אני מתעוררת בבוקר מהשעון מעורר שלי - השעה 7:00 בבוקר. קשה לי לפקוח את העיניים מרוב העייפות, וכאב ראש נוראי מפלח את ראשי. אני מתרוממת מהמיטה כשעיניי עדיין עצומות. תוך כדי אני נזכרת באירועי ליל אמש, ומבינה שאכן יש סיבה לזה שאני שונאת להשתכר. זה לא שאין לי ביטחון עצמי שמונע ממני לבצע דברים שאני רוצה בד"כ, אבל כשאני שיכורה - כמו כל האחרים, אני נהיית אמיצה יותר. קודם קופצת לבריכה בתחתונים וחזייה ואז נכנסת לפלרטוט עמוק עם מייק שבכלל יש לו חברה. הדובדבן שבקצפת היה הריב שלי עם קרול. הפעם האחרונה שרבתי עם מישהי בקטע של למשוך אחת לשנייה בשיערות, הייתה אולי בכיתה א' וגם אז זה לא היה נוראי כמו שזה היה אתמול, ובטח שלא בגלל בחור. ברגע שיצאנו מהבריכה היא פשוט קפצה עליי כמו חייה. לא הבנתי מה קורה, היא לא הפסיקה לקלל אותי ולטעון שאני זונה שמנסה לפתות את החבר שלה. היא התחילה למשוך את שיערי, ולשרוט אותי. נכנסתי להלם בהתחלה, ואז כשהבנתי שהיא רצינית וממש לא בכיוון של להפסיק, החלטתי להתנהג כמו ילדה קטנה ולהחזיר לה. לבסוף שתינו נפלנו לבריכה. כ"כ כעסתי, בייחוד על עצמי. יצאתי מהבריכה, לבשתי את השמלה והסנדלים שלי וברחתי הביתה, תוך כדי שאני מתעלמת מכולם. הרגשתי רע, הרגשתי מושפלת ומטומטמת. 

אחרי שהתארגנתי בזריזות יצאתי אל הסלון. 20 שיחות שלא נענו ומשהו כמו 30 הודעות מג'ני ומשון מהלילה, התגלו על מסך הטלפון שלי. "בוקר טוב מתוקה" אליס יושבת כבר במטבח ולוגמת מהכוס קפה שלה. "לא בטוחה שכ"כ טוב" אני עונה בפרצוף נפול ומתיישבת מולה. "את נראת כ"כ רע מסכנה שלי. אני מכינה לך קפה, בינתיים תספרי לי מה קורה" היא נעמדת ותוך כדי שהיא מכינה לי ספל של קפה חם היא מביטה בי. "ג'ני התקשרה אליי בלילה, היא אמרה שברחת להם ושאת לא עונה. רק רצתה לוודא שאת בבית ושהכל בסדר. היא דאגה לך!" היא קצת נוזפת בי. "אני יודעת, אני מצטערת. הייתי כ"כ עצבנית ומושפלת שלא היה לי כוח להביט באף אחד" אני מניחה את ראשי המתפוצץ על השולחן. "היא סיפרה לי מה קרה" היא מתיישבת לאחר שהניחה את הספל על ידי. "עכשיו בואי תספרי לי את" היא מבקשת. וכשאני מרימה את ראשי מהשולחן היא מחייכת ומלטפת את גבי בעידוד. "המייק הזה משגע אותי" אני פולטת במהירות מבלי לחשוב. 'יופי מיה, מכל מה שקרה אתמול זה הדבר הראשון שאת מספרת?!' אני נוזפת בעצמי. 

"משגע בקטע טוב?" היא שואלת בחיוך ומתיישבת זקופה יותר. "אני לא יודעת. זה אף פעם לא קרה לי. מהרגע שראיתי אותו הוא עשה לי משהו, ואז פתאום המתח המוזר שנהיה בינינו רק הוסיף. כשנכנסתי לבריכה הוא פתאום בא, ולא הפסיק להביט בי. התחלנו לדבר וכן אני מודה שקצת פלרטטנו אחד עם השנייה, כמובן שלא היו נגיעות. ואז פתאום כשיצאתי החברה המשוגעת שלו התנפלה עליי. בטח ג'ני סיפרה לך את כל זה" ניסיתי לספר לה כמה שיותר, בכמה שפחות מילים.

אף פעם לא קרה לי שממבט אחד נהיה לי רגש כלשהו אל בחור. הרגשות תמיד היו מגיעים אחר כך. איתו זה שונה, מהשנייה שראיתי אותו והבטתי בעיניים הכחולות והצלולות שלו הרגשתי משהו.  

"ואו" היא פולטת. "ללא ספק היא נשמעת לי משוגעת. וכן ברור שג'ני סיפרה!" היא מוסיפה. "איפה היא באמת?" אני שואלת, שמתי לב שהיא לא נמצאת. הנוכחות שלה בד"כ מורגשת מאוד בבית. "אחרי שהודעתי לה שאת בסדר ושאת ישנה כמו מלאכית קטנה, היא הלכה לישון אצל שון" היא קמה והניחה את הכוס שלה בכיור. "לפחות מישהי מאיתנו נהנת" אני אומרת בחיוך שובב. "הגיע הזמן שזו לא תהיה רק את" היא מקניטה אותי, אני מראה לה את האצבע השלישית שלי ואנחנו פורצות בצחוק.  

"היום עוד לא התחיל וכבר בא לי למות" אני מתלוננת. הראש שלי הולם. "קחי" היא אליס מושיטה לי משכך כאבים וכוס מים. "אליס, כמה טוב שיש לי אותך" אני בולעת את הכדור במהירות ולוגמת מהמים. "24/7 בשבילך, עשר דקות ואת כמו חדשה! זזנו?" היא שואלת, אני מהנהנת בחוסר ברירה.  לוקחת את התיק שלי מהחדר ויוצאת יחד איתה מהבית לכיוון הקולג'. 

"היי חתיך, מה קורה?" אני שואלת את נייט, החבר הכי טוב שלי, שהוא גם במקרה הבוס שלי בעבודה.  "בסדר בייב, מה איתך?" הוא שואל ואוסף אותי לחיבוק. הריח שלו כ"כ טוב שאני מתענגת עליו. "יום לא פשוט" אני נאנחת. "התעוררתי עם הנגאובר מטורף, ואני מגיעה עכשיו מהקולג' ישר למשמרת. מזל שזה איתך" אני מוסיפה ותוך כדי נכנסת לחדר העובדים של הבר. אני מורידה את הגופייה מגופי, ומחליפה לחולצת וי צמודה עם השם של הבר. "ממתי את מתעוררת עם הנגאובר?" נייט שואל מצחקק, כשהוא בא אחריי. "אל תשאל" אני מעדיפה שלא לפרט לו על כך כרגע. אני נעמדת על ידו. "אל תדאגי בייב, היום יום רגוע. נתקתק פה ותלכי לישון כמו בן אדם" הוא מעודד אותי ונושק לי על המצח ארוכות ועוטף אותי לחיבוק חם.

לא רציתי לספר לנייט על אתמול, כדי שלא יתחיל להגיד לי את מה שהוא תמיד אומר, ואת מה שאני כבר יודעת. מהר מאוד החלו להיכנס אנשים אל הבר, ולא יצא לנו כ"כ לדבר. רק פה ושם וגם זה היה בעיקר כדי לצחוק על כל מיני דברים שקרו בבר. לא היו הרבה אנשים והלילה זרם. אני עובדת פה כבר שנה ואני מפלרטטת עם גברים בבר בלי סוף, אבל הכל לטובת הטיפים - זה מה שנייט לימד אותי. דיברתי וצחקתי עם אחד הלקוחות הקבועים שאני מאוד מחבבת, קוראים לו דניאל והוא בחור הורס בן 26 בעל שיער בלונדיני ועיניים כחולות בהירות. אנחנו אוהבים לדבר אחד עם השנייה, ומפלרטטים המון. אבל איכשהו זה תמיד נשאר בין כותלי הבר, ומדי פעם בהודעות שאנחנו שולחים אחד לשנייה, אבל אף פעם לא יותר מזה. 

לפתע מהזווית של העין אני רואה את מקס, ג'ון ומייק נכנסים אל הבר. אני מפנה את מבטי במהירות אל דניאל ואז אל לקוח שביקש כוס ויסקי. מה לעזאזל הם עושים פה? אני מרגישה את העצבים עולים דרגה. אחרי הלילה שעבר עליי, אלה האנשים האחרונים שאני רוצה לראות, או שאולי בעצם רק הבן אדם האחרון. "מה יש?" נייט רוכן אל האוזן שלי. "הכל בסדר" אני עונה לו כשאני מסיימת עם הלקוח. "מי אלה?" הוא שואל במבט חשדן. אני מסתובבת ורואה את שלושתם עומדים מולי. מקס וג'ו מחייכים חיוך גדול ואילו מייק מסתכל עליי בעיניים קרות. "חברים של שון, החבר של ג'ני" אני עונה לנייט בזריזות וניגשת אליהם. "אז אני רואה שבאמת קיימת את ההבטחה שלך" אני אומרת למקס בחיוך. "הייתי חייב לבוא לראות במה מדובר" הוא קורץ לי. "אז מה קורה?" אני שואלת ומביטה אל מקס וג'ו אבל שואלת גם את מייק. "אנחנו בסדר, אבל מה איתך? היית אתמול שפוכה. למה ברחת ככה?" ג'ו שואל במבט תמים. "תעזבו, אני בד"כ לא משתכרת ככה ובטח שלא רבה עם בחורה מכות" אני רצינית. אני מעיפה מבט קטן לעבר מייק ששותק יותר מדיי, אבל עיניו בוחנות אותי - את כל כולי וגורמות לכל הגוף שלי לבעור, וספק אם זה מעצבים. "מה אני יכולה להביא לכם לשתות? עליי" אני מציעה בחיוך ענק, מנסה לא לגרום למבטים ולשתיקה של מייק להשפיע עליי. מי הוא בכלל? שיחזור אל החברה המשוגעת שלו ויצא לי מהחיים בדיוק כמו שהגיח.

"אני חושב שאחרי אתמול אנחנו נסתפק רק בבירה" מקס פורץ בצחוק. "כבר מגיע" אני אומרת בקריצה ומסתובבת להוציא 3 כוסות של חצי ליטר בירה מהחבית. הגיעו עוד לקוחות, שלושתם נשארו לשבת על הבר, אבל הייתי עסוקה רוב הזמן עם השאר. מדי פעם נייט התקרב ושאל אם הכל בסדר, ואני עניתי שכן, כשבעצם כלום לא היה בסדר. הרגשתי את המבטים של מייק בכל רגע - כשמזגתי שתייה ללקוחות, כשדיברתי וצחקתי עם לקוחות וכשסתם עמדתי והתבוננתי מסביב. הוא לא אמר מילה מהרגע שהגיע, וזה שיגע אותי. אני לא מכירה אותו בכלל, אז למה לעזאזל אכפת לי מהשתיקה שלו?! אני לא צריכה את ההתנצלות שלו על אתמול ואני לא צריכה ממנו כלום. דניאל חזר מהשולחן של החבר'ה שלו אל הבר, ונעמד ממש ליד מייק. "מיה, איך הלך עם העבודה שהגשת בשבוע שעבר?" הוא מתעניין. דניאל סיים את התואר בכלכלה לפני שנתיים, הוא עובד כרגע בתור יועץ כלכלי בחברת נדל"ן. הוא תמיד מציע את העזרה שלו בכל מה שקשור ללימודים שלי, ואני אוהבת לשתף אותו בכל מה שקשור לזה. "הלך דיי טוב, קיבלתי בה 90" אני מחייכת בגאווה. "גאונה שלי" הוא מחייך ומייק מגלגל את עיניו באופן שקשה  לפספס. "מתי אני ואת סוף סוף נתפנה ונוכל לצאת לשבת במקום שהוא לא הבר?" הוא שואל, שנייה אחרי שהסתובב וסימן לחבריו שהוא כבר מגיע. "מתי שתרצה! תדבר איתי במהלך השבוע אני אשמח להתאוורר קצת מהשגרה" אני אומרת בחיוך והוא מושיט את זרועותיו על מנת לחבק אותי ולתת לי נשיקה רכה במצח כמו שהוא תמיד עושה רגע לפני שעוזב את הבר. "יש לך את המספר שלי, תדבר איתי" אני לוחשת אל האוזן שלו. הוא רק מהנהן בעיניים נוצצות, מחייך והולך. "הרבה מעריצים יש לך" אני שומעת לפתע את הקול של מייק אומר בקול מזלזל. "אני שמחה לשמוע שיש לך קול, חשבתי לרגע שבלעת את הלשון. אידיוט" אני מתעצבנת והולכת בכעס מופגן אל לקוח שהיה בצד השני של הבר. כמה שיותר רחוק ממנו ככה יותר טוב.

נשארתי באזור של נייט וביקשתי ממנו ללכת אל הצד שלי בבר. תמיד יש על הבר איזו שהיא חלוקה על מנת שיהיה מסודר יותר, ומדי פעם אנחנו מסתובבים בין הלקוחות יחד לאורך כל הבר. "רק אל תגידי עכשיו שלא קרה כלום. קלטתי אותך ואת הבחור על הבר. ואני לא מתכוון לדניאל" נייט נצמד עם פיו אל האוזן שלי. "אני ואת מדברים אחרי המשמרת" הוא מציב לי עובדה והולך אל הצד שלי על הבר. יופיי זה בדיוק מה שהיה חסר לי, אני עייפה ועצבנית וממש אין לי כוח לשיחות מהסוג הזה.

ברגע שירד הלחץ בבר, זרקתי חיוך אל מקס וג'ו שצחקו עם מספר בנות שלא ראיתי קודם והספיקו להתיישב על ידם על הבר. ראיתי את מייק מדבר עם אחת הבנות, קרוב מדיי. חשבתי שהוא עם קרול. לפי איך שזה היה נראה אתמול, נראה שקרול לא נתנה למייק שנייה אחת לנשום בלעדיה. מה הוא עושה פה בבר בלעדיה? ולמה הוא מדבר ככה עם הבחורה ההיא? נתקפתי בפאקינג קנאה. אני? קנאה? ממתי? אני מפתיעה את עצמי לרעה. אני עוטפת את המותן של נייט, ומרוממת מעט על קצות אצבעותיי "אני הולכת שנייה לשירותים" אני מעדכנת אותו. אני מעיפה לרגע מבט לעבר מייק ופורצת בצחוק למראה המבטים שלו אליי. הוא עוקב אחריי עם מבטו כל הזמן. בטח הוא חושב שגם עם נייט קורה משהו. 'אדון מייק אתה מוזמן לקפוץ לי'- מתחשק לי לצעוק לו. אני הולכת לשירותים כשאני עדיין צוחקת עם עצמי.

כשאני יוצאת מהתא של השירותים, אני שוטפת את ידיי ומסדרת את החולצה שלי מול המראה. אני שונאת את החולצה הזו, היא מבליטה את השדיים, הלא קטנים בכלל, שלי. והיא תמיד שקופה ומסגירה. עם כל הסוטים שיש בבר, זה לא כ"כ טוב. אבל אני מסתדרת. אני בוחנת את עצמי, הייתי בטוחה שאראה כאילו משאית דרסה אותי אחרי כל היום שעבר עליי, אבל לא דווקא לא רואים את זה עליי. עוד קצת ואסיים עם היום המחורבן הזה ואלך לישון. 

כשאני יוצאת מהשירותים מייק צץ לפתע משום מקום, הוא מבהיל אותי, ומקפיץ לי את הלב לתחתונים. הוא לוכד אותי כשידיו משני צדדי, וגבי צמוד אל הקיר. "מה אתה רוצה?" אני שואלת אותו במבט שמנסה להישאר אדיש, עיניי חודרות עמוק לתוך עיניו הכחולות. הריח שלו משתלט עליי ואני מרגישה איך הנשימה שלי נעצרת.