אין חפירות אין חפירות מבטיחה
הנה הפרק
---

לואי נכנס לבניין המוכר.

אתמול, אחרי ראיון העבודה, מר.סטיילס הראה לו את המשרד שלו, ואת הבניין עצמו, כך שלואי זכר כמה דברים ואנשים.

לבנתיים, הוא זכר רק שתי שמות : ביל ופראנק.

"שלום!" קול גברי קרא אליו מאחורי גבו.

לואי הסתובב אבל לא הכיר את האיש שעמד מולו.

היה לו שיער שחור, ועיניים חומות וחמימות.

"הממ..היי?" לואי שאל, לא בטוח.

"נהדר לפגוש אותך! לואי, נכון?" אמר האיש בהתלהבות, ולואי הנהן.

"אני זאין, העורך הראשי. וזה אומר שאנחנו שותפים עכשיו" אמר, וחייך חיוך חושף שיניים.

הוא הושיט את ידו לעבר לואי, ולואי לחץ אותה בשמחה.

"הו, מגניב." אמר.
"לא היית כאן אתמול..." אמר, וזאין נענע את ראשו.

"ימי החופש שלי הם ראשוו ורביעי. מה לגבייך?"

לואי חשב לרגע, מנסה להזכר מה מר.סטיילס אמר לגבי זה.

"נראה לי שהם שבת ושלישי, אם אני זוכר נכון." אמר וגיחך מעט.

זאין הנהן בחיבה.

"נחמד. היום אני אראה לך את המשרד ומה אתה צריך לעשות." אמר, וכשראה את פרצופו הלחוץ של לואי, הוסיף, "אני אגרום לך להרגיש בנוח, אל תדאג." וחייך.

לואי הנהן וחייך אליו, מתחיל ללכת בעקבותיו ותוך כדי אומר שלום לאנשים שהכיר מאתמול.

"העורך שהיה לפנייך פרש. לא בטוח למה, אף אחד לא יודע ממש." אמר זאין באדישות.

"באמת? , מעניין." אמר לואי, מרים את גבותיו.

"כן.. היינו באותו המשרד. מה שאומר שעכשיו אני ואתה נהיה באותו המשרד." אמר, וסובב את ראשו ללואי, מחייך.

לואי חייך אליו בחזרה.

הוא ממש נחמד. לואי חשב

אולי היום שלי באמת התחיל בצורה טובה.

"המשרד שלנו ממש כאן." אמר זאין, פותח דלת זכוכית ומחזיק אותה בשביל לואי.

לואי נכנס ופער את פיו.

זה היה ענק. הרבה יותר ממש שהוא ציפה.

היו תמונות יפות על הקירות הלבנים, כיסאות אפורים וספות מעור. הקיר הראשי היה מכוסה בחלון גדול, ששיקף את כל העיר.

העובדה שהמשרד שלהם היה בקומה גבוהה, רק גרם לזה להראות עוד יותר יפה.

זה יפהייפה , לואי חשב.

"וואו.." אמר לואי, נדהם מהיופי, ומניח את ידיו על אחד משני השולחנות שהיו שם.

"כן..זה ממש נחמד. הבניין נבנה ב1984, אבל כמובן שהוא השתדרג והשתכלל מאז."

"זה מדהים." ענה לואי כתגובה.

"האמת היא שהשולחן שלך נמצא בצד השני." אמר זאין והצביע על שולחן מעץ.

"זה שלי." אמר וחייך וחייך חיוך תמים.

"הו, סליחה." לואי אמר, הרים את ידיו במיידיות והלך לשולחן שבצד השני.

"ממש יפה כאן." אמר לואי, לאחר כמה רגעים.

"כן, ללא ספק. הנוף ממש מדהים." זאין ענה, והסתכל על החלון הענק, בעיניים גדולות.

"אני רואה." לואי אמר, וגיחך, מסתכל גם הוא על החלון.

"האמת היא שיש לנו הרבה עבודה להספיק. אני יודע שהכל חדש לך, אבל אני חייב להסביר לך מה לעשות." אמר זאין, התיישב על אחד מהכיסאות, והורה ללואי לשבת לידו.

לואי הנהן והתיישב ברכות.

"אוקיי, אז מה אנחני בעצם עושים?" התחיל זאין.

"שנינו, אני ואתה, מעצבים את העיצוביפ החדשים למגזינים.

לוגואים שכאלו. למשל ל-"הדיילי מייל","הסאן", "הפוסט","אופנה ועכשיו", "השבוע באופנה", וכאלו.

הם אומרים לנו מה הנושא, ואנחנו מעצבים. המטרה שלנו זה שאנשים יקנו, וכמה שיותר, אז המוצר, הבגד או המזון צריך להראות כמה שיותר טוב.

אנחנו מעצבים, מעבירים לקבוצה הבאה, של המעצבים הרישמיים, הם מוחקים טעויות שלנו ומנסים לשפר כמה שאפשר, ולבסוף זה מגיע למר.סטיילס.

אם הוא אהב את זה, מפרסמים, ואנחנו מקבלים את הכסף.

אם לא, זה פשוט נזרק לפח ואז עובדים על חדש." אמר זאין, מנסה לגרום ללואי להבין.

"נשמע טוב." אמר לואי בהתלהבות.

"כן,זה דיי קל כשמתרגלים לזה. אל תדאג." זאין חייך.

לואי הנהן וקם ממקומו, סוקר את החדר במבטו.

