"אני חייבת להתארגן" אני אומרת למייק במבט מתנצל. "אתה מסיח את דעתי כל שנייה" אני אומרת בכעס אחרי שהוא מחייך אליי את החיוך הכי יפה שלו, עם העיניים המהפנטות והנוצצות שלו - מנסה לפתות אותי. הוא שוכב על המיטה שלי בבוקסר לבן בלבד, ואני בשנייה אחת יכולה להתפתות ולחזור למיטה לזרעותיו. "לאן את הולכת?" הוא מתעניין במבט רציני ומתגלגל לצד השני של המיטה. "קבעתי עם נייט והחברים שלו" אני עונה ומסרקת את שיערי לאחר המקלחת. "נייט?" הוא שואל בטון מזלזל ובמבט קודר. "כן, נייט - החבר הכי טוב שלי?! הברמן שעבד איתי בלילה שהיית בבר?!" אני אומרת בנימה מעוצבנת. "אה, המעריץ שלך" הוא מגחך וקם מהמיטה. "הוא לא המעריץ שלי" אני מרימה את קולי ורואה אותו מחייך. "מה הקטע?" אני שאולת לא מבינה. "מה הקטע?!" הוא לא מבין בעצמו, ורק אחרי שהתבונן בי בשקט למשך כמה רגעים הוא ענה "מיה, את יכולה לעשות מה שאת רוצה, עם מי שאת רוצה. אני לא חבר שלך ואת לא חייבת לי כלום" הוא אומר בטון רגיל ובמט רגיל שחוצה את הלב שלי לשניים. "אני יודעת" אני מנסה להסתיר את האכזבה שלי. 'ואתה לא חייב לי כלום' אני חושבת לעצמי. אני רוצה שילך כבר, כדי שאוכל לרחם על עצמי ועל המבוך שהכנסתי את עצמי אליו. "אנחנו בסדר, נכון? הוא שואל, תופס מרחק רב ממני בזמן שהוא מתלבש. "כן" אני עונה בשקט. "אז נדבר?" הוא ניגש אליי, מדביק נשיקה לוהטת לשפתיי ועוטף אותי לחיבוק חם לאחר מכן. אני לא מסוגלת להסתכל לתוך עיניו. "מיה?" אני שומעת את הקול הנוזף שלו. "מה?" אני עונה בטון כועס, מסגירה את כל הרגשות שלי. "אני אדבר איתך. לכי תתארגני, אמרת שאת ממהרת לא?" הוא רק מעצבן אותי יותר. "ביי מייק" אני מעיפה אליו מבט רצחני. אני יכולה לראות שהמבט שלו מתרכך ושהוא נראה מצטער על ההתנהגות שלו בדקות האחרונות. אני טורקת אחריו את הדלת ומקללת בשקט. אני פאקינג מפגרת! מה חשבתי לעצמי? אני מתיישבת על הספה, והדמעות לא מאחרות להגיע. מהר מאוד אני מתאפסת על עצמי ומנגבת את הדמעות. "לך תזדיין מייק" אני צועקת בתוך הדירה המיותמת מאנשים, מלבדי, וממהרת לסיים להתארגן.

אני מגיעה לפאב שקבעתי בו עם נייט בשמלה אדומה ונעלי עקב נמוכות שחורות. השיער שלי מורם בקוקו גבוה ומתוח. "היי" אני אומרת בשקט. "ואו, את מהממת!" נייט בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. הוא יודע להעריך בחורות יפות, ולבוש יפה וסקסי. "מה קרה בייב?" הוא שואל כשבוחן את פניי וכנראה שמבטי לא מוצא חן בעיניו כל כך. הוא אוסף אותי לחיבוק גדול וחם ונושק למצחי, כשאני עדיין בין זרועותיו. "אפשר קודם לשתות משהו?" אני שואלת ומשתחררת מהזרועות שלו, מנסה להתאפס על עצמי ולא להרוס את הבילוי. "מיה אהובה" ויקי קמה ממקומה והתקדמה אליי בחיוך. אני מחבקת אותה ושואלת לשלומה. "מה את שותה?" היא שואלת אותי כשאני מתיישבת. אני מעיפה מבט אל לוקאס, רוז הידידה של נייט, ומאט וכריס החברים שלו. הם שואלים לשלומי ומחייכים אליי. "קחי" נייט מושיט לי כוס של קוקטייל מיוחד. "תודה" אני מודה לו בחיוך ולוגמת שלוק נכבד מהשתייה. אני חייבת את זה.

