כשאני מתעוררת בבוקר, הזרועות של נייט כרוכות סביבי ומקשות עליי לקום מהמיטה.
אני מרגישה הרבה יותר טוב בייחוד אחרי הלילה, ישנתי כמו תינוקת. השעה 7 בבוקר, ואני צריכה ללכת ללימודים. אסור לי לפספס עוד יום של לימודים. "בייב" נייט אומר בקול צרוד לאחר שגילה שהשתחררתי מהזרועות שלו. "תמשיך לישון, אני הולכת לשיעור. אני משאירה לך מפתח על השידה" העיניים שלו עצומות, אני פורעת מעט משיערו שלו והוא בתגובה מחייך. אני בוהה בו ובחיוך שלו למשך כמה שניות ומחייכת בעצמי. אני יוצאת אל המקלחת, מצחצחת שיניים ושוטפת את פניי בסבון פנים האהוב עליי. אני מביטה בעצמי דרך המראה - אני נראת הרבה יותר טוב מאתמול. מייק הבן זונה יכול להתחנן שאבוא אליו, אני לא אעשה מעצמי זונה. אני חוזרת אל החדר מוציאה מהארון חזייה, גופייה בצבע ורוד בייבי ומכנס ג'ינס לבן. "אחלה תחת" אני שומעת את קולו של נייט מאחוריי, מתארת לעצמי שהוא מחייך. "אני בטוחה. עכשיו אם לא אכפת לך תתן לי להתלבש בנחת" אני מסתובבת אליו בחיוך. אני עדיין לבושה בגופייה והתחתונים מהלילה. הוא נשען על היד שלו ועיניו יורדות אל החזה שלי ללא החזייה ואז סורקות את רגליי. אני לא מתרגשת מהמבטים האלה שלו, הוא תמיד עושה את זה. "את אוהבת להרוג אותי בשקט" הוא אומר ועוצם את עיניו למשך כמה שניות. "ברור, איך אפשר שלא" אני צוחקת. אידיוט. "איך את מרגישה היום?" הוא שואל . "אני מרגישה היום מעולה!" אני עונה בכנות ובחיוך ומתיישבת על המיטה. אני מתחילה להתלבש תוך כדי שאני מדברת איתו. "אני שמח לשמוע. אני יכול להמשיך להסתכל עלייך שעות. אבל את עוד שנייה הולכת ומשאירה אותי פה לבד.. אז תתני לי לישון" הוא צוחק ומסתובב אל הצד השני. אני מנצלת את ההזדמנות ללבוש את החזייה והגופייה. אני לוקחת את האיפור והתיק של הלימודים עם הלפטופ, ויוצאת מהחדר לא לפני שאני אומרת "תודה על הכל. באמת שאתה יכול להוציא אותי מהבאסה בשניות. נתראה בערב בבר" אני יודעת שהוא שומע כל מילה ומחייך בשביעות רצון.

"בוקר טוב" אני מחייכת לאליס וג'ני ששותות קפה בסלון. "בוקר בהרכב מלא פלוס אחד במיטה שלך" ג'ני מחייכת חיוך ממזרי. "תירגעי, זה רק נייט" אני צוחקת והולכת להכין לעצמי קפה.

