"את בטוחה שתהיי בסדר?" ג'ונגקוק כבר התקשר בפעם השנייה וחיכה שג'ין יענה כדי שידע שהוא צריך לרדת בזמן הקרוב..
הם עוד יאחרו בגלל שג'ין מתעכב בחדר המיון של אמא שלו.
"אני אהיה לגמרי בסדר, לך ותהנה עם החברים" אימו מבקשת עם חיוך גדול ומרוצה, מקווה שהוא באמת יעשה מה שהבטיח וילך ליהנות.
"ואולי אני אבטל? אני לא בטוח לגבי להשאיר אותך לבד.." ג'ין פשוט לא רוצה לעזוב, הוא מפחד להשאיר אותה לבד.
מה אם היא תהיה בודדה? או שיקרה לה מה שהוא והוא לא יהיה פה? או שהיא סתם ממש תתגעגע כשהוא יהיה רחוק?
"אתה תאכזב אותי מאוד אם לא תלך" אמא שלו כמעט נוזפת- שונאת את ההרגל שלו לחשוב קודם עליה לפני שהוא חושב על עצמו..
כלומר, כן, זה היה נחמד בהתחלה, וזה תמיד יהיה נחמד שהבן שלך דואג לך בכזאת אהבה ומסירות..
אבל כשזה הופך ל..להקדיש את החיים שלו עבורך- זה נהיה יותר מידי.
זה לא איך שאת רוצה לראות את הילד שלך גודל.. זה לא מה שאת רוצה שהילד שלך יעשה.. נכון?
הכי את זאת שהיית אמורה לדאוג לו.. נכון?
"אבל.." הוא נאנח בתסכול, הוא באמת לא רוצה לעזוב אותה..
אבל מצד שני הוא כבר הבטיח לחברים.. ולנאמג'ון..
והוא הכין את עצמו נפשית למה שלא יהיה..
הוא לא יכול פתאום לבטל- הוא גם ככה מעקב אותם- ואם זה יהיה לחינם הוא ירגיש כמו מניאק.
ואולי זה נובע קצת מהפחד מהמחשבה של להיות עם הבחור הזה למשך שבוע?
הרי זה באמת מה שהוא שהוא לא חשב שהוא יעשה אי פעם..
הוא לא ידע מה מניע יותר את הרצון לסגת- הפחד או אמא שלו..
"בסדר, אני אלך עכשיו, אבל אני אתקשר אז תעני ואם יש בעיה תסמסי לי ואפילו אם ישעמם לך או שתתגעגעי.. אני אענה מיד.. בסדר?" ג'ין מחייך אליה חצי חיוך קטן ולא בטוח.
אבל היא מהנהנת בהחלטיות.
"בסדר, רק לך" היא מבקשת והוא מהנהן, נושק למצחה לרגע אחד ארוך ואז קם, לוקח את התרמילים שלו עם כל מה שארז לשבוע הקרוב ויוצא אל המעליות שבקומה כשג'ונגקוק בדיוק מחליט להתקשר שוב.
"אני יוצא, תרגע, אני פשוט מחכה למעלית." הוא פותח את השיחה ככה, כדי שלא יכעס עליו יותר מידי..
הוא גם ככה מרגיש קצת אשם..
"יופי, כי אם לא נצא בזמן הקרוב, אנחנו נתעכב בבידוק הביטחוני ונפספס את הטיסה ונצטרך לנסוע באוטובוס אלפיים שעות עד לשם.
ואם אני אצטרך להרוס את התחת המדהים שלי בישיבה באוטובוס אני מבטיח לך שאתה תשלם על זה.
וגם החבר שלך לא יגן עליך" הוא נוזף.
ג'ין שמח שהוא לא יכול לראות את הסומק על לחיו למשמע המילים האלו.
"אוי שתוק, אני יורד" הוא ממלמל בקול שקט, ממהר לנתק כשהמעלית בדיוק נפתחת.
הוא נדחס בין האנשים במעלית ולוחץ על הכפתור של הקומה הראשונה.
לוקח למעלית קצת זמן בגלל העומס, ובגלל שבכל קומה יורדים אנשים.
אז כשג'ין סוף סוף מופיע ביציאה לחניה של בית החולים, ג'ונגקוק מודה לאלוקים.
"מצטער, עמוס היום שם משום מה" ג'ין ממהר להיכנס למושב הקדמי שליד הנהג, שם את התרמילים ליד הרגליים שלו, סוכר את הדלת וממהר לשים חגורה בזמן שג'ונגקוק נכנס ושם את החגורה שלו בעצמו.
הוא מעביר מבט חטוף על ג'ין ומבטו נעצר בתרמילים שהביא אותו שנחו ליד רגליו ונראו אפילו כאילו מעט מעכו אותן.
נראה ששניהם היו מעט עמוסים..