"יש לנו מיני-מקרר?" שאל בהפתעה.

"הממ.. כן. ברור." אמר זאין באדישות.

זאין הלך לעבר שולחנו והתחיל לעיין בדפים, עד שהגיע לדף האחרון ועצר, מקמט את מצחו.

"אוי. שכחתי להעביר את זה למר.סטיילס. כדאי שאלך-"

"אני אעשה את זה!" קטע אותו לואי במהירות, רוצה לראות את מר.סטיילס שוב.

"אני אעשה את זה. לא איכפת לי. להעביר לו את זה?" שאל בשמחה.

"זה נהדר, בטוח שלא איכפת לך?"

"ללא ספק. סמוך עליי." אמר וחייך.

"תודה לואי." חייך גם הוא.
"תגיד לו שזה ממני."

"הבנתי." לואי אמר, הסתובב ויצא מהמשרד.

הוא תפס את המעלית ועלה לקומה שמעליו, הולך באיטיות לכיוון משרדו של מר.סטיילס.

הוא עמד מול דלתות הזכוכית הגדולות, וראה את ראשו המתולתל של הבוס שלו, שהיה מופנה למטה. שוב.

למשך כמה דקות הוא פשוט עמד שם והסתכל עליו, נהנה מיופיו.

לבסוף הוא תקתק בדלת, מנסה לא לגרום יותר מידי רעש, אבל שכן מר.סטיילס ישים לב שהוא שם.

מר.סטיילס הרים את ראשו כמעט מייד, והסתכל על לואי עם עיניו הירוקות.

לואי כמעט נמס.

"לואי.. כנס." הזמין אותו.

הוא פתח את הדלתות ונכנס לחדר.

"שב." אמר מר.סטיילס, מורה לו לשבת מולו, וכך לואי עשה.

"אז.." התחיל.
"איך הולך היום הראשון שלך?" שאל בסקרנות.

"הולך טוב. אני מרגיש בנוח. זאין הוא אדם מאוד נחמד." אמר לואי, וחייך חיוך תמים.

"כן.. זאין הוא עובד טוב." הסכים איתו.
"עושה הכל בזמן." אמר וחייך חיוך שחשף את שיניים הישרות והלבנות.

"היי לואי.." התחיל מר.סטיילס.

"כן?" אמר לואי, והסתכל על עיניו המהממות.

"אני חשבתי.." מר.סטיילס אמר, מתחיל לפרום את כפתורי חולצתו וקם לעבר לואי.

העיניים של לואי נפערו. זה באמת קורה??

"אני רואה אותך מאוד.. אטרקטיבי." אמר.

"ואני רוצה לברך אותך על קבלתך לכאן." המשיך, ונשך את שפתו התחתונה, שהייתה כבר אדומה ונפוחה.

הוא כמעט הרג את לואי.

"ל..-לברך אותי?" לואי אמר, מגמגם.
"א-איך..אתה הממ.. רוצה לעשות את - את זה?, אדוני?" שאל לואי.

"ובכן..." אמר מר.סטיילס, מתקרב אליו יותר ויותר.

עכשיו פניהם היו אינצ'ים ספורים אחד מהשני. הם יכלו לשמוע את נשימותיהם.

השפתיים שלהם כבר כמעט התנגשו, עד ש-

"מר.טומלינסון?" , מר.סטיילס שאל, מודאג.

לואי מצמץ בעיניו כמה פעמים. הוא הרגע חלם בהקיץ על הבוס שלו, מולו.

שיט.

הוא הסמיק במהירות ואמר, "הממ.. מה? מה אמרת?"

מר.סטיילס הסמיק וצחק צחוק חמוד.

"אני פשוט.. חושב הרבה." תירץ לואי, אבל הארי רק צחק יותר.

"חושב, הא? גם אני אוהב לחשוב." אמר וחייך חיוך חמוד, עם סומק בפניו.

"רציתי לדעת, באת בשביל עוד משהו?" שאל.

לואי כבר שכח למה הוא היה שם, אבל אז הרגיש את הדפים שהיו בידיו.

"הו כן, " אמר, מנסה לשכוח ממה שהיה לפניי שניה.

"זאין אמר לי להביא לך את זה." אמר, והגיש למר.סטיילס את הדפים.

הוא לקח אותם, ושם את משקפיו על גשר אפו.

אלוהים אדירים. הוא כל כך לוהט.

הוא עיין בדפים במהירות, וכשסיים הוריד את משקפיו.

"תודה, זה מעולה." אמר, ולואי הנהן.

"עוד משהו?" שאל, מרים את גבותיו.

"לא, זהו זה." אמר לואי, חייך וקם ממקומו.

"אראה אותך אחר כך?" שאל לואי.

הארי הסמיק. "כן. אני תמיד מבקר את העובדים. חוץ מזה, אם אתה צריך משהו אתה תמיד יכול לבוא לפה. הדלת שלי פתוחה."

"אבל עכשיו היא סגורה." אמר לואי.

"כן טוב אתה יודע למה התכוונתי " אמר מר.סטיילס וחייך חיוך רחב.

לואי יצא מהדלתות עם סומק בלחיו וחיוך דבילי בפנים.

---

פווו זה היה ארוך.

מקווה שנהנתם!!

מחכה לתגובות, הצבעות, חפירות, הודעות, מה שרק באלכם!

אוהבת המונים!!
נשיקות :******