כשהוא הגיע אליי הרגשתי שהנשימה שלי חוזרת אליי, ושהדמעות מתחילות להתייבש מהרוח.

עיניו הכחולות היו כ"כ צלולות ויפות והן היו מלאות בדאגה. הלסת הייתה מהודקת, והידיים שלו היו מכווצות לאגרופים. כשנגע בי הידיים שלו נרפו והוא עטף אותי לחיבוק חם מלא בריח שלו! "מה קרה? מישהו עשה לך משהו?" הוא שאל לא מבין והחזיק בראשי בעדינות, כשעיניי מופנות לשלו. העיניים שלו בחנו את פניי, והרגשתי כאילו הוא מלטף אותי באמצעותן. "נייט פה" אמרתי ועיניי החלו להתרוצץ לכל מקום, רק לא לעיניו. אני בטוחה שלמייק נמאס ממנו, ופחדתי שגם אני אמאס עליו בקרוב. "מה הוא עושה פה?" הוא שאל מתעצבן, והגוף שלו שוב התחיל להתקשח. "אני לא יודעת.. יומולדת של איזה חבר. אני לא רוצה לראות אותו, רע לי" התיישבתי, התחלתי שוב להרגיש חנוקה מכל זה. מייק הושיב אותי על הברכיים שלו והתבונן בעיניי כמחפש משהו. "מיה, את חייבת להחליט מה את רוצה" הוא אמר תחילה בכעס, ואז ברכות. "אני יודעת מה אני רוצה" התעצבנתי, ברגע שהוא הגיע וחיבק אותי עם האהבה שלו ידעתי בוודאות מה אני רוצה. "ומה את רוצה?" הוא שאל וליטף את שיערי, יכולתי לראות מעט פחד בעיניו, למרות שניסה להסתיר זאת. "אותך, אני רוצה אותך" אמרתי ודמעות החלו לזלוג להן שוב. הוא נשם בהקלה והחל לנגב את הדמעות באמצעות האצבעות שלו, ואז הצמיד את שפתיו לשלי, הוא נישק אותי ברכות וליטף את גבי כנחמה. "את רוצה לדעת איך אני מרגיש ולמה גרמת לי?" הוא שאל בחיוך קטן, והינהנתי להסכמה. הוא הצמיד את ידי אל הלב שלו שדפק בקצב מטורף ואז הצמיד את המצח שלי לשלו. "אנחנו יכולים להצליח בזה" הוא אמר כמעט לוחש, וגורם לי לקוות שהכל יכול באמת להסתדר. "אתה תהיה רק שלי?" שאלתי והרגשתי לפתע כמו ילדונת קטנה, שברירית ופחדנית. "אני אהיה רק שלך!" הוא חייך ונישק אותי ברעבתנות. הוא חזר איתי אל הבר, הידיים שלנו משולבות והראש שלי שעון על כתפו. אפילו מבלי להסתכל לכל עבר, עיניי מצאו באופן אוטמטי את נייט שראה אותנו. מייק הידק את האחיזה של הידיים שלנו ונשק לשיערי. "יאללה תסיימי את המשמרת המזויינת הזאת, כדי שנוכל ללכת הביתה" הוא נשק לפי, והוא לא הסכים ללכת, הוא ישב ובחן אותי כל המשמרת. זה אפף אותי באנרגיות חיוביות, אהבתי לדעתי שהוא בוחן כל תנועה שלי ושבכל פעם שלקוח מלפרטט איתי הוא בוער מקנאה. הגנבתי לו חיוכים ומבטים מפתים מדי פעם וזה רק גרם לו לבהות בי עם חיוך מטופש על הפנים ולקרוץ לי.

שכחתי מכך שנייט היה בבר בלילה הזה, שכחתי מההשפעה שהייתה לו עליי ברגע הזה שחיבק אותי אליו ונורא השתדלתי לשכוח מהעיניים הירוקות שלו.

