;במהלך השבוע הזה- ג'ין הרגיש שהוא היה קרוב לחברים שלו יותר מאי פעם.
הם בילו יחד בכל יום זה עם זה באחד מהחדרים שלהם או יצאו לראות יחד כל מיני מקומות מסביב לעיר- ג'ין גם הספיק להתקרב להוסוק ויונגי יחסית מהר.
הם היו יותר מגובשים עכשיו- נראו הרבה יותר כמו חבורה..
נאמג'ון היה מאושר כשהוא ראה ג'ין מסתדר עם החברים הכי טובים שלו.. הוא היה הרבה יותר רגוע כשהוא הבין על פי ההתנהגות של החברים שלו שהם מתחילים להיות אכפתיים ואוהבים כלפיו- ולא היה קשה לאהוב את ג'ין.. בכלל לא.
זה מה שהיה כל כך מתסכל עבור נאמג'ון..
גם בגלל שהוא לא רצה תהיה לו תחרות וגם כי אהב את כולם בחזרה.. אבל לא הרגיש מספיק נוח כדי לדבר על מה שמפריע לו.
נאמג'ון קיווה שהוא יוכל מתי שהוא לדבר איתו לעומק, להכיר את הצדדים שהוא כל כך שונא להראות..
הוא רצה להכיר אותו יותר טוב מכולם. הוא רצה לראות גם את ה'מכוער' שבו שלדעתו יהיה יפה כמו תמיד- רק עצוב יותר.
הוא היה מוכן לקבל אותו. הוא היה מוכן להכיל אותו.
הוא הכין את עצמו רק למען ג'ין מהפעם הראשונה שהמבטים שלהם נפגשו זה בשל זה.
"זה היום האחרון היום.. אולי תבוא איתי לטיול? רק אני ואתה?" כל הבחורים שישבו ואכלו את ארוחת הבוקר שלהם מסביב לשולחן המפואר של הקפיטריה במלון עכשיו עצרו והחליפו מבטים חטופים- קצת יותר רגילים עכשיו אליהם- ובכל זאת, זה עדין היה מרגש עבורם גם אחרי כל הזמן הזה.
מה שהוא בחיבור בין שני הבחורים הספציפיים האלה פשוט... שבה את הלבבות של כולם..
"בסדר" ג'ין מחייך- פחות נבוך ליד מי שעכשיו הם החברים הכי קרובים שלו- במיוחד אחרי שהוא, ג'ונגקוק ויונגי ישבו ודיברו על חוסר הנוחות שמתעורר בו כשמדברים על מערכת היחסים שלו.
שניהם הרגישו אשמים- הרי הם נהגו להציק לו..
ובגלל האשמה הזאת, הם הבטיחו לו שהם יעזרו לו להוריד את האחרים מהגב שלו.
הם לא רצו שירגיש לא נוח- הם רצו לכבד את הפרטיות שלו ואת הרצון שלו לקחת הכול לאט ובזמן שלו.
אם נאמג'ון עצמו- שהיה אגרסיבי תמיד- היה עכשיו איטי, רגוע ורך איתו באופן שאף פעם לא התנהג בו- אז הם חשבו שכחברים טובים שלו- הם חייבים לנהוג כך גם הם.
"אז תסיים לאכול ונלך" נאמג'ון נושק לראשו ואז מתיישר בכיסאו עם חיוך מרוצה, לוגם את מה שנשאר מהקפה שבכוס שלו ומחכה בסבלנות לג'ין- שנראה שהוא נהנה לאכול בזמן שהוא מדבר עם וי על מה שהוא..
נאמג'ון לא שם לב על מה מדובר- הוא רק יושב לבהות בג'ין.
זה מוזר. הוא יודע..
אבל הוא נמלא באושר בלתי ניתן לתיאור בכל פעם שהוא רואה שהוא מאושר עד כדי כך שהוא מחייך- ממש כמו עכשיו.
זה גורם ללב של נאמג'ון לדפוק בחזהו בחוזקה.
"ג'ו-ג'ון?" אה.. היה גם.. הכינוי המתוק הזה שג'ין המציא לנאמג'ון- שהמיס את ליבו לגמרי בכל פעם שהוא שמע אותו אומר אותו.
הוא המהם בשאלה, מחייך אליו חיוך גדול- מבטו פוגש בעיניים הגדולות החומות והמאושרות של השני, שובה את ליבו כמו בכל פעם.. שזה כמעט מסתכל.
"בוא נלך" ג'ין מחייך אליו, גורם לו להרגיש חולשה מרוב שהוא חמוד.
נאמג'ון קם מידית, מציע לג'ין יד, שג'ין לוקח בשמחה ונעמד לידו בחיוך.
" נתראה מאוחר יותר " הוא מנפנף לחברים מסביב לשולחן וכולם מחזירים בחיוכים
"תהנה, היונג" וי מוסיף כשג'ין ונאמג'ון כבר מעט רחוקים, מקבל על כך מכה מג'ונגקוק.
