הבטתי בעיניו הירוקות שלא הסגירו דבר, אחוזת פחד, לא יודעת מה לעשות וכיצד להגיב.
"מיה.." הקול שלו נשמע מופתע. "נייט" הצלחתי להוציא סוג של קול, ואז הסטתי את מבטי אל מייק מתריעה לו שיציל אותי, אבל הוא רק הביט על נייט בכעס. איבדתי את עצמי לגמרי, רציתי לברוח מהרגע המביך הזה, אך הרגליים שלי היו משותקות וסירבו לזוז. פחדתי שלא אצליח לעמוד מולו ואתחיל לבכות. אסור לי. "היי" הבחורה הקולנית נעמדה על ידו בחיוך. "אתם מכירים?" היא שאלה ספק אותי ספק את נייט, כשהחיוך שלה מתרחב והיא מחבקת אותו קלות. גבוהה ורזה עם שיער חום ארוך חלק ועיניים גדולות ושובבות - בדיוק כמו שנייט אוהב.
"היי" החזרתי לה באותו קול, מנסה לחייך, אבל רוב הסיכויים שהוא נראה עקום. מתעלמת לחלוטין מהשאלה שהיא שאלה, שנייט יסביר לה שהיינו פעם החברים הכי טובים, כמעט כמו אחים ואז הרסנו את זה והתאהבנו. "אני חייבת לזוז" מילמלתי ודחפתי את מייק קדימה, בקושי צעדתי, האלכוהול עדיין אפף אותי וכל המצב הוציא אותי משליטה. לחצתי חזק על היד של מייק ולא הרפתי. "פאק פאק פאק" קיללתי, העיניים שלי היו רטובות. "בואי אליי" מייק חיבק אותי חזק ברגע שהתרחקנו מהשירותים. "בבקשה אל תבכי" הוא רכן לאוזני וניסה ולהרגיע אותי. אני שונאת את נייט, שמונה חודשים שאני מנסה להתגבר עליו, ופתאום להתקל בו אחרי סיטואציה כ"כ מביכה.. עם מישהי, זה שבר אותי. "מיה" אליס שהבחינה בי, משכה אותי אלייה לחיבוק. "בואי נצא מפה" התחננתי. "תגידי לג'ני שתשאר עם שון, שלא תדאג לי" הוספתי, מסובבת את גבי ועומדת כשפניי מופנות אל הקיר. "יפהפייה שלי" מייק חיבק אותי אליו. "את תדברי איתי מחר?" הוא שאל במבט מודאג. "כן" ניסיתי לחייך אליו ורכנתי לנשק אותו על לחיו. הלוואי וכל היחסים איתו לא היו כ"כ מסובכים והיינו יכולים להיות ביחד, כמו זוג נורמלי בלי כל הסיבוכים של כל אחד מאיתנו, אבל כנראה שזה לעולם לא יקרה. נפרדתי במהירות מכולם וניסיתי לעוף מהמקום הזה, שעכשיו עשה לי כ"כ רע, הרגשתי חנוקה וידעתי שכל הכאב עומד לי בגרון וברגע שאהיה לבד אתן לו לצאת. כשאליס הובילה אותי אל הכניסה, יכולנו לראות את נייט שמלווה אותי בעיניו. "אני שונאת אותו כ"כ" אמרתי לאליס כשאני נשענת על כתפה והיא מובילה אותי החוצה בעודה מלטפת את גבי ומנחמת.