"הצלחת להכניס בדברים האלה מה שהוא בכלל?" הוא מקמט את מצחו
"כן, זאת לא בעיה" ג'ין מושך בכתפי בחיוך קטן
"לא הייתה לך מזוודה? זה יכול היה להיות יותר פשוט עבורך.." כשג'ונגקוק נתקל בהבעת פניו של ג'ין הוא משתתק.
"כמה פעמים אני יוצא לחופשה או לכל מקום אחר?" הוא מרים את גבותיו אל ג'ונגקוק בהבעה ספקנית.
"חוץ מזה, מזוודות זה הרבה כסף יחסית, ולי אין בדיוק כסף מיותר.." הוא מושך בכתפיו ,מסיט את מבטו.
"עכשיו סע כבר" הוא נאנח, מניח את ראשו על החלון ומסתכל על החברים במושב האחורי מהמראה הקדמית.
"היי וי, היי ג'ימיני" הוא מנופף להם בידו, מסתכל עליהם דרך המראה.
"היונג" וי מחבק אותו לרגע לפני שהוא מבין שהחגורה חונקת וחוזר לשבת.
"אני שמח שאתה סוף סוף בא איתנו. הרבה זמן לא בילינו זמן ביחד כולנו, ואני שמח שיהיה לנו זמן להשלים פערים.." הוא מתכוון לטפוח על גבו, אבל בגלל החגורה הוא מצליח להגיע עם ידו עד לשערות של ג'ין ולהעביר ביניהן את האצבע המורה שלו בקושי.
"גם אני, באמת לא ישבנו הרבה זמן והתעצלנו" ג'ין מחייך אל וי דרך המראה.
"ממה תשב ותתעצל איתנו.." ג'ימין אומר בזלזול, בהתגרות.
"כאילו החבר שלך ייתן לך להיות לבד יותר משתי שניות" הוא מגלגל עיניים ושם את רגליו במרווח בין הכיסא של ג'ונגקוק לבין זה של ג'ין..
ג'ין מכסה את פניו בידיו, נאנח לתוכן בתסכול.
"תפסיקו לקרוא לו ככה" הוא מתלונן אל תוך ידיו שמעמעמות את קולו באופן מצחיק.
"אם תקראו לו ככה בנוכחותו אני יורדים לכם את הראש" הוא שוקע במושבו במבוכה.
"הווו.." וי שם את ראשו על כתפו של ג'ימין בעודו מסתכל על ג'ין האדום מהמראה.
"איזה חמוד אתה כשאתה מאוהב" הוא מחזיק בליבו במבט מתרגש..
למרות שכולם יודעים שזאת ציניות והסתלבטות על האופן בו ג'ין מגיב.
מה הם יכולים לעשות? הם ידעו שהם חברים מניאקים.. אבל.. איך אפשר לא להיות מניאק כשהחבר הכי טוב שלך – אחד מהם לפחות, מתנהג כמו נערה?
"אני לא מאוהב בו.." ג'ין נעשה עוד יותר נבוך עכשיו, ומאדים עד לאוזניים.
"עדין לא, אבל זה קרוב" ג'ימין מגחך, בוחן את התנהגותו.
"הוא באמת חמוד כשהוא מאוהב" הוא מסכים עם וי בהתגרות, מתאפק לא לצחוק כשהוא שומע את ג'ין נאנח ברוגז.
"אני לא רוצה לשמוע מילה עד סוף הנסיעה" הוא נוזף כמו אמא כשהיא כועסת.
"אבל מאמא.." וי מתגרה בו עוד קצת
"שום מאמא ושום כלום, אני לא רוצה לשמוע" ג'ין משלב ידיים ברוגז ומסתכל החוצה מהחלון, מבין שהם כבר נכנסים לחניה של שדה התעופה.
הוא מתיישר מיד.
"מתי הספקנו להגיע?" הוא ממלמל בשקט לעצמו, מסתכל סביב בזמן שג'ונגקוק מחפש חניה.
"אתה מהיר" הוא אומר לג'ונגקוק כשהוא מחנה את הרכב הכי קרוב שאפשר לכניסה.
"אני יודע" הוא מחייך אליו ביהירות וג'ין מחזיר לו בהנדת ראש שמלווה בחיוך קטן.
לאחר מכן, כולם משתחררים מחגורות הבטיחות ויוצאים מהרכב, טורקים את הדלתות.
"ג'ימין, כמה פעמים אתה צריך שאני אגיד לך לא לטרוק חזק את הדלת?" ג'ונגקוק נאנח כשהם מתחילים ללכת לכניסה במהירות.
"אתה תחיה" הוא עונה באדישות.
"אתה תקבל מכות כשאני אהיה בטוח שאנחנו לא מפספסים את הטיסה" ג'ונגקוק מכין אותו כבר לבאות וג'ימין מושך את כתפיו בתגובה בחוסר אכפתיות.
