~יש בפרק הזה מילה שיש לה כמה תרגומים אז אני רושמת אותה באנגלית אבל באותיות עבריות ובסוף הפרק אני יסביר, המילה תסומן בשתי כוכביות [**] בכל פעם שהיא תוזכר בפרק)

הארי ואני קנינו לנייל אוכל. הרגע נכנסנו למכונית שלי והתחלנו לנסוע חזרה לבית ספר להביא את זה לכיתה של נייל. הדבר הוא, אני לא יודע איפה הכיתה של גברת ביגסי. אני אפילו לא יודע מי היא. וזה עדין השיעור השישי של היום. השיעור לא נגמר עד עוד חמש דקות.

חניתי את המכונית באותו מקום שחניתי מקודם לפני שהלכנו לננדוס. כיביתי את המנוע, דחפתי את הטלפון שלי בכיס האחורי שלי, והתחלתי לעשות את דרכי מהמכונית. הדבר הראשון שראיתי כשהסתכלתי על הבית ספר היה שעדין יש תלמידים שמנסים את הכדורגל. בדרך כלל אם מישהו לוקח מקום, האימון נמשך שלוש שעות.

הארי סחב את השקית מהננדוס מהמכונית ואז נעלתי אותה. התחלנו לעשות את דרכנו מסביב למגרש הפוטבול כדי להגיע לאיפה שנייל לא נמצא.

אני נשבע, מי שחשב שזה יהיה רעיון טוב שהמגרש פוטבול יהיה בין הבית ספר לבין החניון היה שיכור מהתחת, כי אין שום סיכוי שזה רעיון טוב לאנשים עצלנים כמוני.

"אתה יודע איפה הכיתה של גברת ביגסי?" שאלתי את הארי. הוא הנהן.

"כן, אני יודע. היא בחלק האנגלית של בית הספר" הארי אמר לי, והוא אמר לי להחזיק את השקית של ננדוס. כשצייתי, הוא כרך את זרועו מסביב לכתף שלי והתחלנו ללכת לבניין.

"עבודה טובה, בן" שמעתי את המאמן של הקצובה צועק. סבבתי את תשומת ליבי למגרש פוטבול וראיתי חבורה של שחקני פוטבול מגיעים לקבוצה ונותנים למישהו חיבוק. משכתי כתפיים וסבבתי את תשומת ליבי בחזרה לבית ספר.

---------

עמדנו עכשיו מול החדר של גברת ביגסי בדיוק כשהפעמון צלצל, אומר לכולם לבית הספר נגמר להיום, חוץ מהתלמידים שבקבוצות ספורט. תלמידים התחילו לצאת מהכיתה, מה שאומר שלגברת ביגסי יש שיעור שישי. לפני שהדלת יכלה להיסגר, פתחתי אותה והצצתי פנימה, מוודה שאף אחד לא היה שם חוץ מגברת ביגסי שנראה שהייתה בשנות השלושים לחייה יושבת בשולחן, כותבת במחשב. היא סיבבה את ראשה כדי להסתכל עליי ועל הארי.

"אני יכולה לעזור לכם בנים?" היא שאלה, הקול שלה מראה שהיא רצתה שנלך מהחדר במהירות האפשרית כדי שהיא תוכל לסיים מה שהיא לא עשתה.

"כן, אממ, את יודעת איפה נייל הורן נמצא?" שאלתי.היא הרחיקה את ידיה מהמקלדת ולחצה על הגשר שבין עיניה.

"הילד הזה, אני נשבעת, הוא כזה מטרד, איזה עניינים יש לכם איתו?"

"הבאנו לו אוכל" הארי ענה כשהוא הרים את היד שלי שהחזיקה בננדוס. "הוא פספס את ארוחת הצהרים, וזה הזמן האהוב עליו ביום, לא כולל ארוחת בוקר וערב"

"טוב, הוא לא היה מפספס אותה אם הוא היה שומר את הפה הגדול שלו סגור" היא אמרה בכעס. לאישה הזאת יש שינויי מצב רוח. "מר הורן לא פה. הוא גומר את הריתוק בספרייה של בית הספר, כי הוא צריך ללמוד איך להיות שקט"

אמת, נייל באמת צריך לדעת איך לעשות את זה.

