ניסינו להסדיר את הנשימות העמוקות שלנו והבטנו אחד לשנייה בעיניים. העיניים הירוקות של נייט מביטות בי בחמימות כשהן נוצצות.
אני רועדת וצמרמורות יורדות במורד גופי. נותרנו חסרי מילים, העיניים והמבטים שלנו אמרו הכל.
לרגע שכחתי מכולם ומהמקום בו אנו נמצאים, הרגיש לי כאילו זה רק אני והוא. האצבעות של נייט ליטפו את גופי וגרמו לפרפרים בבטן שלי להתעורר. אחרי כמה דקות שהרגישו נצח, נשמע הקול השקט שלו "בואי" הוא עזר לי לקום בעדינות. נעמדתי כשאני מעט לא יציבה ונאחזת בשולחן, הרמתי את החזייה והחולצה והתלבשתי.
התחתונים שלי היו זרוקים על הרצפה כשהם קרועים. החזקתי אותם בידי ונייט חייך את אחד מהחיוכים הממזריים שלו. "מה אני אמורה לעשות עכשיו?" שאלתי מצחקקת. "פשוט אל תלבשי תחתונים" הוא אמר כשהוא מרפרף עם פיו על אוזני, מתגרה בי. זזתי מהר כדי לא להיכנס איתו לאקט מיני נוסף. נאנחתי ובלית ברירה הרמתי את המכנס ג'ינס הקצר מהכיסא שעליו הוא נמצא זרוק ולבשתי אותו מבעד לנעליים שנשארו עליי. עברתי עם הציפורניים שלי על השיער והרמתי אותו לקוקו גבוה ומרושל, כמו שאני אוהבת. "מה?" שאלתי בחיוך נבוך כשראיתי את נייט נשען על השולחן ומביט בי בחיוך גדול. "סתם.. זה מוזר" הוא אמר עדיין מחוייך. "כן, ספר לי על זה" צחקתי. האווירה הייתה מוזרה, אבל מיוחדת. "אני נאלצת לחזור לעבודה.. אראה אותך יותר מאוחר" אני נושקת לפיו ברכות. הוא כורך את ידיו סביב מותניי "אני רוצה לישון איתך הלילה" הוא מבקש. "נראה" אני עונה בחיוך ומשתחררת מידיו, מסובבת את המפתח של הדלת ויוצאת. ידעתי שהוא מקלל עכשיו.

"השלמתם?" קרייג קורץ לי ומחייך תוך כדי שהוא מוזג צ'ייסרים של טקילה. "השלמנו" אני עונה באושר. "תודה קרייג!!" אני מודה לו אף יותר במבט מאשר במילים והוא מהנהן בחמימות. אבלין מביטה בי בעצבנות, אני מנסה להתעלם ולא להתעצבן. "אז מה את עושה את הבוס עכשיו?" היא שואלת כועסת עם פנים זעופות, כמו תמיד. "לא עניינך" אני עונה לה ברוגע. "אל תחיי באשליות שאיתך זה יהיה אחרת" היא זורקת ויוצאת להפסקה שלה. אני כ"כ שונאת אותה, היא מהרהרת אותי כל הזמן! אני לא צריכה להקשיב לה בכלל, אך בכל זאת המילים שלה חודרות לי לראש ואני לא מפסיקה לחשוב על כך.