אני מתיישבת איתן בסלון, תוך כדי השתייה מהקפה והריכולים, אני גם מספיקה להתאפר קצת. "דיברנו על נסיעה הביתה" ג'ני מביטה בי כשאנחנו יוצאות לשבת במרפסת. אני מדליקה סיגריה כהרגלי ומחשבותיי נודדות אל המשפחה שלי, אל הבית האמיתי שכל כך התגעגעתי אליו.. "אני לא יכולה בסוף השבוע הזה, שרה בחיים לא תתן לי חופש בהתראה כ"כ קצרה ואני רשומה לעבוד בכל הסוף שבוע" אליס עושה פרצוף נעצב. "מה עם הסופ"ש אחריו?" אני שואלת. אני לא רוצה שאחת מאיתנו תשאר פה לבד. "נוסעים הביתה" היא מוחאת כף ומחייכת חיוך גדול. אני שמחה, סוף סוף אראה את המשפחה שלי אחרי תקופה ארוכה. "אז גברת מיה, את מוכנה לספר לנו מה נייט עושה אצלך במיטה?" ג'ני מחייכת חיוך שובב ומחכה לתשובה. "הכנסתי אותו אתמול, אבל לא חשבתי שהוא ישאר" היא מוסיפה. "כשאת אומרת את זה ככה, זה נשמע רע" אני צוחקת ואליס מצטרפת אליי. אני מכבה את הסיגריה במאפרה ומביטה בה. "תרגעי, לא היה שום דבר. אנחנו חברים טובים ובסך הכל ישנו יחד" אני מנסה להסביר, למרות שזה דפוק כל הקטע הזה. "יפה יפה, עוד דבר שאתם עושים יחד" ג'ני אומרת בחיוך ומתבוננת בי כאילו שיש לי מה להסתיר. "נו באמת, אל תעשי לי את הפרצוף הזה" אני מזהירה אותה. "אני רק אומרת.. הוא שווה נייט אה?!" היא מסתכלת על אליס, כדי שתסכים איתה. "ברור שהוא שווה, אני לא מסתובבת עם אנשים שהם פחות מזה" אני אומרת בציניות. "הוא מת עלייך" אליס מחייכת. "מה עם הזונה ההיא?" היא מוסיפה לשאול, הכוונה היא לאבלין. "בדיוק כמו שחשבנו, הוא מזיין אותה. כנראה עד שיימאס לו" אני עונה ומתחלחלת מזה ששניהם שוכבים. כבר דנו בנושא אבלין. אין דבר שאני לא מספרת להן. גם כשאין לנו זמן לשבת אחת עם השנייה, אנחנו מנהלות שיחות ועידה בטלפון, מתכתבות בוואצאפ ותמיד נשארות מעודכנות בהכל. "מה תעשי עם מייק?" ג'ני שואלת ברצינות. "כלום. אין לי מה לעשות איתו. הוא מתנהג כמו שמוק פעם אחר פעם. כנראה שבסופו של דבר לא נועדנו להיות ביחד" אני נאנחת בקול ומנסה לשנות את הנושא. מייק זה נושא רגיש. אני מביטה על השעה בטלפון. "הגיע הזמן לזוז" אני מכריזה. "איך את יודעת להתחמק.." ג'ני מצקצקת ואני ואליס פורצות בצחוק. זו הרי המומחיות שלי. "ששש, שלא נעיר את הנסיך הישנוני" ג'ני אומרת בלחש וגורמת לצחוק שלנו להתגבר. אנחנו יוצאות יחד אל הקולג', ובאמת שמזה שבועות אני מרגישה טוב.. פשוט טוב.

"היי" אני נכנסת אל הבר בערב בחיוך. נייט מחייך אליי בחזרה ומתקדם אליי. הוא אוסף אותי לחיבוק חם, כרגיל. "אל תכעסי" הוא מסמן לי עם עיניו לכיוון אבלין שעומדת מאחורי הבר ומביטה בנו. "אשתדל" אני אומרת בחיוך מזוייף. "יש מצב לסיגריה קטנה לפני שמתחילים?" אני שואלת אותו בעיניים מתחננות. "בטח" הוא אומר בקול רך. "אבלין, אנחנו יוצאים לעשן.. כבר חוזרים" הוא אומר ומלטף את גבה. אני לא נשארת במקומי לראות את הנגיעות שלהם אחד בשנייה. אני כבר מתקדמת אל היציאה האחורית. אני שונאת אותה!!!! אני יודעת שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה, אבל אני לא יכולה להסתיר את הרגשות שלי, אני לא צבועה. אני מעדיפה להראות לאנשים שאני שונאת את הרגשות שלי כלפיהם ולא להתנהג כאילו שהכל בסדר. "איך עבר עלייך היום?" נייט מצטרף תוך דקה ומושיב אותי על ברכיו. "בסדר כזה. איך אצלך?" אני מתבוננת בעיניו. "גם" הוא אומר ושואף מהסיגריה שהדליק. הוא מלטף את גבי התחתון ומשתוררת בינינו דממה מוזרה. כל אחד עם המחשבות שלו. הייתי שמה מיליון דולר כדי לדעת על מה הוא חושב.