"אוקי, תודה" אמרתי.

"הו, ואסור אוכל ספרייה, אז אל תחשבו אפילו על להביא את.. הדבר הזה לשם"

"הדבר הזה שאת מתכוונת אליו הגיע מהמסעדה הכי טובה בעולם" הארי החזיר. הלסת שלי נפתחה כשהסתובבתי להסתכל על הארי שחייך אל הבעת ההפתעה של המורה. התחלתי לדחוף את הארי מהחדר.

"מצטער על זה, גברת ביגסי, אני אשתלט עליו" אמרתי לה מצטער, נותן לה חיוך. היא הנידה בראשה וחזרה למחשב. הרחקתי את הארי מדלת. "אתה מטורף" אמרתי לו.

"היא העליבה את ננדוס, היא העליבה אותנו"

"אתה דורק**, אתה יודע את זה?"

"כבר אמרתי לי לפני"

"לא משנה, בוא פשוט נביא את האוכל לנייל לפני שהוא ימות מרעב"

--------------

הספרנית, גברת פראני, הייתה ישנה כשהארי ואני הלכנו דרך הדלתות. היא הייתה זקנה, אז לא היה מפתיע לראות אותה ישנה על השולחן שלה. הארי ואני הלכנו על קצות האצבעות פנימה ומצאנו את נייל ישן על עגלת הספרים, יש אחת שרועה על הספרים שלא מסודרים והיד השנייה תומכת בראשו. הוא נחר די בקול.

הבאתי את השקית אל האף שלו לראות אם הריח יכול להעיר אותו. האף שלו נמעך ואז בחוסר יציבות פתח את עיניו. הוא שפשף את עיניו והסתכל למטה אל מאיפה שהריח הגיע. פתאום, חיוך התפרס על פניו.

"הבאתם לי ננדוס!"הוא צעק-לחש. בהכרת תודה הוא לקח את השקית והניח אותה על השולחן והביא אותי ואת הארי אל חיבוק. "תודה! אני חשבתי שאני הולך למות משיעמום ורעב!"

~איי ניילר ניילר~

אני בספק שתמות מרעב בפחות מיום" צחקתי.

"אין בעיה ני" הארי אמר. "רק בשביל הפרוטוקול, זה היה רעיון שלי להביא לך אוכל" יצאתי מהחיבוק של נייל והרבצתי להארי בבטן עם גב היד שלי.

"אל תשקר לנייל" צחקתי. שמעתי טלפון רוטט, והארי חיטט בכיסו. הוא הוציא את הטפון שלו וענה.

"הלו?" הוא אמר. "ספרייה. תבוא לפה, יש לנו ננדוס, אבל זה לנייל... בסדר, אחר כך, מייט"הארי דחס את הטלפון שלו חזרה לכיס. נייל ואני הסתכלנו עליו, תוהים מי היה בצד השני. "ליאם" הוא ענה. אני ונייל הנהנו ונייל התיישב ליד השולחן והתחיל לחפור בשקית.

"אני עדין לא מאמין שהבאתם לי ננדוס!" הוא חייך.

אחרי כמה דקות ליאם ומייקל הגיעו לספרייה, וליאם, כמו סוג האדם שלו, נופף לספרנית הישנה, מוודא שהיא לא ערה. הם לקחו כיסא מסביב לשולחן וכולנו צפינו בנייל אוכל ברעבתנות את האוכל. כולנו ידענו טוב יותא מאשר לשאול את נייל לאוכל, במיוחד כשהוא גווע ככה.

"אז אשטון" מייקל אמר, מושך את תשומת ליבי אליו. "משהו שאתה רוצה לדבר עליו?" הרמתי גבה על החבר עם השיער הסגול שלי.

"מ-"

"אחרי בית הספר הוא ואני עקבנו אחרי הבחור שהוא מחבב" הארי הפריע. מייקל התחיל לצחוק וליאם הניד בראשו, מנסה להסתיר את החיוך, אך נכשל.