"אאוץ'" הוא מיילל
"תזהר ממני.
אתה והמחשבות המוזרות שלך" ג'ונגקוק מזהיר.
"גם אתה היית פעם כמוני.." וי עונה חזרה בכעס
"והתבגרתי מאז" ג'ונגקוק עוקץ
"תפסיקו להתווכח כמו ילדים קטנים" הוסוק מגלגל עיניים
"ו-וי, תיתן למה שיש ביניהם לעשות את העבודה, זה יותר מרגש ככה.." הוא מוסיף- נראה שגם הוא מתחיל להשתכנע מהדרך של יונגי וג'ונגקוק.
במיוחד אחרי שהוא הכיר את ג'ין טוב יותר עכשיו והתחבר אליו מאוד..
זה יהיה יותר נוח לג'ין אם זה יעשה בקצב ובזמן שלו.

"לאן אנחנו הולכים?" ג'ין מחבק את נאמג'ון מאחור בחיוך, מחביא את פניו בגבו לכמה רגעים בזמן שנאמג'ון מסובב את ראשו לרגע בחיוך.
"רק להליכה.. כמו שאמרתי, זה היום האחרון ואני לא רוצה שהוא יתבזבז סתם..
אז בוא נבלה את הזמן שנשאר ביחד" נאמג'ון מחייך עכשיו לעצמו, טופח על ידיו בעדינות בזמן שהם מתהלכים ככה לזמן מה.
מתי שהוא הם מוצאים ספסל במקום שכוח אל ומבודד, רחוק מההמולה שבלב העיר הזאת..
הם מתיישבים זה ליד זה, כשראשו של נאמג'ון נח על כתפו של ג'ין ברוגע.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?" נאמג'ון שואל ברוגע, מניח נשיקה קטנה על בסיס צווארו.
ג'ין מהנהן בחיוך, בוהה בנקודה על הדרכה ומולו
"אתה הולך להזמין אותי מתי שהוא לדייט?" הוא שואל בהתגרות
ג'ין מקמט את מצחו ואז מסיט את מבטו למבט של הבחור שלידו.
"מה? למה אתה מסתכל עלי בכזה בלבול? למה רק אני יוזם במערכת היחסים הזאת?" הוא מתיישר ומשלב ידיים, גבותיו מורמות בשאלה אבל אפשר להבחין בהומור בעיניו.
"אתה רוצה שאני אזמין אותך לצאת?" ג'ין מסתכל עליו במבט תמים שגורם ללב שלו להחסיר פעימה.
"תפסיק לעשות את זה" הוא מתבכיין
"מה?" ג'ין מבולבל, המבט התמים הזה עדין על פניו ונאמג'ון מרגיש איך הוא נעשה חלש תחת המבט המהפנט שלו.
העיניים הגדולות הנוצצות ועכשיו גם הקצת יותר מאושרות האלה.. העיניים האלה יכולות לעשות לו הכול והוא עדין יסלח להן.
הוא היה מכור לעיניים האלה.. שפעם היו שונאות וציניות כלפיו והיום הן בדיוק ההפך.
בחור מדהים שכמותו..
איך הוא המיס את נאמג'ון סתם ככה? איך הוא העז?
"תפסיק להסתכל עליו בעיניי העגל התמימות שלך. זה גורם לי לרצות לנשק אותך" נאמג'ון נאנח, מביט במבט המבולבל נעלם מפניו של ג'ין אט אט.
"איך?" ג'ין מרים מבט
"מה?" נאמג'ון מסתכל עליו בבלבול, לא מבין למה הוא מתכוון.
"איך אתה רוצה לנשק אותי?" העיניים שלהם נפגשות ונאמג'ון מרצין.
"ככה?" ג'ין רוכן במהירות ומניח את שפתיו לרגע על שפתיו של נאמג'ון בנשיקה תמימה..
נשיקה קטנה- שפתיים שנחות על שפתיים לכמה רגעים..
שלכאורה היא קצרה.. אבל עבור נאמג'ון העולם נעצר כשהוא סוף-סוף זכה לנשק אותו.
השפתיים שלו חמימות, רכות ועדינות כנגד השפתיים המחוספסות והקרירות שלו.
וכשג'ין מתרחק הוא רוצה למחות על המעשה- אבל הוא לא מתרחק יותר מידי.. מה שגורם לו לתהות..
"או שאולי ככה?" ג'ין רוכן שוב, הפעם השפתיים שלו נצמדות לרגע לאלה של נאמג'ון, נותנות לו לעכל את מה שקורה לפני שהן מתחילות לנוע בהיסוס ובאטיות על שלו.
נאמג'ון מופתע לכמה רגעים, אבל בסוף הוא רוכן קדימה בעצמו,
ידיו עולות ונחות על צידי פניו של ג'ין - הוא נענה, מניע את שפתיו באטיות בעצמו כנגד השפתיים התפוחות והיפיפיות האלה של הבחור הממכר ההוא..
