אהבה היא כמו חרב, היא הדבר היחיד שניצב על סף קו הגבול שבין ניצחון להפסד. ישנם שני סוגי אנשים בעולם. הללו שהניחו לכוחה רב העוצמה והמתעתע של האהבה הארורה לעוור אותם ולשבש את שיקול דעתם, ועכשיו, הם סוף כל סוף יכולים לגעת באהבה. כעת, הם יכולים להרגיש איך היא באמת מרגישה - פיזית ונפשית, במקלט שמי הלילה הנצחי. וישנם אנשים אשר הניחו לאהבה לחדור מתחת לעורם ואל תוך לבבותיהם, להניח לה לרסק את עצמותיהם ולזרום לאורך וורידיהם. הם הניחו לאהבה להכניע אותם, התמכרו והתמסרו אל כוחה האלוהי, הניחו לה לקחת כל גרם מהם, גוף ונשמה, ללא רצון לקבל דבר בחזרה. הם שאבו את כוחה של האהבה ולבשו אותו כמו שריון, הגנו על עצמם מפני העולם, נלחמו בשם האהבה, הרגו למען יקיריהם שבבית.

תשוקה. היא כמו הרגע שבו בנזין פוגש באש. זהו רגש כה חזק, צורך כה מתוק, חטא בלתי נסלח. תשוקה היא הדבר היחידי שמסוגל להניע בן אנוש להרוג כל יצור אנושי אחר, הדבר היחידי שיכול לגרום לאדם לגנוב, לשקר ולהפוך לחוטא מלוכלך. התשוקה לניצחון, התשוקה להוכיח את עצמך, להגשים את חלומותיך, להשיג מעט כבוד... התשוקה למאהבך.

משפחה. היא מילת המפתח של כל התחלה ושל כל סוף. המשפחה היא המקום הבטוח ביותר בעולם עבורך, אך גם המפחיד ביותר כשמגיע הרגע הנכון להוכיח עד כמה אתה שווה באמת. ומאחר, ובכנות, מי לא רוצה להיראות מצליח ונבון בפני עיני אביו? מי לא רוצה להיות הילד המועדף ביותר של אמו? וכשאתה מגלה שאתה אף אחד מהם. לא הילד האהוב על אמך, ורחוק מלגרום לאביך להיות גאה. אתה בושה וכלימה להוריך, ילד קטן מאכזב ועצוב, חסר משמעות בשביל האחים שלך, וחלל ריק ושקוף בבית. מה אז היית עושה?

אתה כנראה תרצה לצעוק כה חזק עד שלא יישארו עוד שביב של חמצן ואוויר בריאותך, רק בשביל שמישהו יקשיב למילים שלך. אתה תצטרך להכות מישהו, באופן חד וחזק וכמה שיותר מהר. מאית אגרופים היישר לפני אביך, בשביל לגרום לו להרגיש לפחות ולו במקצת כאב, אם אתה לא מסוגל לגרום לו לחוש גאווה, או כל דבר אחר. אתה תהיה מאושר מאוד להראות את גבך לאחים שלך ולעולם כולו, אתה תצטרך שקט. אתה כה תרצה להיות בודד ומרוחק מכולם, אך בו בזמן אתה תהיה מוכן לעשות כל דבר בשביל שמישהו ישאל לשלומך. בין האגרופים לצווחות, בין הבגידות והריצה למרחקים - אתה תבכה. בתוך תוכך, אתה תטבע בים של הדמעות שלך. אתה תבכה ותבכה עד שתאבד כל תחושה ותלך לאיבוד. אך אתה לא תראה זאת, אתה לעולם לא תספר לאיש איך אתה באמת מרגיש, אף אחד לא יציל אותך מים הדמעות חסר הרחמים ויושיט לעברך חבל הצלה - יציל אותך מעצמך. ורק מכיוון שאתה לא רוצה להיראות יותר חלש ממה שאתה כבר נראה עכשיו, להודות עד כמה הם פגעו בך יהרוג את האגו הארור והדפוק שלך, ישרוף כל חלקיק של גבריות שעוד נותר לך להתגאות בו.

אז יש רק דבר אחד לעשות, רכוש חרב פלדה, השחז אותה במסירות, והרוג את עצמך. חתיכת חרא קטן ומזדיין שכמותך. זהו אני. אני אותה חתיכת החרא הקטנה הזו. אני החלל הריק חסר החשיבות. הצל. אותו הילד הקטן הכועס והאבוד. אני גבר עכשיו, וגדלתי להפוך לחזק יותר, לבד. ברחתי עד כמה שיותר רחוק, מניח לרגליי לרחף כמו סופת הברקים שליוותה אותי, אבל לעזאזל... הלוואי שהייתי נבון יותר ופשוט הורג את עצמי בזמן הנכון, במקום המושלם.

_______________________________-

אזהרות:

אני באמת לא מאמינה שאני באמת מעלה סיפור -.- זה הסיפור הראשון אז אל תשפטו אותי בבקשה חח

אז ככה,

*אחת מבין הנקודות המרכזיות של הסיפור היא בהשארת השיר Take Me To Church/ Hozier

הסיפור מכיל תכנים מיניים, שימוש בשפה גסה, אלימות, אלכוהול וסמים, נצרות - כך שאחריות הקריאה על הקורא בלבד

היחסים בסיפור הם boyXboy כך שלאם למישהו יש בעיה אם זה, זה מה שהסיפור יכיל ופשוט שלא יקרא חח

אני לא יודעת ממש מתי הפרקים יעלו, אני אשתדל לעלות בכל הזדמנות וכבר יש לי פרקים מוכנים. 

*הסיפור יהיה מאוד שיפוטי ויציג המון דברים שהם חלק מהמציאות שלנו (ולפי דעתי, חלק שלילי לגמרי במציאות), הכוללים הומופוביה, התמכרויות, עוני לעומת עושר, פגיעה עצמית, בעיות במשפחה, וגזענות - בדרך מאוד מוקצנת ופוגענית, אבל הכל פשוט חלק מהסיפור והמטרה היא בסופו של דבר להוביל את הדמויות להביט על העולם דרך נקודת מבט אחרת ויותר מקבלת, כפי שאני בתור הכותבת מקווה שיקרה יום אחד. אני גם אציג שיטפון מוחי בגלל דת והתרחקות ממנה, ואני די בטוחה שזה נושא רגיש, אז חשוב לי להבהיר שאין כל כוונה בכלל לפגוע בכל אחד ואחת מהקוראים, אני מקווה שתקראו ותשמרו על ראש פתוח ופשוט תזרמו עם הסיפור חח בסופו של דבר זו רק הדעה שלי שם ואין כל כוונה לשפוט או לשלול כל דעה אחרת של מישהו

אני יודעת שזה פרולוג הזוי ומוזר ומעט (טוב, ממש) מבלבל, אז  פשוט הקטע זה שהוא הסביר כל מיני דברים שיעברו ושעוברים כבר על הדמויות בסיפור. זה עדיין מוזר אבל כן שיהיה חחח

אז לסיכום אחרי החפירה הזו, אני מאוד מקווה שתיהנו מהסיפור ותאהבו אותו, ואם לא, זה גם בסדר D: