לא הצלחתי להירדם, המחשבות הרגו אותי. לא הפסקתי לחשוב על כל מה שקרה, העברתי את כל הלילה בהילוך איטי בראש. במה אני משחקת פה? באיזה שהוא שלב, מרוב מחשבות שהעמיסו עליי כבר נרדמתי.

"בוקר טוב" הופעתי בקפטריה של הקולג'. קים ואדם כבר ישבו בשולחנות מחוץ לקפיטריה עם שלוש כוסות קפה גדולות. מזג האוויר נעים, כאילו בישר לי שהיום הולך להיות בסדר, בלי דרמות מיותרות. ככה לפחות אני מקווה. "יגיע בוקר שבו את סוף סוף תחייכי?!" אדם מעיר בצחוק. "מקווה שביום מן הימים" אני מחייכת אליו ומחבקת אותו, ולאחר מכן גם את קים שמסתכלת עליי בפרצוף מודאג. "מה קורה?" היא שואלת. "הכנסתי את עצמי לצרה צרורה" אני עונה מבויישת ומתיישבת על יד אדם. אני מרגישה מגעילה, זולה ומפגרת. איך נישקתי ככה את נייט, החבר הכי טוב שלי, הידיד נפש שלי שבלעדיו אני אבודה? גרמתי לו לרצות אותי בחזרה, במובן הפיזי כמובן. "זה הסוף לידידות שלנו" אני נאנחת בעצב לאחר שסיפרתי להם את אירועי אמש. הם התבוננו בי בפה פעור. "תמיד ידעתי שזה יקרה בסוף" אדם נשען אחורה על הכיסא ושם את ידיו מאחורי הראש. "רואים שיש בינכם משהו עצום שאתם אפילו לא מודעים אליו" הוא מוסיף וגורם לי להרהר על זה. "מה אני עושה עכשיו?" אני שואלת בחוסר אונים. "את צריכה לדבר איתו על זה.. אם את לא רוצה אותו אז תסגרו את הסיפור ותתפללי שזה יחלוף עם הזמן ותהיו בסדר. או אפשרות שנייה, את יכולה דווקא כן לקחת את הצעד הזה קדימה. אומנם הוא לא ידוע כבחור שמתחייב אבל הוא בחור טוב, ואני בטוחה שדווקא את תצליחי ליישב אותו כמו שצריך והוא לא ירצה להביט באף אחת אחרת לעולם" דבריה גורמים לי לבהלה ולאדם לצחוק יחד איתה. "את רצינית איתי?" אני שואלת כלא מאמינה. "הכי רצינית שיש. את פחדנית מיה! אני תמיד אומרת לך את זה! את חייבת לקחת סיכון" היא נוזפת בי. "אין מה לקחת סיכון. זה נייט.. הוא אוהב אותי אבל לא בצורה הזו. כרגע זה סתם מלהיב אותו, כי הוא מת על הדברים האלה. זה יגמר מהר בדיוק כמו שזה התחיל. אחרי דבר כזה, כלום לא ישאר מהחברות בינינו!" לגמתי מההפוך הרותח שלי והדלקתי מיד סיגריה. "ומה עם מייק?" קים שואלת ואדם מביט בנו כמו יו יו, לא מבין דבר. "חשבתי שאת כבר לא בסיפור של הבן זונה הזה" אדם מעקם את פיו. "אני יודעת.. אבל הייתה לי מעידה קטנה" אני עונה בשקט. "את לא רצינית" אדם מתפרץ שוב. "מה? אמרתי לכם שאני מתוסבכת מאוד. ואמרתי לכם שהסיפור עם נייט מורכב, כי לי יש גם את מייק ולו יש את אבלין" כיביתי את הסיגריה וקברתי את ראשי בין ידיי. "אל תדאגי אהובה. הכל יסתדר! את רק צריכה לעשות לעצמך קצת סדר בראש. אני בטוחה שמה שתרצי ותחליטי יקרה, נייט חולה לך על התחת" קים מלטפת את גבי ומנסה לעודד אותי. "ברור שהכל יסתדר. אל תחמירי עם עצמך יותר מדיי. דברים כאלה קורים" אדם מצטרף גם הוא לעידוד ומושך אותי לחיבוק חם ואוהב. "תודה" אני מודה להם במבט מוקיר, הם מחייכים בתגובה. "קדימה, בואו נלך שלא נאחר" אדם אומר לאחר כמה רגעים. אנחנו קמים ומתקדמים לעבר הבניין שבו היה צריך להתקיים השיעור שלנו. איך בכלל אצליח להתרכז עכשיו בשיעור?

"מיה" אני שומעת קול מוכר קורא לי, הוא גורם לי להסתובב. "דניאל" אני קוראת בחיוך וניגשת לחבק אותו. דניאל הבחור המושלם מהבר, שמנסה אין ספור פעמים לשכנע אותי שאצא איתו ואתן לו צ'אנס. "נעלמת, אתה כבר לא מגיע" אני אומרת. הוא לא הופיע כבר המון זמן בבר, לעומת החברים שלו שדווקא כן מגיעים. "אני קבור בעבודה, זו הסיבה" הוא אומר בחיוך מתנצל. "מה קורה איתך?" הוא מתעניין. "אני בסדר, כרגיל" אני נאנחת בחיוך קטן שכמובן לא חושף את כל הצרות המרובות בחיי. "מתי נצא סוף סוף לארוחת ערב?" הוא שואל ומעביר את ידו על שיערי בחיבה. "אתה אף פעם לא מתייאש ממני, איפה עוד יש גברים כמוך?!" אני צוחקת בחיוך גדול. "אני עמוסה מאוד בתקופה האחרונה" שוב אני מתרצת אותו במבט מתנצל. אני מורחת אותו כל הזמן! מה הפאקינג בעיה שלי? הוא נראה טוב, הוא רציני והוא רוצה אותי כבר המון זמן! אבל לא, כמה מתאים לי ללכת על הבחורים הרעים שאוהבים לשכב כל לילה עם מישהי אחרת ולא מתכוונים להתחייב. "אפשר גם סתם בתור ידידים מיה, זה בסדר. ארוחת ערב, קפה מה שתרצי. את יודעת שאני מת עלייך" הוא מחבק אותי וגורם לי להבין שיש לי שריטה מאוד עמוקה. איך אני לא יוצאת איתו, איך?!?!?! "דניאל, בחורים כמוך הם מאוד נדירים! מגיעה לך הבחורה הטובה ביותר בעולם! ואני אשמח תמיד. אבל כרגע אני באמת עמוסה! אלא אם כן זה בבר כשאני עובדת" אני צוחקת  וגורמת לו לצחוק יחד איתי. "אני אבוא, מבטיח" הוא אומר ונפרד ממני לשלום.

"את רצינית איתי? עם נייט?" אמילי צועקת משמחה בטלפון, מיד לאחר שאני מספרת לה על כל מה שקרה בימים האחרונים. "מה את כ"כ מאושרת!? למה אף אחד לא נוזף בי ורק מעודד אותי לעשות דברים שאני מצטערת עליהם אח"כ?" אני מתלוננת בפניי אחותי הקטנה. "אני מתה עליו! הוא מושלם, את אף פעם לא מבינה כלום מהחיים שלך" היא צוחקת עליי. "מה את כ"כ מבואסת?" היא שואלת אחרי שמבינה שזה עסק לא כל כך פשוט. אני שופכת בפנייה את הלב, כמו שאני תמיד עושה.

"את עובדת הלילה?" אמילי שואלת אחרי שסיפרתי לה על הכל במפורט יותר מכפי שאני מספרת לה בד"כ בהודעות או בשיחות הקצרות שלנו. "לא.. אני עובדת כל הסופ"ש. מה אני אעשה?!" אני היסטרית. המחשבה לפתע שכל הסופ"ש אני אעבוד עם נייט בבר גורמת לי לרצות לקבור את עצמי. "תלכי אליו, תדברי איתו. כמו שאני מכירה אותך מיה את תכננת להעלם לו. וזה סתם יגרום לו להיות עצבני עלייך. אל תתנהגי כמו ילדה קטנה ופחדנית. תתמודדי עם הדברים" היא מכירה אותי יותר מדיי טוב, זה מה שבאמת תכננתי לעשות - להתעלם ממנו עד שיקרה משהו, לא שיכול לקרות משהו אבל לפחות כולי תקווה שמשהו יציל אותי מהמצב. "את צודקת.. אני צריכה ללכת לדבר איתו. הרגשות האלה לא יעלמו ככה סתם. אוהבת אותך אמ.. אין עלייך, היינו צריכות להיוולד הפוך" אני צוחקת. "אוהבת אותך יותר! בקרוב אבוא לבקר ואעשה קצת סדר בבלאגן" היא משמחת אותי. "הלוואי ובאמת תבואי לבקר.." היא תמיד מבטיחה ואף פעם לא מקיימת. אני מתגעגעת אלייה. "תעדכני אותי מחר איך היה" היא מבקשת. "אעדכן, תודה" אני מודה לה. "אין על מה. נדבר מחר. נשיקות" היא מנתקת.

ללכת אליו? או לא ללכת? וגם אם אלך, מה אגיד לו? שנעזוב את הכל בשקט ונחזור למצב הישן? כאילו שזה מה שבאמת יקרה. ומה אם אני באמת מפספסת משהו גדול איתו? אני מנסה לחשוב מה אני מרגישה אליו, ואני מבינה שזה הרבה יותר מחברות עמוקה.  הטלפון שלי קוטע את המחשבות, השיחה ממייק. תודה באמת שהוא נזכר בי, אני מגחכת עם עצמי. אני משתיקה את הטלפון ונותנת לו להמשיך לחייג ללא מענה מצידי.

