יפות שלייייי!
פרק אחרון למרתוןןןןןןןןן
מקווה שתאהבו ואחרי זה אני חוזרת להעלות כל כמה ימים. אוהבת המון המון המון

פרק 10(13)

קפאתי במקום ורציתי לצעוק אך ידעתי שזה לא יעזור. ג׳ולי הביטה בי בעיניים השטניות שלה ואמרה: "כן מותק, תיקרע לה את הבגדים. תעשה לה טוב כמו שאתה עושה לי טוב. תגרום לה לצרוח את השם שלך כמו שאני צורחת." דמעות עלו בעיניי כשהרגשתי את ידיו צורבות את עורי. "אני מצטערת אבא." אמרתי ובעטתי בפניו. הוא נפל אחורה ולבשתי חזרה את הג׳ינס שלי ורצתי לחדר שלי. "עזוב אותה, בוא אליי בייבי שלי." ג׳ולי אמרה ואחרי כמה שניות שמעתי אותה גונחת שוב. לקחתי את תיק בית הספר ורוקנתי אותו. הכנסתי את המערכת של מחר, טייץ שחור לשיעור ספורט, ג׳ינס אפור כהה להחלפה, חולצת בית ספר כחולה, הלבשה תחתונה כחולה וגרביים שחורים. לבשתי את המעיל השחור שלי מעור ולקחתי איתי את התיק. הכנסתי את האולר שלי לכיס הקדמי של הג׳ינס שלי ויצאתי מהחדר. הדבר הכי טוב לעשות עכשיו זה לצאת מהחדר הזה, מהבית הזה ולברוח עד מחר בצהריים.
"וואט דה פאק?!" צעקתי כשראיתי את מה שאבא שלי וג׳ולי עושים. "לעזאזל יש לכם חדר בשביל זה!" צרחתי ויצאתי מהבית מבלי לשמוע את מה שג׳ולי רצתה להגיד. המראה הזה זוועתי, הוא יחזור לי בסיוטים כל הזמן. הלכתי לכיוון בלתי ידוע. הרגליים שלי הובילו אותי למקום מסויים שלא ידעתי מהו אך הן ידעו את הדרך טוב מאוד. אחרי כשעה של הליכה הן הובילו אותי למקום לא מוכר. הסתכלתי על הבית שליד השביל והלכתי על שביל הכניסה לבית. בלי לבדוק של מי הבית, בלי לבדוק אם יש כלב או משהו. הגעתי אל דלת הבית. היא פשוט ענקית. תפסתי בידית ופתחתי את הדלת. לא ברור לי למה עשיתי את זה. לא ברור לי למה הגעתי לשם בכלל. הבית היה גדול ומרווח מבפנים. מדרגות לקומה השנייה, מטבח גדול וסלון בעל 3 ספות ענקיות. מעניין של מי הבית הזה. של גרנט, המחשבה הראשונית שעולה לי לראש אבל אז אני מעיפה אותה ממני ועולה במדרגות. אני לא מאמינה שאני עושה משהו כזה בלתי חוקי אפילו שעשיתי יותר גרועים מזה. ראיתי 2 חדרי שינה, מקלחת אחת ומחסן. נכנסתי לאחד החדרים, הוא היה מתוק מידי, ילדותי מידי, ורוד מידי. יצאתי ממנו מיד ונכנסתי לשני. הוא היה כמו גן עדן בשבילי. מיטה זוגית שחורה, שטיח אפור ועל הקירות פוסטרים בודדים של גיבורות על. זה ללא ספק חדר של מתבגר. נשכבתי על המיטה והנחתי את התיק על השטיח.

עצמתי את עיניי לאט לאט ולפני ששקעתי בשינה שמעתי קול קטן של ילדה צועק: "אמא! גרנט שוב הביא מישהי לבית!" לעזאזל זה כן הבית שלו. פקחתי את עיניי באיטיות וראיתי לידי ילדה קטנה, עיניים חומות ושיער קרמל ארוך. היא הביטה בי בעיניה הקטנות ואמרה בקולה הקט: "אף פעם גרנט לא הביא איתו מישהי ונתן לה לישון פה. את חברה שלו?" הנדתי בראשי ואמרתי: "אני יכולה לספר לך סוד? שיהיה רק ביני לבינך?" היא הנהנה וחייכה חיוך קטן והתיישבה על ידי. "אני לא חברה של גרנט, אנחנו לא ידידים ולא כלום. הוא הכיר אותי היום בכיתה, אני ילדה חדשה בבית הספר." אמרתי והיא הביטה בי מסוקרנת ושאלה: "אז אתם לא עשיתם מה שהוא עושה תמיד עם הבנות האלה?" הנדתי בראשי וחיוך קטן עלה על פניה. "אני באתי לפה לבד, הרגליים שלי לקחו אותי לפה. אני לא ידעתי שאתם גרים פה." היא הביטה בי בשוק ושאלה: "את נכנסת לפה לבד?" הנהנתי ולחשתי: "בואי נשאיר את זה בינינו. בסדר אנג׳ל?" הסתכלתי על המדבקה שעל השמלה שלה. היא הנהנה וחייכה אליי. "תחבקי אותי" היא אמרה וחיבקתי אותה. כל כך קטנה ומתוקה, איך זה שאח שלה כזה חרא? "לא אמא לא הבאתי אף אחת אנג׳י מ... מה קורה פה?" שמעתי את גרנט צועק ועזבתי את אנג׳ל. הסתכלנו שתינו על גרנט והוא הביט בנו בשוק. "מה את עושה פה נוי?" הוא ירק בזלזול. "אממ...אני..." "תעזוב אותה גרנט, היא חברה שלי." אנג׳ל אמרה ותפסה את ידי. "היא נחמדה יותר מהבנות האחרות שלך ויותר ממך. חבל שהיא לא אחותי." היא אמרה ומשכה אותי אחריה. לקחתי את התיק שלי והלכתי אחריה. גרנט תפס בתיק שלי ואמר: "אני צריך לדבר איתך." הנהנתי ואמרתי: "אנג׳ל אני כבר אבוא, אח שלך רוצה לדבר איתי." היא הנהנה ונכנסה לחדר שלה. אני יודעת שמפה, שום דבר לא הולך להיות טוב.