ג'ין מהצד השני, מרים את אחת מידיו ואוחז בשרוול של המעיל של נאמג'ון ממש ליד מרפקו.. לא בטוח איפה הוא אמור לשים את הידיים שלו..
גם הוא לא ציפה מעצמו לעשות את זה.. הוא לא תכנן את זה..
אבל עכשיו כשהשפתיים שלהם נעות זו כנגד זו הוא מרגיש כאילו הוא לא רוצה לעזוב.. לכן הוא נאחז בנאמג'ון.
הוא גם מנצל את האומץ הזמני הזה שתוקף אותו באותם הרגעים, מבריש את לשונו כנגד הלשון של נאמג'ון במהירות מהוססת - שעוצר את נשימתו לרגע מרוב הפתעה...
הוא לא ציפה לכך מג'ין.. וכשהוא חשב שהוא לא יוכל להפתיע אותו יותר.. ג'ין הוכיח לו אחרת.
לעזאזל עם הבחור הזה..
שתמיד מצליח להוכיח לו שהוא טועה.
נאמג'ון מחדיר את לשונו לפיו של ג'ין כתשובה, לשונו מברישה בעדינות את של ג'ין, באופן מהוסס.. כדי לראות אם יש הסכמה.
ג'ין מתקרב עוד כמענה, סוגר את המרחק ביניהם כשהפעם הלשונות שלהם נפגשות יותר בביטחון- הוא כורך את ידיו סביב צווארו של נאמג'ון ומושך אותו אליו.
כמעט מחייך כשהוא שם לב שלנאמג'ון יש את הטעם הזה של סוכריית המנטה שהתמכר אליהן מהרגע הראשון שקנה אותן בחנות הממתקים ממול למלון,
ג'ין יכול לטעום את המתיקות המרעננת של הסוכרייה הזאת על הלשון שלו, שמעורבבת ביחד עם החספוס הזה שלו והעדינות הזאת שבאה יחד עם זאת באופן לא צפוי.
נאמג'ון מהצד השני, יכול לטעום את השוקולד הזה של הקרואסון שג'ין התרגל לקחת כארוחת בוקר במלון.
הוא תהה לא פעם במהלך השבוע איך זה יהיה אם הוא ינשק אותו כשהטעם הזה עדין בפה שלו- ועכשיו כשהוא טעם אותו- הוא מבין שזה יותר טוב משחשב..
הטעם המתוק הזה.. השפתיים התפוחות והרכות האלו..
זה גרם לו להרגיש חלש לגמרי.. זה ריכך כל טיפת קרירות או קשיחות שהייתה קיימת בו..
כל מה שהוא רצה זה להחזיק אותו בין ידיו כעת מבלי להיות חייב לשחרר אותו לעולם.
הספק שהיה קודם נעלם- ולהט, אהבה והמון המון ציפייה שנדחקה מצד שניה- כולן התפרצו עכשיו ועברו דרך הנשיקה..
הם הרגישו שעוד מעט יגמר להם האוויר.. אבל הם בכנות לא רצו לשחרר זה את זה.
זה כאילו השפתיים שלהם התאימו כמו פאזל זה לזה..
זה כאילו הם נועדו לזה לזה..
מי חשב שנשיקה יכולה להרגיש כל כך נכון כמו עכשיו?
ג'ין מעולם לא חשב שמי שהוא יגרום לבטן שלו להתהפך ככה, או ללב שלו להחסיר פעימה.
הוא היה לגמרי מפוזר במחשבותיו כרגע- הוא ניסה לנצל את מעט האוויר שנשאר לו בכדי להיאחז בנאמג'ון- לא רוצה להפריד את השפתיים שלו מהשפתיים של הגבר ההוא- שהרגיש בדיוק אותו הדבר לגבי המצב.
ואז כאילן נאמג'ון התעורר מחלום- השפתיים של ג'ין פשוט ניתקו משלו.
ג'ין התנשם בכבדות, ראשו נח לרגע על כתפו של נאמג'ון
"היזמות שלי מספיקה לך עכשיו?" ג'ין לעג בעודו נושף, חיוך גדול ומאושר על פניו.
"לעולם לא" נאמג'ון מחבק את ג'ין חזק.. מבין עכשיו עד כמה הוא באמת אוהב את הנער המדהים זה שגורם לבטן שלו להרגיש כאילו היא הולכת להתפוצץ מרוב פרפרים..
כל מגע, כל מבט.. כל דבר שנוגע אליו, מרגש את נאמג'ון עד שהוא רוצה להתפוצץ.
הוא מרגיש כאילו הוא יכול להיות ילד קטן ומפונק לידו יותר מאשר ליד ההורים שלו.
הוא רוצה שג'ין יהיה מי שיטפל בו עכשיו.
משום מה.. בזמן כל כך קצר- ג'ין הפך להיות העוגן של נאמג'ון- המקום המאושר והבטוח שלו- גם כשג'ין לא אהב אותו אז..
רק לראות אותו.. הוא לא היה יכול להסביר את זה..
