ג'ימין כבר לא ידע היכן ללכת, הוא לא ידע היכן הוא נמצא ואיפה בכלל ג'ונגקוק וטאהיונג, הוא ניחש לעצמו שכנראה כל אחד עסוק בדבר אחר ונתן לאנחה לצאת מפיו.

הוא שוטט ברחבי הבית ספר עד שהבחין בתלמיד ה'עצלן' ששתה את תכולת האלכוהול שהיה בתוך הפונץ' שצבען היה כחול אדמדם, הוא לא יכל לראות כלכך טוב ושיער לעצמו שכנראה שיכור.

בצעדים גדולים הוא התקרב אליו והרחיק ממנו את כוס האלכוהול מרוויח מיונגי מבט רצחני וחמום מוח "מה נראה לך שאתה פאקינג עושה!" הוא צעק עליו בכל גופו.

הוא לא ראה בעיניים, לא את ג'ימין לא את התלמידים העוברים ושבים, לא היה לו אכפת

ליבו נשבר לרסיסים של זכוכיות שננעצו בכל חלקי גופו.

לאחר אותו היום שראה את הנשיקה שג'ונגקוק וג'ימין חלקו, הוא לא הרגיש צורך לעשות דבר לא לדבר עם אחרים ולא עם ג'ונגקוק שבכלל לא נחשב לאדם הכי חשוב לו בעולם, כבר לא מאותו היום.

חברים אחרים? לא היו לא..לא היה לו אף אחד מלבד ג'ונגקוק בעצם, מי שגם היה חלק ממנו, כאילו הם השלימו אחד את השני

אם אחד נשבר, החלל הזה קורס תחת רגליהם היחפות, הכל מתמוטט וזכר לא נשאר מהעבר שלהם..העבר שהשלים אותה
העבר הטוב והרע שהכיר בניהם והגורל פגש בהם..כחברים טובים. אך כל זה כנראה הולך להיהרס והכל בגלל הרגשות המכאיבות האלה, רגשות שבחיים לא היו ליונגי ולג'ונגקוק לשני הנערים.

הכל הולך להימחק, כל מה שהם בנו במהלך השנים, החברות שרקמו יחדיו- האם הכל הולך להיהרס בגלל אהבה חד צדדית?
הוא סיים ביום קופסאת סיגריות, כל סיגריה כל נשימה ונשיפה היו הכאב שחדרו ויצאו מגופו, הוא הרגיש קטן וכאוב לב, כאילו בגדו בו, כן..זה מה שיונגי הרגיש בהן היה במיטתו..הוא הרגיש נבגד בידי מי שהיה כמו אח בשבילו..אח שבחיים לא היה לו.
יונגי... מין יונגי הרגיש ריק, חסר הבעה וחסר כל שמחה.

אך למה זה מפריע לו? למה זה כלכך כואב לדעת? הוא התערב עם ג'ונגקוק על טאה בלבד אז למה ג'ימין מעורב? למה לגרום לליבו של יונגי להיות כך, עם לב שבור מלא בשנאה עצמית.

זה בהחלט ייסר אותו באותו הלילה הוא לא יכל ונתן לדמעות לצאת במורד לחיו, ההרגשה של נבגד בידיי חברו הרג אותו מבפנים, היכן שהלב האדום והפועם, היכן החדרים בהן הוחסן מחשבותיו ואהבתו לג'מין.

הביטחון שהיה בו צנח כאשר הביט לתוך אישוניי עיניו של הנער הצעיר, הוא בלע רוק וליקק את שפתיו מהיובש שתקף את שפתיו הדקיקות למרות טעם האלכוהול, בצעד אחד הוא נצמד לג'ימין שלא היה במיטבו "תעקוב אחריי." היה כל מה שיונגי לחש לאוזנו, הוא הסתובב לצד והתחיל לצעוד לעבר היציאה של האולם בהם תלמידים נכחו.

ג'ימין התנדנד טיפה מצד לצד, מנסה לעקוב אחריי צעדיו של יונגי, עיניו נעצמו בהדרגה וראייתו מטשטשת בכל שניה שעוברת.

האלכוהול אשר זרם בעורקיו מנע מהשפיות להיות בג'ימין ברגעים אלו, לאחר כמה דקות וקושי שני הבנים עצרו במרחק כמה סנטימטרים אחד מהשני, יונגי הסתובב וסימן עם ידיו להתקרב אליו יותר.

ג'ימין ציית והתקרב אליו, מתנפל עליו ומנשק את שפתיו, שקט שרר בין השניים, שפתיהם התמזגו וטעמו של השני היה כמו משקה משכר במיוחד, גם אם הם שתויים.

הכל קרה כל-כך מהר, יונגי ברגליים פסוקות ישב על מדרגות המגרש שהיה ענקי כאשר כל אחד יכל להסתובב שם באותם רגעים ולראות את מעשם של שני הנערים, ג'ימין תקף את צווארו של האחר והוציא מיונגי גניחות עמוקות, הוא הפשיט מהבוגר את החליפה וזרק לדשא, הוריד מעצמו את בגדים ונשאר רק בבוקסר, הקור לא נכנס בניהם.

