רציני שאני הולכת לרצוח את מי שהפיץ את השמועה על כך שכיתה יב' יותר קלה מכיתה יא'.
איפה את/ה לכל הרוחות?! יש לי קלסר מפוצץ בדפדפות ודפי לימוד, ואני לא אהסס לרצץ איתו שום גולגולת!

בכל אופן,
שלום לכולם 😊.
המצב הנפשי שלי מושלם, כפי שניתן להבין 👍
והרבה זמן לא הייתי פה, וואו.
בכנות, שכבר איבדתי את הספירה של הימים.
אני משתדלת להתעלם מזה, לא נעים לי, שיט...

אז.. בפרק הקודם, הצעתי שאעשה פרק בו אציג את שלבי הציור שלי, ומכיוון שהצעה זו נענתה לחיוב ברוב קולות,
היר איי אם.

בואו איתי למאחורי הקלעים,
אני אנסה להיות מפורטת ככל האפשר, אז התכוננו לפרק חפירותי.

סו,
קודם כל, ההתחלה.
החלק הכי קשה בכל ציור, או לפחות בשבילי.

זה הרגע בו אני יושבת מול הדף הלבן, הרעיון הגולמי כבר נמצא בראש,
לאחר ששלפתי אותו במאמץ מתוך התודעה המעורבלת שלי.
העיפרון הקהה מוכן ביד שמרחפת מעל הנייר ואני בוהה במחברת בלי שמץ של אומץ לחרוט את הקו הראשון שיבנה את הציור.

ואז כשאני סוף סוף מצליחה לתפוס קצת תחת, אני משרבטת כמה דברים, קווים מנחים, מוחקת אותם לפחות עשרים פעם. מתייאשת, פורשת לשעתיים, ואז חוזרת, ומנסה עוד כמה סקיצות, עד שבסופו של דבר מצליחה לצייר משהו שמצליח להיראות נחמד לעין.

זה הסקץ' הראשוני, הוא מכוער, בסיסי למדי, ולא ברור.
הוא נועד לבנות לי את הקומפוזיציה של הציור (קומפוזיציה=האופן בו העצמים מסודרים על הדף).
בשירבוט הזה אני מעצבת את הפוזה של הדמות, מסדרת את הרהיטים הכלליים וכד'.
בדרך כלל, מי שיסתכל מהצד בקושי יבין מה הולך שם, כי זה משהו שנועד בעיקר לסידור המוח שלי.
(ואלו הרגעים שתמיד תמיד מגיע מישהו מהצד ושואל אותך - 'מה את מציירת? עכביש אנושי שמנסה למכור מנדולינה?' 'כן, ברור'^^)

ואז לאחר שעברתי את שלב הסקיצה הראשונה, אני נשכבת לאחור על הכיסא ומחזירה את הנשימה, כי אתם יודעים, זה מאוד מתיש, לצייר כזה,
לשבת בכיסא בפוזה לא נוחה ולהזיז רק את היד. כן, כן, זה יותר קשה ממה שנשמע, איך אתם חושבים אחרת שהצלחתי לשמור על גיזרה במשך כל הסגרים?

ואז, לפני שעוברים לחלק השני, יש עוד כמין שלב ביניים, שהוא בעצם תירוץ בשבילי להיות בפלאפון למען מטרה נעלה,
והוא.. חיפוש רפרנסים!
תנו לי לגלות לכם סוד, רפרנסים והשראה הם הסוד של כל אומן מוצלח.
משהו שאני רואה אצל הרבה ציירים מתחילים בעיקר, זו מחשבה שרפרנסים הם כמין סוג של... רמאות? שנגיד ציור לא נחשב לטוב אם האומן השתמש ברפרנס.
גאד אני שונאת את המחשבה הזו.
אבל למה אני מציינת את זה? כי גם אני הייתי כזו פעם.
ניסיתי להימנע כמה שיותר משימוש ברפרנסים, ולצייר את הכל מהזיכרון, ותנו לי לספר לכם משהו, זה לא נראה טוב.

אז פינטרסט הוא חבר מאוד טוב שלי, ואני לוקחת משם תמונות שיעזרו לי לבנות יותר טוב את הציור ובונה לעצמי מין לוח השראה חפיף,

עכשיו עם הסקיצה הראשונה וסגנון הרפרנסים שלי, חושבים שתצליחו לנחש איך הציור ייראה? (;

אולי כדאי שאשים פה גם את הסקיצה השניה כדי לעשות לכם חיים קלים יותר.

באם!

הסקצ' השני, הוא החלק היותר מסובך, אבל גם היותר כיף.
במקום העיפרון הקהה והלא מחודד שהשתמשתי בו לחלק הראשון, כאן אני משתמשת בעיפרון מכני זול של 0.5.
פה אני בייסיקלי בונה את הציור, כל הפרטים הקטנים, אני בונה את הדמות, ומציירת הכל, עד לסדק הכי דק בקיר.

