תהנו :)
--

"מחר אני נוסע לים!" לואי סיפר להארי בהתרגשות על התיכנונים שלו.

"בחיים לא הייתי בים," הארי אמר, ולואי שוב הרגיש את הכיווץ העצוב הזה בלב. כל פעם שהארי אומר משהו עצוב, זה מה שלואי מרגיש.

"באמת?"

זה היה כמעט בלתי אפשרי להאמין.

"אבל הים הוא מקום כל כך כיפי!" הוא הסתכל על הארי בחיוך.

"אתה יכול להנות מאור השמש, לבנות ארמונות בחול, לשחק בכדור עם חברים, ואם חם לך, תקפוץ למים!" הוא אמר בהתלהבות.

הארי חייך ונתן ללואי הנד בראש. כאילו אמר "כן, זה נשמע כיף."

"אתה רוצה לבוא איתי?"

הארי הוריד את חיוכו.

"לא ממש.. אני דיי..מפחד." הוא הודה.

"ממה?" לואי הרים גבה.

"מהמים..אני לא יודע.." הוא אמר בשקט והמשיך לצייר בחוברת שהייתה על יריכו.

"אבל תוכל להשאר בחוף! יהיה לנו ממש כיף!" לואי חזר על עצמו, עושה פרצוף כלבלב.

ללכת לחוף הים עם הארי נשמע נפלא, ולואי כבר יכל לדמיין לעצמו את הארי והוא משחקים.

אבל הארי הניד בראשו.

"אני מעדיף להשאר פה." אמר, ולואי ידע ששום דבר שיאמר ישנה את דעתו.

"אוקיי," לואי אמר בדכדוך, ולא הסתיר את חוסר התרגשותו בגלל הארי.

הארי שם לב לזה ואמר,"הממ.. אולי בפעם אחרת, בסדר?"

עיניו של לואי קפצו וברקו. "מבטיח?"

הארי הנהן, וחיוכו של לואי חזר אליו.

הארי לא שיקר. הוא ילך עם לואי לים. גם אם זה יהיה עוד כמה שבועות, או עוד כמה שנים. אבל הוא לא יפר את ההבטחה.

"הארי?" לואי אמר לאחר השתיקה הרגילה.

"אתה תמשיך להשאר וללמוד בבית במקום ללכת לבית ספר?" התחיל.

"חשבתי שאולי תוכל לבוא איתי לבית הספר. זה יכול להיות נחמד."

"יותר מידי רעש ואנשים.." הארי אמר ולא הביט בעיניו של לואי.

"אתה הולך להיות בבית לנצח? אני באמת רוצה שתבוא איתי לבית הספר." לואי אמר, מביט קדימה על הכביש, כי אין טעם להביט על הארי כשהוא לא מביט בחזרה.

הם לא ממשיכים לדבר באותו אחר הצהריים, וכשלואי קם כדע ללכת לביתו, הארי פלט "אוקיי,", אבל לואי לא ידע למה התכוון.

~~
בסוף יולי, לואי רץ אל עבר ביתו של הארי מרוב התרגשות.
הוא מתקתק על הדלת בחוזקה, מחכה שהארי יפתח אותה, וישמע את החדשות הטובות שיש לו לספר.

לואי שמח כשראה שאלו לא ההורים של הארי שפתחו לו את הדלת.

למען האמת, הוא לא ממש חיבב אותם. הם היו לא נחמדים אליו ובמיוחד אל הארי.

במקום זאת, מי שפתח או שבעצם פתחה, הייתה אישה שאותה לואי זיהה, אבל לא היה בטוח בדיוק מי היא.

הבחורה זיהתה את לואי, ומיד אחרי שפתחה את הדלת ואמרה לו "היי", נדוש, היא הסתובבה וקראה להארי.

היא נחמדה. כך לפחות לואי חשב. והיא הרשתה להארי להיות עם לואי.

חוץ מזה, תמיד יש לה חיוך חם על הפנים, והכי חשוב - היא מתנהגת אל הארי בצורה נחמדה.

לואי כל כך התרגש, וכשראה את הארי יורד במדרגות הוא כמעט התפוצץ מאושר, ואפילו לא חיכה שיצאו החוצה.

"הארי! יהיה לי אח קטן!" לואי צעק את החדשות הטובות, קופץ לתוך הבית ומחבק בחוזקה את חברו.

זאת הייתה המחשבה הראשונה שקפצה לו לראש כאשר הוריו סיפרו לו על ההריון- לספר להארי.

לא היה אכפת לו משום דבר אחר.

הוא לא חשב שיהיה לו אח. שיהיה לו עם מי להיות, ועם מי לשחק. תמיד היו לו רק אחיות. אז הוא רצה לספר מיד להארי, כדי שישמח יחד איתו.

הארי חיבק אותו חזק, ושמח בשביל חברו הטוב.

~~

בשביל ילד בן שמונה; החיים נראו דיי בסדר. ללואי היו חברים, היו לו אחים ואחיות, והורים מאוחדים. בדיוק כמו שצריך להיות.

הוא הצליח בלימודים, והשיג חיים נורמאליים.

עכשיו הוא כבר עולה לכיתה ג', ובטוח שישיג כל מה שירצה.

תנחשו מה..?

גם הארי מגיע עכשיו לבית הספר. אחרי שיכנועים רבים, הוריו הסכימו שילך לבית הספר כמו כל ילד רגיל אחר.

__

מקווה שאהבתם :)

פרק הבא עולה במוצאי סוכות (עוד יומיים) 💗