באותו הלילה, למרות שכל כולי השתוקק להיות עם נייט, החלטתי לישון במיטה שלי.. לבד. הייתי מבולבלת והקדשתי את הלילה לקצת סדר במחשבות. נייט קיבל את זה בהבנה וכשהוריד אותי ליד הבית נישק אותי ארוכות ברכות ובאהבה.

 "בוקר אור" זרקתי אל הבנות בחיוך קטן. קמתי רעננה יחסית למישהי שבקושי ישנה. "מישהי פה במצב רוח" ג'ני צוחקת ומכריחה אותי לשבת בשולחן הפינתי שלנו. "כנראה שלא רק אני" אני צוחקת. עיניי נחות על השולחן, מסתבר שג'ני הכינה לנו ארוחת בוקר. "מסתבר" אליס מעיפה מבט בחביתה שג'ני הכינה, בודקת שזו חביתה אכילה. היא מסמנת לי לאישור ומכניסה חתיכה לפה. "היי, מה אתן צוחקות?" ג'ני שואלת בפרצוף נעלב. "את משתפרת, אני גאה בך" אני מחייכת אלייה ולוגמת מכוס הקפה שהכינה לי. אני מספרת להן על הלילה בבר, החל מאבלין הכלבה ועד מייק. "לא רצית ללכת אליו?" אליס שואלת ברצינות עם פה פעור. "רציתי.. מאוד. נאבקתי עם עצמי, אבל למה זה היה טוב אם הייתי הולכת אליו אתמול והיינו שוכבים? זה סתם היה מסבך את הכל עוד יותר" אני נאנחת בייאוש. אנחנו מסיימות לאכול ואני מפנה בזריזות את השולחן תוך כדי השיחה איתן. לאחר מכן אנחנו יוצאות אל המרפסת עם כוסות הקפה שלנו. "נו והגעת למסקנות ותובנות מהלילה שלך לבד?" ג'ני שואלת ואני מדליקה סיגריה. "כן, שאני צריכה לסמוך על נייט.. יש יותר מדיי בנות כמו אבלין. אם לא אסמוך עליו זה לא יחזיק" אני נרגעת אחרי שאני לוקחת שאיפה מהסיגריה ונושפת את העשן אל האוויר. אני מתבוננת ברחוב השקט שנפרס מתחתינו, נזכרת בכל הבחורות של נייט. יש הרבה כאלה, יותר מדיי, ועכשיו אני צריכה להתמודד עם זה. "זה נייט, כ"כ שקוף שהוא אוהב אותך, כנראה שמאז ומתמיד אבל הוא בעצמו לא ידע את זה. אני לא חושבת שעד שסוף סוף יש לו הזדמנות כזו הוא יהרוס את זה בגלל הזין שלו" אליס מנסה להרגיע אותי. "תתפלאי.. זה מה שבד"כ קורה עם גברים" אני עונה. אני רוצה להיות רגועה ולהנות ממנו.. זה החבר הכי טוב שלי, להיות איתו זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות בשבילי. אבל משום מה אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה שמישהי אחרת תהרוס את זה בינינו.