"איך הלך?" נייט שואל אותי כשהוא יוצא מהמשרד ומלטף את גבי, אחרון הלקוחות יצא והיינו לקראת סגירה. "היה בסדר" אני עונה ומפהקת קלות. "את עייפה" הוא מלטף את שיערי ברכות ואז מנשק אותי נשיקה חפוזה בשפתיים ומחבק אותי אליו, לא לפני שמביט שאבלין לא לידנו. "זה מעצבן אותי" אני מתפרצת, למרות שרציתי להשאיר את זה לעצמי. "מה מעצבן אותך?" נייט שואל ומכווץ את מצחו כלא מבין. "שאנחנו צריכים להתחבא מאבלין. אם זו הייתה מישהי אחרת הייתי באמת מרגישה לא נעים. אבל אני שונאת אותה וזה הדדי! אני לא רוצה שתבדוק בכל פעם אם היא בסביבה ורק אז תנשק אותי" אני מודה. הוא שותק לרגע ואז פשוט עונה "בסדר" ובהפתעה גמורה מתנפל על שפתיי. אנחנו שומעים את קולה המעצבן של אבלין שחזרה מהפסקת סיגריה עם קרייג, ואני ממש מרחמת עליו כי היא דיי אכלה לו את הראש עם החפירות שלה. "אני יוצאת לסיגרה" אני אומרת לקרייג בחיוך ומושכת את נייט אחריי. כשאנחנו יוצאים מהיציאה האחורית הוא מתיישב על המדרגה ומושיב אותי על ברכיו. הוא מדליק בשבילי סיגריה ואז אחת בשבילו. "את באה לישון איתי?" הוא שואל ומנשק את הכתף שלי. "אני לא יודעת אם זה חכם.." אני מתגרה בו ומחייכת בתוכי. "למה לא?" הוא שואל לא מבין. "אני רוצה שנתקדם לאט.." אני עונה בכנות. "את ישנת איתי גם לפני" הוא מרים גבה וגורם לי לצחוק. "אני יודעת, אבל עכשיו אנחנו ביחסים אחרים, אני מפחדת שנאיץ בדברים ואז זה יגמר באותה המהירות" אני מדברת כמו ילדה מפוחדת וחסרת בטחון, אבל אני צודקת בדבריי. עד שאני חושבת שיש לי משהו שאפשר לקרוא לו 'יציב' אני רוצה לשמור אותו ולטפח אותו, בהדרגתיות. "בייב.." הוא נאנח ומלטף את פני. "אנחנו לא נאיץ בכלום. זה לא אומר שאת לא יכולה לבוא לישון איתי" הוא אומר בקול המרגיע שלו, קצת נעלב. "טוב, שיכנעת אותי עם הפרצוף המתוק הזה" אני מביטה בו בחיוך. "אז זה כן?" הוא שואל בחיוך. "זה כן" אני ממשיכה לחייך למראה העיניים הנוצצות שלו, ממש כמו ילד קטן שקיבל את המתנה שהוא ביקש.

במהלך הימים האחרונים ישנתי אצל נייט, הבנות שמחו אך התאכזבו מעט כי בקושי יצא לנו להתראות. כל אחת עם העיסוקים שלה. אני מהבוקר עד הערב בלימודים, בערב עובדת בבר ואז מעבירה לילה בביתו של נייט. היום אני בחופש והחלטתי לצאת עם הבנות ליום קניות. "מייק משגע את שון" ג'ני זורקת כשאנחנו יושבות בבית הקפה. השולחן שלנו בחוץ, מעלינו שימשייה ענקית והמזג אוויר חמים ונעים. "הוא פשוט הפך להיות דפוק יותר" היא מוסיפה. "למה? מה הבעיה שלו?" אליס שואלת. "הוא מביא כל יום מישהי אחרת.." היא עונה ומביטה בעיניי באופן אוטומטי. לא אשקר שלא היה לי נעים לשמוע את זה. "זה רק מראה עד כמה אני באמת לא מעניינת אותו" אני עונה מאוכזבת מעט, אבל שמחה לשמוע משהו שרק אישר את מה שחשבתי. ג'ני נאנחת "מיה זה לא שאת לא מעניינת אותו, הוא פשוט מפגר.. הוא פיספס בגדול ואוכל את עצמו על זה, אבל אין מה לעשות" אני נושכת את שפתיי. שיחנק מייק, אני גמרתי איתו. חוץ מזה שטוב לי כרגע ממש עם נייט. אני מחייכת כשאני חושבת עליו. "אז איך הולך עם