"אשטון! איפה היית?" נייל קרא כשהוא רץ אליי וחיבק אותי. הארי ואני נפגשנו עם הבנים מאחורי הבמה שהם יופיעו עליה. "חיכינו ליד הלוקר שלך, אבל לא הגעת! היינו חייבים ללכת בלעדיך, ולא אהבתי את זה בכלל!"

"חטפו אותו" הארי דיבר. נייל התנתק מהחיבוק, ואז משך אותי לחיבוק חזק יותר, חולב ממני את האוויר.

"אף אחד לא לוקח את אשי מאיתנו! אף אחד!" ניסיתי כמה שיכולתי לשאוף אוויר ואז טפחתי על גבו של נייל.

"אני חושב שאתה הורג אותו" זאין אמר, מניח יד על כתפו של נייל. הילד האירי התנתק, מתנצל. הסתכלתי על ליאם, שנראה שהיה חולם בהקיץ. הוא בהה למטה על הרצפה, וזה נראה שהיה ממלמל לעצמו. "אז, מה קרה?"

"לא הייתי קורא לזה חטיפה" התחלתי. "זה פשוט הבחורים האלו בקבוצת הפוטבול שנעלו אותי בארון ביולוגיה. הייתי שם עד שהשעה השישית הסתיימה" עיניו של נייל נפערו.

"כמה זמן היית שם?" משכתי כתפיים.

"אני מניח שמאז ארוחת צהרים?"

"איך היית יכול להיות במקום כל כך קטן כל כך הרבה זמן?! זה סיוט! אשי המסכן שלי!" הארי משך אותי אחורה ועטף את ידיו סביבי.

"אשי שלי" הוא אמר. "לך להתכרבל עם ליאם או זאין או מייקל"

"באמת, אשטון שייך ללוק. איפה מייקל?"

"אני לא שייך לאף אחד" מלמלתי, אבל לא נראה שמישהו שמע אותי.

"אני מניח שהוא עם הדייט שלו. הו, ואתם לא תאמינו את מי לוק לוקח למופע"

"זה לא, נכון?" נייל ניחש. הנדתי בראשי והוא קימט את מצחו.

"הבחורה הזו, יסמין" ליאם לפתע הסתכל עלינו.

"רגע, יסמין דורהאוס?" הוא שאל.

"כן" עניתי. "אתה מכיר אותה?"

"מכיר אותה? הא" הוא הלך לכיווני. "פשוט תשמור עין פתוחה, אוקי? אל תיתן ל'שומר' שלך לנוח לידה בכלל"

לא ידעתי למה ליאם התכוון, אבל הנהנתי בכל זאת.

ואז ליאם הסתכל על האחרים. "בואו נלך להתאמן קצת" וכולם עזבו, חוץ מנייל.

"מה קרה ללוק?" הוא שאל. "חשבתי ששניכם תלכו ביחד"

"כבר יש לו מישהו ללכת איתו" משכתי כתפיים. "למרות שהוא אמר שהוא ישמח ללכת איתי, אבל הוא כבר הולך עם מישהו אחר. זה לא סיפור גדול" החלק האחרון היה רק מעט נכון. למי אכפת אם הוא הולך למופע עם איזה בלונדינית שווה? מישהו שיותר מתאים ללוק? מישהו שהוא נקבה?

מסתבר שלי אכפת.

נייל רק הנהן לפני שלקח צעד אחורה. "היי, אני והבנים עורכים מסיבת אפטר מופע. כל מי שיש לו כרטיסים למאחורי הקלעים יכול לבוא. אתה בא?"

חשבתי על זה לרגע לפני שעניתי. "כן, אני אלך"

"יופי. אראה אותך אחר כך" ואז הוא הלך לאחרים שקראו לו.

כשאף אחד לא הסתכל לקחתי צעד על הבמה והסתכלתי. היו כיסאות בכל מקום. הפארק היה גדול, והפארק אפילו היה סגור לציבור בשביל האירוע הזה. אני חושב שהארי הזכיר פעם שהכרטיסים נמכרים בכניסה, אבל זה יעלה יותר.

כבר היו כמה אנשים שבאים וממלאים מקומות. זה, אני מאמין, ההופעה הראשונה של וואן דיירקשן, אבל עדין הרבה אנשים קנו לעצמם כרטיס. אם הכל ילך טוב, אז אולי הלהקה תוכל לנגן בזירות הגדולות האלו, כמו זירת O2 או מדיסון סקואר גרדן. אולי בהיכל פוטבול. אני אלך לכל ההופעות שלהם ואתמוך בהם בכל הדרך.

