היייייייייייייייייייייייי

שבוע טוב אהובות שלי!!!

הנה הפרק :)

*אנחנו מתקרבים לסיום הפאנפיק.... 

הוספתי לכן סרטון של if i could fly 

בהילוך מהיר, תשמעו אותו יחד עם הפרק? זה חשוב!! 

---

לואי לקח יום מחלה מהעבודה שלו, והיה כבר בדרכו לבית החולים כדי לראות את הארי. 

זה היה כמעט שש. 

הוא החנה את המכונית, יוצא ונועל את הדלת. 

הוא התקרב לבניין, וצלע לעברו בעייפות.

הוא הלך במסדרון, שומע נחירות קלות מחדרים שונים. 

הוא חיפש את חדר 16, מצא, ותקתק על הדלת. 

אין תגובה. 

"הארי?" שאל, נושך את שפתיו ומתקתק שוב. 

לואי כיווץ את גבותיו, עדין אין תגובה. 

הוא נאנח ופתח את הדלת, רואה שהחדר נקי ומסודר, אין אף אחד ונראה ששטפו אותו לאחרונה. 

מה? 

עיניו של לואי נפערו, מה קורה כשמנקים חדר? 

הארי מת? 

לא. 

"לואי?" לואי שמע מבטא אירי מאחוריו. 

נייל. 

לואי הביט בו, מבולבל. 

"נ-נייל?" לואי אמר, כמעט בוכה. 

"למה אתה פה?" שאל. 

"ה-הארי.." 

"הוא בחדר 136, מה הבעיה איתך?" שאל, לא מבין. 

לואי שחרר נשימה שלא הרגיש. 

"חשבתי שהוא מ-מת, או משהו.." הוא נאנח. 

נייל צחק, מניד בראשו. 

"בוא איתי, הוא למעלה. החדר הזה הוא לטיפול נמרץ, מה שהיה להארי." נייל הסביר ולואי הנהן בשקט. 

"לא היית אמור לחזור הביתה?"  לואי שאל, נרגע. 

"רציתי, היה עומס. לא יכולתי. נקווה שאחזור בקרוב." אמר, עוצם את עיניו ומניח את אצבעותיו בין גשר אפו. 

"הארי בסדר?" לואי שאל. 

נייל הנהן. 

"הוא בסדר. אנחנו בטוח נשחרר אותו עד מחר בבוקר." הוא חייך. 

"נהדר," לואי חייך ונאנח. 

הם נכנסו למעלית ונייל לחץ על הספרה 3. 

"הממ.." נייל התחיל, מביט בלואי. 

לואי הביט בו במבט שואל. 

"הארי הוא קצת, הממ.. מסומם." נייל אמר, מקווה שזה לא יפריע ללואי. 

לואי גיחך ונייל שיחרר נשימה. 

"הוא בהיי?" שאל בחיוך. 

"כן, רפואי." 

לואי הנהן, חיוך על פניו וידיו בכיסיו. 

המעלית נפתחה ושניהם הלכו בשקט עד שהגיעו לחדר מספר 136. 

"הנה אנחנו." נייל אמר, ופתח את הדלת. 

"היי הארי! לואי חזר!" נייל אמר בקול כאילו דיבר לתינוק. 

לואי חייך ונכנס פנימה, מביט בהארי שצפה בטלווזיה. 

"היי הארי," לואי אמר והלך לצד מיטתו של הארי. 

הארי סיבב את ראשו, מסתכל על לואי. 

"היי לואיס."  אמר, מדגיש את הס'. 

לואי גיחך, מזיז כמה מתלתלי ראשו. 

"אני צריך לצלם אותך, כשאתה היי וזה," לואי אמר, מוציא את הפלאפון שלו ומתחיל לצלם.

"הא?" הארי שאל, מכווץ את גבותיו ומביט בלואי עם עיניים ירוקות גדולות. 

לואי הניד בראשו, "כלום." 

"אתה כל כך יפה," הארי אמר, מניח את ידו על לחיו החמה של לואי. 

לואי חייך, מסמיק. הוא סוג של אהב את הארי המסומם. 

"אתה גם לא רע בעצמך, תלתלים." לואי אמר, מנשק את מצחו של הארי. 

