איזו הרגשה מדהימה זו כשמסיימים לכתוב פרק.
וואו, איך צעקתי בבית. ממש נתקעתי כל החלק האחרון שלו, אז ממש הייתי מאושרת שסיימתי עם זה.
הכתיבה בחלק הזה עדיין לא משהו, אבל נעבור עליה עוד פעם מתישהו בעתיד.

אבל הכי חשוב: אדם, שזו דמות שלאף אחד לא יצא פה עוד להכיר, מקבל הצצה בסוף הפרק הזה וגם קצת בספר הבא! ככה שנורא התרגשתי לכתוב את הופעת הבכורה שלו.

ולפי סדר הפרקים שכתבתי לי באחת השמירות, עוד מעט מתחילה ההרפתקה הראשונההההה. שזה גם מאורע מרגש.

והפרק הבא יסתיים בקטע ממש יפה של בן ואריאל ואני ממש מחכה לכתוב אותו. הוא היה מאד יפה בראש שלי...עכשיו השאלה איך זה ייצא על הדף.

חוץ מזה, ראיתי היום "סיילנט וויוס"- הסרט היפני הזה. היה יפה, היה מיוחד, היה עצוב, היה מרגש וכאן זה נגמר. בכיתי לא מעט...אבל זהו. לא סרט וואו. מה שכן, הדמויות שם היו צריכות להתחבק או להתנשק וזה לא קרה ואני התאכזבתי.
ווווו אני הבנתי משהו ממש יפה בסרט, שחברה שלי שהמליצה לי על הסרט לא ראתה את זה עד שאמרתי לה. משהו ממש יפה שעשו שם עם הדמויות, בעיקר של הבן.
למרות שהוא לא וואו, סרט מומלץ בהחלט.

שבת שלום :)