הייי
אני מצטערת על כל הזמן הזה שלא העליתי, באמת שאין לי תירוץ לזה חוץ מזה שלכמה זמן לא היה לי מחשב.... אני מקווה שעוד נשארו פה קוראים... בכל מקרה,.. הנה פרק 17

עד שחזרתי מייקל וג'ורג'י כבר הלכו. יסמין ישבה בסבלנות בכיסא שלה. ניקיתי את גרוני והיא הסתובבה לכיווני. היא נעמדה ובאה אליי.

"בוא פשוט נלך" היא אמרה והינהנתי.

לא משנה כמה ניסיתי להינות מהזמן שלי עם יסמין, פשוט לא הצלחתי לעשות את זה. המחשבות שלי תמיד נודדות ללוק. לפעמים - לא, רוב הזמן, בכלל לא שמעתי מה יסמין אומרת.

"אשטון?" אצבע נדחפה לצידי, והתפתלתי. הסתכלתי על יסמין שכבר הסתכלה עליי. "אתה בסדר?"

"מעולה" עניתי, למרות שהייתי רחוק מזה.

היא נשכה את שפתה התחתונה והסתכלה על הרצה בין שנינו. ""אנחנו יכולים ללכת למקום שקט יותר?"

אפילו לא חשבתי. פשוט אמרתי כן. היא לקחה את ידי והתחילה להוביל אותי למקום מסויים. לא היה לי אכפת יותר מה הולך לקרות. היא יכולה להרוג אותי על המקום ואני אהיה בסדר עם זה.

אפילו לא שמתי לב לאן אנחנו הולכים. היא פשוט לקחה אותי לאיזה מקום מאחורי הביניין איפה שבקושי אפשר לראות אנשים.

"אני רוצה לשאול אותך משהו" היא התחילה כשנשענתי על הקיר. הכנסתי את ידיי לכיסים ונאנחתי.

"מה?" שאלתי, לא טורח להסתכל עליה.

"?אני יודעת שנפגשנו אתמול, אבל.. אנחנו חברים, נכון?"

"כן" יסמין חייבת להגיע לפואנטה כבר, כי אני צריך לספר להארי כל מה שקרה ביני לבין לוק. אם אני לא אספר את זה למישהו בקרוב אני אשתגע.

"אוקי, רק רציתי לוודא, כי, טוב, רק נפגשנו"

"הבנתי את זה"

"כן, אוקי. אז, אתה חושב שנוכל להיפגש יותר ונוכל להכיר אחת את השני? ככאילו, רק שנינו" חשבתי על ההצעה שלה. זה יכול להיות רעיון לא רע.

"כן, בסדר. אנחנו יכולים" היא חייכה.

"באמת?"

"כן. אנחנו יכולים להתחיל בשני"

"מחר לא בסדר?" היא שאלה.

"לא. זה היום הולדת של החבר הכי טוב שלי מחר, אז אני הולך לחגוג איתו"

"הו.." אני רק הנהנתי, לא יודע מה להגיד. "אשטון, אתה יודע, אני ממש מ-"

"הנה אתה, אשטון! סוף סוף מצאתי אותך!" הסתובבתי לכיוון הקול.

"ליאם?" שאלתי, אבל הוא זרק את ידו על כתפי ובילגן את שיערי. "תפסיק!" התחלתי להכות בו [לא חזק] כדי לגרום לו להפסיק.

ליאם הפסיק להתעסק בשיער שלי והוא הסתכל על יסמין. "הו, הייתם עסוקים?"

"האמת, אנח-"

".טוב. אני אגנוב את אשטון מפה. אם תסלחי לנו" הוא גרר אותי משם, משאיר את יסמין מאחור, בוהה בנו.

ליאם פשוט גרר אותי מאחורי הפינה לפני ששחרר אותי. דחפתי אותו ממני וסידרתי את החולצה שלי.

"בשביל מה זה היה עכשיו?!" צעקתי.

"אמרתי לך לשמור על עין פקוחה" הוא אמר, הקול שלו קר.

בלעתי את רוקי, "היא לא עשתה שום דבר. היא רק רצתה לספר לי משהו"

"בדיוק. היא ביקשה שתיפגשו יותר, נכון?

"טוב, כן..." אין שום דבר רע בזה. פלוס, אני צריך הסחת דעת טובה מלוק.