 "מה אתה עושה פה?" אני שואלת את מייק כשאני יוצאת מהשיעור האחרון להיום ומגלה שהוא שעון על הקיר ליד הדלת, ממש חיכה שאצא. לרגע חשבתי לברוח ולפנות לצד השני כשאני מוסתרת ע"י התלמידים האחרים שיוצאים מהכיתה. "אי אפשר להשיג אותך בטלפון ואת מתחמקת ממני. אז זו הדרך הכי טובה לתפוס אותך" הוא אומר בפשטות ומביט ממושכות בעיניי. "מה קורה?" הוא שואל ולי אין מושג איך להגיב. במשך שתי דקות אני בוהה בכל דבר, מלבד העיניים שלו. "תראה מייק, הסידור ביני ובינך לא מתאים לי יותר" אני זורקת לבסוף, ולרגע מרגישה סוג של הקלה.. שנעלמת לאחר חמש שניות בדיוק. המבט שלו חודר לעיניי עמוק יותר והלסת שלו מתהדקת. הוא כועס ללא ספק. "אני יודע. מה את חושבת שאני מטומטם?! ציפיתי שתגידי לי את זה בפנים במקום למרוח אותי ולסנן אותי" הוא מרים מעט את קולו. "הייתי עושה את זה בסופו של דבר, אתה יודע. הייתי צריכה קצת זמן להתרגל לזה, זה הכל" אני כועסת חזרה. מי נראה לו שהוא?! אני בסך הכל הייתי עוד מישהי שהוא שוכב איתה כשבא לו, ידידה שלו כשהוא במצב רוח טוב וכלום בשבילו כשהוא כועס. "אז את עם נייט עכשיו?" הוא שואל בזלזול, ואני תוהה מאיפה הוא יודע לעזאזל. "כן" אני עונה מעט בגאווה, קצת נהנת לעצבן אותו. "ידעתי שהוא אחד מהם, מהמעריצים האלה שלך.." הוא צוחק, בזלזול שלו וזה גורם לי לכעוס יותר. "הוא בדיוק כמוני, מיה. אל תצפי למשהו אחר" הוא מעיף בי מבט אחרון והולך. רציתי לצעוק עליו, להגיד לו שהוא לא יכול לבוא ולעשות לי את זה. הוא לא רצה שום דבר רציני, הוא התהפך עליי כל שני וחמישי. לא מוכנה לזה. והזילזול הזה בנייט, הוא הרי לא מכיר אותו בכלל! הוא האחרון שיכול לומר עליו משהו, נייט ומייק שני הפכים. אומנם היה בינהם מכנה משותף, אבל עכשיו שום דבר כבר לא דומה. אני נושמת עמוק ואז פונה לכיוון היציאה. היום נגמר ואני הולכת הביתה, ואז אל נייט.

 בדרך, אני מתקשרת אל הבית שלי, הבית האמיתי. אמא שלי עונה לטלפון ואני מתחילה לחשוב שאני לא אצליח להוציא מילה ואתחיל ישר לבכות. "מיה מתוקה שלי, מה קרה?" היא מבינה שמשהו לא בסדר בקולי. "סתם אמא, תקופה לחוצה והגעגועים שלי רק מתגברים כשאני שומעת את הקול שלך" לא יצא לי לנסוע בסוף לבית, זה מעצבן שכל פעם משהו צץ. מצד שני גם ההורים שלי לא יכולים לזרוק את הכל ולנסוע אליי בכל פעם כשאני מרגישה שקצת קשה ושאני מתגעגעת. אני מספרת לה בקצרה על הלימודים והעבודה, היא שואלת לגבי הבנות ומוודאה שהכל בסדר. "מה שלום נייט?" אני מרגישה את החיוך של אמא, שרק הולך ומתרחב. ההורים שלי מטורפים עליו. יצא לו לפגוש אותם כמה פעמים, זה היה סיפור אהבה ממבט ראשון ניתן לקרוא לזה ככה. "נייט בסדר גמור אמא" אני עונה ולא מצליחה להוריד את החיוך מהפנים. לא הזכרתי שום דבר כמובן על כך שאני והוא החלטנו פתאום לצאת, אחרת היא לא הייתה מרפה ממני ומנתקת רק לאחר שהייתה שומעת הכל לפרטי פרטים. "אז אולי תבואו שניכם אלינו?" היא מבקשת. "אתן לא מצליחות למצוא זמן שכולכן יכולות, אז תגיעו כל פעם מישהי אחרת" היא מודאגת, אפשר לשמוע זאת בקולה. "כולם כל כך מתגעגעים אליכן" היא מוסיפה, אני יודעת שההורים של כולנו מתגעגעים ודואגים. כשיצא להגיע נגיע. "נראה" אני לא מבטיחה. "אני אדבר עם נייט על זה אמא, בסדר?" אני מנסה לתת לה תקווה. אנחנו נפרדות לשלום כשאמא שלי שולחת לי המון נשיקות וחיבוקים ואני שולחת לה פי מאה יותר. ההרגשה טובה יותר, כמו בכל פעם אחרי שיחה איתה שממלאה אותי באנרגיה.