"אוקיי, אני עוזב לפני שאצטרך להקיא פה איפשהו," נייל אמר, יוצא וסוגר את הדלת אחריו. 

לואי צחק, מגלגל את עיניו. 

"איך אתה מרגיש?" לואי שאל, מעביר את ידו למעלה ולמטה על בטנו של הארי. 

"אני מעולה! דה!" הארי צעק בשמחה עם חיוך על פניו. 

"ברצינות הארי, איך אתה?" לואי שאל. 

"אתה מצחיק." הארי אמר, מצחקק לו.

לואי פשוט נאנח. 

הארי הרים את השמיכה ואמר,"תכנס!" בשמחה. 

לואי חייך, מוריד את נעליו ונדחק לצד הארי במיטה הקטנה. 

"כדאי שנישן קצת, אתה צריך לתת לסמים ללכת ממך." לואי אמר, מנשק את לחיו. 

הארי גנח בעצב. 

"לא כיף איתך!" אמר בעצבנות, עושה פרצוף עצוב של ילד קטן שלא קיבל סוכריה, עם השפתיים מטה. 

"בסדר." לואי אמר, מסובב את הארי לצד השני, ומתכרבל איתו. 

הארי חייך, והם נרדמו כמעט מיד. 

~~

"לואי.." הארי נאנח, מתנשם בעייפות. 

"לואי.." אמר שוב, מזיז את ידו של לואי מצד לצד. 

"הממ?" 

"מתי הגעת?" 

לואי נאנח, התעורר, משפשף את עיניו. 

"לפני שעתיים בערך.." אמר בעייפות כשהסתכל בשעון. 

"הממ.." הארי אמר בשקט, עיניו עצומות. 

"אתה יודע? אתה מאוד רגשני וחמוד כשאתה בהיי," לואי אמר בשקט ועיניו של הארי נפתחנו בבת אחת. 

"מתי הייתי בהיי?" שאל, מכווץ את גבותיו. 

"כשבאתי, היית מסומם רפואי." לואי גיחך. 

הארי קם לתנוחת ישיבה.

"מה?" שאל מביט בלואי. 

(ואי תדמיינו את זה 

"Whua?" המפורסם שלו וגבות מכווצות- הערת המתרגמת) 

"כן! אני צילמתי אותך!" לואי אמר עם חיוך, לוקח את הפלאפון שלו. 

הארי חטף מידיו של לואי את הפלאפון של במהירות, נושך את שפתיו כמו ילד קטן ונכנס במהירות לסרטונים. 

הוא הקליק על הסרטון הראשון וראה את עצמו, גם נייל היה בסרטון, זה היה בדיוק מתי שלואי בא. 

"הו אלוהים.." הארי לחש, נושך את שפתיו בחצי חיוך. 

פתאום נייל נכנס לחדר. 

"הא אתם רואים את הסרטון?" שאל, מגחך. 

"מתי ראית אותו?" הארי ולואי שאלו יחד. 

נייל מיד הרים את ידיו בהגנה. 

"כשישנתם, נכנסתי והצצתי." 

"אוי לאאא!" הארי קרא, מסמיק ונבוך מאוד. 

לואי התפקע מצחוק, וכך גם נייל. 

"הארי, אתה כל כך מצחייק ככה!" לואי קרא. 

"הארי, אתה ממש התמזמזת עם היד של לואי," נייל אמר, מחייך. 

"תשתקו." הארי אמר, מעוצבן כראוי. 

רק לאחר כמה דקות, לואי ונייל נרגעו. 

"הו אלוהים,"לואי אמר, נעמד, מצחקק. 

"זה היה מצחיק." נייל אמר. 

"נייל, למה באת בכלל?" הארי שאל, בכלל לא צוחק. 

נייל מיד מחק את חיוכו מהפנים. 

"הו, יש לי בשורות טובות!" קרא, ושני הראשים הסתובבו אליו. 

"קיבלנו את כל תוצאות הבדיקה שלך, ואתה משוחרר הביתה." אמר בשמחה. 

"באמת?" הארי שאל, חיוך קטן על פניו. 

"אתה רק צריך לחתום על כמה ניירות." אמר. 