הם נכנסים, עוברים רישום לטיסה, בדיקה ביטחונית ארוכה ומייגעת שלאחריה הם נכנסים לאולמות ההמתנה וג'ונגקוק ממהר ללכת בטענה שהוא צריך להתפנות.
ובזמן שהוא עומד עם וי וצופה בג'ימין מתיישב, מי שהוא מחבק אותו מאחור ונותן לו נשיקה על לחיו, מבהיל אותו מעט.
"שלום לך" הקול הזה מצליח להרגיע אותו בבדיוק אלפית שניה.
הוא מרגיש הקלה שוטפת אותו, מסתובב אל נאמג'ון בחיוך
"שלום גם לך" הוא כורך את זרועותיו סביב כתפיו של נאמג'ון מושך אותו קרוב לחיבוק.
"אני צריך ללכת להגיד שלום לכל האחרים, חכה לי פה לכמה רגעים" הוא מנשק את לחיו במהירות ועוזב אחרי שג'ין מהנהן בהבנה.
"היי" הוסוק ויונגי צצים משום מקום והוסוק ממהר לחבק את ג'ימין בחביבות.
"שמח לראות אותך שוב" הוא מחייך אליו
"אה.. גם אני ?" ג'ין מבולבל.. הרי הם לא דיברו בעבר.. נכון?
"אני יודע, זה מוזר שאני אומר את זה כי לא דיברנו בדיוק, אבל, אני אוהב את ההשפעה שלך על המניאק שאני חושב שבדיוק עומד לחזור בעוד כמה רגעים אז אני אתרחק כי אם לא חוששני שזה יכאב לי " הוא מדבר בשיא המהירות, באופן שגורם לג'ין לצחוק ולוקח צעד גדול אחורה.
"אני חושב שגם אני שמח לראות אותך" ג'ין עכשיו הוא מרגיש קצת יותר בנוח עם מה שאמר... נראה לו..
"היי" יונגי גם בא להגיד שלום, מושך אותו לחיבוק גברי לרגע.
"אני מקווה שהקפה בבית המלון יהיה טוב כמו שלך.. התחלתי להתרגל לקפה שלך" הוא אומר בזמן שהוא נפרד מהחיבוק שלהם.
ג'ין חייך אליו
"גם אני מקווה שאתה תסתדר עם הקפה של בית המלון" בזמן שהוא מדבר, זרועות נכרכות סביב מותניו והוא מנחש שזה הסנטר של נאמג'ון שנח על כתפו.
הוא מסובב את מבטו לבחור שמחייך אליו חיוך גדול שמלווה בגומות המקסימות ההן.
" אמרתי כבר שאני ממש אוהב את הגומות שלך?" ג'ין שואל בשקט, בחיוך קטן
נאמג'ון מהנהן
"אבל אני תמיד אהנה לשמוע את זה יוצא מימך" הוא לוחש לו בחזרה, מתיישר כשזרועותיו עדיין כרוכות סביב ג'ין.
"היונג, יש עוד שעה עד לטיסה, בוא נלך להסתובב, אני גם רעב, בוא נלך לקנות אוכל" הוא מתחיל למשוך אותו וג'ין מסתובב אל נאמג'ון
"נתראה מאוחר יותר" הוא אומר לו במהירות לפני שהוא נותן לוי לגרור אותו הרחק משם.
וכשהשעה כבר קרובה הם חוזרים לאותו המקום ונפגשים כולם שם, מתקדמים יחד במטרה להגיע בזמן למטוס שלהם..
------------------------------------------------------
"קח" נאמג'ון מושיט לג'ין מסטיק, מתיישב לידו.
"למה?" ג'ין מבולבל- למען האמת, הוא מפחד מטיסות- מה שלא ידע עד לעכשיו...
הבטן שלו התהפכה והוא התחיל להזיע, חושב על לרדת מהמטוס.
"זה יעזור לך עם הלחץ באוזניים כשנמריא" הוא מחייך אליו, שם לב שהוא מזיע וזז באי נוחות.
הוא לוקח את ידו ומשלב את אצבעות ידו באצבעות של ג'ין באטיות, בעדינות.
ג'ין מביט בו מעט מבועת תחילה, אבל רק מלפגוש במבט שלו- הוא פתאום מתחיל לשכוח ממה הוא מודאג..
"אל תפחד, אני פה לידך, אני לא אתן לשום דבר לקרות לך" הטון הכנה הזה ממיס את ג'ין ברגע אחד בלבד.
הוא מהנהן אליו ונושף.
"בוא הנה" נאמג'ון מושך אותו אליו, כורך את אחת מידיו על כתפו ומושך אותו עוד צמוד אליו עד שהוא מרגיש שג'ין מניח את ראשו על כתפו.