(O2 arena / Madison Square Garden)

"אשטון!" קול קרא. קימטתי את מצחי והסתכלתי מסביב, מנסה לראות מי קרא בשמי. ואז עיניי נחתו על מישהו שמנופף בידו גבוה באוויר.

שם ראיתי את מייקל והבחורה שהייתה איתו. נתתי לשנים ניפוף, ובאתי לצעוד מהבמה.

"היי, אשטון!" עוד קול קרא. הפעם זה היה קול נשי. מצאתי את מקור הקול וחייכתי.

יסמין הגיעה.

הסתכלתי על מייקל, שהיה מבולבל לגבי למה יסמין קראה לי. פשוט משכתי בכתפיי [משהו שאתה עושה יותר מידי בפרק] וקפצתי מהבמה, הולך ליסמין. לא הסתכלתי על מייקל אחרי זה.

"היי, יס! הצלחת להגיע!" קראתי. "הייתי צריך לקחת אותך בעצמי. אני מצטער"

"הו, אל דאגה. הייתי צריכה לעשות כמה דברים. לא הקדמתי כל כך\ נכון?"

"המופע לא מתחיל עד שבע, אבל את בסדר גמור" היא חייכה ואני החזרתי. היא סיבכה את זרועותיה סביב לי ואני התחלתי להוביל אותה למאחורי הקלעים, אבל אז יד הונחה על כתפי. הסתובבתי וראית את מייקל.

"היי, אני יכול לדבר איתך?" הוא שאל. הסתכלתי על יסמין, שנתנה לי הנהון. הסתכלתי על מייקל.

"בטח" עניתי. מייקל אמר לדייט שלו לדבר עם יסמין קצת, ואז משך אותי הצידה.

"למה אתה איתה? חשבתי שתהיה עם לוק?"

"גם אני חשבתי" נאנחתי. "אבל הוא כבר הולך עם מישהו אחר, ואני פשוט נתקלתי בה, אז שאלתי אם היא רוצה לבוא איתי"

"מה השם שלה?"

"יסמין דורהאוס"

"היא?! מייט, שמעתי שאתה צריך לפתוח את העיניים סביבה"

[כאילו להיזהר]

"תן לי לנחש, מליאם?"

"ומאחרים! אני לא יודע כלום עליה, אבל שמעתי שהיא צרה, ולא מהסוג הטוב של צרות" הרמתי גבה.

"ממתי יש סוג טוב של צרות?"

"פשוט תיזהר, אוקי?"

"אני חושב שאני אהיה בסדר. עכשיו, אנחנו צריכים ללכת למאחורי הקלעים"

"הו, מגניב! הדייט שלי השגנו כרטיסים למאחורי הקלעים גם! בוא נלך ביחד!"

ואז מייקל ואני חזרתי ליסמין והדייט שלו. מצאתי שהשם שלה הוא ג'ורדי גריי, והיא הייתה ממש נחמדה. היא גם די מצחיקה. אני לא אהיה מופתע אם היא ומייקל יהפכו לקטע. אני מתכוון, הם נראים טוב ביחד.

יסמין סיבכה את זרועותיה סביב שלי ומשכה אותי אחרי מייקל וג'ורדי. הבחורה הזאת אוהבת להצמיד את ידינו יחד.

----

ארבעתנו ישבנו בריבוע ופשוט דיברנו על כל מה שבא לראש. האמת שהיה לי די כיף עם החבורה הזאת. ג'ורדי אמרה לי כמה מייקל היה שמח כשהיא ביקשה ממנו שהוא כמעט עשה פליק-פלאק [או איך שלא קוראים לזה]. כמעט. לא היה לו האומץ לעשות את זה, הבחור הזה.

עמדתי ממקומי וסלחתי את עצמי. "אני הולך לשירותים, אני כבר אחזור"

"אוקי!" יסמין אמרה עם חיוך על פניה. עזבתי, אבל לא בלי לתת לכולם מבט. מייקל וג'ורדי כבר היו בתוך שיחה חדשה, אבל יסמין בהתה בי. זה שלח צמרמורת במורד גבי, ואני במהירות הלכתי מהמקום.

מצאתי את השירותים של הפארק ונכנסתי. הלכתי לאחד התאים ו- טוב, אתם יודעים מה עשיתי. שום דבר מלוכלך, אוקי?

כשסיימתי, הסתובבתי והלכתי לכיור, אבל נתקלתי במישהו.