"אנחנו לא! תפסיק לשקר!" צעקתי. הוא סטר לי בפנים ואמר לי להיות בשקט והצביע על גברת פראני. היא זזה מעט, אבל חזרה לנמנם.

"אסור לדבר בספרייה" הארי אמר בקול גבוה מזויף, קול צרוד.

"אסור גם לאכול בספרייה" אמרתי. "אבל אנחנו עדין פה מאכילים את נייל עם ננדוס באמצע המקום"

"לפעמים אני חושב שאתה והארי יותר קרובים מאיתנו" מייקל שרבב שפתיים. הראיתי הבעת היעלבות, אבל זה היה בבירור בדיחה.

"אף אחד לא יכול להחליף אותך, מייקי. אנחנו מכירים מאז שאנחנו היינו בחיתולים. הארי פשוט חבר ממש קרוב שלנו. כמוהם" זה היה התור של הארי לשרבב שפתיים. הוא כרך את זרועותיו סביבי וקירב אותי אליו יותר.

"שלי" הוא מלמל. צחקתי כשליטפתי את ראשו. הוא כזה דביק, זה מצחיק. – אהה! זה יצא חרוז בעברית חח!-

"סליחה, אבל ליבי שייך למישהו אחר" יצאתי מאחיזתו ונשענתי על המרפקים שלי שעל השולחן.

"כן, למישהו שלא יודע מי אתה, מה שעצוב" ליאם אמר. נייל הוציא שאגת צחוק, אבל הוא מיד כיסה את פיו.

"כולכם צריכים לשמור על הפה סגור, כי אחד, אנחנו בספרייה, ושתיים, החיים שלי לא כאלה עצובים"

"זה דיי עצוב" מייקל אמר. "אבל אל תדאג, יש לך אותנו, אז זה מבטל את החיים העצובים שלך"

"כולכם דורקים**, אבל אני אוהב אתכם בכל מקרה" חייכתי, וכולם החזירו.

"היי, כשזאין יצא מהאימון אתלטיקה, אתם רוצים לבוא אליי? בהתחלה זה היה רק אני והארי אבל לא נראה לי שיש לכם תכניות עכשיו"

"לא יכול" נייל גנח, פיו מלא בעוף. "אני עדין צריך להישאר בספרייה עד שפראני המנמנמת תומר שגמרתי מספיק עבודה" הוא נשען קרוב אחרי שבלע את האוכל שהיה בפיו. "אבל האמת, שאין לי חברא גמור. כל כך משעמם פה. אני שמח שאתם הגעתם"

"אני פנוי" מייקל דיבר. חייכתי אליו, ואז הסתובבתי אל ליאם.

הוא משך בכתפיו. "בטח אני אבוא, אבל רק אחרי האימון של זאין, הוא ההסעה שלי" נייל קימט את מצחו.

"אז אני אהיה לבד?" הוא שרבב שפתיים ודחף את השקית הכמעט ריקה ממנו והחביא את פניו בידיו.

"היי" הארי התחיל ונשען קרוה יותר אל נייל. "גברת פראני ישנה, אז אולי אתה יכול להתגנב החוצה מכאן"

"או שאולי אנחנו יכולים לעזור לנייל" משכתי כתפיים. "זה רעיון יותר טוב ובטוח מהאחד שאתה הצעת" ליאם ומייקל אמרו את הסכמם, הארי רק נשען חזרה בכיסאו.

"אני אוהב את הרעיון שלי" הוא מלמל. שיחקתי בתלתלים שלו כשהסתכלתי על נייל. הוא קרן כל כך, הפנים שלו יכאבו אחר כך. הוא גמר את האוכל שלו ודחף את השקית למייקל.

"תזרוק את זה טוב? אתם הכי טובים! אוכל ועזרה? לא יכולתי לבקש חברים יותר טובים!"

מייקל עזב את הספרייה כדי להעלים את השקית של ננדוס והתחלנו למיין את הספרים לאיפה שהם שייכים, עוקבים לאחר ההוראות של נייל.