"דניאל" אני פונה בחיוך אל ה'מעריץ' מספר אחד שלי בבר. לא ראיתי אותו הרבה זמן. הוא התקשר אליי כמה פעמים להזמין אותי לצאת, ובכל פעם תירצתי לו תירוץ מפגר. באיזה שהוא שלב כבר הרגשתי לא נעים. "מיה, יפהפייה כמו תמיד" הוא מחייך אליי. "מה שלומך?" הוא מושיט את זרועותיו מעבר לבר על מנת לחבק אותי. "אני מעולה, מה איתך?" אני עונה בחיוך גדול, ואו יש לו ריח מעולה. הוא בחור כ"כ טוב, ומגיעה לו מישהי הרבה יותר טובה ממני. "בסדר. קצת התגעגעתי" הוא קורץ לי. "גם אני" אני מודה. אני אוהבת כשהוא מקדיש לי את כל תשומת הלב שלו כשהוא מגיע לבר. "אז, מתי סופסוף תהיי פנוייה לדייט?" הוא שואל ישירות ומניח את המרפק שלו על הדלפק של הבר, מביט עמוק לתוך עיניי. נייט נצמד אליי ותופס במותן שלי בזמן שהוא לוקח בקבוק מלמטה. "מה הולך דניאל?" הוא זורק בטון יבש. אני מתפלאה, הרי הוא תמיד אומר שהוא אחלה גבר. מה קרה שהוא התהפך עליו? "מה הוא רוצה?" הוא שואל אותי באוזן. "כלום" אני צוחקת והודפת אותו ממני. הוא חוזר למקום שבו עמד קודם ומוזג ללקוח כוס. עיניו לא יורדות מאיתנו. עכשיו מי מקנא?! הוא דיי מצחיק אותי עם ההבעות שלו. דניאל חוזר לשבת עם חבריו אחרי שהוא ניסה לשכנע אותי שנצא בשבוע הבא למסעדה וסרט. שוב תירצתי ואמרתי שאני עסוקה ושאני מצטערת. הוא טוען שיום אחד הוא ידאג לכך שלא אהיה עסוקה כל כך ושנוכל לצאת. אני באמת רוצה לצאת עם גבר כזה, שהוא בחור עם אופי טוב וגם יופי לא חסר לו. אני פשוט לא מצליחה. אין לי משיכה אליו כמו שיש לי לגברים אחרים. הגיעו כמה גברים חמודים שהצליחו לגרום לי לצחוק הרבה ושכנעו אותי לשתות איתם צ'ייסרים. כמובן שלא יכולתי לסרב להם. את המשך המשמרת העברתי בכייף, הצ'ייסרים תרמו לזה הרבה. פלירטטתי עם הרבה גברים, נהנתי והכי חשוב עשיתי המון טיפים שלא הזיקו לי. התעלמתי מאבלין ודיי שכחתי מקיומו של מייק והצרות האחרות שלי.

"אני רואה שנהנת מהמשמרת היום, למי נתת אתמול בלילה שאת כ"כ מאושרת?" אבלין אומרת בביצ'יות. "לא חייב לתת לגברים בשביל להיות מאושרת אבלין. אולי יבוא יום ותביני את זה. חוץ מזה שאתמול ישנתי עם נייט" אני עונה לה באותו הטון, כי היא כל כך דרשה את זה. ההבעה שלה משתנה במהירות מחיוך עוקצני לכעס. "מה זאת אומרת?" היא שואלת בזעם. "מה ששמעת" אני מחייכת חיוך של נצחון והולכת אל החדר הפנימי. "מה יש בנות? תפסיקו לריב" נייט חזר מהמשרד. "מה?" הוא שואל אחרי שהבחין שאבלין בוחנת את שנינו. "כלום, הלילה הזה היה טוב מדיי בשביל שאתחיל להתעצבן" אני מחייכת חיוך גדול. "שמנו לב" נייט צוחק ומחבק אותי אליו. "את שיכורה קצת" הוא צוחק. "קצת" אני מחייכת ומלטפת את הלחי שלו עטורת הזיפים, מודעת לכל המבטים שאבלין נועצת בנו. "אולי תבוא לישון אצלי הלילה? אני ישנה הרבה יותר טוב כשאתה איתי" אני מבקשת מנייט בשקט, כדי שאבלין לא תשמע. הוא מביט בי במבט חם ועיניו נוצצות. "שלא תתרגלי" הוא צוחק ונושק לי על המצח. "בסדר, אפשר לעשות את זה גם אצלי" הוא אומר בחיוך קטן ואבלין קופצת כששומעת את המשפט הזה יוצא מפיו. "נייט, הולכים אליך?" היא שואלת בעצבנות. "לא, מצטער.. יש לי כבר תוכניות" הוא מסתכל עליי וקורץ לי. "פספסתי משהו?" היא שואלת, מנסה לדלות מידע. אני פורצת בצחוק, היא כ"כ מטומטמת. לגרום לה לקנא שווה הכל! אני לא רוצה לדעת מה עובר לה עכשיו בראש עליי ועל נייט.