"טעות שלי" אמר הבחור. נדרכתי, כי אני מכיר את הקול הזה. השפלתי את מבטי ומיהרתי אל הכיור ושטפתי את ידיי. "אשטון?"

"נופ, אין שום אשטון פה!" דאמיט! חלק, אשטון! למה אני כזה אידיוט?

יד הונחה על כתפי וסובבה אותי כך שהייתי מופנה לבחור שלא רציתי לראות הלילה.

"אתה כאן!" לוק קרא. "חשבתי שאני אצטרך לחפש אותך כל הלילה, אבל אני מניח שהייתי בר מזל להיתקל בך פה! קאלום אמר לי שלא הגעת לשעה חמישית"

"כן" אמרתי בלחש.

"תקשיב אש, אני באמת רציתי ללכת אתך לפה, אבל-"

"אני מבין. אלישה שאלה קודם. קודם מגיע, קודם מקבל. אל תדאג לגבי זה" ניגבתי את ידיי נגד חולצתי והתחלתי לצאת החוצה, אבל לוק תפס במפרק ידי. "לוק, תן לי ללכת"

"אתה כועס עליי?" הוא שאל. "בבקשה אל תהיה כועס"

"אני באמת צריך כבר ללכת, לוק. יסמין מחכה לי" פניו נפלו. אני בטוח שכן.

"מה?" הוא שאל באדישות.

"באתי לפה אעם יסמין. לא היה לי אף אחד לתת את הכרטיס, אז נתתי לה. חוץ מזה אני חייב לה..."

"מה היא עשתה שגרם לך להיות חייב לה?" הוא היה מתחיל להישמע קצת מפוחד. עיניו הכחולות נראו כהות יותר ואחיזתו על מפרק ידיי התחזקה קצת. רק קצת, אבל עדין הרגשתי את זה.

"א-אני נעלתי את עצמי בארון בטעות" טוב, אני כן ננעלתי בארון, אבל אני לא ידעתי אם הייתי יכול לספר לו שמייסון והחברים שלו היו מאחורי זה. "הייתי תקוע שם מאמצע ארוחת צהרים, ואז יסמין באה ועזרה לי לצאת"

לוק מצמץ אליי. "מה עשית בארון ביולוגיה?"

"אני... חיפשתי משהו.." כן, חיפשתי אותו, אבל לא בארון ביולוגיה. החלק הזה היה לא בתכנית.

"אשטון, אני מצטער להגיד לך את זה, אבל אני לא מאמין לכלום בסיפור הזה שלך. מה באמת קרה?" נשכתי את שפתי התחתונה ובהיתי למטה על נעלנו. אני סיפרתי את האמת. את הרובה, לפחות.

"זה נכון, אין בזה שקר"

"אני יודע שאין לך שום שיעורי מדעים" הסתכלתי למעלה אליו. "ראיתי את המערכת שלך כשבאתי אליך. אין לך שיעורי מדעים. השיעור הראשון שלך הוא סטטיסטיקה, ואז יש לך אנגלית, ואז ספרדית, ואז כלכלה, ואז אמנות. אין לך מה להיות בארון מדעים, שלא נדבר על כיתת מדעים"

"חיפשתי אותך" מלמלתי.

"תדבר יותר חזק, בבקשה"

"אני חיפשתי אותך!" צעקתי, מושך את ידי מידו. "אתה עזבת את הקפיטריה עם אלישה לצידך, ואני חיפשתי אותך! אבל נתקעתי במצב שגררה לזה שרדפו אחריי מסביב לבית הספר והתעלפתי בחדר הלבשה והתעוררתי, לכוד בארון מדעים! יסמין פשוט גיתה רמזים של איפה למצוא אותי. התיק שלי היה במסדרון מדעים, ממש מול הכיתה שהייתי תקוע בה, והיא הלכה פנימה ועזרה לי לצאת!"

"מייסון עשב את זה, נכון?" לוק שאל. עיניי נפערו. איך הוא הגיע לזה ממה שאמרתי? "אני הולך לתפוס את הבחור הזה" הוא התחיל להסתער מחוץ לשירותים, אבל משכתי אותו חזרה.

"לא, תפסיק! אל תפגע בו או משהו! זה הכל אשמתי!"

"איך?"