"אז, את מוכנה לספר לי כבר במה מדובר?" הוא שואל בסקרנות ומדליק סיגריה. הוא מושיט לי אותה ומדליק אחת גם בשבילו. אני נושמת עמוק מסתכלת על פניו בחשש, ולבסוף זורקת במהירות "שכבתי איתו". הוא פוקח את עיניו בתדהמה. "מפתיעה אותי כל פעם מחדש" הוא אומר ללא שום הבעה בפניו. "לטוב או לרע?" אני שואלת, מנסה להבין מה החבר הכי טוב שלי, שהוא גם זיין בקטע מפחיד, חושב עליי. "אני אגיד לך את האמת, כמו תמיד. את יודעת שאני לא אוהב לשקר לך. אני חושב שהכנסת את עצמך לצרות צרורות. את הרי מפתחת אליו רגשות! זה לא אמור להיות משהו טוב אם את שוכבת עם מישהו שהוא לא בדיוק רוצה שתהיי האישה היחידה שלו" הוא מסתכל עליי במבט מאוכזב, אני יכולה לראות את זה. העיניים שלי מוצפות דיי מהר בדמעות, שהשתדלתי להשאיר בפנים. נהייתי רגישה יותר מהרגיל, וזה רק מוכיח לי שאני עושה את הדברים לא נכון. "מיה" הוא נאנח ומחבק אותי. "לא התכוונתי לפגוע בך" הוא אומר לאוזני ומדביק נשיקה קטנה על יד הצוואר שלי. "אני אוהב אותך יותר מדיי, ופשוט לא רוצה שתפגעי" אני קוברת את ראשי בצווארו ומנסה להרגיע את עצמי עם הריח שלו, זה עוזר כל פעם מחדש. "אני יודעת" אני מרגיעה אותו. החברים שלו מביטים עלינו, לא מבינים מה פשר הדמעות והרגשנות. "הכל בסדר" אני אומרת בחיוך ומרימה את אגודלי לאישור על כך. אני מתיישבת בחזרה במקומי, וממשיכה ללגום מהמשקה שלי, מסיימת לעשן סיגריה נוספת ומתעלמת מהמבטים המודאגים שנייט שולח אליי.

כשאני יוצאת משיעור חשבונאות, שהיה האחרון להיום, השעה כבר 19:00. אני ממהרת להגיע לדירה, להתארגן בזריזות ולצאת למשמרת בבר. הצצתי בטלפון וקראתי הודעה שנשלחה מנייט: בייב, אל תתבאסי שאת עובדת היום, אני מברמן איתך היום :). אני מחייכת ושמחה שאני עובדת איתו. רציתי לפתוח את היום הראשון בשבוע העמוס הזה, בכייף. אני רואה שיחה שלא נענתה מבן, הבחור שהכרתי אצל קייט ביום ההולדת שלה, גם אתמול הוא התקשר ולא עניתי. אני חייבת לראות מה אני עושה איתו, כבר לא נעים לי לסנן אותו ולמרוח אותו בתירוצים עלובים.

"ג'ני" אני מחייכת אלייה לאחר שאני פותחת את דלת הדירה ורואה אותה צופה בטלוויזיה בסלון, מהר מאוד אני מגלה  גם את שון על ידה. שניהם מחייכים אליי בעייפות. "יום ארוך?" ג'ני שואלת אותי במבט מרחם. "כן, והוא רחוק מלהסתיים" אני נאנחת בכבדות. "עוד מעט יוצאת למשמרת בבר" אני מוסיפה. "את רעבה? להכין לך משהו לאכול?" היא שואלת בדאגה, אבל אני מרגיעה אותה שאני לא רעבה, מנשקת אותה ואת שון ונכנסת לחדר. סיפרתי לג'ני הבוקר על קצה הלשון את כל מה שקרה אתמול עם מייק, אבל עוד לא יצא לי לשבת איתה כמו שצריך ולשמוע את דעתה בנושא. שון בטח מעודכן בהכל, אבל הוא לא מתערב. "איפה אליס?" אני שואלת כשאני יוצאת בחזרה אל הסלון. "היא אמרה שתחזור מאוחר יותר, הקפיצו אותה לעבודה" ג'ני עונה. אליס ממלצרת בבית קפה במרכז העיר, ולומדת פסיכולוגיה. אנחנו שתינו פריקיות של עבודה ולימודים. אנחנו גם יותר מחוברות אל הקרקע מג'ני, שדיי אוהבת לקחת את החיים שלה באיזי. היא לומדת אומנות בשביל הכייף וכרגע עובדת בתור עוזרת של מנהלת גלריה. אני מקווה ששון יעזור לנער אותה וידחוף אותה להגשים את החלומות שלה, כי מבחינתה טוב לה במקום שלה, וכך היא יכולה להישאר גם לנצח.

