שלישי- רביעי-
זוכרים שאני ו- Reshet1 עשינו ערב סיום למתקפת הטיטאנים? היה מדהים ומבלבל בו זמנית והדימיון של זה לשואה אפילו מפחיד יותר.
תחשבו על הפתרון הסופי בשואה, ועל מה הפתרון הסופי במתקפת הטיטאנים- זו אותו פתרון.
אכלנו גם צ'יפס בגלל סשה אהובתינו.

ראינו גם את שלושת האובות של lost girls. שניים מהפרקים הם על אנני- סורי, אבל מיותרים לחלוטין. והאובה השלישית היא על מיקאסה אבל יש בה מלא בעיות כי זה מרגיש כאילו זה לא מסונכרן עם הסיפור האמיתי של מיקאסה שהראו בתחילת הסדרה וזה גם פרק די חסר פואנטה...אז למי שבמקרה פספס את האובות האלה, לא חובה גם לראות.

חמישי-
נסעתי עם המשפחה לחופשה. חייבת לציין שאין מה ואיפה לאכול ברמת הגולן בערב. כאילו, המסעדה הכי קרובה אלינו הייתה בנסיעה של איזה שעה, הסופרים נסגרים באיזה חמש והיה קיוסק קטן באיזה יישוב שהציל אותנו מרעב. זה היה נורא. אם אתם מגיעים לאזור הזה, תתכננו לעצמכם מראש מה אתם עושים עם האוכל, כי ממש בעייתי שם.

שישי-
עשינו סיור עם מדריך בכל מיני מקומות...כן...ביום הקפוא הזה שירד בו מלא גשם, בעיקר בצפון.
אז בנקודת שלוש הגבולות נתפסנו במבול, ואני- מפגרת שכמותי- הגעתי עם טייץ וקפאתי מקור. גם הטייץ שלי נרטבו לגמרי. ובשביל חזרה הפך למלא בוץ שנדבק לנעליים ברמה שנוצרו גושים בסוליה שגורמים לך להרגיש כאילו אתה הולך על עקבים ועוד שנייה נופל על הבוץ. כל שנייה הייתי צריכה לבעוט בנעל כדי להוריד את הבוץ שלא הפסיק להידבק אליי.

ואז הלכנו לגמלא...אוי גמלא. בחיים לא נתקלתי בסופה כזאת מפחידה, גם לא בחו"ל, כמו שנתקלנו בגמלא.
בהתחלה היינו בתצפית לעיר העתיקה, שהיא יחסית פתוחה ולמזלנו רק היה קר ולא היה גשם. ואז ממש דקה אחרי שהגענו לתצפית הנשרים ( שהיא הרבה יותר סגורה עם קירות) הגיעה הסופה. ואמאלה איזה סופה ואיזה רוחות מפחידות. ואז גם הגיע ברד, והוא עף דרך החלונות לכל המבנה בצורה מפחידה שכולנו הצטופפנו בקיר אחד כדי לא להיפגע מהברד ( הרוח הייתה פאקינג אופקיתתתת לגמרי) וזה לא הפסיק, וכל מה שראו מהתצפית זה לבן, וכלום ושום דבר מעבר. וזה באמת הרגיש כאילו הרוחות האלה עוד ימוטטו משהו.
ואז בדרך למכוניות היינו צריכים לחזור בגשם ובתור נהר מים שנוצר על השביל.

תקשיבו שזו הייתה אחת החוויות היותר מפחידות בחיי. גם רעדתי מקור ( שוב, טייץ).

וערפל זה דבר מפחיד. אני ממש קלטתי הטיול שאני אשכרה מפחדת מזה. שנייה אחת אתה רואה את הנוף, ובשנייה אחת ענן לבן מכסה אותו ומתקדם לכיוונך וזה מרגיש כאילו הוא עוד שנייה ייבלע אותך. תחום הראייה שלך מצטמצם וזה פחד אלוהים. הלב שלי פשוט האיץ והאיץ ככל שהערפלים התקדמו לעברנו. כשהערפל גם ממש היה קרוב עלינו ( כשהכל מולך פאקינג לבן) אפילו עצרתי את הנשימה. כאילו...אשכרה פחד.

בשישי בערב ראינו 2 סרטים:
המייסד- סרט על רשת מקדונלדס. נשמע פשוט? חחחח לא. זה סרט שובר לב. איך בן אדם מרושע אחד, פשוט ניצל את התמימות של האחים מקדונלד ובסופו של דבר השתלט להם על החברה, על האוכל, לקח מהם את השם ועבד עליהם בעסקת המכירה.
לפי העסקה- הם יקבלו ממנו כל אחד מיליון דולר, ויחד הם יקבלו לצמיתות 1% מהכנסות החברה. אבל החרא בן אדם הזה התעקש על ללחוץ יד על העסקה של ה- 1% ושהוא ייתן את מילתו ושלא יחתמו על נייר. כך נוצר המצב, שהוא הכחיש כל הסכם על מסירת אחוזים לאחים, ככה שהם לא הרוויחו כלום מהצמיחה האדירה של הרשת!!!!!!!!!!!!!
שזה פשוט מטורף עד כמה בן אדם יכול להיות לא אנושי וחרא. אני שוקלת להתחיל חרם על מקדונלדס כי לא מגיע לחרא בן אדם הזה ליהנות מהכסף.
רחמים על האחים, באמת. דבר אחרי דבר פשוט נלקח מהם.
בתור סרט זה סרט מעולה.

אפס ביחסי אנוש- פעם שנייה שאני רואה את הסרט, וראיתי גם את המחזמר וזה פשוט יצירת מופת.

שבת-
אכלנו מקדונלדס בדרך חזרה רק בגלל שראינו המייסד ערב לפני אבל אני באמת שוקלת לעשות חרם על החברה ולא לאכול בה, כי הסרט הזה עשה לי רע.

ומחר יש לי יום גיבוש, אז יאללה שיהיה כיף ^^