רק ליטוף קטן של השיער הרך, החלק והמבריק שלו העניק לו שלווה לא נורמלית.
הוא היה מהופנט לבחור הזה ולא היה לו אכפת בשום אופן.
הוא רק רצה להיות איתו יותר בכל פעם- הוא לא פחד לרגע מלהתאהב בו יותר מידי- הוא רצה ליפול ברשת שלו.
הוא רצה שג'ין ידע שהוא כרוך סביב האצבע הקטנה שלו בלי שיתאמץ.
זה עד כמה שהוא אהב אותו.
ג'ין מתיישר בין הזרועות של הבחור המחוספס הזה, מביט בפניו השלוות לרגע ומחייך, מקבל חיוך בחזרה מהבחור ההמום.
ג'ין מתכוון להניח שוב נשיקה קצרה על שפתיו של נאמג'ון, לא רוצה עדין להרפות- ונאמג'ון מחזיק את פניו במקום בידיו, מאריך את הנשיקה רק כדי שיוכל לנסות ולחרוט בזיכרונו את ההרגשה של השפתיים הללו על שלו, לבסוף מתרחק ומחפש את מבטו של ג'ין- שאינו מפוקס עדין.
"אתה יודע כמה אני אוהב אותך?" הוא מביט בו ברצינות, עיניו קודחות את עיניו של ג'ין בכנות.
"כן" הוא מהנהן, בא להחזיר לו באותו המטבע – אבל נאמג'ון ממשיך לדבר.
"אתה יודע למה אני אומר לך את זה?" הוא מדבר בטון נמוך ושקט- רק לאוזניו של ג'ין.
"כי אתה אוהב אותי?" ג'ין מבולבל, לא מבין למה הוא שואל מה שהוא כל כך ברור.
"לא, טיפש" הוא כל כך רציני שג'ין חושב שהוא אמור להרגיש פגוע.
"אני אומר לך את זה כי אני אוהב רק אותך" התשובה הזאת ממיסה את ליבו של ג'ין לגמרי.
המבט הרציני שהיה על פרצופו עד עכשיו הופך לחיוך והוא מתקרב לנאמג'ון ומחבק אותו חזק.
"גם אני אוהב רק אותך.
אתה המתנה טובה שאלוהים נתן לי" ג'ין מניח נשיקה על בסיס צווארו של נאמג'ון- גורם לו להיעצר לרגע בהפתעה - לעצום עיניים בזמן שהבטן שלו מתהפכת באופן המדהים הזה שרק ג'ין אחראי אליו.
רק הוא יכול לגרום לו להרגיש באופן הזה.
נאמג'ון נאנח, מהדק את ידיו מסביב לג'ין ולא רוצה להרפות בחיים.
יש שקט לכמה רגעים, והם נהנים לשבת ככה זה עם זה, נהנים מהנוכחות זה של זה יותר מידי.
" ג'ו-ג'ון?" הינה שוב הטון התמים הזה שגורם לנאמג'ון להרגיש חלש ומובס אל מול הדבר המדהים הזה שבין הידיים שלו.
נאמג'ון לא מאמין שהוא מרגיש בנוח עם שם חיבה כל כך מטופש- אבל אין מצב שהוא יעצור את ג'ין מלהתקרב אליו.
הוא אהב את שם החיבה שנתן לו.
אבל רק כשהוא קרא לו ככה. רק לו היה מותר.
נאמג'ון מהמהם בשאלה, מניח את לחיו על ראשו של ג'ין ברוגע, מרגיש כל כך שלם..
"אל תספר עדין לאחרים.. טוב?" ג'ין נשען עוד לתוך חיבוקו של נאמג'ון פניו נקברות בצווארו של הבחור האוהב שמחזיק בו חזק.
"כל דבר שתרצה- כל מה שתבקש" נאמג'ון עונה בחיוך, מנשק את קודקוד ראשו לפני שהוא חוזר להניח את לחיו על קודקוד ראשו באטיות.
"תודה" ג'ין משיב לו, מחייך באושר לתוך צווארו.
שוב יש שקט קצר.. את נאמג'ון מטרידה שאלה שהוא לא יכול לעקב
"זה אומר שעכשיו אני יכול לנשק אותך מתי שארצה?" נאמג'ון מוודה
"אם זה לא ליד הבנים או כשאני בעבודה- זה בסדר" ג'ין נהנה בחום הגוף של נאמג'ון- הוא חושב שבקצב הזה הוא עלול להירדם בזרועותיו..
הוא התרגל אליו, לנוכחות שלו.. הוא לא ידע איך הוא יחזור לשגרה בלעדיו..
איך הוא ירגיש שוב בטוח כשהוא לא יהיה לידו?
"אבל זה אומר שרוב הזמן אני לא אוכל לנשק אותך" נאמג'ון מתבכיין.
"זה לא ייקח יותר מידי זמן עם הבנים.. אני מבטיח.. רק תן לי להכין אותם לזה כדי שהם לא יתחילו שוב עם פרלמנט הריכולים הזה.