"זה הצעד הראשון שלה. פשוט... ברצינות, תיזהר. היא עלולה לתקוף בכל רגע" לתקוף? מה זה אמור להביע? "דרך אגב, הבנים מחכים ותוהים איפה אתה. בוא נלך" הוא לקח את ידי שוב ולקח אותי למאחורי הקלעים.

אני לא יודע מה קרה ליסמין, אבל אני בטוח שהיא בסדר עכשיו.

ליאם ואני סוף סוף הגענו לנייל, זאין, הארי, מייקל וג'ורג'י. כשהארי ראה אותי היה לו חיוך גדול על הפנים.

"אשי!" הוא קרא, רץ לכיווני וניסה לקפוץ עליי. זזתי מהדרך מספיק מהר והוא נפל על הרצפה. לא יכולתי שלא לצחוק. אני כזה חבר נחמד, נכון?

הוא נאנח והסתובב, ככה שהיה על גבו.

"הו, אלוהים! זה היה מדהים!" צחקתי, נופל על הגב, לא מצליח להשתלט על הצחוק שלי. הדבר הבא שקורא זה שהארי מתיישב עליי ומתחיל לדחוף את האצבעות שלו לבטן שלי. "הא! זה כואב!"

"גם הפנים שלי, אבל עדיין צחקת!" הוא צעק, ממשיך להכאיב לי. הוא ישב בדיוק על הבטן שלי והוא יותר כבד ממני, אז לא הייתי יכול לברוח.

"האז, תפסיק! הו, אלוהים, אני לא יכול לנשום! בנים, תעזרו לי! כשהסתכלתי מסביב, עדיין מתפתל מתחת להארי, שמתי לב שהבנים הלכו. הם לגמרי עזבו אותי כשאני צריך עזרה! "הארי תפסיק! הצדדים שלי כואבים!""

הוא סוף סוף הפסיק ואני התנשמתי במהירות, מנסה לתפוס את נשימתי שוב. הוא קם והושיט את ידו. תפסתי בידו והוא הרים אותי למעלה, אבל הצדדים שלי עדיין כאבו מעט מההתקפה שלו.

נשענתי קדימה ועטפתי את ידיי סביבי. "אתה בסדר? הכאבתי לך עד כדי כך?"

"יכולתי למות!" צעקתי עליו, מכה אותו בראשו. הוא רק צחק.

"לך וליסמין יש מקומות שמורים בהופעה שלנו, שאני אקח אותך לשם?" הננהנתי והוא עזר לי ללכת. אחרי כמה זמן הצדדים שלי לא כאבו יותר, אבל אני מקווה שאני לא אצטרך להתמודד ההתקפות של הארי יותר.

"חכה, אני חושב ששכחתי את התיק שלי מאחורי הקלעים. אתה יכול לחפש לי אותו?" שאלתי את הארי כשהבנתי שזה לא על הכתפיים שלי.

"בטח" הוא אמר. "כבר חוזר" ואז הוא רץ. הוא קפץ על הבמה שהלהקה הולכת להופיע עליה, ורץ עד שהוא היה מאחורה. התיישבתי במקומי וסגרתי את עיניי.

"לוקי, אנחנו צריכים למצוא מקום לפני שאנשיםם יתחילו להיכנס" עיניי נפתחו והסתובבתי במקומי, רואה את אליישה ולוק כמה מטרים ממני שקעתי בכיסאי בעודי מסתכל עליהם. אני לא רוצה שלוק יראה אותי.

"כן, רק.. תני לי רגע" שמעתי את לוק אומר, לוקח את ידו משלה.

אליישה קימטה את מצחה. "אני אלך להביא לנו משהו לאכול" היא עמדה לעזוב, אבל לוק תפס את מפרק ידה ומשך אותה חזרה.

"חכי! לא!"

טוב, זה כואב. הוא אמר לי שהוא הולך להגיד לה ללכת, אבל הנה הוא, אומר לה להישאר.

אני באמת צריך להפסיק להתסכל עליהם. אני רק גורם לעצמי להיות מדוכא ככל שהשניות זזות.

צפיתי כשאליישה החזיקה בפניו של לוק וקירבה את פנייה לשלו. ואז סוף סוף היה לי מספיק כוח להסתכל לכיוון אחר.