"תנסה להירדם, אני חושב שזה יעבור לך טוב יותר אם תירדם" נאמג'ון מניח נשיקה על ראשו
ג'ין מרים אליו מבט, מחייך אליו.
"תפסיק להטריח את עצמך בדאגות, אני אתמודד" הוא כמעט צוחק, מרגיש מפונק מידי- מה שברור שכיף להרגיש אבל.. הוא לא בטוח שזה יהיה טוב להתרגל לזה..
"אם אני לא אדאג לך ככה.. מי כן? אל תענה אפילו..." הוא נאנח, מהדק את אחיזתו מסביב לכתפיו של ג'ין.
"גם אם יש מי שהוא, אני לא אתן לו לדאוג לך בכל מקרה, זאת העבודה שלי" הוא לוחש לו בהחלטיות, גורם לו להרגיש מוגן ובטוח ואהוב.
זה כל כך חדש לו.. ומוזר.
הוא תמיד היה זה שצריך להיות סבלני, חמים ומלא בחיבה, אהבה ודאגה..
ועכשיו היה מי שהוא שעשה את זה למענו- שהיה סבלני ואוהב ודואג ומלא בחיבה כלפיו..
וזה היה נחמד.
הרבה זמן לא דאגו לו ככה..
לא כי לא היו כאלו שרצו לעזור ולתמוך ולדאוג כשהיה צריך..
פשוט כי הוא לא נתן להם לעשות את זה- הוא לא נתן לרוב האנשים להתקרב ולעשות למענו דברים ועד שנאמג'ון בא ושינה הכול- ג'ונגקוק וי וג'ימין היו האנשים הכי קרובים לאנשים שידאגו אחריו ויאהבו אותו.
הוא לא היה בטוח אם זה טוב ובטוח לאפשר לבחור הזה להיכנס ככה לחיים שלו ולתת לו לעשות מה שירצה..
אבל עד עכשיו הוא היה נחמד.
הוא הצליח להשפיע עליו ולשכנע אותו איך שהוא לעשות דברים שהוא מעולם לא חשב עליהם...
הוא נהפך להיות רגוע וחמים יותר והתחיל לעבוד על הבעיות שלו אפילו בלי לשים לב- פתאום הוא ניסה להסביר את עצמו לפני שהוא וויתר, פתאום הוא חייך וצחק ופלרטט, פתאום הוא נתן למי שהוא לחבק ולנשק אותו- מה שהוא שלרוב נמנע ממנו בכדי ליצור מרחק כל שהוא בינו לבין אנשים אחרים ובכך הוא לא היה מרגיש ששום דבר הוא ממש אישי.
הטמבל המעצבן הזה הרס לו את כל מה שבנה לאט לאט במשך שנים.
והכול רק בשתי מילים קטנות מבט או נגיעה.
כל אלו הפנטו אותו.. והוא לא ידע למה, הוא לא ידע איך זה קורה, הוא לא ידע אם זה ימשיך להיות שם גם בהמשך..
אבל מה שהוא כן ידע היה- שכל אלא גורמים ללב שלו להאיץ- שכל הדברים האלה גורמים לו לרצות להיפתח אליו ולהיות כנה איתו..
אולי אפילו לאהוב אותו..
הוא נהנה מהקרבה שלו, מהדיבורים איתו, מהאופן שבו הוא הסתכל עליו..
אף אחד מעולם לא ראה אותו באור שבו נאמג'ון ראה אותו..
ולמרות שהם לא דיברו על מה שהלך בליבו של כל אחד עדין, כל אחד מהם ידע שאחד בעיני האדם השני, הוא מיוחד.
"נאמג'ון?" ג'ין היה עייף, אבל הוא היה חייב להגיד לו את זה לפני שהוא נרדם- עטוף בחום של השני מה שמשך אותו לשינה לאט ובטוח.
נאמג'ון המהם בשאלה כמענה.
"אני אוהב את החיבוקים שלך, אני מרגיש בטוח בין הידיים שלך" הוא עצם עיניים ונתן לעצמו סוף סוף להתחיל ולהירדם לגמרי.
משאיר את נאמג'ון עם חיוך גדול ומופתע על הפנים.
הוא הניח את לחיו על ראשו של ג'ין בעדינות, שמח שנוח ונעים לו מספיק כדי שיוכל להירדם.
הוא נשבע שיכל לשבת ככה יום שלם כשהוא בוהה בפניו הרגועות והרכות, כשעיניו עצומות וריסיו הארוכות נחות בשלווה.
הוא נהנה להחזיק אותו, להעביר את ידו בשיערו מידי פעם ולחבק אותו קרוב.
הוא לא היה אדם כל כך חם ואוהב מעולם- הוא מעולם לא חשב שיתחיל עם מי שהוא, אפילו אם הוא ימצא חן בעיניו- פשוט כי כולם כבר ניסו את מזלם ראשונים..