ועכשיו, השלב הבא.
זה החלק מזרה האימה, שרודף בסיוטים הכי גרועים כל אומן כמעט.
הידוע בשמו - "הליינארט"
בעהה, החלחלה שזה מעביר בי.
כי זה המקום בו אתה נדרש לקבוע את הציור סופית באמצעות עט שחור (0.2) ואימתני.
אין דרך חזור, אין אפשרות למחוק,
ואלה הרגעים בהם אני בדרך כלל מקללת את עצמי על כך שעדיין לא מצאתי את הכוח לעבור לציור דיגיטלי,
כי אז הייתי יכולה לטעות כמה שבא לי, מבלי שיהיו לכך השלכות גורליות.
המפפ, פריבילגיות של טכנולוגיים 😒

היו לי כמה פעמים שהשקעתי ממש בסקיצה של ציור, ואז בשלב הליינארט הכל נדפק - היד שלי רעדה, יצא לי קו לא רצוי, עובי לא מוצלח, והשתבש לי הציור ובסופו של דבר הוא מצא את מקומו בפח.

כל פעם שאני מצליחה לעבור את שלב הליינארט כמו שצריך, אני מברכת המודה. ברצינות.

תכל'ס זה לא שונה יותר מידי מהסקיצה האחרונה, קיימים הרבה סיכויים שאני סתם עושה דרמה מיותרת.

ועכשיו, השלב האחרון.
שלב זה, ידוע בתור המייגע, הארוך, והמפחיד יותר מכולם.
הצביעה.

בחלק הזה אני עדיין יחסית טירונית, כך שאני לא יודעת עד כמה חוכמה תצליחו לשמוע ממני מעתה והלאה (לא ששמעתם גם לפני).

אני עדיין מתנסה, כרגע אני משתמשת בשני חומרים עיקריים בשביל הציורים שלי - טושים על בסיס אלכוהול, או בצבעי מים.
בציור הזה ספציפית השתמשתי בשניהם.

אני משתמשת בסוגי הטושים הללו -

החברה של הטוש הראשון זו NORA שבה אני משתמשת בעיקר, לא בגלל שהיא יותר טובה, אלא בשל העובדה הפשוטה שכמעט כל הטושים שבאמתחתי שייכים לה 😐
כי הם ממש זולים, קניתי חבילה של שמונים ומשהו טושים במאתיים שקל, וזה היה ממש משתלם.
הם טושים סבירים, יש להם מרקם יחסית טוב, כמעט אחיד. אך הם נגמרים יחסית מהר, וגם הם קצת נוקשים, כאילו, קשה מאוד לערבב בין שני גוונים ביחד, ולכן זה קצת מעצבן.

הטוש התחתון שייך לחברת COPIC, שהם כאילו המאסטרים של הטושים האלכוהוליים⁦☆_☆  מידי פעם כשיש לי הזדמנות ומזומן ביד, אני מפנקת את עצמי באחד מאלו. יש להם מברשת מכחול, מה שעושה אותם מאוד נוחים לעבודה, המרקם של הדיו פשוט מושלם, ויש להם ריח ממש טוב (לא שזה צריך להיות קשור, נראה לי.)

בכל אופן, בצבעים האלו אני משתמשת לצביעה, ואני לא בדיוק יודעת כיצד לפרט את זה,
כי לאחרונה שיטת הצביעה שלי היא פשוט - 'שפליכט פה! שפליכט שם! לזרוק את הצבע הכי לא קשור במקום אקראי, ובום! בא באם! הציור מוכן 👍'

אבל מה שאני כן יכולה לזכור, ועשוי לשמש כטיפ עבור חלקכם,
הוא שאף פעם לא צבעתי עצם כלשהו בציור רק עם צבע אחד.
אם תסתכלו טוב בציור שאעלה עוד מעט,
אולי תשימו לב שהשתמשתי בכמה גוונים וצבעים בכל מקום. קשה קצת להבחין בזה, אבל אני סומכת עליכם שתצליחו לגלות את הסודות שלי קבורים בתוך הדף 👌😶.

(אני קצת חלודה סלחו לי 0_0 )
אז בציור הזה יש בסיס של טושים, הרקע מאחורי הקיר אלו צבעי מים, שאני אוהבת להשתמש בהם בציורים שאין לי מושג מה הולך שם, אז אני יוצרת אנדרלמוסיה כי זה הרבה יותר עדיף.

למען האמת יש סיפור מאחורי הציור הזה,
אבל אני תמיד אשמח לשמוע מה דעתכם ומה עובר לכם בתור המוח, כולי אוזן 🦻 .

אני באמת מקווה שאצליח להיות פעילה יותר, אבל במחצית הזו של כיתה יב' זה נראה בלתי אפשרי לצערי.

אז, להתראות? נתראה בעתיד הלא רחוק~