לא יוצאים, הא?כמו אחות? הם קרובים למדי בשביל מערכת יחסים של אח ואחות.

החלטתי שאני לא הולך להישאר לצפות בהם. אני הולך למצוא את הארי.

הכי בשקט שיכולתי, קמתי מהכיסא דלי ורצתי מבלי שיבחינו. אבל כשרצתי, נתקלתי במישהו.

"אופס, מצטער, חבר" הבחור אמר. הוא סידר את בגדיי, ואז העיניים שלנו נפגשו.

הפנים שלו לפתע חשכו והוא רץ במהירות.

הבחור הזה.. הוא-

"אש!" הסתובבתי לכיוון הבמה וראיתי את הארי רץ לכיווני. עיניי זזו ללוק, והוא החזיק במבטי.

שיט.

כשהארי קפץ מהבמה, תפסתי את ידו והתחלתי לרוץ מושך אותו אחריי כמה שיותר רחוק מלוק. הארי היסס קצת בהתחלה, אבל התחיל לרוץ גם.

"אשטון!" לוק צעק.לא, אל תעקוב אחרי! לך לאליישה!

"לאן אנחנו הולכים?" הארי שאל, אבל לא עניתי לשאלה שלו. פשוט המשכתי לרוץ.

בסוף מצאנו את עצמנו רצים למאחורי הקלעים. לוק עקב אחרינו, אבל נעצר על ידי שומר ביטחון. אני לא יודע איך הבנים השיגו שומרי ביטחון. יש להם את הדרכים שלהם.

"היי, אתה לא יכול להיכנס לשם" אמר המאבטח. "וואן דיירקשן, מחזיקי כרטיסי מעבר, ועובדים בלבד"

לא הפסקתי לרוץ שם. המשכתי לרוץ עד שידעתי שהארי ואני היינו מחוץ לטווח הראייה.

"אש, מה קורה?" הארי שאל אותי כשהפסקנו לרוץ. הוא לא נראה בכלל עייף, אבל אני בקושי נשמתי. "למה אתה בורח מלוק? חשבתי שאתה מחבב אותו?"

"א-אני כן, אבל אני לא יכול להיות איתו עכשיו" עניתי, הקול שלי כמעט נסדק.

"אבל הוא לא אמור להיות איתך? אני מתכוון, בגלל המדיניות"

"אני חושב שזה רק בתחום בית הספר. הוא לא צריך להיות לידי מחוץ לבית הספר"

"אבל אני עדיין לא מבין את זה. אתה מחבב את לוק"

"הוא סטרייט, האז"

"באמת? הייתי יכול להישבע שלא אחרי כל הדברים שהוא עשה לך"

"הוא אמר לי שאם הייתי בחורה הוא היה יוצא איתי. הוא סטרייט"

עיניו של הארי נפערו ואז הוא נשך את שפתו התחתונה לפני שהסתכל מסביב. הטלפון שלו לפתע התחיל לצלצל והוא הוציא את זה החוצה.

" הא, מספר לא מוכר" הוא ענה בכל מקרה, טבעי. "הלו?"

התקרבתי להארי והוא עטף את ידו סביבי, מושך אותי קרוב יותר.

"היי, ג'ני!" הוא קרא. "איפה את? אני אבוא לקחת אותך... בבית קפה? זה שבצד השני של הכביש? מגניב. אני כבר אגיע. אני אתקשר אליך כשאני אגיע לשם" הוא ניתק והכניס את הטלפון שלו לכיס. ואז הוא הוציא כרטיס ומעבר למאחורי הקלעים מכיסו האחורי.

"כל הזמן הזה שמרת לה אותם?" שאלתי.

"רטוב, כן. היא חברה שלנו. עכשיו, בוא נלך" הוא הזיז את ידו ממני ואז הניח את התיק שלי לרגליי. הרמתי את זה ושמתי את זה על כתפי. "אתה רוצה לבוא איתי?"

"אני חושב שאני אשאר" אמרתי עם חיוך. ואז הוא אמר שהוא יחזור כמה שיותר מהר. הנהנתי והוא הלך. התיישבתי בכיסא היחיד שהיה באזור.

"אשטון?" הסתכלתי מסביב וחיפשתי את מי שקרא בשמי.

"הו, היי, יס" אמרתי. "מצטער לגבי ליאם מקודם"

"זה בסדר. אני יודעת שהוא לא ממש אוהב אותי ואני יודעת למה. זה בגלל משהו בין שנינו" הנהנתי, מבין. "אני יכולה לשבת?"