 "בייב את לא חייבת לעבוד הלילה" נייט שוב פעם החל להעתקש. "תפסיק עם זה, עוד יחשבו שיש לי רומן עם הבוס" אני פורצת בצחוק. "מצחיק" נייט מגחך ואני יכולה להרגיש את החיוך שנמרח לו על הפרצוף. "אפשר לצאת לארוחת ערב מוקדמת.. ואחרי זה תוריד אותי בבר" אני פותחת תוך כדי השיחה שלי איתו בטלפון את הארון, חושבת מה ללבוש. "נראה לך שאני מוריד אותך בבר והולך?!" הוא גורם לי לצחוק שוב פעם. "אני לא מבינה אותך, אתה שם מהבוקר, למה שתגיע בלילה?! יש מי שיעשה בשבילך את העבודה יפריק קונטרול" אני מתחרפנת מהבן אדם הזה. אני יודעת שהוא עושה את זה תמיד בשבילי, כדי להיות איתי. אני לא מצליחה להעביר את המחשבה בראשי שגם בשביל כל הבנות האחרות שהיה מכיר בבר. אני מנסה להתנער מהמחשבה הזו מהר. זה היה בעבר. "אני אוהב להיות בבר, חוץ מזה שאת באמת חושבת שאני אתן לך לחזור לבד?!" הוא נשמע קצת כועס. "טוב נייט, אני לא מתווכחת איתך. זה חסר טעם" אני מוציאה שמלה קייצית בצבע לבן. אני תולה את הקולב עם השמלה על המתלה שהיה לי על הקיר ומוציאה סט של חזייה ותחתונים לבנים מתחרה. "לכי להתארגן, אני אבוא לאסוף אותך עוד מעט. ננצל את זה שסיימת היום מוקדם" הוא מזכיר לי על כך שלא אמרתי לו מילה על מייק שצץ לו בקולג' היום. "בסדר.. מחכה לך" אני אומרת ומרגישה התרגשות קטנה. "ביי בייב, בקרוב אצלך" אנחנו מנתקים ואני מחייכת כמו מפגרת. זה מרגיש יותר טוב אפילו ממקודם, עכשיו שאנחנו מעבר לידידים. אני זורקת את הסט שהיה בידי על המיטה והולכת להתקלח כשאני מפסיקה לחשוב על הכל, מלבד נייט.

 "את מדהימה" נייט אוסף אותי אליו ומנשק אותי נשיקה ארוכה ומלטפת. "הלו חברים, להרגע בבקשה" אליס צצה לפתע בסלון כשהנשיקה נהיית גסה יותר. היא גורמת לנו להשתחרר אחד מהשנייה ולצחוק. נייט מחבק את אליס ואז נזרק על הספה. "אתם לא צריכים ללכת?" היא שואלת אותו כשהוא מתחיל לחפור ולהציק לה על אחד החברים שלו שהוא רוצה לשדך לה, כל פעם מחדש. "כן, אנחנו צריכים" אני נועצת בו מבט כועס ומושכת בידו. "כשתהיי מוכנה, דברי איתי" הוא קורץ לאליס ומחייך את החיוך הממזרי שלו. "תעזוב אותה בשקט כבר" אני רוטנת. "בסדר בזמנה החופשי כשהיא תרצה. ביי אליס" הוא קורא אלייה. "ביי מקסימים שלי, תהנו" היא צועקת בדיוק כשהדלת נסגרת. את בגדי העבודה שלי ששמתי בשקית, זרקתי במושבים האחוריים ואז התיישבתי מקדימה על יד נייט. הוא התניע את הרכב ונסענו לאחת המסעדות האהובות עלינו. הוא לבוש בחולצה מכופתרת קצרה מבד ג'ינס, היא מבליטה את הזרועות מלאות השרירים שלו. השיער שלו מסודר אך ברישול סקסי, אני בוחנת את פניו היפות ומעבירה יש על זיפיו הקצרים. הוא אוחז בידי במהלך הנסיעה כשעיניו מופנות אל הכביש. "אני אוהב שאת בוהה בי בייב, אבל היום הגזמת" הוא אומר, נושק לידי ארוכות וממשיך להביט אל הכביש. הוא גורם לי לצחוק. "אני אוהבת לבחון אותך, תמיד אהבתי.. אז מה?!" אני שואלת בפשטות וזה רק גורם לחיוך שלו להתרחב.