אני נכנסת בזריזות להתקלח, וכשאני יוצאת לחדרי אני מורחת את עצמי בקרם גוף בנינוח של קוקוס וניל ומנסה להירגע מהדקות הרגועות היחידות שלי ביום. מייק לא דיבר איתי מאז אתמול, ואני לא יודעת אם אני שמחה או עצובה. אני לובשת חזיית תחרה לבנה ותחתונים ברזילאיים לבנים ומעל את בגדי העבודה שלי - מכנס ג'ינס קצרצר עם קרעים והחולצה של הבר. אני מתאפרת בעדינות, מסרקת את השיער ומסדרת אותו. אני מארגנת לי תיק ויוצאת לסלון. "יש לך זמן לקפה לפחות?" ג'ני שואלת בכעס שלא מופנה אליי, אלא לחיים עצמם שגורמים לחברה שלה להיות עסוקה יותר מדיי שעות ביום. "ולסיגריה?" שון שואל בחיוך כובש. "בטח, יש לי זמן גם לזה וגם לזה" אני צוחקת. "אני שונאת את הלימודים שלך ואת העבודה שלך!!" היא רוטנת כמו ילדה קטנה. "מה אני אמורה לעשות ג'ני?" אני נאנחת, התייאשתי כבר בעצמי. הדבר היחיד שבא לי לעשות זה ליירט את עצמי לאי בודד ולהישאר שם לפחות שנה. "אני אקפיץ אותך לעבודה" שון מציב לי עובדה ונועץ בי מבט רציני. "לא, אני אתפוס מונית" אני אומרת. לא רוצה להפריע להם בזמן הפנאי שלהם ביחד. "מיה, תפסיקי. אל תהיי עקשנית" הוא נוזף בי. "בסדר" אני מוותרת, לא נכנסת לעימותים איתו. ג'ני נכנסת אל המרפסת כשבידה כוסות קפה. אני ושון מדליקים סיגריה ואנחנו מתענגים מהמזג אוויר הנעים שיש בחוץ, ומהשקט.

"מייק דיבר איתך היום?" שון שואל ומפר את השקט הארוך שהשתרר. זה היה שקט מועיל. "לא" אני עונה בשקט, ואף אחד מאיתנו לא הוסיף יותר מילה. יכולתי להרגיש את ג'ני ושון מסתכלים עליי, אבל לא סובבתי את המבט שלי מהנקודה ברחוב עלייה הבטתי. 

"תוכלי לפנות לי זמן מחר לארוחת ערב?" ג'ני שואלת שנייה לפני שאני יוצאת אל העבודה. "יש לי שעתיים מחר בערב, לפני שאני מתחפפת לעבודה" אני מחייכת אלייה ואוספת אותה לחיבוק אוהב. היא מהנהנת. "אני יודעת מה עובר עלייך, ואני פה בשבילך תמיד תמיד תמיד" היא לוחשת לאוזני ומדביקה לי נשיקה ארוכה על הלחי. היא כבר מזמן לא רק חברה שלי, היא חלק ממני, היא כמו אחות נוספת שלי בנוסף לאמילי ואליס. שון נושק לפה שלה ברכות. "אני עוד מעט חוזר" הוא מחייך אלייה ואז אליי, ואנחנו יורדים למטה כשהוא מוביל אותי.

