"מאמא.. הא?" נאמג'ון מושך את ג'ין אל בין ידיו ברגע שהדלת נסגרת מאחוריהם.
ג'ין מחייך, מכסה את פניו בידיו במבוכה.

"אפשר להיות פאפא ?" נאמג'ון וחש לאוזנו בחיוך, מתגרה.
ג'ין מסתובב ומכה את כתפו

"נאמג'ון.." הוא מתלונן, מאריך את הסיומת מרוב מבוכה.

"זה כן?" הוא מחבק אותו קרוב אליו בחיוך גדול, נהנה להביט בו מובך וסמוק.
ג'ין מחזיר לו חיוך קטן ומובך, מביט בו בהיסוס- מה שבמהרה נהפך לבהייה הקבועה ביניהם...
באיזה שלב, ג'ין כרך את זרועותיו סביב צווארו של נאמג'ון, מתקרב מעט בחיוך.

"אז.." נאמג'ון מביט בעיניים המהפנטות האלה.
"איך אני הופך אותנו לרשמיים?" הוא ממלמל, נהנה להביט בבחור העדין והיפה שבין ידיו.
"אני לא יודע" נראה שהוא באמת לא בטוח.. וזה גרם לנאמג'ון להתרכך בחיבה.
הוא פחד.

"זאת מערכת היחסים הראשונה שלך?" הוא שואל את ג'ין בחצי חיוך חמים ואמפתי
ג'ין מהנהן כתשובה במבוכה, מבטו מושפל
"כלומר.. היו לי כמה.. אבל אני לא חושב שהן היו אה.. רציניות כמו.." העיניים שלו פוגשות בהיסוס את עיניו של נאמג'ון ואז חוזרות להביט ברצפה
"לא רציניות כמו שלנו עכשיו.." נראה שהוא מרגיש מעט לא בנוח
"זה בסדר" נאמג'ון מסיט את הפוני המתוק שלו מעיניו, בעדינות, צופה בו מרים אליו מבט.
"גם אני לא הייתי במערכות יחסים רציניות, אל תפחד" הוא מחייך אליו, מדבר בשלווה שמצליחה לגרום לו להרגיש בטוח ושליו כמו בכל פעם

"עכשיו בוא" הוא מושך את ג'ין בידו למיטה

"למה?" 'ין מבולבל, הרי זה עדיין אמצע היום..
" כי אני עייף מהטיסה, אני רוצה שתהיה לידי עד שאצליח להירדם" הוא מושך אותו אל המיטה, מוריד נעליים ונכנס מתחת למצעים, ג'ין עושה את אותו הדבר.
"שכב על הצד " נאמג'ון מבקש ברוגע וג'ין עושה כדבריו, נשכב על צידו ופוגש בפניו של נאמג'ון הנחות לצידו על הכר שמתחת לראשו.

"אתה לא חושב שכדאי שנדבר עלינו?" נאמג'ון מחייך ברוגע וג'ין מביט מסביב בהיסוס, מהנהן בסופו של דבר.

"אז בוא נתחיל בשאלה הכי חשובה.. האם אתה מחבב אותי?" הוא רגוע, שליו- כל כך שליו שזה גורם גם לג'ין להיות פחות לחוץ מהשיחה שהייתה הסיוט שלו במשך כבר זמן מה.
הוא פחד שכשהם יגיעו ללדבר על רגשות- הוא שוב לא ידע איך להוציא את זה נכון וזה יסתיים בלאבד את נאמג'ון.

"כן" הוא החלטתי, מסתכל היישר לעיניו של נאמג'ון שמצטמרר כמעט מהכנות שלו- הכנות המקסימה הזאת שגורמת לו להרגיש כאילו יש לו פרפרים בבטן באופן הכי קלישאתי בעולם.
אוי.. כמה שהוא מתחיל להתאהב ביצור הזה..
"אני אוהב אותך" נאמג'ון נותן לזה פשוט לצאת., מדבר בשיא הכנות כשמבטו מעוץ במבט של ג'ין
הוא לא רוצה לעוות את האמת רק כי הרגשות לא בדיוק הדדיים עדין..
"גם אני אוהב אותך" ג'ין מפתיע את נאמג'ון, שמקמט את מצחו – לא בטוח אם ג'ין מבין...
לא בטוח אם הוא מבין..

"מחבב או אוהב?" יכול להיות שהרגשות כן הדדיים אחרי הכל?

"אוהב" ג'ין עונה לו בטון החלטי- מתחרט על כך מיד לאחר מכן ומסמיק, משפיל את מבטו במבוכה.

"למה?" נאמג'ון לא מבין...