"בטח" השענתי את ראשי לאחור, ואז הרגשתי משקל על רגליי. קפצתי וראיתי א יסמין מחייכת אליי. "מה את עושה?"

"אני יושבת" היא אמרה.

"את לא יכולה למצוא לך כיסא משלך?" יסמין שינתה תנוחה, ככה שהיא ישבה עם רגליה משני צדדי.

"אתה רוצה להגיד לי שאתה לא אוהב את זה?" היא שאלה. היא מנסה לפתות אותי?

"לא, לא אני לא. עכדיו, תרדי בבקשה. זה לא נוח"

"אתה תתרגל שזה" היא ליטפה את הלחי שלי, ואז היא החזיקה עם אצבעה את קולר החולצה שלי ומשכה אותו מעטה מעט. לפתע יסמין נדחפה ממני ונייל לקח את מקומה על רגליי והיא צרחה.

"מצטער, בייב, הייתי עם הבנים" נייל אמר. ואז הוא הסתכל על יסמין. "המושב הזה שמור לי" הוא חייך למטה אליה כשהיא נעמדה. מייקל, ליאם וזאין הגיעו כמה רגעים אחר כך.

"בשביל מה לעזאזל זה היה עכשיו?!" יסמין צעקה. נייל זרק את זרועותיו סביבי.

"החיה הזאת תפוסה. תמצאי לך גבר משלך" נייל הניח נשיקה על הלחי שלי, ונקבתי בו מבט. ואז יסמין הסתובבה לליאם ונהמה לעברו.

"זאת התכנית שלך" היא נהמה. "אני יודעת שאשטון לא הומו. אתה פשוט מנסה להרוס לי את הסיכויים איתו. אני הולכת להינות מהזמן שלי איתו היום" היא החזיקה את הכרטיס והמעבר למאחורי הקלעים. "עדיין יש לי את הכרטיס והמעבר שאשטון נתן לי"

ליאם לקח את הכרטיסים מהיד שלה בקלות. הוא קרע לחצי את הכרטיס והכניס את המעבר לכיס האחורי שלו. יסמין פערה את פייה כשהוא רק חייך לפני שצעק, "ביטחון!" שני גברים גדולים הגיעו וליאם הצביע על יסמין. הם תפסו אותה מהכתפיים ולקחו אותה.

"אתה עוד תשלם על זה, פיין!" ליאם פשוט הרים את כתפיו בתמימות כשהיא נגררה הרחק.

הוצאתי נשימה שאפילו לא ידעתי שאני מחזיק. "זה היה מוזר" הגבתי. נייל קם ממני וניער את עצמו.

"ליאם הכריח אותי לעשות את זה, אני נשבע!" נייל התחיל, מחביא את עצמו מאחורי זאין. "אל תיתן ללוק להרוג אותי, בבקשה! בעצם, תן לו להרוג אותי, כי לוק מקנא זה הלוק הכי טוב"

גילגלתי את עיניי, אבל לא חייכתי. "הוא לא הולך להרוג אותך גם אם כן אגיד לו" נייל הציץ מאחורי זאין. "הוא סטרייט"

"מי אמר?" הוא קימט את מצחו בעודו זז ממקום המחבוא שלו ובא אליי. "לאשטון זה אמיתי. או שזה הולך להיות.. זה יהיה!"

"כן! לאשטון!" מייקל קרא, ואז השניים נתנו כיף אחד לשני.

"לוק סטרייט, אוקי? הוא אמר שהוא יצא איתי אם הייתי בחורה" נייל הסתכל על הרצפה, ואז שוב עליי.

"לפחות הוא אוהב את האישיות שלך?" הוא ניסה. הנדתי בראשי והחזרתי את התיק שיהיה על רגליי.

"הארי אמר שיש לי מקום שמור מקדימה, אבל זה יהיה בסדר אם אני אדאר כאן? אני עדיין אוכל לשמוע אתכם" הבנים הנהנו ואז מייקל התקרב אליי.

"הייתי נשאר איתך, אבל ג'ורג'י מחכה לי במקומות שלנו. אנשים כבר מתחילים להגיע, דרך אגב"

"ברור, ההופעה מתחילה עוד חצי שעה" זאין אמר, "אני לא מאמין שאנשים באמת באים. זו ההופעה הראשונה שלנו. אי פעם!" ואז הוא הסתכל עליי. "היי, ראית את האז?"