הם מתנהגים כמו חבורת זקנות.
כל מה שחסר להם זה יונים להאכיל" ג'ין מעט כועס- או אולי בעצם מתוסכל..
בכל מקרה, נאמג'ון חושב שזה מצחיק וחמוד.
הוא לא יכול לחשוב על ג'ין שום דבר אחר.
"והעבודה?" נאמג'ון משרבב את שפתו במעט פינוק, זוכה למכה בכתף
"אתה רוצה שאני אפיל את כל מה שיהיה לי ביד כשתהפנט אותי?" נאמג'ון ממצמץ בהפתעה, מביט למטה אל הבחור שמתיישר ומבטו פוגש בעיניו של נאמג'ון.
"אני מהפנט?" נאמג'ון מרים גבה בחיוך ממזרי.
"כן" ג'ין בוחן את פניו בעיניו הגדולות, התמימות, גורם להבעה של נאמג'ון להתרכך בין רגע.
איך זה תמיד קורה לו?
"אני חושב שאני מתחיל לאהוב אותך יותר מקפה" ג'ין מתוודה, נאנח.
גורם לנאמג'ון לחייך חיוך ענקי ולמשוך אותו חזרה לחיבוק חזק חם ואוהב.

-------------------------------------------

בדרך חזרה לעיר, חבורת הבנים כבר שמה לב להתקרבות משמעותית בין נאמג'ון לבין ג'ין..
המתח הזה ששרר ביניהם קודם עכשיו הרגיש קצת אחר.. אישי יותר.
ג'ונגקוק, הוסוק ויונגי הם הראשונים ששמו לב לזה-
הם הסתכלו על הדרך בה שניהם צמודים זה לזה מאז הטיול ההוא שעשו ביום האחרון השהיה מחוץ לעיר.
ועכשיו, כשהם עמדו לנחות חזרה.. והם לא יכלו שלא לשים לב למבטים שהבחורים החליפו ביניהם.
הם חייכו זה לזה, ולפעמים לא דברו.. לא במילים.
פשוט הביטו זה בזה ונתנו לעיניים שלהם לדבר למענם.
"אתם שמים לב ל.. זה? או שזה רק אני?" הוסוק מלמל בסקרנות, בוחן אותם מחזיקים ידיים ומחייכים זה לזה.
הם כבר ישבו ובהו בהם זמן מה באופן מרותק.
הם ראו כמה קרובים הם נראו כעט וזה בלבל אותם.
קרה מה שהוא ביניהם?
ואם כן.. מה קרה?
"כן, אני חושב ששלושתנו מבינים למה אתה מתכוון" יונגי עונה, מעביר על הזוג מבטים חטופים.
הם מופתעים.. זה כאילו בכל פעם שהם רואים אותם יחד- זה מרגיש כאילו הם ראו אותם בפעם הראשונה..
יש ביניהם מה שהוא כל כך...מוזר- בצורה חיובית כמובן..
משהו מוזר שגורם להם להיראות כאילו הם נועדו אחד לשני, בעצם, לא בכאילו.
הם באמת נועדו זה לזה...
וזה לא שהם התכוונו לרכל.. אבל זה פשוט דבר כל כך חדש עבור שני קבוצות החברים- שהאנשים האלו נותנים למי שהוא להתקרב..
שהם לא יכולים שלא לדבר על זה...
הם לא יכולים שלא לנעוץ מבטים בזוג שכרגע עסוק מאוד אחד בשני.
"אתה מפחד מהנחיתה?" נאמג'ון שואל, מלטף את שיערו הרך של ג'ין.
ג'ין מניד בראשו בחיוך
"לא" הוא עונה בחיוך, מניח את ראשו על כתפו של השני ונותן לנאמג'ון לחבק את מותניו בזרועו.
שניהם יושבים ככה בשלווה לזמן מה בזמן שהמטוס כבר קרוב לקרקע
"אתה תתגעגע אלי?" נאמג'ון לוחש את השאלה, פתאום מרגיש מהורהר בקשר לתשובה שיקבל...
הוא עדיין לא בטוח עד כמה ג'ין קרוב.. ומה הגבול.. הוא מנסה להתקדם לאט..
"מאוד" ג'ין נאנח, מהנהן בראשו באטיות ובוהה במעט עצב בגב המושבים ממולו.
הוא מפתיע את נאמג'ון בתשובה הרגועה ונונשלנטיות הזו- כל כך כנה.. בלי שום טיפת בושה שהייתה לו בהתחלה..
"גם אני אתגעגע אליך" נאמג'ון מנשק את רקתו.
"מאוד מאוד מאוד" הוא לוחש לאוזנו בעצב, מלא בכנות וכל מה שהוא יכול לחשוב עליו זה איך הוא עובר את הלילה בלעדיו..
"אנחנו נתראה שוב.. אל תעקם ככה את הפרצוף שלך" ג'ין צובט את לחיו
"אחרת גם אני אהיה עצוב.." הוא מניח נשיקה על צווארו לרגע ואז קובר את פניו שם, נושם את הריח הזה שלו- של הבושם החזק ומעט השעה שמעורבבת יחד לניחוח חזק שגורם לו להרגיש בטוח.. בבית..