הרי הוא לא הספיק לעשות הרבה למען ג'ין.. לפחות לפי דעתו..
אז הוא תהה מה גרם לו להרגיש ככה מבלי שאפילו התאמץ מספיק..
"כי אתה כנה- ואני אוהב את הכנות שלך ואת הווידויים החמודים שלך ואת המחמאות שלך..
ואני אוהב את הדרך שבה אתה מציג דברים ורואה דברים באופן שונה מאחרים..
אתה שונה מאחרים.." ג'ין מנסה לחשוב פעמיים על מה שיגיד כדי שזה יצא נכון.
הוא באמת לא רוצה להרוס את זה..
"ואני אוהב את איך שאני מרגיש רגוע ובטוח איתך- אני אוהב את הדאגה שלך למרות שאני מעולם לא אהבתי שדואגים לי..
אני מרגיש שהצלחת לשחרר בי כמה הרגלים רעים בזמן הקצר שאנחנו מכירים.. ואני די אוהב את זה" הוא מדבר בכנות, מבטו נפגש במבט של נאמג'ון ששוכב שם מרותק לבחור שהוא אוהב.

"ועדיין לא ראית שום דבר" נאמג'ון מלטף את פניו באטיות, מחייך אליו בחמימות, באהבה..
"אני יכול להפתיע אותך" הוא מבטיח, גורם לג'ין לחייך חיוך רך ואוהב משלו.

"אין לי ספק" הוא משיב, כמעט פולט צחקוק קטן.

יש שקט לזמן מה בו אחד בוהה בשני, ג'ין בוחן את תוואי פניו של נאמג'ון בקפידה, בדקדקנות, לא מפספס דבר

"ספר לי על עצמך" הוא מבקש לבסוף עיניו ננעצות בשל נאמג'ון והוא מחכה שידבר.
"מה אתה רוצה לדעת?" נאמג'ון מחייך אליו, שמח לראות שהוא אכפתי כלפיו
" כל דבר שתרגיש בנוח לשתף" ג'ין עונה ברוגע, מושך בכתפיו בנונשלנטיות.
"אין הרבה מה לספר האמת.. נולדתי למשפחה במצב כלכלי לא מה שהוא- ואז אבא שלי התחיל עם העסק שלו הוא הצליח להכיר בדרך אנשים שיעזרו, לצבור ניסיון וככה להתרחב ולעשות כמה החלטות נכונות והיום העסק של אבא שלי גדול ומצליח.. לא הייתה לי ילדות קשה או חיים מאוד קשים.
הייתה לי ילדות יפה למרות שהיינו חיים בבית שהיה עם תנאים פחות סבירים למחיה.
וכשגדלתי המשפחה הייתה כבר עמידה והכל היה בסדר..
אני אולי מסתדר קצת פחות עם אבא שלי כי הוא רוצה שאני אנהיג את העסק המשפחתי אחריו- אבל חוץ מזה הכול בסדר.." הוא מדבר בפשטות,

"אתה.. לא רוצה להנהיג את העסק המשפחתי?" ג'ין מבולבל.. למה שלא?
"לא... זאת לא הבעיה" נאמג'ון מניד בראשו.
"אני כן רוצה להמשיך כדור שני.. אבל הבעיה היא שהוא לוחץ לפעמים ולא מתחשב.. והוא שוכח שאני עדין צעיר וסטודנט והילד שלו.." הוא נאנח
"לא באופן נוראי מידי.. זה רק שלפעמים הוא מאבד את זה קצת" הוא מסביר לג'ין בסרבול, לא יודע בדיוק איך להסביר לו..

"ואתה? מה איתך? למה אתה לא הולך ללמוד?" נאמג'ון שואל, מביט בו ומחכה שיענה
"אפשר לא לדבר על זה?" הוא שונא לדבר על זה
"אתה תהיה חייב לספר לי מתי שהוא ג'ין.." נאמג'ון מזכיר לו, נאנח.
ג'ין מעביר יד על פניו בתגובה, צובט את גשר אפו ולוקח נשימה עמוקה לפני שהוא מתחיל לדבר.

" זה סיפור ארוך" הוא מקדים ואומר.

"האמת היא, שגדלתי בבית סביר, והייתה לי ילדות בסדר.. לא מה שהוא טראגי..
אבל אז לפני שמונה שנים אולי אפילו תשע כבר.. המצב הבריאותי של אמא שלי התחיל להתדרדר.
אז הייתי צריך לצאת לעבוד ובמקביל גם ללמוד ..
אני לא מתלונן או מה שהוא.. כן? כי זה בסדר גמור, דברים קורים לפעמים בחיים וזה בסדר- זה לא שהציונים שלי היו גרועים, דווקא הייתי תלמיד טוב, אבל בכל מקרה, אני כל פעם מתחיל לחסוך ללימודים ואז נאלץ לשבור חסכונות כדי לשלם הוצאות לבית החולים בגלל האשפוזים של אמא שלי..
אני גם מעדיף שלא ללמוד כדי שזה לא יסיח את דעתי מאמא שלי..
אני לא רוצה בטעות להיות יותר מידי מרוכז בעצמי או בלימודים ולא לשים לב בסופו של דבר כשהיא תצטרך עזרה..
אני פשוט מעדיף את הדברים ככה.. זה בסדר" הוא זז באי נוחות, עיניו הכואבות מושפלות.