"הלך לבית הקפה שמול הכביש" עניתי.

"הוו, הוא לא היה יכול לחכות לקנות קפה אחרי ההופעה?" נייל נאנח.

"הוא לא קונה קפה. הוא מביא לחברה שלנו כרטיס"

"ברור" ליאם צחק. "בכל מקרה, תגיד לו שאנחנו נהיה שם" הוא הצביע מאחוריו והנהנתי. ואז הוא, זאין ונייל עזבו. מייקל אמר שיראה אותי במסיבה שאחרי ההופעה ועזב גם הוא.

לא הרבה אחרי, הארי הגיע עם ג'ני לצידו.

"היי, אש!" היא בירכה. "אז, לוק גם פה איפה שהו?"

נשכתי את שפתיי ולא אמרתי כלום.

"בואו נדבר על הגלידריה שאת עובדת בה!" הארי קרא בהתרגשות, זורק את ידיו באוויר. "את חושבת שאוכל לקבל גלידה בחינם? בחינם?"

"תביא מישהו נחמד איתך בימי שישי ותגיד ששניכם זוג"

"אשטון-"

"לא" הוא שירבט שפתיים.

"אני אשאל את הבנים אז"

"הו, אם כבר מדברים עליהם, הלהקה שלך נמצאת שם" הצבעתי לכיוון שהם הלכו אליו.

םרגע, אתה חבר מהלהקה?" עיניה נפערו.

באיטיות, הארי הרים את ידיו. "הפתעה..."

"טוב, זה מסביר למה המאבטחים בכלל לא טרחו לבדוק את המעבר שלך, נכון? אתה יכול ללכת, אני אשאר עם אשטון" הארי הלך ואז ג'ני חיפשה לה כיסא מסביב, אבל התפשרה עם ארגז שהיה קרוב. "אז, לוק.."

"אני לא רוצה לדבר עליו" קימטתי את מצחי.

"אוו, למה לא?"

אני פשוט לא" הסתכלתי על רגליי.

"קרה מדהו בין שניכם?"

נשארתי בשקט, עיניי עדיין דבוקות לרצפה. ואז פתחתי את פי בשביל לדבר. "אני אספר לך אחר כך"

"בסדר. אני הולכת לחפש לי מקום. בוא שב איתי!"

"אני חושב שאשאר כאן" זה היה המקום היחידי שידעתי שללוק אין גידה אליו. ללכת החוצה אומר שיכול להיות שאתקל בלוק.

"קדימה, אשטון. אני הולכת להיות בודדה" ואז היא שרבטה את שפתיה. לעזאזל, היא ממש טובה בזה. כי כמעט נכנעתי.

אוקי, בסדר, נכנעתי.

"בסדר" אמרתי בחוסר רצון. "אבל אני צריך להישאר מוחבא" קמתי מהמודב ושמתי את התיק על כתפיי.

"יאי! בוא נלך!" ג'ני תפסה את ידי ומשכה אותי קדימה. ראיתי שהרבה אנשים הגיעו. אפילו ראיתי כמה מחברי הכיתה שלי ומורים. בדקתי את הקהל, אבל אף פעם אחת לא ראיתי את לוק או אליישה. הם איפה שהו בקהל.

במקום למצוא את לוק, ראיתי את הבחור שנתקלתי בו מקודם. והוא ראה אותי גם. הוא מסתכל עלי. לא, הוא נוקב בי מבט. למה הוא עושה את זה?

ואז הוא נעלם ונעלם אל תוך הקהל.

הבחור הזה מהגלידרייה מוזר.

"איפה אתה רוצה לשבת?" ג'ני שאלה אותי. הסתכלתי לכיוונה.

"הו, הארי אמר שיש לי מקומות שמורים בשורה הראשונה. בואי נלך לשבת שם" הובלתי אותה למושבים שהייתי בהם. ומייקל ישב בדיוק ליד המושבים האלה. התיישבתי לידו וג'ני התיישבה בצד השני שלי.