הוא לא מבין איך.. אבל זה פשוט ככה..
נאמג'ון לא רגוע כשהוא מבין שזאת פרידה.. גם אם רק לכמה שעות..
זה עדין גורם ללחץ להיבנות בחזה שלו- הוא מרגיש חרדה ואי נוחות ועצב ממלא אותו.
הוא כבר מתגעגע אליו..
"אני לא רוצה לעזוב אותך" נאמג'ון מתוודה
"אל תדאג.. אנחנו ניפגש שוב.. וחוץ מזה, יש לנו עוד זמן ביחד.. אין לך עדין למה לדאוג.." ג'ין מדבר בזמן שברקע מכריזים שהמטוס נחת ומבקשים מהנוסעים לרדת.
"תבטיח לי שתתקשר.. ותשלח לי הודעות.. ואם אין לך מה להגיד.. אנחנו תמיד יכולים לשבת בשקט עד שתירדם.. " זאת הפעם הראשונה מאז הרבה זמן שנאמג'ון לא הצליח למתן את הרגשות שלו- במיוחד פחד- שלא היה קיים בו לרוב..
"בוא נצא, ג'ו- ג'ון" ג'ין מלטף את ראשו ואז קם, מושך אותו לקום בעצמו.

כשכולם כבר ביציאה עם המזוודות, ג'ין ונאמג'ון באמת מתחילים להרגיש את הפרידה בפתח..
ג'ין ג'ונגקוק ג'ימין ווי גרים קרוב יחסית אחד לשני- בחלקים היותר ישנים של העיר- שלא כמו נאמג'ון שגר בצד השני.
"אני אקח אותך" הוא מציע, לא מוכן להיפרד ממנו עדין..
"ג'ו-ג'ון.." ג'ין מרים את ידו אל פניו של השני, מלטף את לחיו באיטיות וצופה בנאמג'ון משפיל מבט
"אנחנו נתראה בקרוב.. אל תהיה כזה.." לג'ין עצוב.. אבל הוא רגיל לשים אחרים לפני עצמו.. הוא אוהב להתעלם ולהדחיק רגשות כל עוד הוא יכול.
נאמג'ון מושך אותו קרוב אליו, מחבק את ג'ין צמוד אליו
"אני חייב לתת לך ללכת?" הוא יודע שזה ממש דרמתי.. או לפחות שזה נשמע ככה..
אבל הוא התרגל לנוכחות שלו, הוא התרגל לקום בבוקר לידו במיטה, הוא התרגל להעביר ימים שלמים כשהוא יכול לראות אותו תמיד מול העיניים שלו ולדעת שהוא בטוח ומאושר- ועכשיו הוא הרגיש שהוא הולך לאבד אותו..
זה הרגיש כאילו הוא כבר היה חלק ממנו עכשיו- עד כדי כך..
"ג'ו-ג'ון, תרגע" ג'ין תופס את פניו בין שני ידיו, מחכה שהמבטים שלהם יפגשו- וכשהם נפגשים, נאמג'ון מהדק אותו עוד אליו
"אתה סתם דואג יותר מידי.." ג'ין מתקרב ושם את שפתיו על שפתיו של השני, זוכה משאר החבורה שעד עכשיו החליפה ביניהם מבטים מבולבלים לאור ההתנהגות של נאמג'ון- להשתנק בהפתעה.
הנשיקה נמשכה כמה רגעים ארוכים- ונאמג'ון הרגיש אין הוא נמס תחת המגע שלו.. תחת הנשיקה שלו- הוא הרגיש איך הוא משפיע עליו באופן כל כך פשוט וחסר מאמץ.
"איך אני אמור לתת לך להשאיר אותי לבד עכשיו?" הוא שואל כשהוא מסתכל הצידה בעצב, מרגיש מעט אבוד.
"אני אוהב אותך" ג'ין עונה בחיוך קטן ורגוע
"נתראה בקרוב" הוא מניח עוד נשיקה קטנה וקצרה על שפתיו ואז מתרחק, מסתובב כדי לפגוש את המבטים של החברים שלו שמביטים בו בהפתעה.
הוא כבר יכול לראות איך השיחה הזאת תתנהל..
"מתי זה קרה?", "מי נישק את מי?" , "איך זה היה?" , :איך הרגשת?"
פשוט בחורים שמתנהגים כמו זקנות רכלניות.. אין דרך אחרת להסביר את המטרדים האלה..
"גם אני אוהב אותך" נאמג'ון מחזיר בחיוך קטן מרחוק, וג'ין מנופף לו בעוד מתחיל לעקוב אחרי ג'ימין וי וג'ונגקוק לרכב.