דיברנו על היום שעבר על שנינו עד שהגענו למסעדה. כשהתיישבנו בשולחן, העיניים שלנו לא ירדו אחד מהשנייה. עד שהגיעה מלצרית ושברה את הרגע המיוחד הזה. היא הסתכלה על נייט בחיוך ובלעה אותו לאט לאט במבטה כשהוא הזמין בשבילנו מנות של סטייק ותפוחי אדמה אפויים. זה תמיד היה ככה, אבל הפעם זה שונה. הפעם הוא שלי! "טוב שהיא לא אנסה אותך" אני אומרת בטון שנשמע כאילו זה לא נובע מקנאה, אלא כמו עוד אחת מההערות שהייתי זורקת לפני כל הסיפור של הביחד. "באמת?" הוא שואל. אני לא יודעת אם הוא משחק אותה לא מודע, או שהוא באמת לא מודע לזה. כי עד לפני שבוע הוא היה שם לב לדברים האלה. "עזוב.." אני מנסה לגרום לנושא להישכח. "בייב" הוא קורא אליי, גורם לי להרים את מבטי אליו. "אם אני עושה משהו לא בסדר שמפריע לך, תגידי לי" הוא מבקש כשהוא אוחז בידי. "לא עשית שום דבר שהוא לא בסדר.. זאת היא. עזוב זה סתם" אני משחררת את ידי ממנו ונשענת אחורה על הכיסא. מנסה קצת להירגע. "זה לא סתם בייב, אני מכיר אותך קצת יותר מדיי" הוא רוכן אליי, מרים את סנטרי אליו. "אני מכיר אותך אפילו יותר טוב משאת מכירה את עצמך" הוא מוסיף בקול שקט, כאילו קורא את כל מה שמתחולל לי בראש. "זה חדש לי כל העניין הזה, אני עושה את המאמצים שלי, אבל אם משהו נראה לך לא בסדר תגידי לי. זה חשוב לי אוקיי?" אני מהנהנת. המלצרית חוזרת עם כוס בירה לנייט וכוס יין בשבילי. עד שהמנות מגיעות אנחנו מדברים וצוחקים קצת. הוא גורם לי לרצות אותו כ"כ עם כל העיניים הירוקות שלו שבוחנות אותי בצורה מיוחדת בכל רגע נתון והחיוך הממזרי שלו ואפילו סתם במגע שלי איתו שגורם לשנינו לזרמים. "בתאבון, אם חסר לכם משהו אני ממש פה" המלצרית מניחה את המנות שלנו, וכאילו אני לא קיימת מחייכת אל נייט חיוך מזמין, מסותבבת והולכת. "זונה" אני מסננת בשקט ובוחנת אותה כשהיא מנענעת את התחת שלה והקוקו שלה מרקד מצד לצד. "את חמודה כשאת מקנאה" הוא מחייך ורוכן לתת לי נשיקה  על השפתיים. "בתאבון" אני מחייכת אליו, מנסה להתעלם ממה שהלך כאן לפני רגע. "מייק חיכה לי היום אחרי השיעור" אני זורקת כדרך אגב, הייתי חייבת. זה לא שעשיתי משהו לא בסדר, אבל הייתי חייבת לספר לו את זה. אף פעם לא הסתרתי ממנו דבר, אני לא מתכוונת לעשות את זה עכשיו. חוץ מזה שאם הוא היה מסתיר ממני דבר כזה, הייתי מתעצבנת. "מה הוא רצה?" הוא מתיישר לפתע, העיניים שלו סוערות. "התחמקתי ממנו כל הימים האלה, הוא רצה שאגיד לו את זה בפנים שזה נגמר בינינו. הוא יודע שאנחנו יחד" אני מנסה להרגיע אותו. "למה לא סיפרת לי אחרי שזה קרה?" הוא שואל. "אני מספרת עכשיו" אני עונה בטון מעט גבוה. "ומה היה לאחר מכן?" הוא שואל, כאילו שהיה צריך לקרות משהו. "מה קרה?! הוא הלך נייט. מה היה יכול לקרות?!" אני שואלת בכעס. עד שנופל לי האסימון. הוא לא סומך עליי. "אתה לא סומך עליי נייט?" אני שואלת שירות. "זה לא זה" הוא מתחמק מלהביט בעיניי. "אז מה זה היה עכשיו?" אני שואלת ומניחה את המזלג שלי על הצלחת. "יהיה לנו קשה להתרגל לזה שאנחנו במערכת יחסים כלשהי, זה לא קרה לנו מעולם, זה חדש. יהיה בסדר" הוא לא עונה לי השאלה. "מה חשבת שיכול להיות?" אני לא מחכה אפילו לתשובה כי מרגישה מה עובר לו בראש. לא רק הוא מכיר אותי, גם אני מכירה אותו. "מיה, בואי נדבר על זה אחר כך. אנחנו סתם הורסים בילוי טוב" הוא נאנח. "חשבת שאני מסוגלת לנשק אותו? להיות איתו? מה נייט? אני חייבת לדעת" אני מתעקשת. ולהגיד את האמת, גם דיי נפגעתי. הוא יודע שאם אני אתמסר למישהו אני מעולם לא אעשה דבר כזה. הוא לעומת זאת לא.  עכשיו אני זו שמסוגלת לבגוד? הוא שותק, לא כל כך יודע איך לצאת מזה. "אני הולכת רגע לשירותים" אני אומרת לאחר שנעמדתי ונייט שכנראה נבהל שאני אברח תפס בידי. הקלה הורגשה על פניו כשאמרתי שזה רק לשירותים.