נייט?" אליס שואלת, כאילו קוראת את מחשבותיי. "הוא מקסים" אני עונה וטועמת חתיכה מחביתת הירק שמונחת לי על הצלחת. "אבל כמות הבחורות שלו מתעלה על הכמות שאני חשבתי עלייה. הן בכל מקום! זה משגע אותי!" אני נזרקת אחורנית על הכיסא ומדליקה סיגריה. "איך הוא מגיב כשהוא רואה אותן?" ג'ני מתעניינת. "רגיל, כמו שהוא מתנהג עם כל אחד אחר.. אבל אני רואה את המבטים שלהן ולחשוב על זה שהן היו איתו.." אני נושמת עמוק, מתאפקת לא ללכת להרביץ להן. "את לא יכולה למחוק את ההיסטוריה שלו, את הרי מכירה אותו. תחשבי איזו קפיצת מדרגה הוא עשה בשבילך" אליס קופצת להגנתו. "מי היה מאמין על נייט אה?" ג'ני מצחקקת וזורקת אליי חיוך מעודד. "מיה אהובה, את אוכלת סרטים לחינם. צאי מזה, תרגעי ותהני ממנו". אני נושפת את עשן הסיגריה ומכבה את הסיגריה שלא באה לי בטוב. "מה עם שון?" אני מעבירה את הנושא ממני לג'ני. מספיק להתעסק בי. "כרגיל" היא מחייכת כשהפנים שלה מעידות על כך שהיא כ"כ מאוהבת. "כרגיל זה מעולה" אנחנו צוחקות שלושתנו.

"בייב" נייט פותח לי את הדלת כשהוא יחף ולבוש רק בבוקסר בצבע תכלת שמדגיש את השיזוף של גופו. הוא עוטף את מותניי ונושק לי ברכות. "התגעגעתי" הוא לוחש לאוזני. "לא ראית אותי מאתמול בסך הכל" אני אומרת וכמעט נמסה ממנו. "אבל גם אני התגעגעתי" אני מוסיפה והוא מנשק את צווארי ומסניף את הריח שלי. הוא מוביל אותי אל הסלון הגדול שלו ואנחנו מתיישבים על הספה מחובקים. "מה עשיתן כל היום?" הוא מתעניין. "קניות" אני עונה בפשטות והוא פורץ בצחוק. "בנות" הוא מצקצק. "כאילו שאתה לא מת על קניות, אתה והחברים שלך" אני מקניטה אותו וצוחקת גם אני. "צודקת" הוא משכיב אותי ורוכן מעליי, כשעיניו מביטות בשלי. "לוקאס רוצה שנצא איתם הלילה, יש לך כוח?" הוא שואל. "בטח, למה לא?!" אני מלטפת את פניו. "יופי" הוא אומר וטורף לי את הפה.

"נייט.. תפסיק. אנחנו צריכים להתקלח ולזוז" אני צוחקת כשהוא שוב רוכן מעליי, התוצאה תהיה זהה למה שהתרחש במיטה שלו בשעה האחרונה. הוא מחייך ומתחיל לנשק את צווארי, יורד אל החזה החשוף שלי. אני דוחפת אותו קלות עם ידי וצוחקת למראה המבט המאוכזב על פניו. "אני לא מבינה, אתה לא שבע אף פעם?" אני שואלת בגיחוך. "ממך? אף פעם לא" הוא אומר ברצינות ועיניו חודרות לשלי, צמרמורת פוקדת את גופי. אני מעבירה את ידי בתוך שיערו כשאני פורעת אותו מעט ואז מעבירה את ידי על לחיו. "חבל שזה לא קרה בינינו לפני" אני אומרת בכנות. הרגשות שלנו חזקים, זה מאוד בולט לעין. לא רק לנו אלא גם לסובבים אותנו. "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא" הוא מחייך ומנסה למשוך אותי אליו אך אני מתנגדת. אני עוטפת את גופי עם השמיכה שלו ושומעת אותו מתפרץ בצחוק. "מה?" אני שואלת והוא משועשע למדיי. "את יכולה להשאיר את השמיכה במיטה, אין חלק בגוף שלך שלא ראיתי.. וגיליתי" הוא מביך אותי וגורם לי להסמיק. "מפגר" אני מסננת ורצה אל המקלחת שלו מרוב בושה. "אני יכול להצטרף?" הוא צועק לי. "לאאאאא" אני עונה בצרחה ונועלת את הדלת, שלא יחשוב על עוד סיבוב.