אחרי חצי שעה, כולם היו מסודרים, וליאם עזב מיד אחרי כדי שהוא יוכל ללכת להתעמלות ולחכות לזאין שיגמור את האימון. נייל דחף קלות את גברת פראני להגיד לה שהוא גמר את העבודה, והיא רשמה שהריתוק נגמר ונתנה לו את המעבר שייתן לגברת ביגסי מחר. מייקל, נייל, הארי ואני הלכנו הלכנו החוצה מהספרייה צד לצד ללכת ללוקר של נייל. הוא היה צריך לשים את הספרים שלו בלוקר, כי נייל לא עושה שיעורי בית בבית. הוא הטיפוס של הנאדם שעובד על השיעורים בבוקר. ואיכשהו הוא עדין היה מקבל C.

התחלנו לעשות את דרכנו לחניון. החלק הכי גרוע בהליכה לחניון של התלמידים זה ללכת מסביב למגרד הפוטבול. ברצינות, זה מעצבן אותי.

~כמה אתה מתלונן על מגרש פוטבול מסכן, אלוהים!~

הרגשתי יד נכנסת לכיס האחורי שלי והוצאתי יללה כידי זינקו אל הכיס. הסתכלתי מסביב רואה את הרי עם הטלפון שלי. "הארי! תן לי את זה חזרה! אתה לא רואה אותי לוקח את הטלפון שלך!"

"זוכר כשאתה בבוקר גנבת את הבייגל שלי? כן, אז זה התשום" הוא חייך כשהו עבא את הסיסמא בקלות ונכנס לטלפון שלי.

"אבל אתה נתת לי לקחת את זה!"

"עדין"

"ברצינות, הארי, תן לי את זה בחזרה!"

"אתם לא צריכים להתעסק פה" מייקל הזהיר. "במיוחד לא ליד חבורה של אנשים שבועטים בכדור בלי מטרה"

"אממ, בנים?" נייל משך את החולצה שלי מאחורה, אבל נפנפתי אותו כשניסיתי לקחת את הטלפון שלי מהארי הצוחק.

"הארי, זה לא מצחיק! למה אתה חייב להיות יותר גבוה ממני?!"

"זה לא אשמתי, נכון?" האי הוציא את הלשון שלו החוצה אליי אז דגדגתי אותו כך שאנחנו נפלנו ליד הגבול של המגרש. "אוקי, אוקי! אני אתן לך! הנה הטלפון שלך!" לקחתי את התטלפון שלי מהידיים שלו ודחפתי אותו לכיס.

"תודה" אמרתי עם חיוך על שפתיי ועמדתי. "עכשיו, בואו נמהר להגיע לבית שלי לפני-"

"אש, תזהר!"

פתאום הרגשתי כאב חזק מאחורי ראשי. לא יכולתי לשמוע כלום חוץ מצלצולים, ואני התחלתי לראות שחור ונייל המפוחד, מייקל המופתע והארי המשתגע. ראיתי את הארי יורד על ברכיו כשבא אליי. יכולתי לשמוע אותו צועק את שמי דרך הקול המצלצל בראשי. נפלתי על הרצפה, אבל לא הרגשתי אותי פוגע ברצפה כי הכל נהיה שחור.

----------

בום! חח אני לא יודעת למה.. אבל כשתרגמתי מאז שאמרו "אש, תזהר!" אני פשוט מתתי מצחוק! אני פשוט לא יודעת מה לא בסדר איתי! הוא מי שאני הכי אוהבת בלהקה ואני פשוט צוחקת עליו כשמישהו *אני יודעת מי* פגע בו בכדור! וכשקראתי את זה בפעם הראשונה הייתי עם דמעות בעיניים! אני לא יודעת מה הבעיה שלי..

הסתכלתי על הפוסטרים שלו והוא כזה מחייך ואני כזה 'תפסיק להסתכל עליי כהה!' ונקרעת מצחוק ולא יודעת למה! אני מעצבנת את עצמי.. טוב.. אז אני ילך שאני לא יעצבן אתכם גם..

טוב אני מקווה אהבתם את הפרק..

**דורק זה- אדם משעמם, קשה תפיסה או מצליח מחינה חברתית**

אני מתחילה לתרגם עוד פאנפיק.. של לאשטון ברור.. אני יעלה אותו יותר מאוחר.