"מה עם אבא שלך?" השאלה הזאת תמיד הייתה כמו סכין בלב שלו-
לא משנה כמה פעמים הוא שמע אותה.

"הוא ברח מהבית" הוא עונה בקצרה, לא רוצה להרחיב בדיבור עליו.
נאמג'ון נאנח, מביט לרגע ביצור המושלם שלו ואז נשכב על גבו, מושך אותו מעליו, אוהב את הרגשת המשקל שלו על גופו- את הנוכחות הזאת שלו.

"אבא שלך טיפש" הוא עונה קצרות, מנסה להישאר מאופק.

"ובכל מקרה, אני אעזור לך ואטפל בך. אני אהיה שם בשבילך.
אני אוודה שלא תצטרך לדאוג שום לגבי שום דבר... אני מבטיח.." נאמג'ון מדבר בכנות, כורך את זרועותיו סביב ג'ין בחוזקה, לא מתכוון לעזוב
"עכשיו בוא נרדם, אני עייף, היה לי קשה לישון בזמן האחרון" הוא ממלמל בשקט, עוצם עיניים.
הוא לא רוצה להגיד את כל מה שיושב על ליבו כרגע.
הוא זוכר את האזהרות שג'ונגקוק נתן לו לגבי ג'ין- לכן הוא מנסה להיות כמה שפחות דרמטי לגבי הכול... כדי שזה לא ירתיע אותו..
כלומר, הוא כן רוצה להגיד מה הוא חושב:
שהוא גיבור, ובחור עצמאי ובוגר שמעורר השראה, שהוא מעריץ אותו ומכבד אותו..
אבל, אם מה שיגרום לג'ין להרגיש בנוח זה השקט, הוא מוכן לוותר על מה שהוא רוצה להגיד.

וזה אכן מקל על ג'ין- הוא מחייך לעצמו, ראשו נח על חזו של נאמג'ון והוא מרגיש כאילו הוקל לו לגמרי..
הוא לא התחיל לדבר על כמה זה לא בסדר או לא מגיע לו.. הוא לא גרם לו להרגיש מסכן- הוא רצה להגיד כמה דברים.. הוא יודע שכן- כי העיניים שלו סיפרו לו כמה סודות-
אבל כל מה שהוא אמר בסופו של דבר גרם לו להרגיש בנוח.
הוא שמח שהוא כל כך מאופק וזהיר- כי הוא היה צריך שיתחילו איתו לאט יותר מאחרים- הוא היה איטי..

הוא ידע שהוא קשה.. והוא רצה להשתנות- אבל הוא היה צריך שזה יבוא לאט- לכ הוא העריך את נאמג'ון.
ועם המחשבות האלה, וחיוך קטן ורך- הוא נרדם על החזה של נאמג'ון- שנרדם  כשבליבו תערובת של דאגה ועצב שמעורבבים בהמון אהבה ויראת כבוד...
הוא באמת התחיל להתאהב ביצור הזה לגמרי- בלתי ספקות.. וגם ללא פשרות.

------------------------------------------

כשנאמג'ון התעורר, ג'ין כבר לא היה לידו.. וזה מעט העציב אותו..
זה הרגיש כל כך ריק ובודד ולא נוח..
והוא ידע שזה מהיר מידי בשביל להרגיש ככה- הוא ידע שזה בכלל לא הגיוני..
אבל..
זה לא שהוא היה יכול לבחור איך להרגיש.. זה פשוט היה ככה..
בכל מקרה, הוא קם, מביט את שיערותיו הרחק מפניו ומסתכל סביב- מבעד לווילונות שכיסו את דלתות ההזזה למרפסת הוא ראה דמות- שמהר מאוד הוא הבין שהיא הייתה ג'ין.
אז הוא התקדם לווילונות, מסיט אותם מהדרך ופותח את הדלת רק קצת, כדי לראות מה הוא עשה.

"אוממה.." ג'ין כנראה דיבר בפלאפון- והוא היה נראה ממש עצוב..

"גם אני מתגעגע" הוא לוחש, משפיל מבט.
הוא מקשיב בשקט למה שנאמר לו מהצד השני, נאנח..
ונראה שלא נוח לו כל כך..
"אני יכול לחזור" הוא מציע, נראה שהוא מעט דואג.
"אני יכול לחזור, באמת, זה לא נורא.." הוא מנסה לשכנע את אימו, אבל נראה שהוא מקבל סירוב.
"את בטוחה?" הוא שואל בטון ספקני
"בסדר, אבל אם תצטרכי מה שהוא תתקשרי.. אני יכול לחזור תמיד" הוא מדבר בכנות, נראה שהוא לא ממש רוצה לסיים את שיחה
"בסדר אוממה" הוא ממלמל בשקט עכשיו
"בסדר" הוא לוחש, משפיל מבט בעגמומיות, מהנהן עוד כמה פעמים למה שנאמר לו ואז כנראה שהם מנתקים.
נאמג'ון עדין עומד באותו המקום לאחר ששמע מה שנאמר, מביט בג'ין בחצי חיוך כשהוא עומד ובוהה בנוף, נראה מודאג.