"אתה בסדר?" ג'ונגקוק מוודה בזמן שהם נכנסים לרכב ומתיישבים
"אני חושב שהתרגלנו אחד לשני יותר מידי עד כדי כך ויהיה לנו קשה לחזור לשגרה בלי לראות זה את זה כמעט תמיד.. אבל זה בסדר.. זה כנראה יעבור ברגע שנחזור לשגרה.." ג'ין משפיל מבט בעצב, מסתכל החוצה מהחלון ורואה איך הרכב יוצא מהחניה אל הכביש הראשי.
"אולי.." ג'ונגקוק מחייך אליו
יש שקט, וג'ין מתכוון לנסות להירדם כדי לשכוח מההרגשה הכבדה בחזהו..
בכנות? זה כואב. זה מרגיש כואב וכבד ולא נוח..
ג'ין מרגיש כאילו לקחו חלק ממנו בדיוק כמו נאמג'ון- ואולי אפילו גרוע יותר..
הוא התחבר אליו כל כך מהר בלי לשים לב.. ועכשיו זה היה לו קשה לא לראות ולדבר עם האדם הזה שהוא מרגיש בטוח ואהוב רק בין הזרועות שלו.. חוץ מבין הזרועות של אמא שלו, כמובן..
והוא לא חשב שהוא אי פעם יחשוב ככה על מי שהוא.. אבל הינה הוא יושב עכשיו ברכב, מדוכדך ואבוד ומנסה להבין מה הוא אמור לעשות עם ההרגשה הזאת..
"היונג" וי מתפרץ, מבהיל אותו ומוציא אותו ממחשבותיו.
הוא מסובב את ראשו לוי בבהלה קטנה, מופתע.
"מתי הספקתם להתנשק? ולמה לא סיפרת לנו?" הוא משרבב שפתיים אל ג'ין ומחכה בסקרנות לתגובתו.
ג'ין וג'ונגקוק מחליפים מבטים, וקוקי נראה מעט כועס- אז ג'ין מסמן לו שזה בסדר.
"לא סיפרתי לכם כי פחדתי מהתחקור שאתה עומד לעשות לי..
והתנשקנו בפעם הראשונה בחופשה.. לא היה לי זמן לספר לכם.." ג'ין הכין את עצמו כבר לכל זה.. הוא בסדר.
"מי נישק את מי? ואיך זה היה? עד כמה רחוק הגעתם?" וי מקבל מכה בראש מג'ונגקוק- שלמזלו יש רמזור אז הוא יכול להסתובב לרגע ולהכות את אחורי ראשו בכעס.
ג'ין מחייך כשהוא רואה את המבט הנוזף שקוקי נותן לוי.
"לא הגענו רחוק.. רק נישקתי אותו" הוא מודה בחיוך בפני הבנים
"רגע.." ג'ימין שישב עד עכשיו בשקט, מתיישר.
"נשקת אותו? לא הוא זה שיזם נשיקה?" הוא נראה מופתע לטובה.
"כן, נישקתי אותו אני" ג'ין מאמת, מגלגל עיניים.
"אבל אין לי כוח לדבר על הכול עכשיו- אני עייף.. אז אפשר אולי להעביר נושא?" ג'ין חוזר לשבת בנוח במושבו, שוקע מעט במושב ועוצם עיניים.
"מה עם אמא שלך?" ג'ימין שואל בספונטניות- כמו תמיד, מחליף נושא בדיוק כשצריך..
"היא אומרת שהיא בסדר- דיברתי איתה לפני שנכנסנו לשדה התעופה והיא אמרה לי להתקשר אליה ברגע שאני אנחת..
טוב שהזכרת לי, אני אתקשר עכשיו" ג'ין מחפש את הפלאפון שלו מהר, מוצא אותו לבסוף בכיסו האחורי ומוציא אותו, פותח את אנשי הקשר ואז מחפש את אמא שלו, לוחץ על השם שלה ואז מתקשר.
הוא ממתין כמה ביפים עד שהיא סוף סוף עונה..
"אוממה?" הוא שואל ברוגע, מחייך כשהוא שומע אותו מהצד השני של הקו
"נחתת כבר.. נסיך שלי?" היא שואלת ברוגע משלה
"כן, אבל אני לא חושב שאוכל לבוא היום" הוא ממלמל בשקט
"אלה אם כן תרצי.. אני יכול ל.." אמא שלו קוטעת אותו.
"אתה עייף מהטיסה, אני יודעת.. אל תטריח את עצמך סתם, לך לישון, תאכל טוב ותשתה ותישן כמו שצריך ותבוא אלי מחר לפני העבודה.. הכול בסדר מתוק שלי" היא כל כך רגועה שזה גורם לו לחייך
"איך עבר עליך השבוע?" הוא שואל באכפתיות, מצפה לתשובתה
"נחמד מאוד.. המתמחה המתוקה הביאה את חבר שלה והם ישבו איתי כל יום- הוא לימד אותי קצת שחמט אפילו" היא מספרת לג'ין ונשמע שהיא מחייכת.