ההרגשה של השתייה נעימה לי, לא שתיתי הרבה, למרות שטיפה מעל למה שמותר במשמרת.. אבל נייט בסדר עם זה. אני בשליטה, אבל עדיין מרגישה בהיי. "חייבת סיגריה" אני מתחננת בפני נייט. "את מעשנת יותר מדיי לאחרונה בייב" הוא מסתכל עליי במבט רציני. "אני יודעת, אני אפחית" אני מבטיחה, כנראה הבטחה שאני לא אוכל לקיים כרגע, אולי בתקופה אחרת בחיים שלי. אני קופצת אחורה ומתיישבת על הדלפק של הבר, נייט מכניס כמה ארגזים לחדר האחורי ואבלין מנצלת את ההזדמנות וניגשת אליי. "אתם מזדיינים?" היא שואלת ללא בושה בכעס. היא נועצת בי את עינייה כמו חתולה עצבנית. "לא.. והקנאה לא הולמת אותך" אני צוחקת עלייה והיא מסתובבת בעצבים אל החדר הפנימי.

אני מוציאה את הטלפון שלי מהכיס של השורט ג'ינס השחור שעליי, מסתכלת על הודעות שקיבלתי וכמה שיחות שלא נענו. אני עונה בזריזות על ההודעות ונכנסת אל החדר הפנימי. אבלין ונייט מתנשקים בלהט כשרגלייה כרוכות סביב מותניו וידייה סביב העורף שלו. אני לא יודעת לתאר את ההרגשה שעוברת לי בגוף.. ובראש. אני בוהה בהם במשך שניות ארוכות עד שנייט רואה אותי. הוא מוריד ממנו את אבלין ומתנשף בכבדות. "בייב" הוא קורא אחריי. אני חוזרת לשבת על הדלפק של הבר ומנסה להרגע מהסערת רגשות שמתחוללת בתוכי. הוא תמיד עושה את הדברים האלה עם בחורות אחרות, וזה אף פעם לא כל כך מזיז לי. למה לעזאזל אכפת לי עכשיו? זו אבלין שמפריעה לי או שזה נייט? אני מבולבלת. "בייב" נייט מתקרב אליי ונעמד בין הרגליים שלי, הוא מרים את הסנטר שלי וידו השנייה מלטפת את פניי, העיניים שלו חודרות עמוק לתוך עיניי. הוא מנסה לקרוא אותי. "אני מצטער, אני יודע שאת לא אוהבת אותה ושאת שונאת לראות את זה" הוא מנסה להסביר. למה שיתן לי דין וחשבון על המעשים שלו בכלל? אני מבינה שכנראה היא לא הסיבה לכך שאני מקנאה. "למה אתה פאקינג עוד עומד ומסביר לה דברים?" אבלין צצה. "אתה מזיין אותה נכון?" היא שואלת עצבנית ופנייה מאדימות. עוד פעם הדרמה קווין הזו עם הדמיון הפורה שלה. "אבלין, תשמרי על הפה שלך!" הוא יורה אלייה בכעס. "היא הבן אדם הכי קרוב אליי, הכי יקר לי. אז שלא תעזי לדבר עלייה ככה יותר" הוא מזהיר אותה בטון העצבני מאוד שלו. "איזה תוכניות יש לך להלילה אה?!" היא שואלת ומרימה את קולה. "אתה הולך אלייה.. שמעתי אותך. אז אל תזיין לי בשכל שאין ביניכם כלום" היא ממשיכה לצעוק בקול ההיסטרי שלה. "אחותי תרגעי, את היסטרית יותר מדיי" אני מנסה להרגיע את הרוחות, ויוצאת לעשן את הסיגרייה שכ"כ פינטזתי עלייה. שתמשיך לריב עם נייט, הוא הכניס את עצמו לבוץ הזה שנקרא "אבלין".