"מה את חושבת עליו?" קייט שואלת תוך כדי שהיא מחייכת חיוך גדול וסקרן. "טוב, אין ספק שהוא חתיך" אני אומרת במבט שובב "והוא מדהים!" אני מוסיפה וקייט מתחילה להתרגש כמו ילדה קטנה. "איזה יופי, כי זה בדיוק מה שהוא חושב עלייך" קייט מעדכנת אותי וגורמת לי להיות מרוצה. בן היה צריך לעזוב מוקדם, בגלל חברים שלו. הוא נישק אותי לפני שעזב, זו הייתה נשיקה מדהימה. אומנם לא כמו שהייתה לי עם מייק, אבל היא הייתה מאוד מוצלחת. 

התיישבתי על יד מקס, לא לפני שהחלפתי מבטים משועשעים עם ג'ני שהייתה בצד עם שון. "נו אז איך הבן הזה?" הוא מתעניין, אני שמחה לדעת שכולם כבר ראו ושמעו עליו. "מההיכרות הקצרה שלי איתו, הוא מקסים" אני מחייכת בחולמנות. מייק מצטרף אלינו, לבד. אני תוהה איפה הבחורה שהייתה איתו. הוא שקט באופן חריג, לא אומר מילה והעיניים שלו לא משדרות לי שום דבר. אני בוהה בו ארוכות. פאק, איך נפלתי ככה?!

"מה יש לך אחי?" מקס שואל אותו וטופח על כתפו. "כלום, הכל בסדר גבר" הוא עונה לו בקול שקט ומעביר אליי את מבטו. אנחנו מביטים אחד על השנייה, הוא עם העיניים הכחולות שלו - קר כמו קרח, ואני עם העיניים הירוקות שלי שמשדרות חום וה' יודע במה הן עוד מסגירות אותי. "הוא הלך?" הוא שואל לבסוף, באותו טון שקט. "כן" אני עונה ומנסה להתחמק ממבטו. "הוא נראה בחור טוב" הוא אומר ואני כמעט נחנקת. מה הוא אומר.. פתאום הוא נראה לו בחור טוב?! אני לא מבינה אותו. הוא משדר שהוא רוצה, ואז הוא לא רוצה. מה הפאקינג קטע שלו?! "אתה חושב?" אני שואלת ומרימה גבה. מקס נאנח לאחר שהעביר את מבטו ממני למייק מספר פעמים ולבסוף התייאש, קם והלך. "כן.. את בחורה טובה, מגיע לך מישהו כזה" הוא עונה והעיניים שלו פתאום כבר לא נראות לי כמו שני קרחונים, הם נמסו ונראות מלאות בחום. אני יכולה לשקוע בעיניים שלו שעות. הוא לא מוריד אותן ממני לשנייה, ואני מחליטה לשחק איתו בחזרה את המשחק הזה. לא אראה לו עד כמה הביטחון העצמי שלי צונח לרצפה כשהוא נמצא לידי. "ואתה מגדיר את עצמך כבחור לא טוב?" אני שואלת בעניין. "מיה, אל תכנסי לזה. אני חרא של בן אדם, אני נשבע לך שאת לא רוצה להיכנס איתי לשום דבר" הוא חותך אותי עם המילים שלו. "ואני יודע שפספסתי זיון טוב" הוא מוסיף וחיוך קטן מפציע בין שפתיו. "אל תדאג, אני לא נכנסת איתך לשום דבר" אני נאנחת. הוא מטריף אותי עם המילים האלה. הייתי מתה שיגע בי, גם אם זה לא משהו שיחזיק מעמד הרבה זמן. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי עם התחושות והרגשות האלה שמתעוררות בתוכי. "אולי תהיה נחמד ותביא לי משהו לשתות?" אני מעבירה נושא, שואלת אותו בחיוך קטן. "בטח, בכייף" הוא קם בזריזות אל עבר הבר. "את מיה?" מתיישבת על ידי הבחורה שהייתה עם מייק קודם. באמת תהיתי לאן היא נעלמה. נראה שהיא התפכחה מעט ממה שנראתה קודם כשנמרחה עליו. "כן, אני מיה" אני עונה בטון לא ברור. לא הבנתי מאיפה היא נחתה עליי פתאום. מה היא רוצה? שננהל שיחת חולין? כי זה לא יקרה. 

