פרק 8(11)

הכאבים היו בלתי ניתנים להסבר. קמתי לאט מהרצפה הקרה והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי. זה כל כך כואב. הלכתי אל הקניון הקרוב, משם אני יודעת את הדרך לבית בעל פה. כל 5 דקות נשלח אליי זרם חשמלי. הדמעות שטפו את פניי בלי סוף. האנשים שהלכו לידי לא שאלו דבר. העדפתי ככה. הגעתי לקניון אחרי חצי שעה של סבל. "את בסדר?" שמעתי קול קטן שואל. הסתכלתי מתחתיי וראיתי ילד קטן מסתכל עליי בעיניי עגל. הנהנתי והוא שאל בקולו החלוש: "אז למה את בוכה?" נאנחתי ולחשתי: "זה בעיות של בנות ילד. לך לאמא שלך." הוא הנהן וחיבק לי את הרגל. כמה שרציתי להעיף אותו נתתי לו לחבק אותי. "תרגישי טוב" הוא אמר והלך משם. חייכתי חיוך קטן והלכתי לכיוון הבית. זה כל כך כואב לי. הגעתי לספסל באמצע הדרך והתיישבתי עליו. "כואב לך נכון?" שמעתי את הקול של ג׳ק. הסתובבתי וחיפשתי אותו אך הוא לא היה בשום מקום. "את בטח תוהה מאיפה הקול שלי." "ג׳ק איפה אתה חתיכת חרא? למה לעזאזל עשית לי את זה?" צעקתי והוא צחק. "בן זונה!" אמרתי והוא אמר בקול צרוד: "ברצועה שלך כלבונת. ולמה עשיתי את זה את שואלת? כי ברחת לי אז הגיע הזמן שתסבלי." "אתה חרא!" צרחתי וקמתי מהספסל והמשכתי ללכת.

הגעתי לבית אחרי עוד חצי שעה הליכה מסובכת וכואבת. נכנסתי לבית והלכתי ישר לחדר שלי. פתחתי את הדלת וראיתי את גרנט שוכב על המיטה שלי. באחת מעיניו היה פנס גדול וסגול ואחת הלחיים הייתה שרוטה והיה עליה דם קרוש מהשריטה. הבטתי בו בהלם, אם ג׳ק פגע בו אני אדאג שהוא לא יראה אור יום! הוא הרים את ראשו לאט אל הכיוון שלי וכשראה אותי הוא קם והלך לכיווני. "את בסדר" הוא אמר בקול חנוק וחיבק אותי. הרגשתי עוד זרם חשמלי נשלח אל איברי וקרסתי לידיו. "נוי? מה קרה?" הוא שאל לחוץ ומשכתי את עצמי למיטה ונשכבתי פרוסה על כל המיטה. פיסקתי את רגליי ולחשתי: "ג׳ק...ברחתי...זרמים חשמליים...לכוס...תציל אותי." הרגשתי ממוטטת. הוא התיישב לידי ושאל: "אנ...אני יכול לעזור לך? להוציא את זה?" הנהנתי וקיווצתי את את עיניי בכאב. הרגשתי את ידיו פותחות את כפתורי הג׳ינס שלי באיטיות. הוא הוריד אותו בזהירות ואת התחתונים יחד איתו. הרגשתי כל כך חשופה אבל לא היה אכפת לי באותו רגע. רציתי רק שהסבל הזה יגמר. פקחתי את עיניי וראיתי את המבט המחורמן על עיניו. "טוב אני אעשה את זה לבד." אמרתי וניסיתי לקום אך הוא ריתק אותי למיטה ואמר: "מצטער, אני אעשה את זה." הנהנתי והוא תפס משהו והוציא אותו. רציתי לסגור את רגליי מרוב כאבים אבל לא יכולתי כי רציתי שזה כבר יגמר. "מצטער אם זה כואב לך. הוא הכניס את זה טוב." הנהנתי ואמרתי בקול חנוק: "רק תסיים עם זה כבר." הוא הוציא את מה שזה לא היה וזרק לפח שליד המיטה שלי. "זהו, סיימתי. אני ממש מצטער." הוא אמר והלביש אותי חזרה. הסתרר שקט בחדר והוא לפתע שאל: "אני...אני פגעתי בך שם? אני קרעתי לך את החולצה?" הוא הצביע על החולצה שלי והנהנתי בעצב. הוא השפיל את מבטו ולחש: "אני כל כך מצטער נוי, אני ל..." "זה בסדר גרנט, העיקר שעכשיו הכל בסדר." אמרתי והתיישבתי באיטיות על ידו. הוא החזיק בידי ואמר: "אני...כל מה ש...את..." השתקתי אותו בנשיקה על שפתיו והוא תפס את פניי והרחיק בינינו. "את רוצה את זה?" הוא שאל מתנשף. הנהנתי וחייכתי. הוא חייך חזרה והצמיד את שפתינו שוב.

מצטערת שהפרק קצר פשוט רציתי לסיים אותו ולהעלות, מבטיחה לפצות אתכן❤