"זה פשוט אשמתי, אוקי? אל תפגע באף אחד, בבקשה"

"אם הוא מנסה לעשות עוד תעלול כזה, אני לא הולך לתת לאף אחד לעצור אותי. אפילו לא אתה. אתה באחריותי. הוא לא אמור בכלל להתקרב אליך" הוא נאנח לפני שהכעס עזב אותו. עכשיו יש לו מבט מודאג על פניו. "תהיתי איפה היית. רציתי לשאול אותך אם תבוא למשחק"

"אם כבר מדברים על זה. זה לא אמור להסתיים עכשיו? זה שש"

"כן, אבל עזבתי מוקדם. ביקשתי מהמאמן רשות לעזוב, והוא הסכים. נהג האוטובוס לא אהב את זה שהיה צריך לעשות עוד נסיעה" הוא צחקק. "מייסון לא פגע בך, נכון?"

"לא, הוא לא" עניתי בכנות. טוב, אני מקווה שזה האמת. לא הייתי ער כדי לראות אותו לוקח אותי מחדר ההלבשה ולפתוך הארון.

"אז, בחזרה לעניין יסמין. למה אתה הולך איתה? לא יכולת ללכת לבד"

"ואז אני אהיה בודד, לוק" צחקתי קלות.

"אבל.. אולי היית יכול להיות איתי ועם אלישה" לא, אני בהחלט לא ארצה את זה.

"לא, אני חושב שזה עדיף שאני אהיה עם יסמין מאשר איתך ועם אלישה" רגע, חרא. זה לא נשמע טוב.

"אתה לא אוהב להיות סביבי או משהו?" לוק קימט את מצחו, אבל אז החליף את זה בכעס. "מה כל כך מיוחד ביסמין, הא? אתה פגשת אותה אתמול כשהיא הביאה לך את ארוחת הערב, ועכשיו אתה הולך איתה להופעות. מה? ניכם יוצאים או משהו?"

"מה? לא! זה מהר מידי! לוק, למה אתה כל כך עצבני?"

"אתה בבירור עצבני כשאני עם אלישה. אני לא יכול להיות עצבני כשאתה עם יסמין?"

"אני לא מתעצבן כשאתה עם אלישה!"

"אשטון, אני לא עיוור" הו, כן? אז תגיד לי כמה אתה יודע על זה שאני מאוהב בך.

שיש לי קראש, התכוונתי לקראש.

"אני הולך" התחלתי ללכת ליציאה מהשירותים, אבל הוא משך אותי חזרה לחזה שלו. "היי! מ-"

"אני אעזוב את אלישה" הוא לחש. הסתכלתי למעלה אליו. "אני אגיד לה ללכת למצוא את החברים שלה. אם היא תנסה לתת לי רגשות אשם שאני אעזוב, אני אגיד לה לבסתלק. פשוט... אל תחזור ליסמין"

"לוק?" ואז הדלת של השירותים נפתחה ולוק משך אותנו לתוך אחד התאים, אומר לי להיות בשקט. "זה לא הכ-"

"שש!" הוא בהה דרך החריץ והיה שם בחור במשתנות. לוק הוריד את משענת האסלה והתיישב על זה. "שב על הירך שלי ותצמיד את רגליך לדלת"

לא היה לי אפילו זמן להגיב לפני שהוא משך אותי למטה. להתחבא בתאים היה לגמרי לא הכרחי.

הרגשתי את לוק צובט את ירכיים שלי מלמטה והרגליים שלי מיד קפצו למעלה, ציוץ כמעט יוצא ממני. שמתי יד מעל פי והוא השאיר יד עטופה מתחת לירכיי ועוד אחת סביב מותניי.

התנוחה הזאת הייתה כל כך מביכה. זה לא הפעם הראשונה שהיינו במצבים מביכים, אבל זה בהחלט הכי מביך עד עכשיו.

הבחור עזב, בלי לשטוף את ידיו (דוחה). ידו של לוק סוף-סוף עזבה את ירכיי, ורגליי נפלה על הרצפה.

"אתה יודע, לא היינו חייבים להתחבא פה" אמרתי, מנסה כמה שאני יכול שקולי לא ישמע רועד.

"די הבנתי את זה אחרי שמשכתי אותנו לפה" לוק משך בכתפיו. ניסיתי לעמוד, אבל ידו עוד הייתה סביב מותניי.

"אנחנו יכולים, אנחנו יכולים לצאת עכשיו" אמרתי.

"תסתובב"

"הא? אני לא יכול אפילו לקום"

"בסדר" הוא הפיל את ידו ממותניי ואני קמתי והסתובבתי, בדיוק כמו שהוא אמר לי. אני לא יודע מה הוא עושה, אבל החלטתי לא לשאול. הוא נראה כועס מקודם, וזה לא צד שראיתי לפני.

