הוא התיישב על הרצפה בעוד לבוש בפיג'מה חמימה אשר נראה כמו ילד קטן שעדיין לא רצה לגדול, נסיך בסוס לבן אך היה השלגיה שעצם את עיניו וחיכה לנסיך אשר יינשא לה, אך הציפיות שלי היו רחוקות מהמציאות בה חיינו, ידעתי שזה עוד מוקדם כדי שיהיה שייך לי לנצח, היה זה המחשבה שלי כאשר הטבעת תשתלשל באצבעו ובעתה יהיה שלי לנצחים, שנועדנו להיות אחת של השני, להגן על אהבנו כך שאף אחד לא יהיה מסוגל לחדור לתוכה כי האהבה הזאת הייתה חזקה מאי פעם. הוא היה השלגיה בשמלה הצבעונית אשר הבליטה את החן הנשית שלו ואני הנסיך הנושא את כתר המלכות בעוד רכבתי על הסוס הלבן כמו באגדות. זה היה פנטזיה בחלומותיי, חלום וורוד שהדרדר לסיוטים. הקסם שנצץ בצבעי הקשת הוסיף לזיוף האושר שעל פניו. אך רציתי לדעת אם היה מאושר עכשיו, עם החיבה שלי כלפיי מספיקה כדי שחיוך אמיתי יפרוץ ושיניו יחשפו "אתה מרגיש מאושר טאה?" אושר נובע מסיפוק עצמי עם ליבך ונפשך, הרגשת אושר חלה על אנשים אשר חיזקו את עצמם בעצת אחרים, הם החליטו לעמוד כנגד העולם ולחיוך לקרון כמו פנסי אור של הלילה, האושר לא היה חלק ממני, הרגשות אשם על מות הוריי ליוו אותי, אם יכולתי לשנות את הגורל הייתי מוכן להקריב את גופי ונשמתי למען החיים שלהם כי זה הגיע להם, הם היו אלה שסחבו אותי תשעה חודשים והניקו אותי, הם היו אלה שאהבו את ילדם למרות העיסוק הרב, הם היו ההורים המתים\חיים שלי. הסיבה שבגללה אני לא מספיק מקבל את עצמי, היא רק בגלל שאני לא מסתכל על עצמי בצורה נכונה ואמיתית חייתי בחלל ריק מבלי לדעת שהמציאות הייתה שקופה מול עיניי אך זה האמת כי ציפיתי מעצמי המון דברים, ציפיתי למלא את החלל אשר התרוקן לו מגינון עצמי מיותר ומאושר אשר לא הגיע לי, הייתי השד בדמות בן אנוש רגיל. הוא הביט בי בשאלה ורק נשקתי לראשי בעוד התכרבלנו במיטה, שאלתי הפתיעה אותו והוא מיד רומם את ראשו לכיוונה, מחכך בין אפנו ונושק לשפתיי בעדינות.

"כל עוד אתה איתי אני יותר ממאושר," תשובתו גרמה לי להרים גבה אך חיוך התפרס על פניי הקרירות, הבטתי בו לכמה שניות והנחתי נשיקה רטובה על שפתיו היבשות "בוא נלך לישון.." מילמל בעייפות, עולה עליי ומניח את ראשו על חזי שומע את פעימות ליבי המועצות הרגשתי בחיוכו כנגד גופי "אז ככה זה מרגיש," הוא לחש בקולו העמוק שכלל לא התאים למבנה גופו הרזה "אתה שייך לי ג'ון." גיחכתי מטון קולו התינוקי, הייתי רכושני כלפיי וזה רק דירבן אותי לחזק את החיבוק אשר הגן עליו מהעולם שבחוץ "ואתה שייך לי קים," הכרזתי והוא מיד הרים את ראשו, מניח את סנטרו באמצע חזי וחיוך מטופש אך חמוד מטפס על שפתיו הדקיקות והבשרניות אשר דימם טיפה. "אני אוהב אותך" שנינו אמרנו באותו הזמן וציחקקנו "קוק הגדול יוצא, קוקי" לחש בקול מעונג כאשר הרגיש באיברי הלבוש מהודק תחת חורו כיוון שלבשנו פיג'מות דקיקות "ממתי קוראים לו קוק?" גיחכתי אך לא יכלתי להסב את מבטי מהפנים המעונגות כאשר זז במעגלים, וגונח בקול ללא בושה כמו שאהבתי. עיניו נעצמו בחוזקה כאשר הגביר את הקצב, גנחתי יחד איתו היינו כמו הרמוניה מושלמת של מנגינה נעימה לאוזן "אתה אוהב איך שקוק הגדול חוקר אותך מבפנים, אה!" הרגשתי את הגמירה מכסה מהלבוש אשר לבשתי, וידעתי..ידעתי כי גניחותיו של הנער אשר הלב שלי פעם בשבילו, יגרום לי לגמור.