אבל כשהוא פגש בג'ין היה בו דחף בלתי נשלט לרצות להתקרב אליו..
הוא סקרן אותו.. והוא ידע שזה קלישאה להגיד את זה.. אבל.. כשיש לך עם מי שהוא מתח מוזר שנבנה בינכם רק מלהסתכל זה על זה והוא בורח..
זה לא דבר שקורה לאנשים בכל יום.
לכן, זה היה הדבר הכי נכון שיכל לחשוב עליו.
העיניים שלו שבו אותו בקסמיהן- הן היו כל כך עמוקות ומודאגות, אבל מלאות באמפתיה וסובלנות..
כשהוא דיבר- הוא כמעט תמיד הפתיע אותו במה שהוא חדש- ממש כמו היום.
כשהוא לקח אפילו צעד, נאמג'ון היה מוכן לעקוב אחריו, צופה בכל תזוזה קטנה שלו ומנסה ללמוד עליו עוד.
הוא כבר גילה קצת על הכאב שמאחורי העיניים האלו- העיניים היפות שרדפו אותו בכל פעם שהוא לא היה לידו.
זה שיגע אותו.
הוא שיגע אותו.
איך אדם יכול להיות כל כך מושך? איך רק במפגש של עיניים ואפילו לא שני משפטים שהחליפו ביניהם גרמו לו לרצות לראות אותו שוב?
ואיך אדם שנראה כל כך שברירי, עייף ומיואש יכול לשאת על הכתפיים שלו יותר משיכול היה לדמיין?
אם לפני הוא חשב שג'ין היה שברירי ועדין, היום הוא ידע שהוא הכול חוץ משברירי.
"מלאך שלי" הוא לוחש לבחור הישן בין זרועותיו.
"נשלחת אלי מהשמיים באותו היום" הוא מנשק את ראשו.
נזכר שהוא בכלל לא רצה ללכת עם אחותו באותו היום חנות הצעצועים- היו לו עוד דברים לעשות באותו יום שלא יכלו להידחות והוא כעס עליה על שהתעקשה ללכת דווקא לחלק רחוק של העיר, לחנות הקטנה החנוקה והספציפית ההיא רק בשביל הדובי המקולל ההוא.
אבל..
אם הוא לא היה הולך- לולא הדובי הזה, אחותו והחנות הקטנה החנוקה והספציפית הזאת בקצה העיר- הוא בחיים לא היה פוגש את האדם הזה.
את האדם שהמיס את כל השכבות הגבריות ממנו והשאיר רק אדם חם ואוהב.
אבל זה היה רק לידו ולמענו.
האחרים לא ראו שום שינוי קיצוני או אפילו מינימלי ביחס שלו כלפיהם..
זה היה רק ג'ין שהוא רצה להיות טוב אליו, לאהוב אותו ללא תנאי ולעזור לו בכל מה שיצטרך.
הוא שנא כשבסרטים או ספרים הדמויות חשבו על דברים כאלה שוב ושוב באופן מתיש ומשעמם- אבל עכשיו, כשהוא מתחיל לגמרי להתאהב בדבר המושלם שהניח את ראשו על כתפו כרגע ונח בין זרועותיו- הוא הבין שהאופן שבו הוא רוצה לדאוג לו זה מעל ומעבר למילים.
עכשיו הוא הבין על מה כולם דיברו סביבו.
והוא שמח שהתברך והכיר אדם שגרם לו לרצות להיות טוב יותר, חם יותר, הרבה יותר אכפתי..
ועם המחשבות המתוקות האלה ולחיו שנחה על ראשו של ג'ין- הוא נרדם גם הוא.

---------------------------------

"נאמג'ון?" ג'ין קרא ברכות מעביר ליטוף על מצחו , מביט בבחור השני פוקח עיניים בבלבול- עד שהוא פוגש במבט של ג'ין ומתיישר
"כבר הגענו?" הוא מסתכל סביב
"כן, וכדאי שנרד כי האחרים כבר יצאו" ג'ין מחייך אליו חצי חיוך חמים.
נאמג'ון מחזיר חיוך והם יוצאים ביחד מהמטוס-
לוקח זמן עד שהם יוצאים משדה התעופה אל החניה
"טוב, המכוניות המושכרות כבר פה, ויש שתי מהן.
אז ככה זה ילך.." נאמג'ון מתחיל להסביר.
"ג'ימין, וי, הוסוק, יונגי- כולכם במכונית אחת.
אני, ג'ין וג'ונגקוק במכונית השנייה" הוא פוקד עליהם, אפילו לא שואל אם זה בסדר מבחינתם.
