שתבינו: אני שלושה ימים אחרי שסיימתי עם חברה את  העונה הראשונה (!!!) של האנימה הזאת. ואנחנו עדיין בתוכה.

אני רוצה שנייה לנתח לכם למה היא כל כך מדהימה ולמה ההייפ עליה כל כך מוצדק:

הסיפור זה לא מה שעשה את האנימה.
כן, אחלה סיפור, מעביר ביקורת מאד בולטת על קריניבורים...אבל בואו, זה לא מה שעושה אותה למיוחדת.

מה שהופך אותה לכל כך מדהימה ושונה מכל אנימה אחרת שראיתי- זה הבימוי.

כן, בימוי בסדרה מצוירת.
לא ידעתי שבימוי טוב, יכול כל כך להעצים ולהשפיע על אנימה.

הבימוי פה- יוצא מן הכלל בקטע אחר.

זוויות הצילום, מעבר בין דמויות תוך כדי סצנה, מעקב אחרי דמויות- וואו וואו וואו.

זו פעם ראשונה שאני רואה באנימה זווית צילום מגוף ראשון!!! וזה היה מדהים. זה היה כל כך טוב. אלוהים.

וגם, העובדה שאנחנו יודעים רק מה שהילדים יודעים- מוסיפה להפתעות שלנו תוך כדי הסדרה, וגורמת למלא דברים לא צפויים בעליל- כי אנחנו לא יודעים מעבר למידע של הילדים.

תקשיבו
שזו הייתה הנאה רצופה
סיימנו את האנימה ביום אחד
בשתיים בלילה
לא יכולנו להפסיק
בכינו מצחוק
בכינו מלא מעצב
בכינו מלחץ
הוטרדנו על ידי האחות (אני באמת הרגשתי מוטרדת בכמה סצנות שלה, לא הבנתי מה היא רוצה ממני ומה עשיתי לה רע ( אהמ סוף פרק 7)).

לא ראינו את העונה השנייה כמובן, היא זבל.
רק קראנו באינטרנט מה קורה אחר.

אבל
מי שלא ראה
פאקינג תראו אותה

לא סתם אומרים שהיא מצוינת