"מהרגע הזה שהחלטתי לקרוא לו קוק.. פאק אני אוהב את זה." לחש, מלקק את שפתיו היבשות שהתרטבו טיפה, מנסה לפתות אותי בדרך תמימה, הבטתי בו, פניו היו ממכרות ולא יכולתי להוריד את עיניי ממנו, הוא היה מיוחד בפניי עצמו, משהו בו משך אותי, כמו חייל שבוי נכלאתי בתוך גופו וברצוני לא להתנגד לו עוד, אהבתי את הצורה בה זז כדי לענג את עצמו, ואז חשבתי לעצמי האם אני מפסיק מיוחד בשבילו, האם מה שיגלה בעתיד ימנע ממנו להיפתח אל העולם בו גדרו היצרים הגדולים של נפשנו, טאהיונג יהיה מוכן לרגע בו יגלה את האמת הסתורה, לא רציתי בכך, אך ניצלתי זאת היטב אני מוכן לרגע הזה כי אז הוא יפגוש את האני האחר; את ג'ונגקוק האמיתי ולא הפלייבוי. הוא מיוחד מידי כדי שמישהו שפל כמוני יגע בכנפיו הלבנות והנוצצות. "אני אוהב אותך קוקי, כלכך אוהב שזה כואב.."

קמתי בצהרי היום, היינו עירומים לאחר האקט הסוער של הלילה, התבוננתי בדמעותיו היבשות, את שפתיו הפסוקות שמנסה לנשום כראוי ומשמיע קולות נחירה חמודים, מלאך שנפל מגן עדן ונחת בביתי ככה הוא היה בשבילי; מלאך. ואני הייתי בשבילו הנסיך הלבן, בהיתי בו לכמה דקות מלטף את פניו העדינות מפחד להעיר אותו בדרך לא נעימה, מסיט חלקי שיער ורואה את פניו יותר בבירור, קירבתי את ראשי אליו ומחכך את אפנו כמו שאוהב לעשות "בוקר טוב פרינסס." לחשתי בקולי הצרוד, נשקתי לאפו האדמדם, קמתי מהמיטה וכיסיתי אותו בשמיכה למרות שלא היה קר דאגתי לבייבי שלי, ירדתי מהסלון ובפעם הראשונה אני חש שמחה כאשר קמתי מרצוני, זה הרגיש מוזר אך החיוך לא נמחק מפניי, הכל היה מואר "במה אתה בוהה," שאל והבטתי בו, הוא היה עירום אך מכוסה היטב בשמיכה הדקיקה שלא השאירה מקום לדמיון"אתה במקרה חושב עליי קוקי" גיחכתי למשמעתו ונכנסתי למטבח מכין לשנינו את ארוחת הבוקר המאוחרת. דפיקה רועמת נשמע וטאהיונג מיהר לעלות במדרגות לכיוון חדרי, פתחתי את דלת הבית רואה להפתעתי את נאמג'ון וג'ין מתנשקים על סף הבית, השתעלתי במכוון כדי שיתנו לי את תשומת ליבם למרות שהם התכוננו לבלוע אחת את השני "ג'ונגקוקי!" ג'ין שהתנתק ראשון התקרב אליי וחיבק אותי או יותר מחץ אותי, גיחכתי להיונג שלי והתנתקי במהירות כאשר שמתי לב לעיניו הבוערות מקנאה של נאמג'ון "מה אתם עושים כאן יש לכם עבודה בחברה." ציינתי הם הביטו אחד בשני והסמיקו מיד, הייתה בי תחושה שהגיעו לכאן מסיבה ברורה וכנראה בשורה חשובה לפי פניו של ג'ין יכולתי לקרוא אותו כמו על קפה "קודם תכניס אותנו, לא שיש לך מה להחביא כאן.." הם דחפו אותי יחדיו לאחור ונכנסו לבית כאילו היה ביתם "כן ברור תרגישו בבית" צחוק נפלט מפי וחשבתי לרגע על טאהיונג, רציתי שירד לכאן ויכיר את חבריי הטובים אשר היו כמו הוריי. התיישבתי על הכורסה מולם והם לא הפסיקו לנעוץ אחד בשני מבטים מלא באהבה, הבטתי לכמה שניות ברצפה קינאתי בהם לשנייה אך מהר הסבתי את מבטי אליהם שוב "שנספר לו ביחד או שאני?" ג'ין שאל בגמגום והתכרבל יותר בגופו החסון של בן זוגו, "נו מה זה?" קול זועם יוצא מפי ומיד השתתקתי, הייתי חם מזג כי שנאתי לחכות והם ידעו זאת יותר ממני.