"בייב, האחת והיחידה שלי" נייט מחייך אליי כשאני מתקרבת אליו, ומחבקת אותו חיבוק ארוך שהייתי זקוקה לו. הוא נושק ללחי שלי ברכות ובוחן את מבטי. "התגעגעת אליי?" אני מחייכת אליו. "אלא מה? את חושבת שסתם אני עובד פה הלילה?" הוא צוחק. "חוץ מזה, שיש לנו עובדת חדשה" הוא מחייך אליי וקורץ לי. "אתה רציני?" אני שואלת בשמחה. מאז ששני עובדים עזבו אותנו תוך חודש, אנחנו כולנו קורעים את עצמנו יותר מדיי במשמרות. נייט מגיע בלילה אחרי שאת כל היום הוא מעביר בעבודות משרדיות של הבר. זה לא נורמלי. "היא גם מאוד יפה" הוא מחייך אליי את אחד מהחיוכים הממזריים והיפים שלו, כאלה שמתאימים רק לנייט. "אז גם אותה קיבלת רק בגלל שהיא מצאה חן בעיניך?" אני שואלת ומרימה גבה. "אל תשווי אותה אלייך, איתך זה היה סיפור אהבה ממבט ראשון" הוא מחייך וגורם לי לפרוץ בצחוק. העבודה כבר התחילה כשהגעתי, ולא היה לנו הרבה זמן לדבר אחד עם השנייה. "תכירי, זו אבלין" הוא מציג בפני בחורה שמגיעה כמעט לגובהי, שיערה שחור ארוך וחלק, עינייה בצבע חום ערמונים והיא רזה ממני. היא יפה, מאוד. "היי" היא זורקת אליי בקול מלא בביטחון ותעוזה. "אני אבלין" היא מושיטה את ידה במהירות אליי, תוך כדי שהיא בוחנת אותי לעומק. "מיה" אני עונה ולא מצליחה לקלוט האם הסתכלה עליי במבט מזלזל, או שזה היה פרי דימיוני?

כבר מההתחלה ידעתי שאני לא אוהבת אותה. חילקנו את העבודה בינינו כשנייט במרכז הבר, אני משמאלו ואבלין מימינו. היא לא הפסיקה להתחכך בו, לצחוק איתו ולפלרטט איתו. במשך כל מחצית המשמרת הייתי עסוקה בלקוחות, וגם כשהיה לי רגע פנוי ופניתי לכיוונו של נייט, אבלין הסתערה עליו מהר למדי ומשכה את כל תשומת הלב אלייה. היינו כבר לקראת סוף המשמרת כשרוב הלקחות כבר מיהרו ללכת ונשארו בודדים שישבו בשולחנות. נעמדתי ונשענתי על הקיר שהיה מאחוריי. הסתכלתי על נייט ועל אבלין ולא יכולתי שלא לבעור מכעס. אני לא יודעת מה זה היה בדיוק - עצבים על זה שהוא אמר שהוא עובד בשבילי הערב על מנת שלא ארגיש לבד, או אולי קנאה על זה שכל הלילה הוא לא טרח להעיף אליי מבט חוץ מכמה חיוכים. "מייק" אני לוחשת בשמחה כשראיתי אותו נכנס, מחפש אותי בעיניו ומתיישב על הבר. "מה אתה עושה כאן?" אני שואלת כשאני נעמדת מולו בחיוך. "באתי לבקר את ידידה שלי" הוא מחייך. "ידידה?" אני מרימה גבה. "כן, ידידה. אמרנו שאנחנו ידידים לא?" הוא שואל והפנים שלו מחמיצות. "עם הטבות" אני נאנחת. אני מסיתה את מבטי הצידה ורואה את נייט משלב את ידיו על חזהו ומביט בנו. אבלין מסתכלת על מייק במבט בוחן ומעמיק. מייק מסתכל על שניהם ומחזיר את מבטו אליי. "התגעגעת אליי?" הוא שואל בחיוך, לא מייחס חשיבות לא לנייט ולא לאבלין. "אולי" אני עונה בחיוך. "אז זה נייט שלך?" מייק מסתכל על נייט. "כן, מה הבעיה עם נייט שלי?" אני מחקה את טון הדיבור שלו. "כלום" הוא עונה בפשטות. "רוצה לבוא אליי הלילה?" הוא שואל ולא מבזבז רגע. "אני לא חושבת" אני עונה. "רוצה לשתות משהו?" אני מציעה לו ומנסה להסיח את דעתו מהתשובה שהוא כנראה לא כל כך אהב. "כן, אני אשמח לבירה" הוא לא מחייך. אני מוציאה לו שליש בירה מהחבית ונעמדת מולו כשידיי מונחות על מותניי. "דברי איתי מיה, מה מפריע לך?" הוא שואל לפתע. "הרבה דברים" אני עונה ופונה לעבר לקוח אחר.