הוא תפס את מפרקי ידיי והתחל למשוך אותי למטה ליו, אבל התנגדתי. "מ-מה אתה עושה?!" אבל לוק היה חזק ממני, והוא הצליח למשוך אותי למטה על ירכיו שוב, אבל הפעם הייתי מופנה אליו והרגליים שלי היו מכל צד שלו. הפנים שלי נהפכו לאדומות, הרגשתי את זה. "ז-זו תנוחה מ-מביכה!" ידיו התפתלו סביב גבי התחתון והוא משך אותי קרוב יותר. "לווווווק..."

הוא פשוט בהה בפניי, השפתיים שלו פתוחות מעט. עיניי הביטו על טבעת השפה שלו. רציתי להרגיש אותה על שפתיי. אבל לא יכולתי לעשות את זה. מה הוא יחשוב עליי אז?

"ה-האחרת הייתה מעט לא נוחה" הוא סוף-סוף דיבר. "הדרך הזאת קצת יותר מרגיעה בשבילי. פלוס, אני יכול לראות את פניך יותר טוב" הסמקתי קצת מזה, והחבאתי את פניי בצווארו. הוא לא אמר כלום, אז הנחתי שהוא היה בסדר עם זה. "עכשיו אני לא יכול לראות את הפנים שלך, אבל גם זה בסדר"

"לוק?" שאלתי. הוא המהם בתגובה. "אתה..." אני מעז להגיד את זה? ".. מקנא ביסמין?" שיט, אני מתחרט ששאלתי. עכשיו אני אראה כמו אידיוט. אני לא רוצה שהוא יראה אותי כאחד, כי אני כבר הראיתי את הצד האידיוטי שבי לו הרבה פעמים.

"מה אם כן הייתי?" התנתקתי מלוק ככה שהוא לא יוכל להרגיש את לבי דופק. "חכה, אני צריך לסדר את עצמי" הוא התחיל לזוז סביב במושב, אבל אז הוא שחף את מותניו למעלה, ואולי כן ואולי לא גנחתי בגלל זה.

הוא הסתכל למעלה עליי עם עיניו מופתעות ואני כיסיתי את פי, מיד הולך לאדום.

"הו, אלוהים" נשמתי. עכשיו אני רוצה למות בחור. בבקשה תהרגו אותי עכשיו.

הוא פשוט צחקק. הוא צוחק עליי. "אל תצחק עליי!" פגעתי בכתפו, אבל הוא עדין המשיך לצחוק.

"בכנות, זה היה די לוהט" החבאתי את פניי מאחורי ידיי. "אוו, אתה מתחבא שוב"

"למה אתה עושה לי את זה? אני מרגיש כל כך מובך"

"אני פשוט מתעסק איתך" בהיתי בו עם הבעה אדישה. "אוקי, רוצה לדעת את האמת?"

הנהנתי. "כן. תשעשע אותי, למה לא?" שמעתי את דלת השירותים נפתחת שוב והוצאתי ציוץ קטן לפני ששמתי את רגלי על חלק האסלה שמאחורי לוק. הנחתי את סנטרי על כתפו ועטפתי את ידיי סביב צווארו. אני משכתי אותו קרוב יותר, בדרך שלא יכולתי למשוך את עצמי קרוב יותר. במילים אחרות, המקום בו הרגליים שלי פוגשות בחלקי העליון נוגעות בבטנו של לוק.

אנחנו לבושים, תשמור את זה בראש!

זרועו של לוק עדין הייתה סביב גבי, מחזיק אותי חזק. יד אחת הלכה לצד האחורי של ראשי ובעדינות נגעה בגבשושית שבאיטיות התחילה להחלים. אני יכול להרגיש אותו צוחק. הוא צוחק עליי שוב. אני פשוט עושה מעצמי טיפש.

"זה נחמד" הוא לחש לאוזני. "זה הכי קרוב שאי פעם היינו. אנחנו צריכים לעשות את זה יותר"

סיבבתי את ידי לאגרוף ופגעתי בגבו. הוא כמעט השתעל, אבל החזיק את זה. כששמעתי את דלת השירותים נסגרת, חיכיתי כמה שניות לפני שהייתי בטוח שזה בסדר לדבר שוב.

"מביך" היה כל מה שאמרתי, והבחור נהנה מהמבוכה שלי. כזה סדיסט. "אלישה לא מחכה לך או משהו?"