אני בוחנת אותה. היא מהממת. שיער שחור ארוך וחלק, עיניים חתוליות בצבע חום-ירוק, והיא גבוהה ורזה. אני לא מבינה מה גורם לבחורות כאלה להתנהג כמו מופקרות? היא יפהפייה, היא יכולה להשיג משהו יותר טוב בשביל עצמה. טוב, בעצם גם אני לא טובה יותר. אז אין לי זכות לשפוט. בשנים האחרונות אני יוצאת עם בחורים שלא נשארים יותר מדיי, זה נס אם הם נשארים אחרי לילה אחד. זה לא שלא היו רוצים, זו פשוט אני הדפוקה שלא מסוגלת לתת להם מעבר! הפעם היחידה שנכוויתי מאהבה, הייתה כשהייתי בת 16, ילדונת צעירה שלא יודעת שום דבר מהחיים שלה. הייתי כ"כ תמימה. יצאתי עם טוני במשך שנה, שבסופה הוא התגלה כמלך המניאקים שרק ניצל אותי. נפגעתי נורא קשה ולקח לי המון זמן להתגבר על זה. רק אחרי שהלב שלי כבר החלים לחלוטין הבנתי שלא באמת אהבתי אותו, רק כאב לי שנתתי למישהו להתקרב אליי מספיק קרוב כדי לגרום לי להיפגע. מאז אני אפילו לא הגעתי למצב שבו מישהו היה מספיק קרוב כדי להישאר. הברחתי את כולם, אני עדיין מבריחה אותם. 

"את ומייק ידידים?" היא שואלת ומעירה אותי מכל המחשבות. "או שאתם מעבר לידידים?" היא מוסיפה לשאול בחוצפה. "אין שום דבר מעבר אם בשביל זה באת" אני מגלגלת את עיניי ורואה את מייק צועד לעברנו עם שתי כוסות שתייה. הוא יורה אש בשנייה שנעמד מול הבחורה. "ניקול, מה את עושה פה?" הוא שואל בכעס. "מחפשת אותך" היא עונה במבט מסכן ונפול. תוך שנייה  היא כבר על רגלייה והיא כורכת סביבו את ידיה. "אני צריכה אותך שוב, בוא נלך אליי" היא אומרת בקול שקט, ולמרות המוזיקה אני מצליחה לשמוע. מה אני כ"כ מתפלאת? אם היה לי ספק, עכשיו הוא נעלם. הוא שכב איתה כבר. צביטות קטנות מיהרו לתפוס את ליבי. אני לא יכולה לתת לבחור הזה לגרום לי להשתגע ככה,  אני חייבת להירגע. נשמתי נשימות עמוקות. "ניקול, תפסיקי. את יודעת שאני לא יכול" הוא עונה לה בקול שקט יותר. אני ממש מתאמצת בשביל להצליח שמוע. "למה לא? אני לא צריכה שתאהב אותי, זה בסדר" היא נשמעת כ"כ מסכנה שאני מרחמת עלייה. לא רק היא מסכנה, גם אני מסכנה.. לא פעם אחת עברה בי המחשבה שאני אסתפק במה שיוכל לתת לי. קמתי מהר מהכיסא, רוצה לנוס על נפשי. לא רוצה לשמוע מעבר. "לאן את הולכת?" מייק קלט אותי, ואם לא היה מחזיק את הכוסות בידו, הוא היה כנראה תופס את ידי. "אני הולכת להיות קצת עם הבנות.. ככה אתם תוכלו לדבר בנחת" אני אומרת מהר, מנסה לברוח. "אין לנו יותר על מה לדבר. אל תעצבני אותי מיה, קחי את הכוס שלך ותחזירי את התחת שלך לכיסא" הוא נועץ בי מבט מפחיד. אני מתיישבת מובסת בחזרה על הכיסא, אחרי שלקחתי ממנו את הכוס יין שהביא לי. למה לעזאזל אני עושה את מה שהוא רוצה? הוא גורם לי להרגיש חלשה מולו, ואני שונאת את זה. אני חייבת להיות בשליטה, תמיד! 