זה מפריע לנאמג'ון-
הוא לא רוצה שגם בזמן החופשה הזאת, הוא יהיה מלא בדאגות ולא ייהנה..
לכן, הוא מסיט את דלת הזזה כך שיוכל להיכנס ואז סוגר אחריו, מתגנב מאחורי ג'ין ומחבק אותו מאחור, מניח את סנטרו על כתפו של הבחור המודאג.

"מה יש?" הוא שואל ברוגע, שמח כשהוא מרגיש את השרירים של ג'ין נרפים מעט בין זרועותיו.
"אני סתם דואג לאמא שלי..." הוא ממלמל בשקט, נאנח אנחה ארוכה לפני שהוא מסתובב אל נאמג'ון בזהירות.
"קרה מה שהוא?" נאמג'ון מצליח ללכוד את העיניים היפות והמודאגות שהוא כל כך אוהב במבטו- ידו עולה אל לחיו של ג'ין ונחה שם בעדינות כשאגודלו מלטפת באיטיות את עורו.
ג'ין מחייך חיוך קטן למשמע הדאגה והמבט הרציני שלו, ידיו עולות אל חזו של השני ונחות שם.

"לא.. זה אני שיש לו בעיה עם הדברים האלה.. היא רק התקשרה להגיד לי על איזה מתמחה אחת שמארחת לה חברה שם בכל יום ומדברת איתה הרבה..
ואני לא יודע.. אני מניח שזה נשמע כאילו היא קצת עזובה ובודדה אז חשבתי שאולי כדאי לחזור.." הדיבור שלו נהפך למלמול מהוסס.
"ויכול להיות שאני סתם דואג לה יותר מידי.." הוא מדבר בייאוש
"ואם כן? אז מה?" נאמג'ון מחייך אליו, מקווה שזה יעזור לו לשכוח קצת מהבעיות וייתן לו מעט אופטימיות
ג'ין נשאר בשקט, המבט שלו נשאר מהופנט למבט של השני עוד קצת לפני שהוא משפיל מבט

"למה אתה כל כך סבלני אלי? למה אתה מקשיב לתלונות ולדאגות שלי? זה לא מעייף?" הוא מעט חסר ביטחון- הוא פוחד שהוא משעמם וחוזר על עצמו- אבל גם אם כן.. זאת המציאות והוא מקווה שנאמג'ון יוכל להכיל אותו..
"אני סבלני אליך כי אני אוהב אותך.. מאוד אוהב.
ודאגות? לכולנו יש דאגות ג'ין.. ואם אתה באמת התרגלת תמיד לדאוג לעצמך כמו שהחברים שלך מספרים.. אני שמח שאתה חולק איתי את זה עכשיו ולא משאיר את זה להפריע לך סתם.. זה בסדר לדאוג- ולחלק מ.. מה שאנחנו מנסים לעשות בינינו דורש גם שיתוף של רגשות פחות נעימים.
אם לא אמרתי לך את זה בעבר, אז תזכור את מה שאני אגיד לך עכשיו: הדאגות שלך הן הדאגות שלי.. ואתה צריך לדעת שאני אהיה שם בשבילך גם בדברים פחות נעימים.
כל מה שאתה צריך לעשות זה לשתף אותי- ואל תחשוב פעמיים על לשתף אותי- כי אני תמיד אשמח להקשיב" הוא שוב מצליח לנחם אותו בדרך שלא גורמת לו להרגיש מסכן או קטן- זאת הדרך בה הוא בוחר את המילים- כאילו שניהם בתוך זה , כאילו זה לא הוא שצריך להתמודד לבד יותר..
זה מנחם.. מנחם באופן שלא הכיר לפני שהכיר אותו- באופן נעים..

"והאמת היא..
שאני לא חושב שאי פעם שמעתי אותך מתלונן.." נאמג'ון מוסיף בכנות
"אני לא חושב שזה נכון" ג'ין נראה כאילו הוא מנסה להיזכר- אבל מוותר במהירות יחסית.
"דרך אגב.. מה השעה?" הוא מסתכל מסביב ורואה שזה בוקר- הוא אפילו לא שם לב.. הוא קם כל כך מוטרד ומודאג שהוא פשוט התקשר לאמא שלו- הוא לא יכול היה לחשוב על דברים אחרים.
נאמג'ון מרים את ידו מעט ומסתכל על הספרות עליהם מצביעים המחוגים בשעונו
"תשע עוד מעט" הוא עונה בחזרה.
"ישנו מאתמול עד היום בבוקר?" הוא ממלמל לעצמו בבלבול.
"זה הטיסה- היא מעייפת.
אתה תראה שכשנחזור לעיר אחרי טיסת חזור- יהיה לך קשה לקום" נאמג'ון מסביר, לא יכול עצור את החיוך שלו כשהוא מביט בפנים החמודות והמבולבלות של הדבר היפה הזה שהוא מקווה שיסכים להיות שלו בקרוב..
"קבעתי ליום שאחרי הנחיתה משמרת ערב, זאת לא תהיה בעיה" ג'ין משיב, מושך כתפיים
"אתה לא לוקח יום חופשה אחרי? באמת?" נאמג'ון לא מבין למה הוא מעביר את עצמו ככה
"אני צריך את הכסף" ג'ין מסביר קצרות.