"תעקבו אחרי הרכב שלי- נראה לי שזה יהיה הרבה פחות מסובך מלנסות להסביר לכם איך לנסוע לשם" הוא קובע, מסתכל על הבחורים שמהנהנים אליו בחיוך.
" וי, אתה תהיה הנהג.
אני חושב שאתה תצליח לעקוב אחרי" הוא טופח לרגע לוי על הכתף ואז מסתובב לג'ין שעמד ממש כמה צעדים מאחוריו- מחייך אליו.
"בואו" הוא מעביר מבט קצר על ג'ונגקוק, כבדרך אגב.
ולג'ונגקוק זה לא מפריע.
הוא יודע שכל אחד מהאחרים שיהיו ברכב האחר, רוצים להיות זבוב על הקיר בדיוק כמו שהוא עומד להיות בעוד כמה רגעים.
לכן הוא עקב אחרי הזוג ששלח חיוכים קטנים וחטופים זה לזה..
נאמג'ון מנסה להחזיק את ידו של ג'ין בזמן שג'ין מסמן לו על ג'ונגקוק- יודע שהוא הולך לספר ולהלשין כמו הסבתא הזקנה והרכלנית לכל השאר.
בסופו של דבר הם הגיעו לרכב, מתיישבים וחוגרים את עצמם- מתחילים לנסוע מיד לאחר מכן.
נאמג'ון שנא את חוסר הנוחות שג'ין הרגיש ליד החברים שלו- לכן, הוא החליט לנסות מה שהוא..
"בוא נשאר היום בחדר, יש לנו על מה לדבר" הוא מציע לג'ין שמסמיק במבוכה.
"אפשר לדבר על זה אחר כך? הוא מחזיר בשקט, מבחין בג'ונגקוק שמסתכל על שניהם בחיוך גדול ומעט מפחיד.
"לא" נאמג'ון ענה בחוצפה, מוציא לג'ין לשון- התשובה שלו גרמה לבחור השני לשקוע במושבו והסומק בלחיו נמשך עד לאוזניו עכשיו.
"בסדר" ג'ין עונה בקול שקט, שם לב למבט המרוצה של ג'ונגקוק מהמראה הקדמית..
הממזר הזה שמח שיש לו רכילות לחזור איתה.
"יופי" נאמג'ון שולח לו חיוך, תופס את ידו שמתחילת הנסיעה ניסה ללכוד בתוך ידו- ומשלב את אצבעות ידיו באצבעות ידיו של ג'ין.
"למה מול הממזר הזה?" ג'ין מתלונן
"מה?" ג'ונגקוק פולט בקול גבוה, מופתע
"אל תעמיד פנים שלא ישבת עד עכשיו ואספת דברים לרכל עליהם" ג'ין נוזף בכעס
"היונג.." ג'ונגקוק הוא זה שנשמע מתלונן עכשיו
"זה לא ככה, אני נשבע, אני פשוט ממש אוהב אותכם ביחד- וגם השאר חושבים שאתם זוג ממש יפה..
אנחנו לא מנסים להיות רכלנים או מגעילים, אבל זה כל כך מרגש שאחרי כל כך הרבה בחורים שהתחילו איתך, מצאת את המניאק השוויצר הזה שממש אוהב אותך" הוא מביט על ידיהם השלובות בחיוך
"אני לא יודע על מה אני רוצה לתת לך כרגע מכות יותר- על זה שקראת לי בשמות או על זה שדיברת על הבחורים האחרים שלו בפני בן הזוג הנוכחי שלו" נאמג'ון ממלמל במרמור מתחת לאפו, גורם לג'ין לצחקק בשעשוע.
"לא היו כל כך הרבה, אל תדאג.." הוא טופח על ידו של נאמג'ון הקנאי בחיוך.
"רק חודש לפני שהכרת אותו התחילו איתך לפחות עשרה אנשים- בחורים או בחורות.
והבחורה ההיא שעבדה איתך באותו יום עד שנאמג'ון בא?" בשלב הזה, היד של נאמג'ון התהדקה סביב זו של ג'ין.
הוא העביר יד על מצחו בייאוש
"הם לא התחילו איתי. תפסיק לחשוב שכל אדם שני מתחיל איתי.
ותפסיק לדבר על זה, אתה מרגיז את נאמג'ון" ג'ין שם את ידו על ידיהם השלובות, שולח לג'ונגקוק מבט של 'תשתוק או שאני אכריח אותך לשתוק ואני מבטיח וזה יכאב'
נאמג'ון בינתיים שחרר מעט מהאחיזה, נאנח.
כן, הוא קינא.
אבל כשחשב על זה ברצינות- גם איתו התחילו הרבה, והוא לא יכול לכעוס על זה שאנשים נמשכו לג'ין- כי בסופו של דבר הוא מבין אותם.
חוץ מזה, זה לא שהיה לו קשר לפני.. נכון?