המזג אוויר היה חמים, אך התלוותה אליו רוח נעימה. נשענתי על הקיר כשאני מסיימת לעשן את הסיגריה שבידי. אני מעשנת יותר מדיי בזמן האחרון, ואני לא יודעת אם זה מוצא חן בעיניי או לא. הפעם באמת לא הגזמתי עם השתייה, אבל אי אפשר להגיד שהיא לא גרמה לי להיות יותר נינוחה. "אז כאן אפשר למצוא אותך? תפסיקי לעשן זה לא הולם אותך" מייק מגיח בחיוך, נשען על ידי ומדליק סיגריה לעצמו. "ואותך זה כן הולם?" אני שואלת באותו הטון. "לא, אבל את בחורה על רמה. את לא צריכה את החרא הזה" הוא אומר ולוקח שאכטה מהסיגריה. אני לא יודעת מה להגיד, לכן אני שותקת. הוא כל הזמן מנסה להצטייר כבחור לא רציני, לא ראוי ולא על רמה. מה הקטע שלו? יש לו כ"כ הרבה בטחון עצמי, אבל מצד שני הוא כ"כ לא אוהב את עצמו. הריח החזק שלו שמשגע אותי נכנס לי אל האף ונורא קשה לי להחזיק את עצמי מבלי לרעוד קצת לנוכח העוצמה שהוא מקרין כשהוא עומד לידי, ועוד כ"כ קרוב. שנינו שותקים במשך כמה דקות, המוזיקה כבר נחלשה ונראה כי המסיבה כבר בשלבי הסיום שלה. אני יכולה לשמוע את הנשימות שלו, להרגיש את העיניים שלו נעוצות בי - מלטפות אותי רק באמצעות המבט. היד שלו מלטפת לאט לאט את ידי. אני לא יכולה שלא להתענג על כך. "את רועדת" הוא אומר בקול שקט ועיניים נוצצות ואפלות כשאני מרימה אליו את מבטי. "כן" אני מגמגמת, הבנתי שהסגרתי את עצמי עם הרעד הזה. הוא מביט בי במבט מבולבל ומרים את הסנטר שלי, מקרב אותי אל פניו. אני מרגישה את הנשימות שלו על פני מדגדגות אותי, ואז את השפתיים הרכות שלו על שפתיי. זה קורה מהר. החום מציף אותי. הבטן שלי מתהפכת. אלוהים הבן אדם הזה משגע אותי. זה אפילו לא קרוב לנשיקה שהייתה לי עם בן. היד שלי תופסת את ראשו ומשחקת עם השיער שלו. תוך כדי, היד שלו יורדת לאחוז במותני ואז יורדת דרומה יותר לכיוון הישבן שלי. הנשיקה שלנו כמו אז, התחילה כרגועה ואז החלה להיות עוצמתית יותר. הרגשתי ששנינו מאבדים את השליטה. "מיה את משגעת אותי" הוא כמעט לוחש כשהתנתקנו בבת אחת. אנחנו ממשיכים להביט אחד על השנייה קרוב, מצחו נצמד למצחי. אני אוחזת בראשו ולא רוצה לשחרר אותו ממני. "מה אנחנו עושים מייק?" אני שואלת בתסכול. אני רוצה אותו, והוא רוצה אותי ללא ספק. למה אנחנו משחקים במשחקים? "אני מוכנה לקחת את מה שתתן לי. אני גם לא מוכנה למחויבויות וכל החרא הזה. לא כרגע" אני מפתיעה את עצמי וגם את מייק - לפי איך שעיניו נפקחו לרווחה. "אני באמת לא רוצה לפגוע בך מיה" אני יכולה להרגיש את הרחמים שלו כלפיי. "אני לא יכול להבטיח לך שום דבר. גם לא בהמשך" הוא מוסיף. "גם אני לא יכולה להבטיח שום דבר" אני מנסה להרגיע אותו. אבל לא, זה לא בסדר. אבל אני יכולה להסתפק בזה, לפחות לבינתיים. הוא לא מגיב במילים, אבל העיניים שלו מגיבות במקום והוא שוב מנשק אותי. הנשיקה הפעם יותר תובענית, הוא יונק את השפה שלי, מוצץ אותה ונושך אותה. אני מרגישה שאני בעוד רגע מתפוצצת. הלב שלי עומד להתפוצץ. הוא מושך אותי אל תוך הבית של קייט, אנחנו מתגנבים כמו נערים בני 16, נכנסים לאחד מהחדרים הריקים, והוא הודף אותי אל המיטה. הוא מוריד את החולצה שלו, משליך אותה הצידה ורוכן לנשק אותי תוך כדי שהוא מרים את השמלה השחורה שלי מעלה. אני נשארת מולו בתחתונים וחזייה והוא בוחן אותי - בוחן כל חלק בגופי ומחייך בשביעות רצון. הוא מעביר את שפתיו על צווארי, משאיר שובל של נשיקות רטובות, כל הדרך עד לחזה שלי. הזקפה שלו לוחצת על בטני  ואני מרגישה עד כמה הוא רוצה אותי. זה מחרפן אותי! אני מתרוממת מעט על מנת לתת לו להוריד את החזייה שלי. הוא פותח את הקרסים במיומנות בין רגע. אני כורכת את רגליי סביב מותניו וגונחת בהנאה כשהוא מתחיל למצוץ את הפטמה שלי. לפתע הדלת נפתחת. "זין" מייק מסנן ומסתיר אותי כשנשען עליי בגופו. אני מביטה במייק בבהלה. "סליחה גבר" אני שומעת קול של גבר ואז את טריקת הדלת. "מייק, אנחנו לא יכולים לעשות את זה פה" אני אומרת אחרי שנשמתי לרווחה שלא נתפסנו ע"י מישהו שאנחנו מכירים. התרוממתי מהמיטה מהר ואספתי את החזייה והשמלה שלי. התחלתי להתלבש במהירות. "פאק, אני לא מאמין שזה קורה שוב" הוא אומר בקול מסכן ונשען על הדלת בייאוש. "אני מבטיחה לפצות אותך" אני מתקרבת אליו אחרי שהשחלתי את השמלה על גופי. אני מלטפת את החזה שלו שעולה ויורד במהירות, ומדבירה נשיקה בדיוק במקום בו ליטפתי. אני מתרוממת מעט אל הפה שלו ומנשקת את שפתיו. נשיקה שהחלה רגועה הופכת להיות מהר מאוד סוערת. "טוב, דיי. אם את לא רוצה שאני אזיין אותך כאן על הדלת הזו, תצאי מפה" הוא אומר בטון קרבי, מסתובב ממני במהירות ולובש את החולצה שלו, בעוד אני מצחקקת. "לא צחקתי מיה. תצאי, אני כבר מגיע" הוא מנסה להירגע, אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה כואבות לו הביצים, ולא יכולה להפסיק לצחוק עם עצמי. 