"אני יכול לעזור לך עם כסף, רק שב ותנוח... אתה לא יכול להתיש את עצמך ככה" האמירה הזאת אפשר להגיד.. מפחידה את ג'ין.
"אני לא רוצה שתעזור, אני לא צריך" הוא דוחה ישירות את ההצעה לעזרה.
יש שקט לכמה רגעים, המבטים נפגשים ונאמג'ון נראה כועס ולא מרוצה
"ג'ין" הוא אומר בטון נוזף שגורם לג'ין להתכווץ מעט בחשש
"מה?" הוא שואל בהיסוס

"אני בן הזוג שלך מעכשיו והלאה, וממני אתה תקבל עזרה גם אם לא תרצה.
אני הבטחתי שאני אדאג לך ואני אעמוד מאחורי המילים שלי" הוא מסתכל על ג'ין בכעס מהול בדאגה.. לא יודע איך להתנהג- הוא לא רוצה להפחיד אותו, אבל הוא כן רוצה שידע שזה מכעיס ופגוע מזה שהוא לא נותן בו מספיק אמון.
"אתה מתכוון שאנחנו רשמיים?" העיניים הגדולות והתמימות ממיסות את הכעס שלו בשתי שניות בדיוק.
הכתפיים של נאמג'ון נרפות מהמתח והוא נאנח, מניד בראשו בחיוך קטן.
"כן" הוא מנסה להתאפק ולא להראות לו חיוך.
ג'ין בוחן את פניו, נראה שהוא מנסה להבין מה שהוא בעצמו.
"בסדר" הוא פולט בסוף כתשובה.
"אבל.. רק אל תלחץ יותר מידי.. אני משתדל להרפות מהרגלים כאלה.. אבל זה קצת קשה.. אז אל תכעס" נאמג'ון כבר ממזמן לא כועס עליו- הוא מרגיש חולשה מהמתיקות והתמימות הללו שאפשר לראות בעיניו.
"אני יודע שאני לא קל כל כך.. אל תוותר עדין" הוא ממלמל בשקט, בראש מושפל.
נאמג'ון מעט מזועזע כשהוא מבין שג'ין חושב שהוא יעזוב אותו בגלל דברים כאלה.
"לא חשבתי על לוותר עליך אפילו פעם אחת מאז שהכרנו.." נאמג'ון מושך אותו לחיבוק צמוד וחזק

"רק על לשמור עליך כמה שיותר קרוב אלי" הוא לוחש לאוזנו בשקט, כדי שהוא יזכור טוב טוב את המילים האינטימיות ואת האווירה והאינטימית, מקווה שהוא יבין עד כמה הוא לא רוצה לאבד אותו..
"גם אני רוצה שנשאר קרובים" ג'ין נאנח, זרועותיו כרוכות כבר זמן מה סביב צווארו של נאמג'ון והוא מחזיר לו חיבוק חזק משל עצמו – נהנה להיות בין הזרועות של הבחור הזה..
"קיוויתי שתגיד את זה" נאמג'ון ממלמל בחיוך, מהדק את הבחור האחר עוד אליו, לא משאיר ביניהם מרווח.

והם נשארים חבוקים כך לזמן ארוך, נהנים להיות אחד בין ידיו של השני..
זה מרגיש להם נכון, בטוח, כאילו המקום שאליו הם נועדו תמיד.
כשאתה לא מאוהב- אולי קשה להבין את זה.. אבל..
כשאתה מוצא מי שהוא להתאהב בו- זה כאילו נתינה, רצון טוב, מוטיבציה, חיבה.. הכול נשפך מימך בכמויות שמעולם לא ידעת שקיימות בכך..
פתאום, אתה מרגיש שאתה רוצה להיות טוב יותר.
אהבה גורמת לך לרצות להיות טוב יותר.. בטוח שזאת לא הפעם הראשונה ששמעתם את זה... זאת גם לא הפעם האחרונה שתשמעו על זה..
ואולי גם תוכלו להרגיש ולחוות בעצמכם פעם את הכוח שיש לרגשות כאלה- כל כך יפים..
יש כאלה האומרים שהם גם הרסניים.

"נאמג'ון?" נאמג'ון מקבל צמרמורת במורד עמוד השדרה שלו רק מלשמוע את השם שלו יוצא מבין השפתיים היפיפיות הללו בקול העדין הזה..
הוא מהמהם בשאלה, חיבוקו עדין הדוק סביב ג'ין.