המשמרת שלי בבר להלילה הסתיימה, נשארו מספר דברים שצריך לעשות לסגירה ואז אוכל ללכת להתרסק במיטה שלי, אני כ"כ עייפה הלילה. האוויר בחוץ היה מקפיא, אז הדלת הייתה פתוחה למחצה ואני התישבתי כמה שיותר בפנים כדי לא לקפוא למוות. אחרי שהתפטרתי לא חיכיתי יום וכבר התחלתי לחפש לעצמי עבודה חדשה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להישאר בלי כסף, ובטח שבלי תעסוקה. אז מצאתי את הבר הזה. הוא היה במרכז העיר, האווירה שם הייתה טובה ונייט לא היה שם. "קחי" מליסה, החברה הכי קרובה אליי בבר, הושיטה לי כוס עם בירה קרה והתיישבה על ידי. הדלקתי את הסיגריה ופרצתי בצחוק כואב. "מה הסיכויים? חשבתי שאני מתחרפנת כשראיתי אותו שם אתמול.."המשכתי עם מליסה את השיחה שלנו, שנקטעה בגלל הלחץ שהיה בבר. תהיתי לעצמי מה נייט הרגיש כשהוא ראה אותי שם אתמול, אם זה עשה לו משהו. לי נראה כי הוא ממשיך בחיים שלו. "בטוח הוא חושב שאת המשכת בחיים שלך" מליסה זרקה לאוויר בקול שקט ושאפה מהסיגריה שלה, מתבוננת בי, ממש כאילו היא קוראת את מחשבותיי. "את צודקת.. אולי ככה זה נראה" הסכמתי איתה לאחר שהייתה דקה של שקט בה חשבתי לעצמי, ואז הגעתי למסקנה שגם אני יצאתי מהתא עם מייק, מה הוא עוד יכול לחשוב עליי?! שאני בוכה עליו כל הזמן, ושאין שעה ביום שאני לא חושבת עליו? זה מה שבאמת קורה, אבל הוא מן הסתם לא יהיה מודע לזה. "אני לא רוצה לדעת איזו מערכת יחסים יש לו עם הבחורה ההיא. אם זה יותר מסטוץ אני אמות" פלטתי וגיליתי את הפחד הכי גדול שלי, אפילו לאליס וג'ני לא סיפרתי את זה, למרות שהן בטוח יודעות את זה. עכשיו כשכל המחשבות שלי מתבשלות בראשי, הכל צף ועולה. "את יכולה לבדוק את זה.. לא מאוחר מדיי את יודעת" היא הטיפה לי. היא כל הזמן אמרה לי לשים את האגו שלי בצד וללכת אליו, להתקשר אליו, לשלוח לו הודעה.. משהו! כדי שיבין שאני עדיין שלו. "זה לא יקרה" חרצתי ובזה הדיון על נייט הסתיים. נעמדתי וניקיתי את המכנס שלי מאחורה בטפיחות. "את מטומטמת, אבל אני עדיין אוהבת אותך" היא אמרה רצינית ונעמדה אחריי. "בואי נסיים עם השיט הזה ונעוף הביתה" היא פיהקה ונכנסה לבר כשאני אחרייה.

"וואט דה פאק?!" קראתי, כנראה שבקול כשיצאתי החוצה אל הקור, ונייט עמד לו בנינוחות כשעל גופו ג'קט עור בצבע חום וג'ינס בהיר. השיער שלו היה מרושל בצורה כ"כ מסודרת שזה חירפן אותי ועיניו בחנו אותי. הייתי בהלם והסתכלתי עליו כאילו צנח עכשיו מהחלל. "מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו, לרגע עלתה בי המחשבה שאולי הוא מחכה למישהי אחרת. אבל זה לא אפשרי. "באתי לדבר איתך" הוא אמר בקול נמוך ועייף. "עכשיו? אתה נורמלי?" הבטתי בשעון שלי, השעה 4 לפנות בוקר. "כן. עכשיו!" הוא אמר בקול חד, שגרם לי לסתום. "מאיפה אתה יודע איפה אני עובדת?" שאלתי בתמימות, עדיין לא מאמינה למראה עיניי, הידיים שלי רעדו והרגליים שלי בקושי הלכו אחת אחרי