החום היה נעים "היונג," ג'ימין קרא לאחר שהתנתק ממנו "אני מחבב אותך היונג" הכריז ודמעות קטנות יצאו מהן. דמעות של שמחה או עצב או שהן היו בעצם דמעות רגילות?

***

ג'ימין החדיר את איברו הקשה של יונגי לתוכו דמעות יצאו מעיניו מהכאב שחתך את ישבנו
חורו התהדק יותר על איברו של הבוגר, ראשו קבור בצאוורו המסומן של יונגי, מנסה להתרגל לכאב.

"ז-זה כואב ה-היונג." לחש ג'ימין בטון חלש שכמעט אי אפשר היה לשמוע, הוא חיבק את יונגי מתחיל לעלות ולרדת חושב אולי הכאב יעבור לאחר שלקח את איברו הגדול והעבה יבש, הוא לא ציפה לכאב כזה אך היה שיכור בדיוק כמו יונגי.

הם לא ידעו למעשים שגרמו ולא ידעו את ההשלכות, ברגע שג'ימין יקום מחר בבוקר ויזכר, כל מחשבה שתעבור בראשו הוא שהוא זונה שנתן את גופו לאדם שלא בדיוק הכיר
אדם שליבו פעם בצורה לא מוסברת.

התחושה הזאת עברה, הכאב הופחת ועונג מילא את מקומו, ג'ימין קפץ על איברו של יונגי
גונח בעונג " אה! היונג!" גנח בחוזקה, מרגיש משהו בביטנו, הוא לא רצה שזה ילך מהר, הוא רצה להרגיש כל חדירה עמוקה וכל גניחה מתוקה מיונגי.

הוא רצה להרגיש הכל את הרגשות שהיו בתוכו והתפרצו "ה-הזין שלך כלכך טוב ב-בתוכי!" צעק ג'ימין שחיוך הודבק על פניו, הוא חיבר את שפתיו באלו של הבוגר,. הנשיקה האגרסיבית המאופיינת ליונגי, הלשונות שהתמזגו להן מחדש, הכל היה חלק.

שני הבנים הרגישו קרובים מידי... קרובים לגמור וקרובים כדי לזכור את מעשיהם מחר בבוקר. ג'ימין שיחרר את זרעו בביטנו של יונגי בעוד הוא גומר בתוכו

הוא התרסק על יונגי, מנסה להאזין את נשימותיו הכבדות "פאק ג'ימין לא ידעתי שאתה כזה צמא לזין שלי, יכולת לבקש לפני והייתי דופק אותך," אמר יונגי מגחך, זיעה שירדה במורד פניו הוסיפה ליופי שלו, עיניו שנצצו ופיו אשר היה רטוב ואדמדם מרוב כל הנשיקות שחלקו "סליחה היונג." לחש ג'ימין, הוא הניח את ראשו על כתפו של האחר.

...

ג'ימין התעורר, כאב חד עבר בראשו הוא נאנח בקול מהכאב שעבר, מנסה להתרומם אך כאב ישבנו בער, הוא הרגיש שחתכו אותו מבפנים כאילו סכין לוהטת עברה.

בפעם העשרים ג'ימין התרומם ממקומו
עד שלפתע שם לב לטאה שישן בנוחות ברצפה בעוד שמיכה עוטפת אותו וכרית נוחה
בה ראשו היה מונח "טאה?" הוא לחש לעצמו לא מבין איך שני הבנים הגיעו למצב.

לא מבין כלל איך הוא עצמו הגיע מצב שכל חלקי גופו כואבים.

"טאה תתעורר!" ג'ימין ניער את גופו עד ששם לב לעיניו של חברו הטוב נפקחות "אנחנו מאחרים לבית ספר אז תתעורר ותתארגן." הוא אמר בפקודה ויצא מן החדר בקושי.

"בוקר," קרא בקול לאימו שהייתה במטבח ובישלה את ארוחת הבוקר הרגילה "בוקר אור בני, אתה מרגיש יותר טוב?" היא שאלה בדאגה והניחה את ידה החמימה על מצחו של בנה הצעיר.

"כן אמא אני בסדר תפסיקי לדאוג." הוא אמר
לא רוצה לגרום לאימו לדאגות נוספות לא לאחר שהוא לא זוכר כלל מה עשה בערב בבית ספר שהוא לא מסוגל כמעט לזוז.

"תשבי תנוחי, אני אכין את ארוחת הבוקר"
היא התיישבה בשולחן הקטן, צופה בבנה שהתבגר ונהיה נער בוגר וחזק, מרגישה אמא גאה לבנה הצעיר, דמעות קטנות זלגו להן
האושר ניצנץ לו ואור היום נראה היה נראה מופלא להיום.

ג'ימין וטאהיונג הגיעו לבית ספר יחדיו, מדברים ומתלחששים להן, עד שראה את הנער הזה, עורו החיוור כסוכר ושפתיו שחשק בהם כלכך הרבה זמן, זה היה מין יונגי שעמד שעון על מעקה ועישן, עיניהם הצטלבו וגרם לשניהם לחייך משום מה.

אך האם הזיכרון הזה חזר? הם יודעים מה עשו לילה לפני? ג'ימין..מודע לכך שנתן את גופו שלו לנער כמו יונגי?

בא לכם להרגיש לי את המשאלה ושהפרק הזה יגיע ל100 הצבעות?😂😂😂