שבוע לאחר מכן החלטנו לצאת לאכול באחת המסעדות האהובות על מייק, שהפכה להיות עם הימים גם אחת מהאהובות עליי ואז לצאת לאחד המועדונים. "אווה ומלודי גם באות" מקס הודיע לי. "בסדר.. אל תסתכל עליי ככה" ביקשתי ממנו, הרגשתי כאילו אני השטן בכבודו ובעצמו. הוא הרים כתפיים וחייך את אחד מהחיוכים הטיפשיים שלו. "אני לא רוצה שמישהי תרגיש לא בנוח בכל הקטע הזה" הוא אמר מסובב את הידיים שלו בפיתול, פרצתי בצחוק. "איזה קטע?" שאלתי מחקה אותו עם הידיים. "זה שאת ומייק מתנהגים בחזירות ולא מספרים לחברים שלכם שום דבר, לא אומר שאנחנו לא רואים או שומעים דברים" הוא אמר מחייך אליי בממזריות. גילגלתי את עיניי ואז פרצתי בצחוק. "מקס, אם לא היית קיים, היו צריכים להמציא אחד כמוך" הוא נזרק על המיטה שלי, בעוד אני חיפשתי מה ללבוש מהארון. "אני יודע.. גם אותך היו צריכים להמציא" הוא אמר, מציק לי. "טוב, תספר לי אולי מה קורה עם האדמונית שלך?!" חייכתי אליו ומשכתי את הרגליים שלו קדימה. "מקס, כמה פעמים אמרתי לך שלא עולים למיטה שלי עם נעליים????" כעסתי עליו והוא עיוות את פרצופו והתיישב על המיטה כשרגליו על הרצפה. "קוראים לה מלודי, מיה! לא אדמונית" הוא התחיל לכעוס, ולמרות שהוא כועס זה הדבר הכי מצחיק בעולם - מרוב שהוא כל היום מחייך וצוחק, הכעס שלו נראה מוזר. "בסדר, מה עם מלודי?" שאלתי מדגישה את שמה. הוא החל לספר ולספר ולספר, ואני הייתי קשובה, הוא חבר טוב והוא תמך בי המון. מגיע לו שאתמוך גם בו. "אני שמחה בשבילך" אמרתי כנה ואמיתית והוא הינהן בחיוך. "טוב, אני מחכה כבר הרבה זמן לשיא, מתי את מתלבשת?" הוא שאל בקריצה. "יש לך 60 שניות לצאת מפה, אחרת אני מתקשרת למייק" צחקתי, והוא ציקצק. "כמה מזל יש לחרא הזה" הוא אמר ויצא אל הסלון, עבר להציק לג'ני שישבה בסלון כבר לבושה. חייכתי לעצמי והתחלתי להתארגן.

כשיצאתי אל הסלון לבושה בשמלת מיני בצבע בורדו, הופתעתי לראות את מייק עומד על יד הדלת בכניסה, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. העיניים שלו התמלאו בתאווה והוא היה צריך לקחת מספר נשימות כדי לחזור לתפקד. "חבל שלא קראת לי לסגור לך את הרוכסן מאחורה" מקס זרק בשטות, ומייק הסתכל עליו במבט זועם. "תנסה רק להניח עלייה את הידיים שלך.." הוא אמר ומקס הסתכל עלינו מצד לצד, משועשע. "בסדר, בסדר.. תרגע" הוא הרגיע אותו וטפח על כתפו ואז חיבק אותו חצי חיבוק. "מייק, אני במקומך הייתי שמה עליה אלף עיניים, תראה איזו פצצה היא" ג'ני חייכה אליי ונעמדה על העקבים שלה. היא לבשה מכנס שחור קצר עם גרביון וחולצת שיפון ארוכה. "ואליס?" מייק שאל כשהתקרב אליי ונשק לי קלות על השפתיים. "תצטרף מאוחר יותר. דפקו אותה שוב למשמרת בעבודה" כעסתי. היא כ"כ נחמדה לכולם, ואף פעם לא מסרבת שיוצא שהיא בסוף זו שנדפקת בהכל. "אל תכעסי" מייק אמר ברוך ועטף אותי לחיבוק כשהוא נצמד אל גבי. "בסוף יצאו לך קמטים מכוערים על המצח" הוא אמר וגרם לי לצחוק. "את יפהפייה" הוא אמר לאוזני. "אני מת להוריד ממך את השמלה הזו" הוא המשיך ללחוש באוזני דברים עד שיצאנו מהדירה. פניי האדימו, הוא הצליח להביך אותי. מזל שאף אחד לא שמע את כל מה שהוא אמר לי. "אני אוהב כשאת מסמיקה ככה דווקא מדיבורים, כי במעשים את נמרה שלא רואה בעיניים" נתתי לו מכה והסתכלתי עליו בזעם. "רוצים לשתף אותנו קצת?" שון שאל בגיחוך כששמע את דבריו של מייק. "לא" התרחקתי ממייק שפרץ בצחוק. שון נשק לי על הלחי ואז תפס את ג'ני שהשתרכה מאחורינו לנשיקה ארוכה. "אנדרו וקייט כבר שם" הוא הודיע לכולנו ונכנסו אל הרכב שלו. "מלודי ואווה גם בדרך" מקס הודיע לנו, המבט שלי הצטלב עם של מייק - שנינו חשנו קצת אי נעימות, כלפייה. היא לא יודעת שום דבר, כי מייק משך את השיחה הזו. "אמרתי לך שהיית צריך לדבר איתה כבר" נזפתי במייק שהניח את ראשו על הכתף שלי והגניב לעצמו נשיקה. "אני אטפל בזה, אל תדאגי" הוא הרגיע אותי, השתחררתי מעט והנחתי את ידי על הרגל של מייק בתמימות. "למעלה יותר" הוא ביקש, הסתכלתי עליו במבט שורף, כולם פרצו בצחוק ברכב. "סליחה" הוא התנצל וגיחגך בגרונו.