"מיה" ויקי מתנפלת עליי בחיבוק גדול כשאנחנו נכנסיל אל הבר מסעדה שבו קבענו עם החבר'ה של נייט. אני לבושה בחצאית לבנה גבוהה צמודה וקצרה וגופיית בטן קצרה בצבע תכלת. השיער שלי פזור ואני נועלת עקבים לבנים. "מה קורה?" אני שואלת אותה בחיוך ונושקת לה על הלחי. "עכשיו אפילו טוב יותר! אתם תמיד נראתם כל כך טוב יחד, אני כ"כ שמחה בשבילכם!" היא מקפצת במקום משמחה. אני מחייכת אלייה בביישנות וניגשת אל לוקאס החבר שלה שהוא החבר הכי טוב של נייט. "תמיד ידעתי שזה יקרה בסוף, זה רק היה עניין של זמן" הוא מודה ומחבק אותי אליו בחיוך. אני ניגשת להגיד לכריס ורוז שכבר ישבו שלום, הם קרובים וצמודים מדיי בשביל להיות זוג ידידים. "מגיע לך מזל טוב ילדונת, תפסת את נייט חזק" כריס צוחק ונתן לי נשיקה רכה על הלחי ורוז מחבקת אותי חזק. "מגיע גם לכם מזל טוב?" אני שואלת אותה בשקט באוזן. "זה בשלבים" היא מסמיקה. "בהצלחה" אני מעודדת אותה. נייט מחבק את כל החברים שלו ומתיישב בקצה כשהוא משאיר לי מקום על הברכיים שלו. "באמת?" אני שואלת ומרימה גבה. "תפסיקי לשחק אותה, אני יודע שאת אוהבת לשבת על הברכיים שלי. תמיד אהבת" הוא אומר עם הביטחון העצמי המופרז שלו ומושיב אותי על הברכיים שלו כשאני אוחזת בעורפו והוא במותניי. הזמנו לשתות , הבנים נכנסו לוויכוח מפגר ואני ירדתי מהברכיים של נייט והתיישבתי על יד ויקי ורוז. "נו איך זה להיות ביחד אחרי שהייתם החברים הכי טובים בעולם?" רוז שואלת בחיוך, הבנתי שהיא שואלת את זה כי היא וכריס חברים ממש טובים. "הרגשה מוזרה בהתחלה, ואז את מבינה שיש לזה את היתרונות של זה. אני מכירה אותו כ"כ טוב וזה רק מוסיף לקשר.. נכון לעכשיו" אני עונה. "מה קורה עם כריס?" אני שואלת בשקט והיא קורנת מאושר, ומתחילה לספר לי ולויקי את כל השתלשלות הדברים. תוך כדי השיחה עם הבנות תפסה את עיניי בחורה שהייתה לבושה באוברול שחור קצר ונעלי עקב גבוהים עם שיער חום חלק עד הכפתיים, רזה כמו גפרור. היא פשוט נעמדה מול נייט, שהיה נראה דיי בהלם. לוקאס סובב את מבטו אליי לרגע ואז חזרה אלייה. היא מושיטה את ידיה לחבק את נייט והוא נעמד ועוטף אותה בזרועותיו. היא לא מוכרת לי, יכול להיות שהיא לא מהתקופה שאני ונייט הכרנו. אני לא יכולה להסביר למה, אבל הרגשה רעה פילחה את ליבי.