סיימתי, פאקינג סיימתי את הסדרה המדהימה הזאת בפעם הראשונה!

את העונה השלישית סיימתי נראלי תוך 3 או 4 ימים, משהו הזוי בשבילי. אתמול ראיתי 8 פרקים עד שתיים בלילה ויכולתי בכיף להמשיך. מה זה הדבר המדהים הזה? מישהו יכול להסביר לי?!

אומנם אני משפפת את זוטורה, אבל חייבת להודות שסצנת הנשיקה האחרונה של צוקו ומיי הייתה ממש חמודה, והסצנה האחרונה של קטרה ואנג כן איכשהו עבדה לי בסופו של דבר. אבל תכלס, כן, אני מעדיפה את זוטורה. שמתם לב גם כשאירו אמר לצוקו שהוא צריך להתעמת מול אזולה, אז צוקו ספציפית ביקש מקטרה לבוא. וזה לא לקח לו זמן, הוא ישר שאל אותה- זה כאילו לא הייתה לו אופציה אחרת חוץ ממנה. אוף, הם כאלה חמודים יחד.

בקרב האגני קאי האחרון ריחמתי על אזולה. ממש. היא ממש איבדה את השפיות בפרקים האחרונים. מה גם שאני חייבת לציין שהקרב היה ממש יפה מבחינה וויזואלית. חברה אמרה לי שמלא אומרים שקרב האגני קאי היה יותר טוב מהקרב של אנג נגד אוזאי. האמת שמשניהם לא התלהבתי כל כך.

יש סיבה שלאזולה יש אש כחולה?

קצת התאכזבתי מהקרב האחרון של אנג ואוזאי. חצי קרב אנג ברח ממנו והתחבא בתוך כדור סלע, והחצי השני הוא היה במצב אוואטר. תכלס בזכות עצמו הוא לא היה מצליח בקרב. רציתי אבל לחבק אותו בחצי הראשון של הקרב, כי בכל זאת, הוא כולה ילד בן 12 והוא מה זה היה מפוחד בתוך כדור האבן. 

רק מזכירה לכולם שאנג לא יכול באמת להיכנס למצב אוואטר מרצונו החופשי...מה שקרה בקרב האחרון היה עניין של חיים ומוות אז האווטארים הקודמים עזרו לו. ככה שכל החרטא של שבע הצ'אקרות היה חרא, ומזל, כי לא באמת הבנתי את זה. זה היה מוזר.

באותו יום ( שהיה אתמול) התחלתי בערב גם את האגדה של קורה.

אז כן טיפה מפריע לי המעבר החד של המודרניות, אבל אני אתרגל.

קטרה ממש חמודה, כי היא הכי מבינה את קורה בזכות אנג. כי כמו שלפעמים אנג נעלם להם, הוא היה צריך ללכת לדרך משלו כדי להבין משהו, ככה זה היה עם קורה בהתחלה וקטרה הייתה היחידה שהבינה את זה. 

הנכדים של אנג, הילדים של טנזן, קורעים אותי מצחוק. מתה עליהם.

ממש בתחילת הפרק הראשון אמרתי לעצמי "וואו, הדיבוב של קורה טוב. כאילו, זה ממש מתאים לדמות." ואז עשר דקות אחרי קלטתי שאני מכירה את המדבבת, שהיא הבת של המחנכת שלי מהתיכון ושהיא העבירה לנו סדנת תיאטרון ושהיא ממש ממש ממש חמודה. ועכשיו אני שומעת את קורה, ורואה את הפרצוף של השחקנית. זה משגע אותי.

משחקי אולימפי- כשף זה נראלי אחד החידושים הטובים ביותר של הסדרה הזאת. זה ממש כיף.

בסביבות אחת בלילה, הבנתי שאם אמשיך האגדה של קורה, אז ארדם. הייתי בטיקטוק במקום. ברגע שהטלפון שלי נכבה, הבנתי שאני ערנית מידי, אבל עצלנית מידי ללכת לאקס בוקס או למחשב. אז התחלתי לשוטט לי בנטפליקס.  איכשהו מצאתי פתאום את הסרט "שומרי האגדות", ההוא עם ג'ק פרוסט וקלטתי שראיתי אותו רק איזה פעם אחת וזה פאקינג ג'ק פרוסט, אז למה לא לראות אותו שוב? החלטתי לאתגר את עצמי גם עם כתוביות באנגלית.

עבר לי ממש מהר הסרט. הוא היה מעולה. גם כל הקטע שהרשע רוצה שיאמינו בו, זה גאוני. היה משהו ממש מקסים וגאוני בסרט הזה.

מפה לשם הלכתי לישון ברבע לחמש בבוקר, וברנפלקס היה הארוחת צהריים שלי להיום.

בימים האחרונים אני פשוט לא עייפה בלילות. יכולתי להישאר ערה עוד, אבל אמרתי לעצמי ללכת לישון כי די- כמה אפשר.

שתבינו שאבא שלי קם שעה אחרי שאני הלכתי לישון.

קמתי באחת. בגלל שעון מעורר.