"יסמין לא מחכה לך?" קפאתי קצת והנהנתי. "חוץ מזה, אני אגיד לאלישה ללכת לאן שהו"

"אתה די רע לחברה שלך, אתה יודע את זה?"

"היא לא החברה שלי. היא כמו אחות בשבילי. אלישה דואגת לי כשאני-" הוא עצר את עצמו שם, ואז אני התרחקתי ממנו.

"כשאתה מה?" שאלתי, מרים גבה אליו. הוא פתח את פיו, אבל אז סגר אותו. הוא הסתכל מסביב לתא לפני שסוף-סוף פתח את פיו שוב.

"אתה יודע מה? אולי אנחנו צריכים ללכת. אני צריך להגיד לאלישה ללכת"

"אני לא עזב את יסמין" הודעתי לו. "זה פשוט לא מנומס"

"טוב, אני מניח שאני פשוט הולך להסתובב עם שניכם" הוא הציג חיוך גדול והגומות שלו נראו. גלגלתי את עיני על חוצפתו.

זה לקח לי הרבה אמיצות כדי לשאול את לוק מה שאני הולך להגיד. "היי, מה אתה חושב עליי?" הוא ממש נוגע, כמו שאחי אמר. אני זוכר, אוקי? אני פשוט רוצה לדעת, או לוודא, אם אני מתכוון משהו ללוק, או פשוט עוד מטען.

"לגמרי בכנות?" הנהנתי, קצת יותר מידי מהר. "טוב, אני חושב שאתה בחור ממש מגניב. כיף להיות סביבך, ואני נהנה כשאתה בנוכחותי. אם היית בחורה, הייתי יוצא איתך."

אם הייתי בחורה? אז, הוא סטרייט. הוא לא יחשוב על לצאת עם בחור. אין סיכוי איתו בכלל. למרות שהוא אמר שהוא יצא איתי אם הייתי בחורה. אבל אני לא בחורה. אני בחור.

"ברור" מלמלתי, קם מירכיו. "אני חושב שאני אחזור ליסמין עכשיו"

חיוכו נפל. "ר-רגע, אשטון-"

"אראה אותך מאוחר יותר" עזבתי את התא והלכתי אל חוץ השירותים. טוב, רצתי.

"אשטון!" שמעתי את לוק קורא.

"לוקי!" אמרה לא אחרת מפאקינג אלישה.

בכנות, הוקל לי שהיא הופיעה ברגע הזה, כי לוק לא ירוץ אחריי, והוא לא יראה את הדמעות שאיימו בעיניי.

אם הייתי בחורה? זה גרם לי לא לאהוב את מי שאני. בחור שנמשך לגברים. נמשך לאותו הסקס. מכל האנשים שיכולתי להתאהב בהם, זה היה חייב להיות לוק המינגס, הבחור שחייב להיות סטרייט יותר מקו ליניארי. [אין לי מושג מה זה קו ליניארי]

כן, אמרתי את זה. אני לא הולך להכחיש את זה לכם. אני מאוהב בלוק המינגס.

תוך זמן קצת יותר מארבעים ושמונה שעות, האידיוט הזה הצליח לתפוס את כל ליבי. מבט אחד אליו ואני מיד חשבתי שהוא היה הבנאדם הכי שווה שחי. אחרי יום לימודים אחד איתו וכבר חיבבתי אותו. ואז אחרי עוד זמן איתו היה לי קראש עליו. ועכשיו, לצערי הייתי מאוהב בו.

למה? למה אני חייב להיות כל כך בר מזל אבל כל כך חסר מזל בו זמנית? לפגוש מישהו מדהים כמוהו, אבל שלעולם לא יחזיר את אותם רגשות אהבה?

הוא לעולם לא ילך אליי. אני פשוט צריך לעבור הלאה.

אבל ברגע שהתאהבת, זה יכול לקחת הרבה זמן לעבור הלאה. אבל בשבילי, יש לי הרגשה שזה יקח יותר זמן מהרבה זמן.

שוב, מכל הבחורים בעולם, למה לוק המינגס? למה אני חייב להיות מאוהב בו?

[הייי

אוקי, אני מקווה שאהבם את זה :-)

אני לא יודעת אם אמרתי את זה גם פה.. אבל עלה פאנפיק חדש על לאשטון לפני חודש וחצה בערך.., שהוא בעצם גם הספר השני להייברידס, אז אם אתם רוצים לקרוא, כנסו לפרופיל :-))

אז מקווה שאהבתם..

אוהבתתXX]