כשיצאתי החוצה אל כולם לא סיפרתי לג'ני שום דבר, רציתי את מייק כ"כ ולא הייתי מוכנה לשמוע ממנה הטפות. חשבתי לעצמי שאספר לה אולי מחר. "הלוואי והייתי יכול להיות איתך עכשיו" מייק לוחש באוזני כדי שאף אחד לא ישמע. "יש לך למה לצפות" אני מחייכת אליו באהבה, ומתבוננת בשפתיים שלו בהתגרות. "חוץ מזה, שג'ני באה לישון אצלכם הלילה" אני צוחקת. "כן, כנראה שהלילה אני לא אשן" הוא נאנח. "אתה מוזמן אליי" אני מחייכת אליו בקריצה. "לא הלילה מתוקה, אנחנו נדבר מחר" הוא מושך אותי לחיבוק קטן, שלא מסגיר שום דבר בפני האחרים. "מה זה החיבוק הזה? הכרזתם על הפסקת אש?" מקס שואל בחיוך. "הפסקת אש" מייק מחייך אליי. "אנחנו צריכים תחנת כיבוי שלמה בשביל לכבות את כל התשוקה בינינו" הוא אומר לי בשקט ואני לא מצליחה שלא לצחוק. ג'ני מסתכלת עליי במבט חשדני. "מיה?" היא קוראת אליי תוך רגע. "בואי הנה מייד" היא קוראת לי בכעס. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שננזפת על ידי אמא שלה. "מה?" אני שואלת ומנסה להתחמק מעייניה. היא מכירה אותי כ"כ טוב, שזה בלתי אפשרי להסתיר ממנה משהו. ועוד חשבתי לספר לה מחר. "מה קורה?" היא שואלת בחשדנות. "הכל מעולה, מה קורה?" אני מתחמקת. "מיה, קדימה תספרי לי. אני לא אכעס נו בחייך" היא מנסה לעודד אותי לספר לה. "את מבטיחה לא לשפוט ולא לנזוף?" אני שואלת בטון ילדותי. "מיה אני לא מפגרת, אני רואה מה קורה סביבי. תספרי לי, אני רק רוצה לאמת את הדברים" היא כמעט מתחננת. "טוב" אני נכנעת. "כמעט שכבתי עם מייק" אני מודה בשקט. "עוד פעם?!" היא שואלת בהלם. "אתם לא נורמליים, את חתיכת זונה קטנה" היא פורצת בצחוק. כמובן שהזונה הקטנה זה בינינו ובצחוק. "איפה?" היא שואלת בחוסר אמון. "באחד החדרים, מישהו נכנס אל החדר באמצע. מזל שמייק לא היה בתוכי אחרת הייתי מתה מהבושה" אני מרגישה את הפנים שלי מאדימות בשנית, כאילו שממש עכשיו נתפסנו בידי ג'ני. "אבל גם אז הפסקנו את זה. אני לא יכולה לעשות את זה כאן" אני אומרת ובוחנת את המבט שלה שנודד אל מייק. "מיה, את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" היא שואלת בדאגה. "מגיע לך כ"כ יותר מזה" היא מחבקת אותי אליה. "בינתיים כן, אני מעדיפה את זה ככה. מייק לא טיפוס רציני אז זה מתאים" אני מרגיעה אותה ומשקרת. אבל בעצם גם לעצמי. "אני מפחדת שתפגעי" היא מלטפת את פניי. "יהיה בסדר, ברגע שאני לא ארצה אני אפסיק עם כל זה" אני אומרת בחיוך ומנסה להרגיע אותה עד כמה שניתן, אבל זאת קלישאה שאמורה לנחם אותי. הרי איך יהיה אפשר להפסיק עם זה, כשאני כבר עכשיו מטורפת עליו?!