"מיה" נייט תופס במותניי ומושך אותי אליו כשאני הולכת אל הצד השני של הבר. "מה?" אני שואלת בכעס. "מה הוא רוצה?" הוא שואל ומעביר את מבטו הזועף אל מייק. "לזיין אותי, מה עוד הוא יכול לרצות?!" אני עונה בציניות ועצבים כאחד. "הוא בן זונה. מה את מתכוונת לעשות? את רוצה ללכת איתו?" הוא שואל אותי בחוסר אמון, מנסה לבדוק מה הכוונות שלי. "אני לא יודעת נייט, תחזור לאבלין היא צריכה אותך" אני מסובבת את גבי אליו וחוזרת למקומי. אני עייפה, מהכל. גם נייט שהוא הבן אדם היחיד שיכול לנחם אותי - הצליח לעצבן אותי. כנראה שמשהו דפוק בי!

"אני חושב שאת עייפה מדיי הלילה, נדבר מחר?" מייק שואל ומושיט את ידו ללטף את ידי. "לא יודעת" אני עונה מבולבלת. "את לא רוצה שנדבר?" הוא שואל. "לא יודעת מייק" אני לא יודעת שום דבר. "נדבר מחר בסדר? אני עצבנית ועייפה היום" אני אומרת לבסוף. "בסדר, ביי נסיכה" הוא מצמיד את ידי לפיו, נושק לה ברכות והולך. פאק, מה נסגר איתי היום?

התכוננו לסגירה, כולם כבר הלכו. נותרנו אני, נייט ואבלין - איזה כייף."נייט, אני יוצאת לסיגריה, בסדר?" אני שואלת לאחר המתנה ארוכה. לא יכולתי יותר ורק השתוקקתי לצאת לעשן. אני בוערת מעצבים שאני לא יודעת אפילו ממה הם נובעים. "תחכי, אני בא איתך" הוא אומר ומסתכל עליי במבט כועס, מאוד. "אבלין, אנחנו כבר חוזרים. את תסתדרי רגע בלעדינו?" הוא שואל אותה בחיוך כובש, גורם לי לגלגל את עיניי בחוסר סבלנות. "אני אשתדל" היא קורצת לו ומסתכלת עליי במבט ששוב לא מוצא חן בעיניי.

"מה קורה לך?" נייט שואל כשיצאנו מהדלת האחורית של הבר. "אני לא יודעת" אני עונה בשקט וצונחת על המדרגה הקטנה שצמודה לדלת. "את מקנאה באבלין?" נייט מקים אותי, מתיישב על המדרגה הקטנה, מושיב אותי בין הרגליים שלו, ומסובב את ראשי אליו. "היא מעצבנת אותי" אני מודה ומדליקה סיגריה. אני מסובבת את מבטי ממנו. לא רוצה שיראה עד כמה אני כועסת עליו הלילה. "את מקנאה" הוא צוחק. "כן, אני מקנאה. ואני לא סובלת אותה!" אני אומרת בכנות. הוא מניח את הסנטר שלו על הכתף שלי. "למה?" הוא שואל בשקט. "ככה! היא מסתכלת עליי במבטים מתנשאים ומגעילים, וכל הלילה לא העפת אליי מבט אחד.. אמרת שאתה עובד הלילה בשבילי, איך? אם כל המשמרת הרגשתי לבד?" אני מתרוממת ונעמדת על רגליי, גבי מופנה אליו. "אני מצטער בייב" הוא אומר ברכות ומושך את ידי אליו. "לימדתי אותה כל מיני טריקים, אני באמת מצטער שגרמתי לך להרגיש ככה" הוא נאנח ואני מתאפקת שלא לבכות. "נמאס לי מהכל" אני מתוסכלת. הוא מושיב אותי על ברכיו ואני נאחזת בצוואר שלו. "מה קורה לך? אני לא מכיר אותך ככה" נייט אומר בדאגה. "לא משנה, תעזוב את זה עכשיו. לא בא לי לדבר על זה" אני מנסה להסתיר את כל מה שמתחולל לי בפנים, בתוך הלב. קברתי את פניי בצווארו, ונתתי לריח הטוב שלו להשכיח ממני דברים למשך כמה דקות. זה הרגיע אותי, כמו תמיד