השנייה כשנעמדתי לידו, וזה לא היה מהקור. הריח שלו נכנס אל אפי וחשבתי שאני עומדת לאבד את השפיות שלי. "אני יודע מהרגע שהתחלת לעבוד פה" הוא אמר בחוסר נוחות וסיכל את רגליו נשען על הרכב שלו. "אוקיי.." שילבתי את ידיי על חזי. התרגשתי, וניסיתי להסתיר את זה. "אם אתה רוצה לדבר, אפשר לעשות את זה אצלי. אתה רוצה לבוא אליי?" שאלתי אותו מהססת. "הבנות בטח ישנות, נלך אליי?" הוא שאל מתבונן בי בעיניו, חשבתי שאני מתה. "אפשר ללכת לשבת איפשהו, במקום שפתוח.." אמרתי והתחלתי לזוז באי נוחות. "מה הבעיה ללכת אלי?" הוא שאל מתעצבן. "קר, ותראי איך את לבושה.." הוא הסתכל עליי מנענע את ראשו והוריד את הג'קט שעל גופו, מכסה אותי בו. "תודה" הודיתי לו בשקט, הוא לבש סריג לבן, ובהיתי בסריג הזה, מנסה להתחמק מעיניו. "אז?" הוא שאל, מנסה לקדם את העיניינים. "בסדר" נאנחתי. בתוך תוכי שמחתי, הלב שלי דפק כ"כ מהר, שפחדתי שנייט ישים לב וישמע אותו. הלכתי סביב הרכב ונכנסתי כשאני מביטה אל החלון בצד שלי, מבלי להסתכל על נייט. הרגשתי את העיניים שלו בוחנות אותי. הריח באוטו היה שלו, זה גרם לי להתגעגע אליו כ"כ. הסנפתי את הריח חזק, ניסיתי לזכור אותו היטב, כדי שאם זו תהיה הפעם האחרונה שנתראה אני אוכל לפחות להתנחם בזה. "את ומייק?" הוא שאל במהלך הנסיעה, שהייתה כ"כ שקטה ומתוחה. "לא" עניתי חד משמעית. "אתמול זה היה נראה כן" הוא אמר והסיט את מבטו לשנייה, כך שעיניינו נפגשו. "זה כן כשאנחנו שיכורים ואבודים" הודיתי בקול שקט. היד של נייט שאחזה בהגה, אחזה בו חזק יותר וידו השנייה הונחה על ירכו. "אני יודע שאת רוצה לשאול על לורן, מאתמול" הוא אמר ויכולתי לראות על זווית הפה שלו את החיוך והשעשוע. "אני לא.." אמרתי תוקפת. "זו מישהי שאני איתה כשאני שיכור ואבוד" הוא אמר חוזר על דבריי, וגורם לי להתפוצץ מבפנים. לא עניתי.
"לפחות עכשיו זו מישהי קבועה, עלית שלב" הקנטתי אותו. "את היית צריכה להיות המישהי הקבועה, אל תעשי את זה" הוא אמר בקור והסיט את מבטו אליי כשנעצר לרמזור אדום. "אוקיי" אמרתי בקול שקט ופניתי להסתכל שוב על החלון הצדדי, כשאני מפנה לנייט את גבי. לא מוצא חן בעיני כל הכיוון של השיחה, אני לא רוצה לדבר איתו. הבטתי בו במבט ארסי והוא רק פרץ בצחוק קטן וחיוך, לא מסיט את מבטו מהכביש.

"תודה על הג'קט" הודיתי לו והנחתי את הג'קט על המתלה שהיה לו על יד דלת הכניסה. הפנטהאוז הזכיר לי את הפעם האחרונה שהייתי בה. אני חייבת לשאול אותו על הבחורה עם הקארה שהייתה פה, אם הוא רוצה לדבר שיספר לי את הכל - ככה נוכל לסגור מעגל ואולי סוף סוף אוכל לקבל שקט בחיי ומי יודע, אולי גם אעבור הלאה, מתישהו. "בכייף. אני בטוח שאמא שלך לא הייתה אוהבת את זה שאת מסתובבת ככה" הוא אמר והוריד את ראשו אל חזי, שהיה חשוף. לבשתי גופייה שחורה עם מחשוף ומעל עטפה אותי עליונית שלקחתי בדקה התשעים, שנייה לפני שיצאתי מהבית. ידעתי שהוא התכוון לזה