 סיימנו את ארוחת הערב בלי יותר מדיי דיבורים. הייתי פגועה ולא רציתי לעשות מזה יותר מדיי רעש, אז העדפתי לשתוק. כשנייט חנה מחוץ לבר, תפסתי את השקית עם הבגדים של הבר שהיו מאחוריי וברחתי מהאוטו. קרייג, ברמן נוסף שהיה חולה לאחרונה פתח את הבר, וכבר היה בפנים. "מיה" הוא קורא אליי בחיוך גדול. "איך אתה מרגיש?" אני שואלת בחיוך ומחבקת אותו חזק. "מעולה, הרבה יותר טוב" הוא מחייך בחזרה. "שלא תחשבי שאני לא מעודכן במה שקרה פה לאחרונה" הוא גורם לי קצת להאדים. "תתכונן, אבלין היא מכה" אני אומרת וגורמת לו לפרוץ בצחוק. שמעתי את נייט נכנס, מדבר עם קרייג בזמן שנכנסתי לחדר האחורי להתלבש. "מיה" נייט נכנס כשעמדתי בחזייה ובתחתונים. "אל תעשי את זה יותר" הוא מבקש ומסתכל על גופי מלמטה למעלה. אני בוערת כשהוא מסתכל עליי ככה. אני מנסה להתעלם מהמבטים שלו ומתלבשת מבלי להסתכל עליו. "אתה באמת חושב שאני מסוגלת לזה?" אני שואלת ברצינות, קצת המומה. "לא מיה, לא לזה התכוונתי" הוא מנסה להתגונן. "אני, למרות כל העבר שלך,נותנת לך צ'אנס ומשכנעת את עצמי שאני חייבת לסמוך עליך כי זה לא יהיה פייר אם אסתמך על מה שהיה לפניי!" אני מרימה את קולי, כמו שאני תמיד עושה כשאני מתעצבנת. וזה קורה הרבה. "בייב" הוא מתחנן ואבלין נכנסת כשבדיוק אני רוכסת את הרוכסן בשורט שלבשתי, אני נועלת את נעליי הבלנסטון שלי בזריזות, מתעלמת מהצקצוקים שאבלין משמיעה ויוצאת החוצה לעשן. 'יופי עכשיו שניכם יכולים ללכת להזדיין' אני אומרת לעצמי ובועטת בפחית שהייתה זרוקה בחוץ. עכשיו זה יהיה ככה כל הזמן? יהיו ריבים מפגרים כאלה? כאלה שלא היו מעולם בינינו? כשאני חוזרת אל הבר אני מדברת קצת עם קרייג. נייט נשאר במשרד, ואני יודעת שאבלין שם משגעת אותו. זה מחרפן אותי לדעת שהיא שם איתו במשרד. אבל אני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום כרגע. מהר מאוד החלו להגיע לקוחות וכל אחד תפס את הפינה שלו. אבלין צצה ותפסה את הצד השמאלי של הבר, קרייג את האמצע ואני את הצד הימני. לא רציתי אפילו לדבר קצת מעבר עם בחורים, אפילו לא בשביל הטיפים. עבדתי כמו רובוטית. נייט התרוצץ בראשי ללא הפסקה, למרות שהוא היה במרחק של כמה צעדים ממני, במשרד שלו. "תלכי אליו, אין לחץ.. אל תחזרי לפה לפני שאתם משלימים" קרייג מעודד אותי. אני מתלבטת עם עצמי ולבסוף הולכת.