"אני רעב" ג'ין ממלמל, מקווה שיוכלו ללכת ולאכול יחד איפה שהוא.
נאמג'ון נאנח

"רק תן לי עוד כמה שניות להחזיק אותך, ואז נתארגן ותבחר בעצמך איפה אתה רוצה שנשב לאכול" נאמג'ון מנשק את לחיו, מהדק את ידיו מסביב ג'ין בפעם האחרונה לפני שהוא מרפה את אחיזתו ומתרחק מעט.
"לך להתלבש- אני בינתיים אלך לראות מה עם האחרים" הוא מניח נשיקה על מצחו לפני שהוא נכנס לחדר ושם נעליים, לוקח ז'קט ושם מעליו ואז יוצא מחוץ לחדר, משאיר את ג'ין לעמוד שם בחיוך, כשהוא חושב כמה שהוא שמח שהכיר אדם כל כך טוב ומתחשב כמו נאמג'ון-

הוא באמת אוהב אותו.. הוא יחסר לו כשהם יצטרכו לחזור לשגרה..
הוא באמת הצליח בזמן כל כך קצר להתקרב אליו, אפילו בזמן הכי קצר..
הוא לא זכר אדם אחד שהצליח להגיע אליו כל כך בקלות- אפילו לא חברי הילדות שלו- הוא מתמיד היה בוחן ומחושב ולא בדיוק נתן לאנשים להיכנס לחיים שלו סתם ככה.
נאמג'ון היה חדש לו בהרבה מובנים- והוא אהב את זה..
הוא הרגיש שכשהוא איתו הוא קצת יותר בנוח- והרבה פחות קשה.. הרבה פחות מחושב ודואג..

זה כאילו הוא היה הפתרון לבעיות שלו בכל פעם שהמבטים שלהם נפגשו.
והוא עדין לא הצליח להבין למה העיניים שלו גורמות לו להרגיש כל כך רגוע וחסר דאגות רק מהסתכלות אליהן..
אבל הוא אהב את זה..
זה אחד מהדברים שפחד מהם הכי הרבה בקשר לנאמג'ון- לפחות בהתחלה- כי עכשיו, הוא היה מכור לעיניים האלו..

