זאת כבר הייתה הפעם השנייה שפלור התעוררה בזרועותיו של טאהיונג, היא התחילה לאהוב את ההרגשה הזאת, מלטפת את החזה הלבוש שלו, מסתכלת עליו בחום, הוא באמת היה עוצר נשימה, חיוך קטן הופיע על שפתיו כשהרגיש זוג עיניים גדולות מסתכלות עליו, ידיו משכו אותה חזרה אליו, שראשה יהיה על החזה שלו, היא חיבקה את גופו וחייכה בעצמה.

"טאהיונגי..." היא לחשה בקול חמוד והוא פקח רק מעט את עיניו, נותן לה נשיקה קטנה על ראשה. "בוקר טוב, נסיכה..." הוא אמר בקול העמוק והישנוני שלו, היא מצמצה לרגע כשנזכרה איך טאהיונג ברח מהחדר שלה אתמול וניסה לא להתנפל עלייה.

"בוקר טוב, נסיך שלי." היא לחשה בעדינות, אצבעותיה מציירות עיגולים על החזה הלבוש שלו, ועינייה הירוקות בוהות בפניו שהיו כל כך יפות, הוא נראה כמו ציור של נסיך דיסני. "ישנת טוב?" קולו העמוק שאל והוא תפס בלחיים שלה, מחייך אלייה במתיקות, היא לא יכלה שלא לחייך אליו חזרה.

"כ-כן... תודה על אתמול." היא לחשה ולבה החסיר פעימה, הוא צחק בעדינות. "אני לא בטוח למה את מודה לי..." קולו אמר ברוך והוא הביט בה עם מבט מבולבל מעט, היא פרעה את שיערו בחיבה, הוא נראה כמו ילד מופתע.

"אתה כל כך חמוד!" היא אמרה והביטה בו עם עיניים נוצצות קצת, והוא עשה פרצוף נעלב. "רק חמוד?" הוא שאל והיא צחקקה מעט. "ברור שלא רק חמוד..." היא לחשה והביטה עמוקות בעיניו, שפתייה נגעו ברפרוף בשלו.

"תודה שעצרת את עצמך." קולה העדין אמר והוא חייך אלייה חיוך גדול וחם. "למה את מודה לי על זה? אני רוצה לדעת שאת באמת רוצה אותי... אני רוצה אותך צלולה." טאהיונג לחש בכנות ופלור הסמיקה ממש, תוהה אם מישהי אי פעם יכלה לסרב לבחור כמוהו.

"סליחה, לא התכוונתי להלחיץ אותך." הוא לחש בקול העמוק והעדין שלו כשחשב שראה קצת פחד משתקף בעינייה הירוקות, והיא רק רכנה לנשק את שפתיו שוב, מחבקת אותו חזק. "נסיכה יפה שלי, משהו לא בסדר?" טאהיונג אמר בעצב קצת, הוא לא אהב את המבט הזה בעינייה והניח את שפתיו על הלחיים שלה.

מלטף אותה איתן לפני שלקח את שפתייה לנשיקה חמה ואוהבת, ידיו הגדולות מחזיקות בגופה צמוד אליו. "הכל בסדר..." היא חייכה אליו ברוך, כשהוא התנתק משפתייה מחזיק בלחייה, מרגיש שמשהו מציק לה.

"אני לא אוהב לראות את העיניים היפות שלך עצובות, אם עשיתי משהו לא בסדר... בבקשה אל תסתירי את זה ממני." טאהיונג עשה פרצוף עצוב ופלור רק חייכה, קמה מהחיבוק שלו ומתיישבת על המיטה, הוא התיישב גם, מפחד שהוא פגע בה כי היא נראתה לו כל כך עדינה.

"לא עשית שום דבר רע, טאהיונגי..." פלור אמרה בעדינות והוא חיבק אותה קרוב אליו בשנית. "אני אעשה כל מה שתרצי... רק תחייכי, בבקשה, אל תהיי עצובה." טאהיונג אמר והיא צחקה בחום.

"אתה אמיתי? אני לא מאמינה שמישהו כמוך באמת קיים." היא לחשה והוא צחק בקול, מפיל אותה למצב שכיבה ורוכן מעל גופה. "את מרגישה שאני אמיתי עכשיו?" הוא לחש כששפתיו נישקו את צווארה באיטיות והיא עצמה את עיניה, מרגישה את לבה פועם בחוזקה.

"למה את מפחדת?" קולו שאל כשהתנתק מצווארה והביט עמוק בעינייה הירוקות, ולבה החסיר פעימה מזה שטאהיונג הצליח לקרוא את מה שהרגישה. "אמרתי לך כשרק הכרנו... אני לא עושה דברים כאלה." פלור מלמלה במבוכה והוא החזיק בסנטר שלה. "נסיכה, אני לא אעשה שום דבר שאת לא רוצה, אני מבטיח." טאהיונג לחש וגרם ללבה להחסיר פעימה.

הוא התחיל לפתח אלייה רגשות שלא הרגיש מעולם, ולראות את הפחד הזה משתקף בעיניים האלה באמת קרע אותו מבפנים, רוצה שהיא תחייך, שהיא תמיד תחייך אליו. אפילו כשהיא לא ענתה לו מה הייתה הסיבה לפחד שלה הוא יכל להבין שהיא נפגעה בעבר, הוא לא ידע באיזה צורה ומאוד חשש לגלות, מקווה שאף גבר לא פגע בה כי היא באמת נראתה לו כל כל שברירית ועדינה והוא רק רצה להגן עלייה.

"עכשיו, לפני שאני אוכל אותך ולא אעמוד בהבטחה שהבטחתי הרגע... בואי נקום מהמיטה." הוא אמר וצחק בחום, חושב שהיא נראתה יותר מדי סקסית ככה על המיטה עם שיערה מבולגן והשפתיים שלה חצי פעורות, הוא ניסה להרגיע מעט את המחשבות שהציפו את החזה שלו.

קם מהמיטה במהירות אבל אז פלור תפסה בקצה חולצתו ומשכה אותו חזרה מעל גופה, מנשקת את שפתיו בתשוקה, לוחשת לו 'תאכל אותי' ,ידיה אוחזות בו צמוד אלייה והוא הרגיש איך כל גופו מגיב לצורה שהיא נישקה אותו, ואיך היא גורמת לו לאבד שליטה.