דלת המשרד נעולה. אני דופקת על הדלת ולאחר כמה שניות נכנסת. הוא יושב על הכיסא כשראשו טמון בין ידיו על השולחן. "בייב" הוא מרים את ראשו כשקלט שאני עומדת מולו. "אני שונאת את הריבים האלה" אני מודה. "אני מזהירה אותך מעכשיו שאם ככה זה יהיה כל הזמן, אני לא רוצה את זה" אני מצביעה על שנינו ותוך כמה שניות פורצת בבכי. המבט המבוהל של נייט אומר את הכל, הוא קם אליי ומחבק אותי אליו כ"כ חזק. "אני מצטער, אני יודע שאני גורם לך לאחרונה להרבה בלאגן. אני שונא את עצמי על זה" הוא מנגב את דמעותיי. המגע שלו גורם לי להשתחרר מעט מהכעס ולחבק אותו בחזרה. אני מסניפה את הריח שלו שאני כ"כ אוהבת. "אני לא רוצה שמייק או אבלין או מישהו אחר יהרוס לנו" אני מרימה את עיניי ומביטה בעיניו הירוקות הצלולות. "גם אני לא.. אני לא מוותר עלינו מיה!" הוא רוכן לנשק אותי.

************הנשיקה שלו מהר מאוד נעשת גסה יותר ולוהטת. הלחיים שלי עדיין  לחות מהדמעות שירדו קודם והוא מוחה אותן באגודליו, מביט לתוך עיניי. הוא מצמיד אותי אל השולחן ומרים אותי לשבת. המגע שלו לפתע נפסק ואני רואה שהוא מסתובב אל הדלת ונועל אותה. כשהוא חוזר אליי אני מתחילה לפרום את כפתורי החולצה שלו תוך כדי שהוא מנשק את צווארי וגורם לי להתפתל ולגנוח קלות. נייט נשאר ללא החולצה עליו, אני מושיטה את ידיי ומלטפת את החזה שלו ואז אוחזת בזרועות החסונות שלו ומנשקת את פיו, תובעת בעלות על לשונו - חזק ותובעני, גם אני יכולה להיות כזו. הוא מרים את החולצה שלי למעלה ומעיף אותה על הרצפה. הוא מנשק את החזה שלי ואז פותח את הקרסים של החזייה ומוריד גם אותה. אני נשכבת לאחור על השולחן והוא מלקק ומוצץ את הפטמות שלי. אני גונחת בקול, שמחה שאף אחד לא יכול לשמוע בגלל המוזיקה ובגלל שהמשרד הוא אזור מרוחק, אם כבר מישהו יגיע זה יהיה קרייג או אבלין. הוא פותח את הרוכסן של המכנס הקצר שלי ומפשיל אותו מבעד לנעליים שלי. אני פותחת את שלו ומורידה ממנו את המכנס ככה שהוא נשאר רק עם הבוקסר. הוא מעיף את המכנסיים ממנו והלב שלי דופק בפראות. הוא מזיז הצידה את התחתונים שלי, עד שלבסוף קורע אותם ממני באגרסיביות. הוא מפשק את רגליי ואצבעותיו חודרות אליי, תוך כדי שפתיו מתנפלות על שפתיי. " הידיים שלי מרפרפות על הגומי של הבוקסר שלו. הזקפה הגדולה שלו יוצאת החוצה, אני מעבירה את ידי על כולו, משפשפת קדימה ואחורה מספר פעמים וגורמת לנייט לגנוח. המגע שלו על העור שלי היה הדבר הכי טוב, הדבר האמיתי. "אני לא צריך קונדום נכון?" הוא שואל ואני מהנהנת, מזרזת אותו להיכנס לתוכי. אני יודעת שהוא לא שוכב בלי קונדום, וגם נבדק כל כמה זמן, ואני על גלולות. הוא נכנס לאט ובעדינות, נותן לי להתרגל אליו, שנינו גונחים. זו הרגשה טובה להרגיש אותו בתוכי, מוזר אבל מוזר טוב. הרגליים שלי עוטפות את מותניו וגורמות לו להיכנס עמוק יותר וחזק יותר. אני מרגישה כאילו האווירה בינינו קסומה, הוא מביט בעיניי ואני מביטה בשלו ובכל פעם שהוא חודר לתוכי הוא תובע עליי עוד קצת בעלות. עד שאני קורסת והוא כמה רגעים אחריי. זה היה פאקינג טוב. ************