סיימתי.
זהו.
זה נגמר.
ועכשיו מי יודע עוד כמה זמן אשיג את הספר הבא.
קראתי היום 180 עמודים, בקצב מטורף.
זה פשוט לא עצר, לא יכולתי.
הצילו.
טוד וויולה זו אהבה, וכל אחד מדהים בדרך שלו.
הם סבלו כל כך הרבה והסוף הזה פאקינג לא מגיע להם.
ולמה טוד יקר, אתה נותן לה להקיא על השיער שלה ולא מגיע ומחזיק לה אותו??? קצת התחשבות.
ובכיתי גם, המון.
ואני ארחיב על זה בביקורת שאכתוב מחר וכנראה תעלה בראשון, אבל הכתיבה גאונית. שונה מכל ספר שאי פעם ראיתי, מלאה בשבירת קיר רביעי, אבל אחת המדויקות שקיימות.
אם היו שואלים אותי באיזה ספר הכי הבנתי את הדמות והזדהיתי איתה? זה זה. בגלל הכתיבה. כי זה לא הסופר כותב, זה טוד, הילד. זה המילים שלו, זו השפה שלו. זו שפה פשוטה ולפעמים שגויה, אבל זו השפה שלנו, של הנוער היום. וכן, זו השפה שאנחנו מבינים הכי הכי טוב.

ממש מחכה לשחק. וממש מקווה שהם ינסו לדייק, כי ספציפית לא ממש זיהיתי דיאלוגים זהים או סצנות בטריילר...

ובואנה, וויולה וטוד, אתם נראלי נמצאים ביקום הספרותי הלא נכון. ג'יימס דשנר, תשקול לצרף אותם לרץ במבוך, הם הרצים הכי טובים שקיימים.