לפני שיצאנו מהרכב סיכמנו אני ומייק שאנחנו לוקחים טיפה מרחק אחד מהשנייה, רק להערב, כדי שאווה לא תפגע. "אני מת לספר לה כבר, איך אני ישרוד את הלילה בלי לגעת בך?" הוא התלונן, המשכתי ללכת בידיים משולבות. "זו דייסה שאתה בישלת, אז בתאבון" חייכתי אליו בשביעות רצון ושון שילב את ידי בשלו, כשהיד השנייה שלו משולבת עם של ג'ני. שמענו את את מקס יורד על מייק על כך, ופרצנו שלושתנו בצחוק. "היי" אווה קראה אלינו בחיוך, חיבקה ונישקה את כולנו. היא כ"כ עדינה, כאב לי על כך שהיא הולכת להיפגע. זו לא אשמתה שהיא התאהבה בבחור הלא נכון. כשהגיעה למייק חיבקה אותו חיבוק גדול, והוא נשק לה על הלחי ארוכות. בחנתי אותם. ידעתי שגם לו כואב, כי הוא יודע שהוא הולך להכאיב לה. מלודי החליקה עם כולם כיף, ואת מקס היא בלעה בנשיקה. "שלא יטבע" ג'ני ואני הסתכלנו אחת על השנייה ופרצנו בצחוק האופייני לנו. "הלילה עוד לא התחיל" שון הסתכל עליינו בייאוש. "זה מעולה, אתה תשמע עוד מזה בהמשך" ג'ני חייכה אליו.

המארחת הובילה אותנו אל השולחן ששמר לנו אנדרו. הוא קייט וג'ון כבר היו שם. התיישבתי על יד ג'ני, ומייק מיהר לתפוס את המקום לידי, אווה התיישבה מהצד השני שלו. לא לקח הרבה זמן עד שכולנו הזמנו אוכל מהמלצרית. אני וג'ני דיברנו בינינו על כמה דברים, ועל אליס, בעוד כולם ניהלו ויכוח, אין לי מושג על מה. היד של מייק טיילה על הירך שלי, אחזתי בה חזק והנחתי אותה חזרה על רגלו. הוא הביט בי מבט מסכן. "תתאפק" אמרתי ללא קול. אווה תפסה את תשומת הלב שלו, יש לה הזדמנות לעשות הלילה מה שתרצה, מבלי שאכעס עלייה. כי ממחר הוא רק שלי!

שנייה לפני שיצאתי מתא השירותים במסעדה, שמעתי את קולן של אווה ומלודי. "אם את לא תמהרי יתפסו לך אותו. תפסיקי לפחד מכל דבר קטן ותאזרי אומץ! מייק אוהב בחורות כמו מיה. אם את כ"כ אוהבת אותו תלחמי עליו." מלודי נזפה באווה. קולה של אווה נשמע כמו ציוץ קטן. "אולי האלכוהול במועדון יעזור לך קצת" היא עודדה אותה. אחזתי בראשי שהתחיל לכאוב מכל הבלאגן הזה. נמאס לי מכל הלחימות האלה, מכל הדרמות. אני לא יכולה לחיות בשקט? חיכיתי שיצאו מהשירותים, כדי לא להביך אותן ויצאתי לאחר כמה דקות. "הזמנתי לך את הקינוח האהוב עלייך" ג'ני חייכה אליי כשחזרתי לשבת. "תודה אהובה שלי" מייק בחן את פניי. "מה קרה?" הוא שאל והסיט את שיערי אל מאחורי האוזן. "הכל בסדר" אמרתי מרגיעה אותו, הוא עדיין היה נראה מוטרד מההבעה שעל פניי. "עוד קצת" הוא אמר כמעט לוחש. "עוד קצת" חזרתי על דבריו והבטתי בעיניים היפות שלו, שהבטיחו לי שהכל יהיה בסדר.