-----------------------------------------------

הבנים פשוט ישבו בשקט ובהו בזוג שחיכו לו כבר זמן מה שיופיע- כפי שקבעו מוקדם יותר.. ועכשיו הזוג התהלך לכיוונם-
ג'ין ונאמג'ון דיברו בנינוחות זה עם זה בזמן שהם מחליפים חיוכים- מה שהשאיר את כולם מופתעים...
הרי, שניהם היו אנשים שקשה היה לראות אותם מחייכים חיוכים גדולים, מרוצים ומאושרים כמו עכשיו.
בסופו של דבר, הם עמדו ליד השולחן וג'ין בירך את כולם לשלום בזמן שנאמג'ון ברך את חבריו בהנהון של הראש, מחזיר את מבטו לג'ין.
הוא שם לב שג'ין בא להתיישב, לכן הוא משך כיסא עבור ג'ין וחיכה שהוא ישב-
והוא אכן התיישב- בלחיים סמוקות ובמבט מושפל, על הכיסא ולגמרי פחד מהתגובות שעתידות לבוא מהחברים שישבו סביב השולחן ובחנו את שניהם.
אחרי שנאמג'ון וידה שהוא יושב בנוח, הוא התכופף אליו ולחש לאוזנו
"מה תרצה לאכול?" בטון שליו ורגוע.
ג'ין הרים אליו מבט בבלבול, לא יודע מה לעשות
"לא יודע" הוא ענה בכנות, מעט אבוד..
זאת בכל זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בנופש והוא לא ידע אם יש תפריט, או שאולי האפשרויות לא מוגבלות כמו בתפריט?
"אני מניח שתרצה קפה?" נאמג'ון הביט בו לרגע, מחכה לתשובה.
ג'ין הנהן כמעט מיד
"אספרסו קצר" הוא נוקב בשמו של המשקה האהוב עליו ביותר בעולם.
"ומאפה?" נאמג'ון שואל בחיוך עכשיו, נמס מהפרצוף התמים.
"כן, מאפה מתוק" ג'ין מחזיר חיוך מבויש שגורם לליבו של נאמג'ון לעצור לרגע.
הוא נאנח.
"בסדר, מתוק, רשמתי לפני" הוא מצמיד נשיקה ללחיו ואז מתיישר, מסתובב והולך.
יש שקט.
וג'ין יודע שזה השקט שלפני הסערה
"אז התנשקתם כבר?" ג'ימין נשען לכיוון ג'ין במבט סקרן שמלווה בגבות מורמות.
"לא" ג'ין משיב במבוכה, מגרד את צד ראשו באי נוחות.
כולם נראים מאוכזבים למשמע התשובה- וי וג'ימין אפילו נאנחים בייאוש
"אבל נראה שהתקדמתם כל כך.. הוא מנשק אותך בלחי ואתה מרגיש עם זה בנוח.
כשאני עושה את זה אתה נותן לי סטירה" ג'ימין משרבב את שפתו התחתונה מתה, מתגרה בג'ין.
"אפשר להעביר נושא?" הוא מבקש במבוכה
"לא" וי מניד בראשו בהחלטיות.
"ישנתם יחד הלילה בפעם הראשונה- אם לא התנשקתם- מה עשיתם? למה אתם כל כך איטיים?" וי מתלונן בבכיינות
"עזבו אותו" ג'ונגקוק מתערב, מסתכל על הבנים בהבעה חמורה.
אם יש מה שהוא שהוא למד מהנסיעה עם ג'ין ונאמג'ון ברכב באותו היום- זה שאסור לאף אחד ללחוץ על שום דבר לפני נאמג'ון.
נאמג'ון יודע איך להתנהל עם ג'ין באופן מפתיע- וג'ונגקוק לא בטוח איך הוא עושה את זה..
אבל הוא שמח בשביל ג'ין ולא רוצה שיתערבו לנאמג'ון במה שקורה.
" אל תלחצו יותר מידי, תזכרו שהוא תמיד אהב להשאיר דברים לעצמו, תכבדו את זה" ג'ונגקוק ידע שזה לא מרוע, או קנאה.. הוא הבין כמה החברים מתרגשים בשביל ג'ין- גם הוא התרגש- והוא נהג כמוהם תחילה.. אבל.. אחרי הנסיעה- אחרי שהוא ראה איך הם מגיבים זה לזה באמת.. איך הם מסתדרים אחד עם השני, פונים זה לזה ומתנהגים זה עם זה- הוא הבין שזה לא הם שצריכים לעשות מה שהוא בנוגע לשני אלה-
זה בין נאמג'ון לג'ין עכשיו.
"זה בסדר.. קוקי, זה לא שקרה מה שהוא מטורף.. רק שכבנו יחד במיטה ודיברנו עד שנעשינו עייפים...
זה הכול.
ממש כיף לי איתו עד עכשיו.. הוא קצת דאגן מידי, אבל אני די אוהב שאכפת לו ושהוא עושה דברים למעני.. זה גורם לי לרצות לעשות למענו את אותו הדבר.." ג'ין מסמיק וגורם לבנים סביב השולחן לחייך זה לזה בשמחה מאופקת
"וממתי אתה אוהב שדואגים לך?" ג'ימין מרים אליו גבות בשאלה
"אני לא יודע.." ג'ין עונה בכנות
"זה פשוט.. אני לא יודע.. אני אוהב את הדאגה שלו..
הוא לא היסטרי כמוכם.. הוא מרגיע.." ג'ין מאדים עד לאוזניים כשהוא מבין מה אמר.
אבל זה כבר מאוחר מידי.
"אוממו" הוסוק מחזיק את ליבו ואז מחליף מבטים עם יונגי.
"הלב שלי החסיר פעימה לרגע.." הוא אומר בדרמטיות.
"גם שלי.. זה לא הדבר הכי חמוד ששמעתם בזמן האחרון?" יונגי מחזיק בכתפו של הוסוק, גם הוא מדבר בדרמטיות, נהנה להתגרות בג'ין.
"מה חמוד?" נאמג'ון בדיוק חוזר, מתיישב בכיסא משמאלו של ג'ין ומניח בשלווה את המגש מולו כשעליו כוס גדולה שקצף בצורה לב מעטר אותה מלמעלה וצלחת עם שני קרואסונים גדולים יחסית שישבו האחד על השני באופן אסתטי.
"תודה" ג'ין שולח לו מבט אבל מבויש מידי בשביל להישאר להסתכל עליו.
לכן הוא משפיל מבט