"נהדר." הארי אמר, יוצא מהמיטה. 

"אל תמהר," לואי אמר בדאגה. 

"הרגל שלך עדין רגישה. אולי תקח כיסא גלגלים או משהו," אמר. 

"אני לא צריך כיסא גלגלים או משהו," הארי עקץ. 

הארי התחיל ללכת בצליעה, אבל ניסה להראות שלא כואב לו. 

"רואה?" לואי אמר. 

"אני בסדר, באמת." אמר, נחוש ללכת בצורה רגילה, עושה צעד אחרי צעד באיטיות. 

"הארי," לואי נאנח.

"אני בסדר." אמר שוב. 

"אני אתקשר למונית או משהו?" נייל שאל, מביט בהארי בשאלה. 

"הוא בא איתי." לואי קטע. 

"הוא בא?" 

"אני בא?" נייל והארי שאלו יחד. 

לואי גלגל את עיניו. 

"כן, הוא בא. עכשיו בוא נלך," אמר, עוטף את הארי בזרוע אחת סביב מותניו, והארי שם זרוע על כתפיו וצווארו של לואי. 

"מתי אתה חושב שתחזור לעבודה?" לואי שאל, מביט לשניה בהארי וישר חוזר לכביש. 

הארי נאנח, "לא בטוח. מתי אתה חוזר לעבודה?" שאל, מביט בלואי בחמימות ומחייך. 

לואי חייך. 

"אתה רוצה שאחזור?" 

הארי שם את ידו שלו על יריכו של לואי. 

"ברור שאני רוצה אותך בחזרה," אמר, מחייך. 

"אתה רוצה אותי בחזרה בעבודה, או אותי בכללי?" לואי התגרה. 

"שניהם," הארי אמר, טיפס מעט ונישק את לחיו של לואי. 

לואי החנה את מכוניתו ליד זו של ליאם. 

"אני אפתח לך את הדלת," לואי אמר, יוצא מהמכונית והולך לעבר דלתו של הארי. 

הוא פתח את הדלת, מושך אותו החוצה, ושם את זרועו מסביב למותניו. 

"תודה," הארי אמר כשעשו את דרכם אל תוך הבית. 

הם נכנסו, ולואי אמר, "נעליים." 

לואי הוריד את נעליו שלו, וכך גם הארי, רק יותר באיטיות. 

"שב בספה," לואי אמר, מנחה אותו אל הסלון. 

"תיכף אחזור," לואי אמר, עולה מעלה במדרגות ומתקתק על דלתו של ליאם. 

"כן?" הוא שמע את קולו של ליאם מתוך החדר, ונכנס פנימה. 

"היי," אמר, מחייך אליו. 

ליאם הביט מעלה מהמגזין שהחזיק ביד, ואמר, "חזרת." 

"כן.. הארי פה." אמר במהירות. 

"מה?" ליאם אמר, מכווץ את גבותיו. 

"למה?" 

"אני לא מסוגל לשחרר." אמר לואי בשקט. 

ליאם גלגל את עיניו. 

"הוא רק מנצל אותך, לואי. אתה יודע את זה, נכון?" 

לואי הניד בראשו. "הוא לא, אני נש-" 

"כשהוא יחלים- אתה תראה- הוא יעזוב אותך וילך עם בחור אחר." אמר ליאם בעצבנות. 

"הוא לא ככה ליאם. אני סומך עליו, הוא לא יעז-" 

"יעז מה? לבגוד בך שוב? הוא כבר עשה את זה!" ליאם קרא. 

"פעם אחת בוגד, זה תמיד בוגד." 

"אפשר שלא נעשה את זה עכשיו?" לואי נאנח. 

"הוא בגד בך וזה מה שאתה עושה?" 

זה ברור שליאם ינסה להגן על לואי, הם כמו אחים. אבל למה ליאם לא מוכן פשוט לשחרר, ולתת ללואי לעשות את מה שהוא חושב?

 "הו אפילו לא רצה לעשות את זה." לואי אמר, משלב את זרועותיו. 

"הוא לא רצה? איזו מין בדיחה זו? למה הוא לא פשוט עזב?" 