שלא התלבשתי חם, אבל המבט שלו על החזה שלי שיתק אותי ועטפתי אותו באי נוחות בעזרת ידיי שהיו משולבות עליו. "כן, מזל שהיא לא כאן" צחקתי והתיישבתי על הספה. "לשתות משהו?" הוא חייך אליי ועיניו מיסמרו אותי. הרגשתי לא בנוח, לא רציתי את המבטים האלה שלו, החיוכים שהוא מחייך אליי שלא השתנו. "מים, תודה" חייכתי חיוך קטן והסטתי את מבטי. "בטוחה? יש לי גם בירה" הוא הציע. "לא תודה, כבר שתיתי היום בירה" הסברתי. "אוקיי, אני כבר בא" הוא הלך אל המטבח. המיזוג עבד על חום בדירה, לא חם מדי ולא קר מדי. הורדתי את העליונית והנחתי אותה על גב הספה. הייתי כ"כ עייפה ופחדתי שארדם, אני רוצה לדבר עם נייט, אני רוצה עוד הרבה דברים מנייט.. אבל אני אסתפק גם בזה. הוא חזר אחרי כמה רגעים עם בקבוק מים מינראלי ובקבוק בירה. הוא התיישב בצד השני של הספה, כשהוא בעט מעצמו את הנעליים ומתיישב בנוחות כשראשו מופנה אליי. הוא פתח את בקבוק הבירה ולגם כשהוא לא מוריד ממני את עיניו לשנייה, גורם לי לחוסר נוחות.. זה נייט, מה קורה לי לעזאזל? "רצית שנדבר.." חתכתי את השקט, במין חוסר סבלנות. "כן, רציתי לעשות את זה הרבה זמן. אבל אחרי שראיתי אותך אתמול אמרתי אני חייב.. מצטער שזה עכשיו, בשעה הזו. אחרת בחיים לא הייתי תופס אותך" הוא הסתכל עליי, ואז עיניו ירדו אל פי, ואז אל חזי ואז בחזרה לעיניים שלי. "אתה חייב להפסיק להסתכל עליי ככה" אמרתי בשקט. "איך? ככה?" הוא צחק, והמשיך לעשות את זה ולבהות בפה שלי ואז ירד מטה. זו בדיחה ישנה שלנו. הוא גרם לי לצחוק קצת. "טוב, אני שמח שלפחות את צוחקת קצת.." הוא הודה ואז הרצין את פניו. "למה לא נתת לי לתקן את המצב? למה הרחקת אותי?" הוא שאל כשעיניו מביטות אל בקבוק הבירה שבידו. "כי הרסת את המצב, לא היה מה לתקן" עניתי באדישות, מבפנים בערתי. רציתי לצרוח עליו אבל לא יכולתי. "מיה, אני מצטער שלא סיפרתי לך על קמילה. ניסיתי למחוק אותה מהחיים שלי, ואז לפתע היא הופיעה כאילו כלום.." הוא אמר את דבריו כאילו שאני מעט אשמה בזה. הבטתי בו במבט מבקש שימשיך, למרות שיכולתי לומר לו דבר או שניים. "לא נעלמתי במועדון כי בגדתי בך" הוא הסתכל בעיניי במבט מתחנן שאאמין לו. "יצאתי לדבר עם קמילה, ואז פשוט רציתי להיות לבד. לראות אותה אחרי כמה שנים היה הלם בשבילי" הוא זז באי נוחות. "אפשר לצאת למרפסת שלך? לעשן?" ביקשתי. "את עדיין מעשנת?" הוא שאל מרים גבה. "יותר מאי פעם.."עניתי והתרוממתי כשהוא נאנח ומשמיע קולות לא מרוצים. "חכי רגע" הוא נעלם לתוך הבית וחזר עם קפוצ'ון עבה. "תלבשי" הוא זרק אותו אליי. גילגלתי את עיניי. "לא חשבת שהעליונית הזאת באמת מחממת משהו?" הוא הביט בה בגיחוך. "אל תהיה מעצבן" זרקתי לו ולבשתי את הקפוצ'ון מעל הגופייה. חשבתי שהאוויר נגמר לי כשהריח שלו חדר לתוך האף שלי, ועכשיו הריח הזה ממש עליי. "בואי" הוא נגע קלות בגבי, כאילו מפחד מהמגע איתי. נרתעתי מעט ויצאתי אל המרפסת אחרי