"היה לך מי שהוא לפני?" נאמג'ון שואל פתאום.
ג'ונגקוק בינתיים מתקרב אליהם בסקרנות- מעניין אותו לדעת מה יקרה.
יכול להיות שהוא היה קצת מניאק בכוונה- רק כי הוא רצה לראות את התגובות של שניהם אחד לשני.
מה לעשות? סיפורה של מעריצה..
"אשר לדבר על זה כשאין פה טפיל שהולך לדווח הכול ל911?" הוא הביט ישר לעיניים של ג'ונגקוק שהביט בהם בסקרנות בדיוק- ונבהל מהסיבוב החד של הראש של ג'ין- עוד יותר מהמבט הכועס שלו.
"אני אקח את עצתך הפעם" נאמג'ון נאנח, מהנהן בהסכמה.
יש שקט לזמן מה, וכל מה ששומעים זה מוזיקה נחמדה שמתנגנת ברדיו.. עד שהסוכן הלא כל כך סמוי מחליט שוב להרוס את השלווה.
"התנשקתם כבר?" ג'ין מאדים ישירות, מכסה את פניו בידו ונאנח בייאוש.
"לא עניינך" נאמג'ון תוקף אותו בכעס.
"רק שאלתי" ג'ונגקוק מגלגל עיניים בכעס משל עצמו.
"אז זה לא?" הוא עושה את זה בכוונה להכעיס את נאמג'ון, אבל מקבל מכה בראש מג'ין.
"תפסיק להיות חטטן" הוא אפילו לא כועס עליו- פשוט מתחנן בפניו בייאוש- כי כלום לא יעזור לילד הזה עכשיו.
"למה אני חבר שלך בכלל?" נאמג'ון מנסה להיזכר לרגע
"שתי סיבות" ג'ונגקוק פותח
"כי אני מצחיק, נראה טוב, אני אחלה חברה, חכם, מדהים.." ג'ין רוצה להסתובב ולהכות אותו עוד יותר חזק בשלב הזה... אבל הוא נשאר סבלני.
"וכי אני הכרתי לך את ג'ין טכנית" הוא משך את זה רק קצת, כי הוא ידע שזה ישתיק את שניהם.
ובאמת הם מחליפים ביניהם מבטים לרגע, יושבים לכמה דקות בשקט ורק אחר כך נאמג'ון ממלמל
"יש לך נקודה טובה שם" תוך כדי שהוא נאנח.
"אני יודע, בגלל זה השארתי את הטוב לסוף- אז עכשיו אתם חייבים לי על זה.." הוא אומר בקול ממזרי שגורם לג'ין לגלגל עיניים
"לא התנשקנו, שב בשקט ואני לא רוצה לשמוע אותך שוב" הוא אומר בכעס
"אבל מאמא.." ג'ונגקוק מתלונן בזיוף, נהנה לעצבן את שניהם
"מאמא?" נאמג'ון מרים גבה, מבולבל- צופה בג'ין נאצר לפני שסומק קל נראה על לחיו היפיפיות.
"זה אחד הכינויים הפופולריים ג'ין.. כי הוא מתנהג קצת כמו אמא- הוא לא מספר לנו על הבעיות שלו, תמיד נשאר אופטימי ומטפל בי, בוי ובג'ימין ולעולם לא מבקש תמורה-  הוא גם לא מסכים לקבל תמורה.
הוא רק אוהב אותנו בגלל היותנו אנחנו.. כמו שאימהות עושות" ג'ונגקוק מסביר
"וי המציא את זה, אבל אני וג'ימין חשבנו שזה ממש מתאים, אז גם אנחנו משתמשים בזה.." הוא ממשיך בזמן שג'ין ממהר להסתכל החוצה מהחלון, מובך וממש לא רוצה לדבר על זה.
"מאמא, הא?" נאמג'ון נראה כאילו הוא חושב, חיוך קטן על שפתיו.
"בכמה זמן המקום רחוק מאתנו?" ג'ין מסיט את השיחה, מתחנן לאלוהים שהם כבר קרובים כדי שהאידיוט הזה ימצא סיבה להפסיק לדבר.
"רבע שעה בערך" נאמג'ון עונה ברוגע, שולח לג'ין חיוך ומרגיש את המבוכה שלו- בכנות, הוא חושב שזה ממש חמוד.. זה מקסים בעיניו איך שהוא מבויש תמיד..
הוא לא יודע למה- בנסיבות אחרות, אם אדם היה מתנהג ככה זה היה מעצבן אותו..
אבל כשהוא הסתכל על ג'ין, הוא לא היה יכול שלא להתרכך רק מהלחיים המתוקות והסמוקות שגרמו לליבו כמעט לכאוב מרוב חיבה.