"פשוט תשתוק אוקיי? זה נגמר." לואי אמר, כעס מתחיל להיווצר. 

"הו, זה נגמר, עד שיעשה זאת שוב." ליאם אמר, ולואי ממש רצה להעיף לו סטירה. 

"פשוט תפסיק." לואי אמר, קולו עדין יציב. 

"הו, להפסיק זה הדבר האחרון שאני אעשה. אתה לא לומד מטעויות הא?" 

"ליאם תפסי-" 

ליאם נעמד. 

"הוא פה למטה נכון? אני אשמח לדבר איתו לרגע." אמר בכעס. 

"לא ליאם!" לואי קרא, אבל ליאם התחמק ממנו, רץ למטה במהירות. 

"פאק. אלוהים אדירים!" לואי התעצבן, נותן בעיטה לדלת. 

"ליאם תפסיק!" קרא, רץ אחריו. 

"היי הארי," ליאם אמר בשקט, מזייף חיוך. 

עיניו של הארי נפערו לשניה. 

"ליאם." 

"איך אתה?" ליאם שאל, יושב לצידו ומניח את זרועו על כתפיו. 

לואי ירד עכשיו באיטיות במדרגות. 

מה הוא מתכנן? הוא חשב. 

לואי שם לב שכתפו של הארי רועדת מכאב, והארי נושך את שפתיו אבל לא אומר מילה. 

"ליאם! הזרוע שלו" קרא, מזהיר אותו. 

"הו נכון. אני לא רוצה לפגוע בהארי כפי שהוא פגע בך." עקץ. 

לואי פשוט רצה ללכת לפינה ולמות. 

"ליאם, תפסיק." הזהיר בשנית. 

ליאם הניד בראשו. 

"אני לגמרי רציני! אני לא רוצה לפגוע בהארי כפי שהוא פגע בך, זה לא יהיה נכון! מה אתה אומר, הארי?" 

עיניו של הארי נהיות אדומות, ולואי לא מבחין אם אלו דמעות או הכאב שחש. 

הוא מניד בראשו. 

"ל-לא.." הוא אומר בקול הכי שקט. 

הוא סובל. 

"מאוד מעניין, העובדה שאתה מכל האנשים אומר את זה, חבר." ליאם אמר, ושוב מזייף חיוך. 

"ליאם אני-" 

"אתה מה?" ליאם שאל.

"לא התכוונת? לא רצית? לא היית לך ברירה?" 

הארי כמעט בכה. 

למה אני לא עוזר לו? לואי חשב. 

"ליאם, ברצינות, תפסיק." לואי אמר, מזיז אותו מהארי. 

"תפסיק." חזר, מבט בעיניו החומות. 

"אתה בכלל שומע את עצמך, לואי?" שאל, מחפש בעיניו של לואי תשובות. 

לואי גלגל את עיניו. 

"פשוט תעזוב את זה, אוקיי?" שאל. 

"זה חרא." ליאם אמר. 

"לואי, אני יכול ללכת הביתה, באמת." הארי התחיל. 

"כדאי לך," ליאם אמר, מחניק לעברו מבט מלא שנאה. 

"לא כדאי לך! ליאם תפסיק!" לואי קרא בכעס. 

ליאם הסתכל על לואי בעיניים חשוכות. 

"הוא לא עוזב, ליאם. אתה לעומת זאת, יותר ממזומן לעלות מעלה בחזרה." אמר בעצבנות. 

"אני לא מאמין ש-" 

לפני שליאם יכל לסיים את המשפט, נייל נכנס הביתה, וצעק, "סוף סוף שחררו אותי!" בשמחה. 

---

אוקיי, זה היה חתיכת פרק. 

מה אתן חושבות על ליאם? 

שאלת הפרק #1: מי הפייב שלכן? 

שאלת הפרק #2 : הקשבתן לif i could fly? , זה בסדר, אני לא אכעס עליכן אם לא. (משייפת סכין)

המממ אז כן, אני אעלה גם פרק מחר. 

תגובות, הצבעות, הודעות וחפירות?

תודה רבההההההה עללללל הכווווולללללללל

אוהבת המוניייייםםםםם ושיהיה שבוע טוב! 

נשיקות:*****************