"אני שמח אוממה.. אני מרוצה לשמוע שנהנית בזמן שלא הייתי.. באמת לא רציתי להשאיר אותך לבד.. מצטער.." הוא עדין חלוק בקשר לנושא הזה.. לא יודע אם היה כדאי להשאיר אותו לבד למשך שבוע..
כנראה שהוא ידע אם זה היה באמת בסדר רק כשהוא ילך לראות אותה פנים מול פנים מחר..
"אין לך על מה להצטער יקירי..
היה לי מאוד נחמד כשידעתי שאתה קצת רחוק בשביל לדאוג לי.. נהיית מסור מידי ללטפל בי ואני לא רוצה שהחיים שלך תמיד יהיו בית עבודה ובית חולים" היא רצתה להיות אמא טובה.. היא רצתה שהוא ילך ללמוד מה שאהב..
היא רצתה שלא יהיה לו למה לדאוג... אבל..
היא יכלה רק לחלום כרגע..
"את יודעת שאני אוהב לדאוג לך.. תפסיקי לחשוב באופן כל כך מיואש ושלילי.." ג'ין מנסה להישמע אופטימי.
"בכל מקרה, נדבר על זה מחר..
מתי את משתחררת?" ג'ין התפלל בליבו שזה יהיה בקרוב..
כבר נמאס לו מביתי חולים לגמרי..
"לא בקרוב.." אמא שלו נשמעת מיואשת שוב, מבהילה אותו.
"מה? למה?" הוא מרגיש כאילו מה שהוא לא טוב קורה
"קיבלתי אירועים מוחיים קלים פעמיים במהלך השבוע.." היא ממלמלת
"מה?" ג'ין מתיישר בכיסאו, עיניו פעורות באימה.
"דיברת איתי! למה לא חשבת לספר לי על זה כשדיברת איתי?" הוא כמעט צועק.
הוא מרגיש מתוסכל.. הוא לא יודע איך להתמודד מההתנהגות הזאת שלה יותר.
"זה לא עניין רציני.. הרופא אמר שהם לא עשו נזק.. זה היה רק שעתיים או שלוש של קשיים בדיבור והבנה.. שום דבר אחר" אימו מנסה להרגיע אותו.
"איזה מין רופא הוא? איך הוא לא התקשר להודיע על דבר כזה? מה זה אמור להיות?" הבנים מחליפים ביניהם מבטים כשהם רואים את ג'ין כל כך כועס.
זה לא קורה לעיתים קרובות..
" ביקשתי ממנו לתת לי לספר לך על זה, כי אתה רגיש לגבי המצב שלי וידעתי שתגיב ככה אם אספר לך כשאתה בחופשה.." אימו נאנחת במעט עצב למשמע הילד הכועס שלה.
"אל תכעס עליי מתוקי.. רק רציתי שהחופשה תעבור לך בלי דאגות.." היא מבקשת ממנו בעצב, נושכת שפתיים כדי לא להתחיל לבכות, מיואשת, עצובה ומרגישה חסרת תועלת בגלל כל הבעיות שהיא מעמיסה על הילד היקר הזה.. הנשמה הטהורה והטובה שלה..
היא רק רוצה שהוא יהיה מאושר.. זה כל מה שאמא רוצה בשביל הילדים שלה.. נכון?
"סמכתי עליך" ג'ין נשמע כל כך מאוכזב שזה קורע את ליבה אפילו עוד יותר..
"ג'ין, מותק, רק ניסיתי לתת לך ליהנות מהחופש.. אתה לא יכול כל הזמן להישאר לדאוג לי.." היא כמעט בוכה עכשיו.
"אנחנו נדבר על זה כבר מחר.
תנוחי. ואם מה שהוא קורה כדאי מאוד שהרופא יצור איתי קשר" ג'ין מדבר בכעס, מודאג ואבוד לגמרי.
הוא לא יכול לשמור עליה אם היא ממשיכה כל הזמן לנסות ולהרחיק אותו.
אז מה אם הוא מבזבז יותר מידי זמן אצלה? ככה זה צריך להיות כשזאת אמא שלו במצב הזה.
למה היא ממשיכה לעשות דברים כאלה בזמן האחרון? זה גורם לו להרגיש מודאג ואשם.
"נתראה" הוא מנתק, מכניס את הפלאפון שלו לכיס במהירות ואז יושב ופשוט בוהה בדברים.
"הכל בסדר?" ג'ונגקוק נראה מודאג.
ג'ין מהנהן, נאנח.
"אני אספר לך בהזדמנות אחרת" הוא ממלמל, שוקע בכיסאו באנחה, לא בטוח מה הוא אמור לעשות עכשיו..
ללכת לאמא שלו?
לא.. הוא כבר התווכח איתה מספיק להיום..
ללכת לדבר עם רופא?
ואולי כדי שהוא יכין את עצמו מעט כדי שלא ידבר באופן חצוף?
ומה אם הוא לא יצליח לישון בלילה מדאגה אליה?
ושלא נתחיל עם הגעגועים לנאמג'ון..
אוף.
נראה ששום דבר לא רוצה להסתדר בחיים שלו..