שהוא פתח את החלון. הוא הדליק בשבילי סיגריה ואז אחת בשבילו. זה היה נראה נורמלי פעם שאתיישב על ברכיו. עכשיו פשוט העדפתי לעמוד. "תשבי.." הוא הצביע על הכיסא. "זה בסדר.." עניתי בחיוך קטן. פחדתי להיות קרובה אליו יותר מדיי. "אף פעם לא הזכרת אותה.. אני הייתי בטוחה שמעולם לא הייתה לך מערכת יחסים שהיא מחוץ למיטה" הבטתי בו, ממשיכה ממש מאיפה שעצרנו. "רציתי לספר לך, אבל זה משהו מהעבר זה לא היה אמור להשפיע על כלום בינינו" הוא אמר כשלחיו נהיות סמוקות מעצבים. "נייט, זה שלא סיפרת לי זו בחירה שלך, היא חלק מהעבר שלך, לכולם יש היסטוריה. זה סתם היה נספח מעצבן לכל מה שהלך שם באותו לילה" לקחתי את הכיסא שהיה על ידו והתיישבתי בסופו של דבר, מה כבר יכול לקרות? "לא קרה שם כלום, את חייבת להאמין לי.." הוא הסתכל אליי וגרם לי להעצב שוב פעם. "אם היית מספר לי את זה, לפני שהיית נעלם או לפני שהייתי מגיעה לפה להתפייס איתך ומגלה שהיא באה לפה באמצע הלילה.. זה לא היה נגמר ככה. אם זה היה להפך היית נוהג בדיוק כמוני" אמרתי את דבריי בשקט. "אתה יודע שזה נכון" אמרתי לאחר שתיקה של כמה רגעים. "נכון, את צודקת.. הייתי אידיוט. זה בא לי בהפתעה והייתי בהלם מכדי להגיב בצורה אחרת" הוא פרע את שיערו מעט, ואז הסיט את מבטו אליי. "יצאתי איתה שנה.. שנה של אהבה מטורפת, שנגמרה בזה שהיא עושה הפלה לתינוק שלנו" הוא זרק אל האוויר והשאיר אותי פעורת פה. הדלקתי עוד סיגריה ולא אמרתי דבר. הייתי בטוחה שמדובר במישהו אחר, ולא בנייט, נייט שלי.. איך לעזאזל הוא מעולם לא סיפר לי את זה?!? "אתה עדיין אוהב אותה?" שאלתי, בטוחה שאני יודעת את התשובה. "לא.." הוא ענה בחדות והביט בעיניי, תופס קלות בידי ומשחק איתה, איפשרתי לו. נשמתי לרווחה, העיניים שלו לא משקרות. "אז? איך הרגשת כשנתקלת בה?" שאלתי. "נזכרתי בכל התקופה הזאת, חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו באמת היא הייתה משאירה את התינוק, רוב הסיכויים שהייתי מתחתן איתה ולא הייתי מכיר אנשים מסויימים בחיים שלי" הוא לחץ בעדינות על ידי, וכשניסיתי להשתחרר, הוא לא הניח לי והמשיך להחזיק בה בחמימות. "אנשים מסויימים בחיים שלך?" שאלתי מרימה גבה ומחייכת קלות. "אנשים.. כמוך למשל" הוא צחק בחוסר נוחות ונשען אחורה מביט לנקודה אחת בשמיים. "אמרתי לך שאנחנו נהרוס את החברות בינינו" שוב הדמעות עלו לעיניי, פקחתי אותן חזק, מנסה שהקור ימנע מהן לצאת וישאיר אותי מפוקסת. נהייתי בכיינית, אני שונאת את זה!

"היה לנו משהו מדהים בידיים וכמו אידיוטים מוחלטים נתנו לזה לחמוק מהם" הוא אמר ורכן אליי, לא ידעתי מה הוא מתכוון לעשות, הייתי דיי בהלם וקשה להגדיר את ההרגשה שאפפה אותי. הוא עטף אותי לחיבוק חזק, אוהב, חיבוק של נייט. התפרקתי בין ידיו, ולא היה אכפת לי. הלילה אני מרשה לעצמי להראות לו עד כמה כואב לי ורע לי. 

################
תודה על התגובות וההצבעות! אוהבת ♥♥♥