטן שומע אותו.
הוא טובע בעיניים המקסימות שלו ונראה ששניהם מאובנים,מבטם נעול זה בשל זה .

"מה אתה רוצה ממני באמת?" ג'ימין מסתכל עליו בכובד ראש,עיניו נשארות עם אלו של המגודל רק לעוד כמה שניות לפני שהן ניתקות במהירות.
ג'ימין מתרחק במבט מבולבל,מחזק את האחיזה בציוד שבידו ואז מסתובב ונעלם.
ג'ונגקוק עדין באופוריה..הוא היה כל כך קרוב.
הוא כבר הרגיש את הנשימות החמות שלו על צווארו בזמן שרכן לעברו מעט אפילו בלי ששם לב.
הוא כמעט נגע בו..

למה הוא לא נגע בו?!

ג'ונגקוק כל כך מתוסכל עכשיו..אבל התסכול שלו מתערבב עם אושר.
הוא היה מספיק קרוב כדי להריח את הבושם שלו- ריח גברי עדין ודומיננטי.
כמעט כמוהו..
הכל היה מושלם, באדיוט הזה.. כלומר,ב...פאק.
הכל היה מושלם במושלם הזה.
הכל בדיוק,הכל מסודר,הכל כל כך...לא היו לו מילים לתאר את זה.
הוא פשוט היה מדויק בהכל.