"הנה את" אליס נכנסת אל חדרי ונשכבת על בטנה כשהיא מביטה אליי למעלה. אני יושבת על המשענת של המיטה ורגליי שעונות קדימה כבר במשך זמן ארוך. "ללכת לדבר איתו?" אני שואלת אותה לפתע, היא מבינה מייד על מה מדובר ועל מי. "לדעתי, כן. חוץ מזה שזה נייט, מיה. את באמת רוצה לשחק עם זה?" היא שואלת ברצינות ואני מנידה את ראשי לשלילה. "מה את באמת רוצה?" היא ממשיכה לשאול. "אני לא יודעת" אני נאנחת בתסכול ונשכבת. "מייק תמיד טורח להתקשר כשזה מתאים לו. הגיעה שעת הלילה והוא צריך מישהי במיטה שלו, אז כמה טוב שיש את מיה" אני אומרת בציניות ומביטה בגועל על המסך של הטלפון. ההודעות של מייק רק הגעילו אותי וגרמו לי לשנוא את עצמי יותר! "אני מרגישה כמו מישהי שטובה רק לדברים האלה" אני מוסיפה. זה מתסכל אותי, אני לא אדם מושלם, יש בי המון תכונות שליליות. אבל אני לא חושבת שמגיע לי להישאר ככה לנצח, מבלי שיהיה לי מישהו שיאהב אותי באמת! "מיה תפסיקי. זו את שמכניסה את עצמך לדברים האלה! את לא יכולה לכעוס על מייק, מבחינתו לא אכפת לך עם הסידור המפגר הזה שלכם. תתעוררי! אם תמשיכי להתייחס אל עצמך כאל מישהי שלא יכולה להיות במערכות יחסים רציניות וטובה רק לסטוצים או קשרים ללא מחוייבות, את באמת תשאבי לזה ויהיה לך נורא קשה להיות בזוגיות בהמשך" הרגשתי כאילו אליס סוטרת לי, מעירה אותי. הדמעות שלי זלגו ללא הודעה מוקדמת. "אני מצטערת שככה זה יצא, אבל זו האמת. את יודעת שאני לא אשקר לך לעולם! את חשובה לי ואני אוהבת אותך! אני לא רוצה שתסבלי" היא מטפסת אליי, מחבקת אותי חזק וגורמת לי להתפרק עלייה.

השעה 12 בלילה, לקח לי זמן עד שאזרתי אומץ והגעתי אל הבית של נייט. עמדתי אל מול הדירה שלו שהייתה דירת פנטהאוז. כל הדרך עד לקומה שלו התלבטתי אם אני עושה את הדבר הנכון. שלחתי לו הודעה קודם, שאולי באמת קורה בינינו משהו ששווה את זה ושצריך לתת לו הזדמנות. הוא לא קרא את ההודעה. ככל שהזמן עבר וידעתי שהוא עוד לא קרא את ההודעה, רציתי ללכת אליו ולדבר איתו על זה. לא הודעתי לו שאני מגיעה, רק וידאתי שהוא לא נמצא בבר. הלב שלי דפק חזק, שיננתי בראשי שוב ושוב ושוב על מה שהחלטתי, רציתי רק להגיד לו את זה כבר. צלצלתי בדלת, המתנתי שתי דקות - ללא מענה. ניסיתי פעם נוספת, עדיין אין מענה. צלצלתי בפעם האחרונה ואז כבר התייאשתי והבנתי שהוא כנראה לא נמצא בבית. הסתובבתי אל המעלית מבואסת, אך לפתע הדלת נפתחה וגרמה לי להסתובב בחזרה. נייט עמד מופתע כשעל גופו רק בוקסר שחור. לא יכולתי שלא לבחון את כל כולו. גבוה, חזק ויפה.."בייב" הוא קורא בקול עוד יותר מופתע. מאחוריו נעמדה אבלין בחולצה לבנה של נייט. איזו מפגרת אני, למה ציפיתי בדיוק?  אני מחזיקה את עצמי חזק על מנת לא לבכות. עבר עליי גם ככה ערב מגעיל, מלא בדמעות ושנאה עצמית. לקח לי המון זמן להגיע עד לבית שלו מבלי שאתחרט, וזה מה שאני מקבלת בסופו של דבר. כנראה שעשיתי משהו ממש רע בחיים האלה אם אף פעם אין לי מזל! אני מכריחה את עצמי לחייך בהתנצלות על ההפרעה, ואני מתכוונת לנוס על נפשי מבלי להסגיר דבר ממה שבאתי להגיד או לעשות.