"היי, אני שמח שבסוף הצטרפת אליי!" מייקל אמר כשהוא מניח את זרועו סביבי. ואז הכרתי ביניהם. השניים מיד התחילו לדבר ואז הוא הכיר בין ג'ני לג'ורדי. מייקל שאל את ג'ני אם היא רוצה לבוא למסיבה שתהיה אחרי ההופעה, והיא אמרה שכן.

ארבעתנו דיברנו עד שההופעה התחילה. היו הרבה מחיאות כפיים כשהבנים יצאו אל הבמה והתחילו להציג את עצמם.

"היי כולם!" הארי קרא במיקרופון. "אנחנו וואן דיירקשן, וברוכים הבאים להופעה הראשונה שלנו! הבנים ואני מאוד נרגשים להופיע בפעם הראשונה, ואנחנו מודהמים מכמות האנשים שבאו! תודה לכם!" בעוד שהארי הסתכל בקהל, עיניו ננעלו בשלי, ואז חיוך רחב בא לפניו. החזרתי את החיוך ונופפתי לו. הוא נתן לי נפנוף חזרה לפני שהתחיל לדבר שוב. "אני מקווה שאתם תהנו מההופעה שלנו! עבדנו מאוד קשה כדי שכל זה ייקרה. השיר הראשון שאנחנו נבצע יהיה וואט מייקס יו ביוטיפול. אתם מוכנים?!" הקהל הריע. למרות שהם אפילו לא שמעו אותם מופיעים, הם נשמעו כאילו היו מעריצים ממזמן.

ואז המוזיקה התחילה להתנגן.

-------

ההופעה הראשונה של הבנים נמשכה בערך שעה וזה היה הצלחה רבה. הקהל ממש אהב אותם! אנשים אפילו ביקשו חתימות שלהם.

מייקל, ג'ורדי, ג'ני ואני חיכינו להם מאחורי הקלעים. חיכינו בערך שעה, אבל זה היה שישי, וג'ני לא עובדת מחר, אז היינו בסדר עם זה.

כשהארי, ליאם, זאין ונייל הגיעו כולנו בירכנו אותם על ההופעה.

"הייתם מדהימים!" ג'ני קראה.

"תודה!" הארי חייך.

"ומי את?" ליאם שאל.

"אני ג'ני. חברה של הארי ואשטון"

"ושלנו!" מייקל הוסיף, מתכוון אליו ואל ג'ורדי. "אבל היא הכירה אותם קודם"

"אני ליאם. השניים האלה הם נייל וזאין. איך את, הארי ואשטון הכרתם?"

"הו, הם באו לגלידרייה שאני עובדת בה היום"

"מה?!" נייל כמעט צעק. "שניכם הלכתם לאכול גלידה ולא לקחתם אותי?!"

"הלכתי עם יסמין" אמרצי. "הארי פשוט הלך אחרי הבדיקה שלו אצל הרופא"

"פעם הבאה, ני" הארי אמר, תופח על גבו של נייל.

"הו, מה קרה ליסמין?" הארי שאל.

"זרקנו אותה החוצה" ליאם אמר. "היא התנהגה כמו זונה"

"זונה?" ג'ני שאלה. "חשבתי שהיא נחמדה"

"חשבת לא נכון" הוא הסתובב אליי. "אמרתי לך לשמור עין פקוחה. היא צרה צרורה. תתרחק ממנה, אוקי?" הנהנתי. ואז הארי עטף את זרועותיו סביבי.

"זה בסדר, אשי" הוא אמר בעודו מלטף את שיערי. "היא לא בסדר. אבל אני שמח שאתה הומו. אחרצ היית עלול להתאהב בה, ואז אתם הייתם עושים את הפריקל פראקל"

"אתה יכול לא להגיד את זה?" נאנחתי. הארי פשוט צחק כתגובה.

"אז," זאין אמר, מנקה את גרונו. "מי מוכן למסיבה?"

------

המסיבה שאחרי ההופעה הייתי בבית הקפה. כל המקום היה סגור לציבור חוץ מאיתנו לחגוג את ההצלחה של ההופעה הראשונה של וואן דיירקשן. רק הלהקה, חברי הצוות, ואלה עם המעברים (למאחורי הקלעים) יכלו להיכנס.

"בואו נתחיל את המסיבה הזאת!" הארי צעק וכל האנשים הריעו.