"אנחנו מאורסים!" הם צעקו יחדיו וקפאתי, הייתי המום "תודה שאתה שמח מאיתנו קוקי" נאמג'ון גיחך וטפח על שכמי "אני באמת שמח, בשבילכם," עניתי בולע את הרוק, לא יודע איך להמשיך עם המצב כי הרגשתי קנאה, היו סיבות לכך ואחת מהן היה קים טאהיונג, ידעתי שזה עוד מוקדם מידי כדי שיהיה שלי לנצח אבל ההתערבות הארורה מונעת ממני כל פעילות שיאפשר לי להיות שלו באהבה אמיתית וכנה, התמכרתי אליו בפעם הראשונה שנתקלנו בטעות מהרגע הזה הבנתי שהעתיד שלנו כולו מלוכלך ולא שפוי, ידעתי שהגורל שלו איתי יכל להיות גרוע ואולי לא ירצה להיות שלי כלל, וזה היה הפחד הגדול שלי כי רציתי אותו, הייתי אובססיבי אליו מכדי לדמיין אותו עם מישהו אחר שהוא לא אני. "מתי החתונה? אני השובבין?" אמרתי בהתלהבות בכל כוחי, באמת התרגשתי בשבילם, ידעתי מאז ומתמיד ששניהם נועדו להיות יחדיו זה היה גם ברור, הם נמשכו אחד לשני לפני ההתוודות של נאמג'ון "זה עוד חודש קוקי" אמר ג'ין "אולי תציג לנו את החבר הקטן שלך?" לא בדיוק הבנתי וסובבתי את ראשי רואה את טאהיונג משפיל ראש וכולו מוסמק, לבוש בסוודר מחמם ומכנס קצר שלי, הוא נראה מתוק כולו, רק רציתי שוב את המעשים הכי מלוכלכים שלנו.

...

נכנסנו למסעדה והתיישבנו במקום שהזמנתי "אני אוהב את המקום קוקי, הוא מדהים" עיניו מהופנטות לעבר האנשים אשר אכלו בשובע, את הילדים הקטנים מתרוצצים להם ומשחקים בשקט, היה משהו חי במקום הזה ובגללו באנו הנה, לא רציתי לקחת אותו למסעדה יוקרתית ללא כל טיפת יחס או רעש מהנה, רציתי שיהנה כמו שמגיע לו "יש לי טעם טוב סך הכל" עניתי לו ובדיוק מלצרית הגיע "מה תרצו להזמין"היא שאלה מעיפה את שיערה הגולש לאחור ומבליטה את החזה שלה, לא הבטתי בה ולא טיפה לשנייה, הייתי עסוק מידי בלבהות במלאך שלי מביט בה במבט שנוא ומשרבב שפתיים "תביאי את המאכל היקר ביותר." עניתי בחוסר התעניינות והיא מיהרה ללכת מרגישה מושפלת מכך שלא התמזמזתי איתה אך לא הייתי בעניין, היא נראתה לי זולה מידי, שנאתי בחורות כאלה למרות היותי בייסקסואל "אני שונא אותה" לחש טאהיונג בטון קול שטחי וממצמץ מספר פעמים "בייב אני שייך לך ועכשיו שאני חושב על זה, אני כמעט לא יודע עלייך כלום." הוא בלע רוק והתקרבתי אליו מעביר פס בעזרת האצבע שלי על שפתו התחתונה "אתה רוצה לדעת עליי?" שאל והנהנתי לחיוב, הנחתי את פרקיי ידיו על השולחן ומתחיל להקשיב לו. "אני בעיקרון אוהב לכתוב רומנים, אני יתום מאימי, יש לי את החבר הכי טוב." גיכחתי ומיד השפיל את ראשו, "לא ביקשתי סיכום," לחשתי והרמתי את ראשו , מלטף את תווי פניו "אני רוצה לדעת את כל הפרטי פרטים."

