זה היה הוא... אותו האחד שברח מהאמת ולא רצה להתמודד איתה, לא היו לו את הכוחות לכך, אולי כי ליבו נשבר ונסדק על ידי אדם או שאולי הוא בחר זאת מרצונו החופשי, אך למרות זאת..למרות הכל הוא היה בן אדם וכיבדתי זאת כי ידעתי..ידעתי שזה היה אשליה שיצר לעצמו בזמן הפגיעה, הלב שלו נשבר והרגיש לבד, הרגיש לא נאהב יותר, כאילו שחלק ממנו התעופף ולא השתייך לכלל האיברים בגוף.

זה היה חלק ממני..חלק שלא נפרד. אותו אחד החי בתוכי בתקווה שאשבר בדיוק כמותו, הוא רצה לרתק אותי לבועת נפשי אך לא אפשרתי לו כי נלחמתי..נלחמתי למען עצמי, למען החיים האכזריים שהעניקו לי השמיים רציתי להוכיח לו, כמה שאני יכל וחזק ממנו כי ידעתי שהוא לא רצה בכך, הוא רצה רק לראות את הדמעות והצער אשר סיפק אותו לכוח לא אנושי, הוא דמה לי כאילו שהבטתי למים שקופים וראיתי בו את הפנימיות שלי, הוא ההפך ממני; הרשע והנתעב אשר שפך דמים, הוא היה אכזרי בשמו ובכוחותיו, היה בו את הכל אך לא את האושר, היה בו את הניצוצות הכבושות והחיוך הלא רחום כלפיי התמימים, יצור נתעב וחסר רגשות, הוא היה אישיות נוספת בתוכי.

כך היה טאהיונג; חלק נפרד מהלב והגוף שלי. דמו זרם בעורקיו אך ליבו היה בכף ידי ופעם בקצב מטורף, כאשר ליקקתי את דמו הפנימי יכולתי לחוש באהבתו אליי, הוא הרגיש נאהב מאי פעם, העיניים אשר התכווצו בכאב שחדרתי אליו בקצב מטורף סימן לו, הזכיר לו כמה שאני אוהב אותו, החור שלו היה שייך לי כמו נשמתו הארורה. טאהיונג היה שלי בכל המובנים, התמכרתי אליו כמו לסמים ולא יכולתי לנטוש כאילו היה גור כלבים, הצורה בה פגעתי בנקודות הכי רגישות שלו הוכיח שאני היחיד... אני היחיד שיודע איך לפגוע בהם בצורה הכי קלה. "ג'ונגקוק!" גמרתי בתוכו והתרסקתי עליו, מניח את כפות ידיי על ידיו ושילבתי כאשר נשמתי הכה בחזו. "היה לך נעים?" שאלתי פתאום צצה אך ידעתי את התשובה לכך, הוא אהב את זה בדיוק כמוני, את האהבה שחלקנו שנינו במיטה שהזכירה לי כמה בודד הייתי אך שנוסף משקל קל חשתי בחום ואהבה ממנו וזה השאיר בי אושר בנפש.

"כ-כן זה היה נ-נעים," סומק התפשט על לחיו, קברתי את ראשי בצווארו שכלל לא היה בהיר לאחר שחיזקתי את הסימנים, השארתי שובל נשיקות קטנות שומע את האנחות המתנשמות שלו "קוקי..אתה-" קטעתי אותו כאשר נשכתי סימן שהתברר למקום רגיש אשר נמצא מתחת לאוזנו "ג'ונגקוקי," קולו היה נמוך מבדרך כלל והרמתי את ראשי אליו, שפתיו בלטו ונשקתי להן קלות "אם אני רוצה לצאת לדייט איתך?" המשכתי אותו, עיניו נפערו ובמהרה הנהן מובך "א-אתה רוצה קוקי?" שאל וכרך את ידיו סביב עורפי, מחכך בין אפנו בתגובה לחיבה כלפיי.

"אני מאוד רוצה," מלמלתי, יצאתי מתוכו באנחת עונג וקמתי מהמיטה, כולי עירום בעוד ישבני זז לצדדים עיניו בהו בי כאילו הייתי חטיף מגרה, נכנסתי לתוך חדר המקלחת שלי, פותח את ברז המים ושוטף את גופי מריח הרע שנדף ממני, הרמתי את בקבוק השמפו ומזגתי את חומר הטוב לכף ידי והנחתי ברצפה הרטובה, מלטף את עורי ואת הקוביות המסומנות את שיער ראשי. חשתי במגע של טאהיונג כאשר חיבק אותי אחורי, מנשק את גבי "צריך עזרה?" שאל וגיחכתי ששמעתי את טון קולו המתוק, הוא לקח גם מהחומר שמפו והחל לסבן את גבי, יורד בהדרגות לכיוון ישבני ומלטף אותן בעדינות "טאה." לחשתי ועצרתי אותו, מניח את ידו הימנית על איברי הרפוי, הרגשתי בנשיקות שלו בגבי וידו השנייה מלטפת את ישבני, העונג התפרץ והשמעתי קולות אנחה ארוכות כי הבייבי שלי ידע לענג אותי בצורה הכי טובה שיכל. "אני ק-קרוב," לפני שיכלתי לסיים את המשפט הרגשתי בגמירה מתפרצת ושטה עם המים במורד הרצפה הרטובה. סובבתי את עצמי אליו וחיבקתי אותו, מרגיש את עורו החלק והריח המוכר שאפי הסניף"אני אוהב אותך" לחשתי.

הוא היה מתוק ולשבור אותו היה חלק ממה שרציתי, לא שלטתי בכך אבל הרצונות היו אלה שרצו, האכזריות בנפשי רצה זאת. רציתי לפגוע בו כמו שעשו בי בעבר, רציתי לראות אותו נסדק ומתעופף בדמעות של דם,אך גם חלק ממני רצה שיהיה מאושר איך שהוא, אז למה..למה אני מרגיש מבולבל?

ההתערבות הזאת לא עניינה אותי כבר, זה היה משחק שהפך במהרה לאהבה ממכרת כי טאהיונג הראה לי מעיניו איך אהבה אמורה להיות כאשר שני הזוגות צריכים להעניק אותה ולאהוב בלב שלם, הוא לא ידע מהמשחק הממזרי שיצרתי אך מה שכן ידע..זה לכבוש את המקום אשר יצרתי בנפשי וזה את האובססיה כלפיו. אך אולי זו לא הייתה אובססיה, זה היה אשליה שרציתי לחדור לפנייה, מלחמה התחוללה בתוכי, הסוף היה קרב וגם האמת. פחדתי שאאבד אותו הפעם, אאבד לנצח את האהבה היחידה.

קים טאהיונג.

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני לא רואה את הספר הזה גמור מבחינתי, הלכתי עם הרגשות שלי וזה השאיר בי שמחה עם התגובות שלכם, מרגישה עצובה שלכל התחלה יש סוף אבל הסוף הזה ישאיר בכם משהו אולי, אבל למדתי מהספר הזה שאהבה לא באה בקלות, צריך לשלם מחיר עבורה.
אתמול (11/5/18) הייתי מקום 1 בקטגורית הפאנפיקים ואני ממש מודה לכם, על הכל ❤❤❤