מוזיקה הושמעה בכל מקום בחדר. דחפו את השולחנות לצדדים ככה שמרכז החדר יהיה רחבת ריקודים. מישהו גם חשב שזה יהיה רעיון טוב להביא בירות למסיבה. אני עוד קטין, אז אני לא הולך לשתות. פלוס, אני זה שנוהג. זאין ונייל למשל, שתו כאילו זה הלילה האחרון שלהם בחיים.

ליאם שמר על עצמו ושמה שתייה מוגזת. הארי נעלם איפה שהו. אלוהים יודע איפה הבחור הזה הלך.

מייקל דיבר עם ג'ורדי וג'ני, משהו על השיער שלו. לא יודע. הבחור הזה אמר משהו על לצבוע אותו לירוק. אני לא אהיה מופתע אם הוא יאבד את השיער עד שיגיע לגיל העמידה.

לקחתי קצת מים לשתות. הסתכלתי על כולם נהנים מעצמם. נייל וזאין רקדו אחד עם השני, השניים האלה כבר שיכורים. ליאם דיבר עם איזו בחורה עם שיער חום. ראיתי אותה מניחה את המשקה שלה למטה ולוקחת את ליאם לרחבת הריקודים.

"אשטון!" הארי היה לפתע לצידי וזרק את זרועו סביבי. "מה קורה, חבר הכי טוב?"

הרחתי את האוויר. "שתית?"

"רק קצת" הוא שיהק. קימטתי את מצחי.

"אתה עדיין לא בגיל המתאים. יום ההולדת שלך זה מחר (גם שלי😊 -גלי), אחי. לא היית יכול לחכות עד אז?"

"זה בסדדדרר, אף אחד לא הולך לשאול אותי על זההה. חוץ מזה, יש לי כמה שעות עד שאני בן 18. תשתחרר קצת, אחייייי" הוא מעד קדימה מעט, אבל לפני שהוא פגע ברצפה והתעלף תפסתי אותו.

"אתה צריך להאט עם המשקאות. או יותר טוב, תפסיק" לקחתי אותו לחדר מאחורה, איפה שלא היו הרבה אנשים. הארי צריך קצת שקט.

לקחתי כיסא מהשולחן והושבתי אותו שם. ראשו היה מונח על כתפו והיה לו חיוך על הפניו.

"לשתות זה כייףףף. המוח שלי מרגיש ממש טוב עכשיו, אשטון. אתה לא מבין" הוא שיחרר עוד שיהוק ואז הוא נשען קדימה.

"אלוהים, האז. אני אלך להביא לך קצת אוכל" התחלתי ללכת, אבל הוא תפס את מפרק ידי ומשך אותי חזרה.

"אל תעזוב אותי אש. אל תעזוב אותי כמו שלו עשה" הוא הצמיד את ראשו לביטני. "אל תלך..."

"אני לא הולך לעזוב אותך, אני רק הולך להביא לך אוכל"

"אני עדיין לא מבין, אשי. לו לא מחבב אותי? בגלל זה הוא עזב?"

"אני לא יודע למה הוא עזב, האז. פשוט... אל תחשוב עליו עכשיו, אוקי?" הוא משך באפו וחיכך את ראשו בחולצתי.

"אתה כמעט מריח כמו לוווו, אבל הוא מריח יותר טוב" הוא אמר.

"זה נחמד לדעת" חייכתי, מעביר את אצבעותיי בתלתליו. הארי הרים את ראשו כך שהסתכל עליי.

"אתה נחמד בדיוק כמו שהוא, רק שאתה נחמד יותר" הנהנתי לזה. "האצבעות שלך זזות כמו של לו" ואז הוא נעמד.

"אתה ממש מחבב את הבחור הזה, נכון?" שאלתי.

"כמעט הכל בך דומה ללו.. " הוא נשך את שפתו התחתונה. "אני תוהה.. "

"המ? תוהה מה?" מצמצתי אליו. ואז הארי החזיק בסנטרי.

"..אם טעם שפתייך כמו שלו" הוא סיים. עיניי נפערו.

מה?

לפני שידעצי מה קורה, הארי הצמיד אותי לקיר וריסק את שפתיו לשלי.

--------

היי... אני מצטערת שלקח לי שנים להעלות פה פרק.. אני לא יודעת מתי פרק הבא יעלה, אז אני כבר מצטערת על הזמן שייקח לי.

שיהיה לכולכם חנוכה שמח :-)
-גלי