"ג'ין סיפר לנו פשוט שהוא אוהב שאתה דואג לו" ג'ין רצה לקבור גם את עצמו וגם את הוסוק באותו רגע.
"ואני אוהב לדאוג לו.. מה הסיפור הגדול?" והינה שוב- בטון השליו הזה, בנונשלנטיות הזו- בעיניים האלה שהצליחו שוב ללכוד את שלו ולשתק את הפחדים שלו- הינה הוא שוב משתיק את המבוכה והפחד שבו- הינה הוא שוב מקרין לו את הביטחון הזה.
"הסיפור הגדול הוא.." ג'ימין כמעט מתחיל לדבר, אבל נראה שיונגי חושב שמה שיש לו להגיד יותר חשוב
"שהסיפורים על שניכם הם שאתם קרים ומרוחקים- כל אחד במידות שלו- וזה מפתיע לראות שני אנשים כאלה הופכים להיות חמים אוהבים ואכפתיים רק אחד ליד השני" הוא מושך בכתפיו
"אני לא אכפתי?" נאמג'ון מרים אל חבריו גבה
"אתה יודע שזה לא מה שאני מתכוון אליו, אל תשחק משחקים..
ממתי אכפת לך מאדם עד כדי כך? ממתי אתה מושך עבור מי שהוא כיסאות או מביא אוכל עבורם? ממתי אתה מתאמץ?" יונגי יודע שזה יעצבן את נאמג'ון באיזה שהוא מקום.
"מרגע שבכרתי את ג'ין.
מה הבעיה יונגי? אני אוהב אותו" נראה שאפילו נאמג'ון מעט מופתע מפליטת הפה שלו... אבל הוא נשאר נאמן לה
"אני אוהב אותו בכל ליבי ואני מוכן לעשות בשבילו כל דבר והבטחתי לו שאני אדאג לו.
זה מה שאני רוצה לעשות וככה אני רוצה שזה יהיה.
תפסיקו להציק לו ותפסיקו לשאול שאלות מובנות מאליו ולעשות הכול דרמטי.
אתם מרגיזים" הוא מדבר בטון כועס, מזהיר.
"דרמטיים? אנחנו לא דרמטיים.
אנחנו רק החברים הכי טובים שלך כבר כמה שנים טובות ומעולם לא התייחסת ככה לאף אחד. אפילו לא אלינו.
זה לא דרמטי. זה מפתיע מהבחינה הכי ריאלית שיש בעולם" הוסוק עונה לו, מבט נעלב מהגישה שלו.
"אז הינה לכם עכשיו אדם שאני מתנהג אליו כמו שאף פעם לא חשבתם שאני אתנהג.
תהנו מזה או מה שהוא..
ופעם הבאה כשיש לכם שאלות, תשאלו אותי.
אל תטרידו אותו. הוא ביישן" נאמג'ון מגונן על ג'ין בצורה שגורמת לו להשפיל מבט בחיוך גדול.
הוא משחיל את ידו אל מתחת לשולחן ומוצא את כף ידו הגדולה של נאמג'ון, אוחז בה..
ונאמג'ון ממהר להגיב, תופס בידו ומשלב את אצבעותיהם.
"אנחנו שמחים בשבילך" הוסוק יודע שנאמג'ון יכול להיות קצר רוח- ושהוא לא מתכוון לפגוע באנשים..
פשוט לפעמים.. כשפוגעים לו בנקודה רגישה.. נקודה שלרוב היה נדיר למצוא- הוא היה מתחיל לכעוס ברגע ולהתגונן.
ג'ין היה החולשה של נאמג'ון ככל הנראה.
וכולם חשבו שאין דבר יותר מתוק מזה..
"אני יודע" נאמג'ון היה רגוע עכשיו, הייתה לו אחיזה ומגע עם ג'ין- אז הוא נרגע כמו קסם.
"אני מצטער.. אני פשוט רואה שהוא לא אוהב לדבר על זה.. ואתם לא יודעים מתי להרפות" הוא נאנח, מביט בג'ין- שלוגם מכוס הקפה שלו בחיוך קטן שמדביק גם את נאמג'ון באותו חיוך.
"אני אוהב אותך" הוא ממלמל אליו, גורם לו להפנות מבט
"גם אני אותך" הוא מסתיר את צד פניו בכדי שלא יוכלו לראות את שפתיו זזות.
הם מחליפים חיוכים לכמה רגעים ואז ג'ין חוזר לשתות ולאכול.
יש שקט לכמה רגעים, והוא יותר נינוח מהשקט שהיה כשנאמג'ון הגיע- לכן, נאמג'ון מחליט שזה הזמן המתאים..
"אנחנו זוג רשמית, קרציות" הוא ממלמל, מה שגורם לוי והוסוק בעיקר להרים ראש בחיוך גדול ומעט מדאיג.
ג'ין נעצר לרגע.
"ממתי? איפה?" וי נשען קדימה על השולחן.
"מאתמול. החלטתי שאני אקדם את זה בינינו לפני שאני אתן לו סיבה לחשוב שיש לו סיכוי לברוח.." הוא מחייך לג'ין שמבטו המעט מבוהל הופך לחיוך סלחני, מעט- ממש מעט נבוך.
"מי אמר שאני רוצה לברוח?" הוא מרים גבה אל נאמג'ון- שוכח מהאחרים.
הוא לא מרגיש כל כך נבוך על שאמר את זה גם אחרי שהוא מבין שאמר את זה בקול רם- לא כשמבטו נעול במבט של נאמג'ון.
"ג'ימין?" יונגי קורה לבחור השני, שמרים את מבטו בשאלה
"כדאי שתקראו לרופא.." הוא נושף בכבדות
"למה?" ג'ימין עדין לא קולט
"כי אני חושב שאחרי זה, אני רשמית אהיה חולה סכרת" בזמן שהאחרים צוחקים,
זוג הבחורים האלה יושבים לבהות זה בזה בחיוך גדול כשאצבעות ידיהם עדין שלובות מתחת לשולחן.
נאמג'ון מרים את ידיהם השלובות ומנשק את ידו של ג'ין
"תמשיך לאכול" הוא מבקש בשלווה וג'ין מהנהן, חוזר לאכול בזמן שנאמג'ון בוהה בו.

תקשיבו, אל תשאלו יותר מידי שאלות לגבי העלאות .
כן, אני יודעת שזה לא פייר שזה נעצר אבל תזכרו שאני כרגע בצבא ומאוד משתדלת להעלות- מה גם שכמה סיפורים צריכים פרקים שעוד צריך לכתוב וכרגע אין לי זמן.
תבינו אותי, אני עושה מה שאני יכולה.