כמה דברים:

1. המפץ הגדול ( דה ביג בנג ת'אורי)-
אני כבר בעונה השנייה של הסיטקום הגאוני הזה ( תרתי משמע).
תתווכחו איתי כמה שבאלכם- התוכנית הזאת יותר טובה מפרינדס ומאיך פגשתי את אמא בכמה רמות גאונות.
זו הסדרה היחידה שאני באמת צוחקת ממנה ומבינה שם בדיחות.

א) התסריט כל כך מדויק ושנון.
ב) אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מזדהה שם עם הדמויות בקטע מפחיד.
ג) שלדון זה אהבת חיי.

והמילים היחידות שאני יודעת בשיר פתיחה וצורחת אותן בכל הבית הן: we built the pyramids!

ופעמיים כבר הזכירו את ישראל שם, והיה פרק שהכותרת שלו הייתה "ירושלים משהו" ( רק בעונה הראשונה).

עם כמה שוולוויץ חתיכת חנון סוטה ברמות, הוא הנציגות היחידה שלנו בסדרה...כשאני חושבת על זה, הנציגות היהודית זה גבר שלא מפסיק לחשוב דברים סוטים ועוד אומר אותם בקול רם. לא נציגות משהו...(מים ביאליק מגיעה בהמשך).

ואני חייבת לציין שבפרק של הלוואין לדעתי, שלדון התחפש למשהו שנקרא "אפקט דופלר" והייתי כל כך גאה בעובדה שאני מכירה את זה ושהבנתי על מה זה מדבר.

2. גורלו של אפולו 5-
אני רק בהתחלה, אבל הולי שיט הם מגיעים לבית של פרסי ואני בהתרגשות שיא. התגעגעתי אליך פרסיייייייייייייייייי יותר מידי זמן לא ראיתי אותך.
ונראה גם את אחותו הקטנה.
יואוווווווווו
וניקו ווויל מגיעים בספר הזה.
דחגלכלכתעלכתגםגךגכלכךגךגחגצגוג

רק שאני אמצא זמן לקרוא בבסיס אמן.

3. סופש בבית-
הבנתי משהו: היומיים שלי בבית כל סופש ממש לא מספיקים לכל מה שאני רוצה לעשות.
בבסיס אני לא ממש יכולה לכתוב, לא לראות את האנימה שאני עכשיו רואה ( כי אין קליטה) וגם לקרוא אני לא מוצאת זמן. ככה שאת שלושת הדברים האלה אני צריכה להכניס לתוך יומיים, כולל בישולים, חברים, אימונים וסידורים אחרים. ואני לא מצליחה.

כתבתי בחודשיים האחרונים כלום וחצי כי אני פשוט לא מצליחה להגיע לזה בראש נקי ומסודר לזה. לקרוא גם בקושי קראתי. אוף.

קשה הקטע הזה.

טוב, מקווה שעבר עליכם סופש נעים ^^
הנה לכם כמה שירים טובים מהזמן האחרון שאני לא מפסיקה לשמוע בלופים:

תהנו מקצת איכות
יור וולקם