"אתה יודע ג'ין, גם נאמג'ון מאוד פופולרי בקרב בנות- פחות אצל הבנים- נראה לי שהוא קצת מפחיד מידי בשבילם.. אבל בכל מקרה.." ג'ונגקוק לא מסיים אפילו את המשפט לפני שנאמג'ון משתיק אותו.
"תפסיק לדבר, או שאני אתפור לך את השפתיים" הוא זועף, מסתכל עליו מהמראה במבט שגורם לרוק שלו לעצור באמצע הגרון מרוב פחד.
אז הוא מרים ידיים בכניעה ונשען אחורה, נאנח.
יש שקט לזמן מה, בו כל אחד יושב וחושב לעצמו כנראה..
"ג'ין?" ג'ונגקוק מפר את השקט
ג'ין מהמהם בשאלה
" מה עם הפלאפון שלך? תיקנת אותו?" הוא מסתכל על ג'ין מבעד למראה
"לא, אמרתי לך, אין לי כסף בשביל זה כרגע" הוא מסביר בסבלנות
"אז אני אעזור" נאמג'ון מתערב וג'ין מניד בראשו
"לא" הוא החלטי ולא מתפשר
"למה?" השאלה הקבועה והמרגיזה הזאת גורמת לו לשלוף את ידו מהיד של נאמג'ון, הוא מתחיל להסתגר מעט- כמו תמיד- הפחדן נרתע ברגע שרוצים לתת לו מעט עזרה.
הוא משלב ידיים
"כי אמרתי שלא" הוא לא רוצה לדבר על זה, הוא לא רוצה בכלל לדון בזה כאילו יש למי שהוא ברירה.
הוא לא רוצה שיעשו עם זה שום דבר.
הוא לא צריך.
"ג'ין" הקול של נאמג'ון עוצר לרגע את המחשבות הקבועות של נאמג'ון.
"אלו החברים שלך.. ואני.. אין לך ממה להרגיש לא נעים" הוא אומר בפשטות מרגיזה
"זה לא בגלל חוסר נוחות או אי נעימות.
אני פשוט לא רוצה שיפטרו בשבילי את הבעיות שלי.
אני מסוגל להתמודד לבד" הוא לא בטוח כל כך במה שהוא אומר כשמבט שלו פוגש במבט של נאמג'ון לכמה רגעים.
"אני לא פוטר בשבילך שום בעיה, אני עוזר לך כי זה מה שאני אמור לעשות.
כי זה גם מה שהחברים שלך אמורים לעשות.
אתה עוזר לחברים שלך אין ספור פעמים. אז למה כזה אתה שעוזרים לו זה לא בסדר?" נאמג'ון מדבר על המצב באופן שגורם לג'ין לרצות לענות במידיות חזרה..
אבל אין לו מה..
כי הוא לא יודע מה גורם לו לנהוג ככה..
הוא יושב לכמה רגעים בשקט.
"אני לא רוצה עזרה, בסדר?" הטון שלו פחות החלטי עכשיו- הו רך ומרגיש מעט דחוק לפינה.
"אתה תהיה מוכרח לקבל עזרה מתי שהוא.
זה חלק מלהיות בחברה, זה גם חלק מלהיות בזוגיות" זה פוגע לו ישר בלב, גורם לו לעצור שוב ולמצמץ בהפתעה.
זוגיות?
חברה?
ואולי הוא צודק?
"נאמג'ון" ג'ונגקוק קורא ונאמג'ון מרים אליו מבט מהמראה הקדמית.
רואה אותו מניד בראשו כאילו כדי להגיד 'אל תכנס לזה'- לפחות לא עכשיו.
ג'ונגקוק יודע כחבר שראה אותו גודל ומתבגר.. ששום דבר בגישה המפוחדת והמסוגרת לעיתים של ג'ין לא היה קל.
לכל דבר הייתה סיבה, סיבה מסובכת- וג'ין כמו כל אדם- היה צריך זמן כדי ללמוד איך לשחרר..
" אתה רעב?" נאמג'ון מניח את ידו על ירכו של ג'ין, מעביר אליו כמה פעמים במבטים קצרים
"לא" ג'ין ממלמל, נבהל קצת כשנאמג'ון צובט את ירכו קלות ואז מרים את ידו.
ג'ין מחייך אל היד המזמינה, מניח את ידו על של נאמג'ון בעדינות, נאנח.
מה הוא יעשה עם הבחור הזה? איך הוא תמיד נחלש מהמילים שלו? איך הוא משתכנע כל כך?
ואולי זה כי הוא צודק?
אולי אני מגזים?
נאמג'ון לוחץ את ידו בחום, שולח לג'ין חיוך קטן
"תפסיק לחשוב יותר מידי" הוא מבקש בקול שקט ושליו.
ושאר הנסיעה שקטה-
לכל אחד מהם יש על מה לחשוב אחרי נסיעה כזאת..