...

הידקתי את ידו מאחורי ראשו למיטה כאשר אני חודר אליו בקצב יותר מהיר "אה ג'ונגקוק שם!" הוא צווח כאשר פגעתי בנקודות הרגישות שלו, הוא הביט בי בפנים מעונגות ומבליט את שפתיו ברמז לנשיקה, קירבתי את שפתיו וריפרפתי עליהם שומע את גניחותיו יותר בקול והרגשתי באופוריה כאשר גל האורגזמה חצה את חוט שדרתי "אתה אוהב את הזין שלי בתוכך?" הגברתי יותר את הקצב, נכנס אליו בקצב מטורף, דוחק את איברי עמוק יותר בתוכו מרוויח יבבות, דמעות עונג זלגו להן וידעתי שהוא מעונג מספיק, האורגזמה התפרצה וגרמתי בתוכו, משפשף את האיבר שלו כדי שיגמור יותר מהר עד שהרגשתי בגמירה שלו יורדת בהדרגה בידי וליקקתי "טעים לי," לחשתי ומוצץ את אצבעותיי שנותרו בהן הגמירה. "אני אוהב אותך" לחשתי וקירבתי אותו אליי כך שראשו טבוע בחזי ושומע את נחירותיו, היום הזה היה מתיש אך מאוד מהנה, גיליתי עליו דברים מדהימים, הצדדים בהם הסתיר הסודות הכי כמוסים אשר חשף בפניי, הרגשתי שלם.

...

מכה חדה בפנים גרמה לי לפקוח את עיניי במהירות, ראיתי אותו... את אהבת חיי מזיל דמעות ומנסה בכל כוחו לעצור זאת אך נכשל בניסיון "טאה שלי, מה קרה?" ליטפתי את פניו אך זז לאחור, מטיח את כף ידו על הלחי שלי "אז זה מה שהייתי בשבילך" הוא כיוון את הטלפון שלי לפרצוף רואה את ההודעה של יונגי. בלעתי רוק לא יודע איך להסביר, לא יכולתי לדבר כאילו מישהו בלע את הלשון שלי "קוקי בבקשה תגיד לי שזה לא מה שאני חושב!" ליבי נקרא לחלקים, זה כבר היה מאוחר מידי אך לא ידעתי..לא ידעתי שהרגע הזה יהיה דווקא עכשיו, דווקא אחריי שנפתחתי אליו, פתחתי את ליבי בפעם הראשונה אחריי שנים ושברתי זאת... את האמונה ואהבה. "כל האהבה הזאת הייתה שקר שמכרת לי?"

"טאה תן לי להסביר לך-" ניסיתי לגעת בו אך הוא מנע זאת ממני, רציתי רק לחבק אותו ולומר את האמת אך לא ידעתי באמת מהי האמת "אין מה להסביר, הייתי רק התערבות, אתה שברת אותי ג'ונגקוק." הוא מיהר לקום מהמיטה ולהתלבש, קמתי מיד אחריו לוקח ממנו בכוח את החולצה כדי שלא ילך ממני, שלא יתרחק ונראה אחד את השני יותר, אם זאת הפעם אחרונה אני רוצה לנשק אותו ולומר סליחה. אך היה מאוחר מידי, לקח את החולצה ובמהירות התלבש, ובכך יצא מהבית, בדמעות כואבות ישבתי על הרצפה "לעזאזל איתך ג'ון ג'ונגקוק." נשכתי את שפתיי כדי לא לבכות, פגעתי בו וזה כואב, הרגשתי סכין לבה חותכת את ליבי לשניים.